פרשת תצוה
יום א'. הקמצנות והצדקה
מידת הקמצנות קשה ורעה, ונובעת גם מחוסר אמונה שפרנסה משמיים, ושהכל קצוב מראש השנה עד ראש השנה. וגם יש לדעת שהעולם הזה וכל אביזריו אינם שלך, וממילא אין לך לחסוך או לקמץ בדבר שאינו שלך. תרומה - מלשון להרים להפריש לתת לאחרים. אם זה בכסף, בכבוד, בשבחים או בהתייחסות. כל דבר שגורם לחבר נחת רוח זה נקרא תרומה.
והתורה כתבה פרשה בתורה על כך, ללמדנו שהאופי הפנימי של האדם צריך להיות לתת לאחרים. ונפסק ביורה דעה (סימן רמז סעיף ב) ששום נזק לא בא מנתינת הצדקה בעין טובה.
יום ב'. לשון הטוב
כמו שיש מצוה להימנע מלשמוע לשון הרע או לגרום לשון הרע ויש בזה איסורים רבים, כך יש מצוה לגרום ולסייע שישמעו לשון טוב, ואשרי הזוכה לזה. על ידי עידוד ושבח וכבוד והערכה לאחרים, זוכה לשמוע ולדבר דיבורים טובים. למשל: בשעה שהחזן מתפלל, לענות אמן בקול רם ולתת לו חשיבות. הגעת לאירוע לכנס ומסיבה, להראות שאתה שייך להם לשתף פעולה במה שמתאים עבורך. מזגו לו שתיה, יטעם גם אם לא רצה. וגם כשעושה דיאטה ומשקה כזה לא מתאים, יכבד אותם וישתה מעט, ובודאי לגימה קטנה כזאת לא תגרום להשמנת יתר, ולומר כמובן תודה רבה. אלו דברים שתמיד אנו חייבים בהם. ובזה מראה לאחרים נחת רוח ומרבה אהבה ואחוה.
ורואים בפרשה שה' יתברך מבקש לבנות משכן. ונותן לנו הרגשה שאנו חשובים והוא מעוניין בנו, וכל רצונו בבניית המשכן רק להיות עימנו ובתוכנו, ודבר כזה מחזק אותנו מאד. ונלמד מכאן עד כמה יש לדקדק בענינים אלו של בין אדם לחברו.
יום ג'. כבדהו וחשדהו
כמו שיש מצוה לספר לשון הרע לתועלת להציל עשוק מיד עושקו, או להזהיר מחברים רעים שלא להדרדר איתם חס ושלום, או סתם עמי הארץ וליצנים שיש מצוה להיזהר מלשבת לידם וזוהי תועלת ומותר. הוא הדין שיש תועלת לאדם להציל את עצמו מנזק, ולהיזהר מאנשים ולחשוד בהם ולחשוש מהם. כמו שאמרו (עיין כלה רבתי פרק ט) כבדהו וחשדהו.
מצוה שלא לשמוע
ועצה טובה לכך; שלא להתחייב להם כלום, ולא לשמוע מהם סיפורים ארוכים. ראשית - חבל על הזמן. ועוד מי אמר שזה אמת? כי לא תמיד יש בכוחך לבדוק איפה הצדק. ובכלל, וכי אתה יכול לפתור בעיות של כולם. ולכן אם זה רק לשמוע שישפוך את ליבו, ניחא! וזו בעצם מצוה. אבל התחייבות לעזור לו, או להמליץ עליו בפני החכם, או להבטיח הבטחות, חבל לעשות כן, וצריך לברוח מזה כבורח מן האש. והכלל בזה; כל מי שאינך מכירו היטב, תזהר ואל תלחץ. ואל תחשוב אין ברירה ואתה חייב. אין הדבר כן, אלא אדרבה תאמר בהחלטיות: אינני מבין בזה! לא רוצה לשמוע! לך למי שמתאים! ושלום על ישראל.
שלא להכביד ולהלחיץ
ומצינו (עיין פירוש רש''י שמות כה, לא) שה' יתברך לא הקפיד על משה בעשיית המנורה, כי זוהי עבודה קשה. ולכן אמר לו ה' יתברך קח ככר זהב וזרוק באש ויצאה המנורה מאליה. אבל אנשים מכבידים ותובעים ומנצלים ויש להיזהר מהם, וצריך להדבק רק במי שיש לו יראת שמיים טהורה.
יום ד'. לא לידי מתנת בשר ודם
הנהגה טובה ששמענו מגדולי ישראל זיע''א, להשתדל עד כמה שאפשר שלא לבקש טובות מאנשים. לפעמים זה לא מכל הלב, ובפרט השאלת כלים כגון רכב ומכשירי חשמל, שיתכן שהנתינה לא מכל הלב ומקפידים. וגם סתם כך אין זה טוב לבקש ולהטריח אחרים כשאפשר להסתדר לבד. צריך לבקש תמיד מהקדוש ברוך הוא כל מה שצריך, ''הרחב פיך ואמלאהו'' (תהלים פא, יא), אבל מבשר ודם לא מרבים לבקש.
וסיפרו על הסטייפלר זיע''א שלא היה רוצה להטריח, והיה רגיל לומר לאנשים שהיה רוצה שיבואו אליו: 'כשתעברו ליד הבית תכנסו אלי'.
ואת זה רואים בפרשה שה' יתברך אומר ''מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי'' (שמות כה, ב), כלומר לפי נדבת הלב של האדם ואין חובה. ועל ידי זה הנתינה מושלמת מכל הלב, וגם לא מרגישים שעשו טובה לה' יתברך, אלא להיפך אשרינו שזכינו לתרום לכבוד ה'.
ובעצם תלמיד לרבו מצוה לשמשו כדי שיתחזק ויתעלה (כתובות צו.). אבל באופן כללי להשתדל מאד להסתדר לבד אפילו בבית. לא כמו אותו בעל שמבקש ממשפחתו כל רגע משהו אחר. פעם שיכינו לו שתיה, ופעם בגד מהכביסה, ופעם בגדים מהארון, ופעם ספר לקרוא. מה שאפשר להסתדר לבד הרי זה משובח.
יום ה'. ספק שמירת הלשון לחומרא
מי שמתחזה לצדיק ומקובל ואינו כן, מותר להזהיר אחרים שיזהרו ממנו, כי יש בזה תועלת. וכשיש ספק בדבר, והרושם שלו שלילי כי רואים שאינו עובד ה' ואינו בן תורה, אבל עדיין אין בית דין שפסל אותו. באופן כזה צריך לדבר יותר בעדינות, אבל לומר בהחלטיות שאין 'צורך' ללכת אליו. יש צדיקים מפורסמים ואמיתיים, ואליו לא צריך ללכת, ובזה יוצא ידי חובת הכל.
עבד עבדים יהיה לאחיו
ובעצם אנשים כאלה הם לא עובדים את ה', הם עובדים את האנשים, וגם יצר הרע עובד עליהם. וזוהי הסיבה שמי שצם ומפרסם זאת ברבים נענש על כך, מפני שמשתמש במצוות של ה' יתברך להנאות שלו מאנשים. ואז אינו עובד ה' אלא עובד לאנשים ודינו כעובד עבודה זרה, שהוא עובד לזרים במקום לה' יתברך.
יום ו'. ''שבת'' אין כבודה מחול
להיות זריז ושמח בעבודות לכבוד שבת קודש. שבת דומה למלך, ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול (סנהדרין יט:), והשבת תובעת עלבונה, ומשום כך מי שנלחם בשבת קודש נענש מיד.
עשיית השבת
ומאידך ''ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת'' (שמות לא, טז), כלומר על ידי גודל שמירת השבת אתה 'עושה' את השבת, והיא משפיעה שפע גדול עליך, ואשרי המבין זאת.