אור ברסלב
הנהגות לשבת קודש - חלק ב הכרת פניהם ענתה בם

הנהגות לשבת קודש - חלק ב

הכרת פניהם ענתה בם

שמירת שבת מאה אחוז

צְרִיכִים לְהַרְגִישׁ עָלֵינוּ בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ שֶׁעוֹשִׂים הַכֹּל לִכְבוֹד ה‘ יִתְבָּרַךְ. כְּשֶׁהָאֹכֶל וְתַעֲנוּגֵי הַשַּׁבָּת אֶמְצָעִי וְלִמּוּד הַתּוֹרָה עִקָּר, אָז נִכָּר שֶׁהַשַּׁבָּת לִכְבוֹד ה‘.

כוונת הדברים, שאין בבית ויכוחים על אוכל וגשמיות וכיוצא בזה. וחז“ל אומרים (חגיגה טז.) בג‘ דברים אדם דומה לבהמה ”אוכלין ושותין כבהמה“. ובזוהר הקדוש (פרשת עקב רעב א) נאמר ”שעת אכילה שעת מלחמה“, וקודם אכילה יש לו לאדם שתי לבבות (ב“ב יב:). וממילא בודאי שלא נעים ולא מתאים להתווכח על אוכל, ותענוגי שבת. ובזה ניכר שעושים באמת לכבוד ה‘ יתברך. ויש להוסיף כאן, שבאמת אין זה דרך ארץ לומר אני אוהב אוכל פלוני וכיוצא בזה, כי בדבר שאדם דומה לבהמה אין עניין להדגיש אותו בתורת אהבה. חבל לבזבז אהבה על כך. אהבת ה‘ יתברך ואהבת הבריות זה מצוה, לא זולת.

ואם תאמר איך יצחק אבינו ביקש מטעמים מעשיו הרשע ואמר לו (בראשית כז, ד. ושם) ”כאשר אהבתי“, וכן כתוב ”כאשר אהב אביו“, ויש לומר שמכיון שזה היה עם עשיו הרשע וזה היה השפה שלו, אהבת אוכל, בסוד ”הלעיטני נא“, לכן יצחק דיבר איתו לפי השפה שלו. ובאמת יעקב אבינו דיבר כמו בן תורה. ואיך שיהיה, כשיודעים שהאוכל זה אמצעי להשתלמות רוחנית, ממילא ”אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו“ (תהלים קמד, יד).

ועיין בהקדמת הספר שזכינו להביא את דברי הליקוטי מוהר“ן זיע“א, שעל ידי האכילה מתקן עוון חילול שבת קודש. ורבי נתן בליקוטי הלכות מביא שעיקר מעלת השבת זה על ידי האכילה. ועל כל פנים בודאי אחרי האכילה צריך להשקיע כוחות גדולים בזהירות בברכת המזון ובלימוד התורה. ואז האכילה כמו קרבן ועושה רעש גדול בשמים.

תוכן העניינים

הנהגות לשבת קודש - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה