אוכל של סעודות שבת קודש
בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ אַף שֶׁאוֹכֵל מוֹתָרוֹת הַרְבֵּה, אֵינו הוֹלֵךְ לַחִיצוֹנִים כְּבִימוֹת הַחוֹל, אֶלָא נִבְלַע בַּאֵיבָרִים (לשון חכמים ס“ס א).
חידוש כזה כתבו כמה ספרים בשם רבינו החפץ חיים זיע“א, על אוכל של שבת קודש שאינו מזיק לגוף. והובא בספר ורפא ירפא (עמ‘ מג) בשם הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט“א, ובספרו דרך שיחה (עמ‘ תקלו), ובספר תפארת שמשון להרב שמשון פנקוס זצ“ל (עמ‘ שיד). ורבינו הגאון רבי יוסף חיים זיע“א בלשון חכמים נתכוון מבחינה רוחנית, שהאוכל משפיע מאד לרעה כשזה בתאווה, והרי זה דומה לעשיו הרשע שאמר ”הלעיטני נא“ (בן איש חי פרשת בהר בחוקותי), ועם כל זה אוכל של שבת הולך לקדושה בלבד.
אבל רבינו החפץ חיים זיע“א אמר כן מצד הבריאות, שהיו כאלו שחששו שהאוכל מזיק לבריאותם, ובפרט שלוש סעודות שצריך לאכול, וכן חמין, דגים ובשר, כל אחד כפי מנהגו, ובזה אמר החפץ חיים שהאוכל לא מזיק כי זה מצוה. אולם נראה שבכל זאת יש להיזהר שלא להגזים באכילה, שאם אוכל אכילה גסה יותר מדאי וממלא בטנו בודאי שזה מזיק, ועל זה אין הבטחה כלל. וכידוע פסק הרמב“ם (בפ“ד מהלכות דעות) שאכילה מרובה היא כמו סם המוות, וזה אסור גם בשבת. וכוונת החפץ חיים רק לעניין צורך האכילה שחייב על פי דין, שאינו מזיק.
וזה מתאים לדברי הרמב“ם שאומר שמי שאוכל מאכלים מזיקים כפי צורכו זה מתעכל והגוף מתגבר, אבל אכילה גסה, אפילו מאכלים טובים ומועילים מזיקים לגוף כסם המוות. והחידוש הוא, שבשבת קודש מותר לכתחילה לאכול אף שאינם מתאימים לגופו ועיכולו. אבל אכילה מרובה וגסה אסורה גם בשבת קודש, ודינה כסם המוות.
וזה מתאים לדברי הראב“ד בספרו בעלי הנפש (שער הקדושה, הובא בספר הנהגות לשבת ח“א עמ‘ סז), שגם בשבת יש לשבור תאות האכילה. ולכן תיקנו שלוש סעודות, שיאכל מעט בכל פעם, עי“ש. ועיין עוד בספר הבריאות הלכה למעשה (עמ‘ ?11). ועיין עוד בהקדמת הספר מה שכתבנו בשם ליקוטי מוהר“ן, עי“ש. ועיין לרבינו יונה בספר יסוד התשובה (בד“ה וישים ליבו בתורה), שהביא בזה הלשון: אם רגיל לאכול שלש סעודות שבת למצוה, ונתארח אצל בני אדם שאינם מחזיקים באותה מצוה, אל יניח המצוה מפני הבושה, כי אוי לה לאותה בושה, אלא יעיז פניו ויאמר: ”שימו לחם ואסעוד כזית כמצות הבורא“, עיין שם.