פרשת תזריע ומצורע
יום א'. בושה חיובית ושלילית
לפעמים יושבים עם מאן דהוא והוא אינו מדבר ולא מגיב, ואף לא אומר תודה רבה, ובקושי מנענע את הראש ועונה על שאלות ברמז באצבעותיו ובעיניו. ואמנם יש לחשוש שהוא חס ושלום כסיל או בעל גאוה, אבל האמת שיתכן שהוא אדם נפלא ובעל דעה אלא שפשוט מידת הבושה שרתה עליו בתוקף - ודאי שלא במקום הנכון - ודין גרמא שקשה לו להגיב או לפתוח את הפה. ואין לקטרג עליו ולומר שהוא בעל גאוה או לא מבין עניין למרות שראו בעיניים את ההתנהגות שלו. ופעם היה אחד כזה שמימיו לא עלה לספר תורה, ומעולם לא ידעו אם הוא כהן או ישראל, כי הבושה השפיעה עליו מאד. ומצינו במשנה ''ובוש פנים לגן עדן'' (אבות פרק ה משנה כ).
ובפרשת השבוע: שהיה אהרון בוש מלהתקרב ביום השמיני לעשיית הקרבנות. וזוהי בושה חיובית! שבגלל חטא העגל התבייש אהרון להכנס לתפקיד הקדוש, אף שזה ראוי לו בלבד. כמו שכתוב ''וחטאתי נגדי תמיד'' (תהלים נא, ה). אבל בושה שלילית אינה טובה וצריך טיפול מגיל קטן להרגיל להביע את עצמו ולשמוע אותו, ולתת לו לקרוא בקול רם וכיוצא בזה לחזק את נפשו. או להתחיל איתו גם בגיל גדול בפני חבר אחד בלבד להשמיע קולו ולדבר, ולאט לאט יוסיף דעת להביע את עצמו גם בפני המשפחה וגם בפני הצבור. והעיקר שלעת עתה אל תחשוב עליו מחשבות שליליות.
יום ב'. דרך ארץ
עיין במסכת יומא (ד:) שדרשו על הפסוק ''ויקרא אל משה וידבר'' (ויקרא א, א), שלא ידבר אדם עם חברו אלא אם כן קרא לו, שכן עשה ה' יתברך למשה רבינו. ומרומז כן בפרשת שמיני ''קרא משה לאהרון ולבניו'' (ויקרא ט, א) ואחר כך ''ויאמר אל אהרון'' (שם שם, ב). כנראה שזה דרך ארץ שלא יתחיל לשוחח עם חברו קודם שקרא בשמו, או קודם שראהו ונענע בראשו.
וזה דומה לגמרא (נדה טז:) שאסור להיכנס לבית פתאום מבלי לדפוק בדלת או לצלצל בפעמון. וכמו שבבית דופקים ומחכים שיפתחו, ואם פתחו לא נכנסים מיד פנימה אלא שואלים קודם מה שרוצים, כך אי אפשר לנגוע באיש או לשוחח איתו מבלי להקדים את שמו או איזה סימן שרוצה לשאול משהו, ורק אחר כך לדבר. וכל זה משורת דרך ארץ. וה' יתברך לא רק שמצוה לעשות כן, אלא הוא עצמו ישתבח שמו עושה כן בפועל.
ומכאן גם שאם כבר נכנס לבית שלא יסתכל בכל הבית על הריהוט ועל החדרים, כי אין זה דרך ארץ להיות סקרן. ונראה שגם אין זה דרך ארץ להביט בחברו יותר מדי ולמדוד אותו מכל הכיוונים, כי לעניין זה גם כן צריך לבקש רשות... ואשרי השם דרכיו (מועד קטן ה.).
יום ג'. למד לשונך לומר איני יודע
לומר איני יודע זוהי הנהגה בתורה (ברכות ד:). כלומר לא להתבייש כשאומר טעיתי, אני חוזר בי, אני אבדוק מה היה. כי איש כזה שאומר איני יודע, מראה שיש לו אהבת חכמה ואהבת אמת שרוצה להתקדם ורוצה להצליח. לאהבת החכמה שורש גדול להרבה דברים, שעל ידי זה מוותר על ענינים אחרים שאינם עיקר ואפשר להסתדר בלעדיהם.
גם בבית, יתכן שאשתו תתרומם ותאמר לו אני לא מרשה, והוא נכנע. ואין זה זלזול בכבודו, אלא פשוט בעניינים גשמיים כאלה שקשורים לילדים, יתכן שאינו מבין ולכן מסכים איתה. וכאילו אומר לה איני יודע, ואיני מבין בזה, מה שתאמרי נעשה. וזה גם בשידוך. בחור שאינו מסוגל להודות ולומר טעיתי, בחור שמשנה דברים ומפחד לומר את האמת, זה סימן שאינו תלמיד, שאינו אוהב חכמה, שאינו מחפש את האמת להתקדם בחיים. וזה נובע מכך שאין לו רב. מי ששומע לרבו, הוי אומר שמעלה בדעתו ובמעשיו שאינו מושלם אלא זקוק עוד ללמוד ולהתקדם, ואז קל לו לומר איני יודע ואיתו כדאי להשתדך. וזה גם בעסקים ובכל דבר. וגם שכן שרוצה לשכור את הבית, אם יש לו רב ששומע לו, הוא עדיף משכן אחר עשיר שרוצה לשכור שמחזיק מעצמו. ועל כל בעיה, אין תקנה איתו אלא רק על ידי משטרה ובתי משפט. אז מה שווה? ואף אם ישכור בשכר גבוה יותר אין בזה לא טעם ולא ריח.
ומצינו בפרשה על משה ''וישמע משה וייטב בעיניו'' (ויקרא י, כ), שלא התבייש לומר שמעתי ושכחתי (רש''י שם). וזוהי מידתם של גדולי ישראל, אהבת האמת בלבד! ואשרי הזוכה לכך.
ובעצם, המודה על האמת ואומר טעיתי או שכחתי אין זה מוריד מערכו, אלא להיפך מוסיף בערכו מצד נוסף. שהרי עד עכשיו לא ידע ולא דייק וחסר לו משהו, ומעכשיו מדייק ומוסיף ומושלם הוא בעוד תוספת חכמה, ואשריו.
יום ד'. א' דר''ח אייר. בריחה מהבעיה איננה פתרון
לא טוב בכל בעיה לחפש לעשות שינוי, או לפתוח משהו חדש. אם יש בעיה עדיף לפתור אותה ולא לברוח ממנה ולעשות מחלוקת ולהקים משהו חדש. כי אנשים בלי תורה, על כל בעיה שיש מאיימים לעזוב ולפתוח משהו חדש. וזה דומה לפוליטיקה, שכל חצוף מאיים לצאת ברשימה נפרדת. ויש כאלה המתיימרים להיות חרדים או בני תורה ומדברים דיבורי אפיקורסות, לפתוח מפלגה חדשה חס ושלום. ממש כמו קורח שנאמר עליו ''ויקח קורח'' (במדבר טז, א) ובתרגום אומר ''וְאִתְפְּלֵג קורח'' (שם). אלא יש בעיה? צריך לעזור לפתור אותה ולסלק קוצים מהכרם, ולקבל הדרכה מגדולי ישראל. וזוהי חומרת לשון הרע שמחפש לומר משהו חדש לגרום שינויים, והתורה נגד שינויים. ולכן זה נקרא לשון הרע, כי אם כוונתו לשם שמיים שירוץ לספר בפני בית דין. ולמה מגלגל דברים בפני אנשים מהרחוב שדעתם קצרה ופיהם גדול ויעשו מזה מטעמים וייגרם חילול השם.
וזה מתאים לראש חודש. שזכו הנשים לקבל את היום הזה שלא לעשות בו מלאכה בזכות שלא הסכימו לעשות את העגל. הערב רב רצו מיד שינויים ואמרו ''קום עשה לנו אלוהים'' (שמות לב, א) והשפיעו על כולם, ועם כל זה צבור הנשים היה איתן בדעתו לחכות בסבלנות ולא למהר ולא לשנות. ולזה קיבלו שכר ומתנה את יום ראש חודש.
ומכאן גם לבחור ישיבה שקשה לו במסגרת מסויימת, שצריך לעזור לו להתאקלם שם ולפתור את בעייתו, ולא להורות לו מיד לעבור למקום אחר. או יש כאלה שעל בעיה ששמעו מאיימים לפתוח תלמוד תורה נוסף או ישיבה חדשה וחושבים שיצליחו, ואינם מודעים לעומס ולקושי הרב הקיים בזה. או בעיה שיש עם גבאי בית הכנסת או בית המדרש, כל כך קל בדרכי נועם לפתור את הבעיה, במקום לאיים ולצעוק שיש לפטר אותו חס ושלום. ולגרום מחלוקת, לשון הרע, רכילות, חילול השם, קנאה ושנאה ותחרות, ואין הצר שווה בנזק המלך. אבל בעוונות הרבים הצעירים מצערים את הזקנים (ערכין יג:), ואינם מבינים הרבה, ורוצים לחתוך בבשר החי. ואשרי הדור שהקטנים נשמעים לגדולים ומבטלים דעתם מיד.
יום ה'. ב' דר''ח אייר. אין להתייאש
מראש חודש לומדים שאסור להתייאש לעולם. חודש מלשון התחדשות. גם אם עוברים עלינו מצבים לא קלים יש להתחזק באמונה ולהאמין שהכל מהשמיים לטובה, ולדעת שגם ליסורים יש סוף. וזה סימן גם מברכת הלבנה שמתחדשת כל חודש, ומברכים ואומרים שגם עם ישראל עתידים להתחדש כמותה.
וזה נרמז במה שקרה בראש חודש ניסן בזמן משה רבינו. שאמר לו אהרון הכהן קדשי שעה אכלו אפילו באנינות אבל שעיר ראש חודש שהוא קדשי דורות שזה קיים כל חודש אסור לאונן (ויקרא י, יט ורש''י שם), כי גם אם שרפו חודש זה יאכלו את שעיר ראש חודש של חודש הבא. כך מוסר השכל, אם חודש אחד נשרף לנו, לא להתייאש חס ושלום אלא להתחדש ולאכול בחודש הבא בשר ודגים וכל מטעמים גשמיים ורוחניים. והעיקר לצפות לישועה.
יום ו'. ''שמירת הלשון'' בשבת
ערב שבת קודש תזריע ומצורע. להיות שמח וזריז בהכנות לשבת קודש, במטרה להגיע להשתלמות רוחנית בתורה ובקדושה. וכמו שלעניין ברית מילה ''וביום השמיני ימול בשר ערלתו'' (ויקרא יב, ג), ואמרו שהמטרה היא שעל כל תינוק יעבור יום השבת בטרם נימול, [שהרי אם נמול ליום השמיני יצא שבכל יום בשבוע שיוולד יעבור עליו יום השבת לפני הברית]. כך האדם צריך לדעת שאם שבת קודש עוברת עליו - ולא שהוא עובר על השבת - והוא נכנע לקדושת השבת, ויודע לשמור על הלכותיה וקדושתה ועלייה הרוחנית שבה, אז זוכה להמשיך ולהתקדם הלאה.
והסימן למעלה זו, על ידי שמירת הדיבור בשבת קודש. שלא ידבר שום חשש של דיבור חול, ובודאי שיש גם למעט בשיחה בטילה. ואז אור השבת יאיר עליו כל השבוע ויצליח.