אור ברסלב
הנהגות יום יום פרשת שמיני

הנהגות יום יום

פרשת שמיני

ערב פסח

יום א'. ה' דחוה''מ פסח. לתת הזדמנות נוספת

צריך לתת הזדמנות ואפשרות לכל אחד ואחד לשנות את עצמו ולהתקדם לטובה. ולכן מי שמכיר בחור מסויים שבעבר לפני כמה שנים היה מאחר לקום ומתפלל ביחיד וכיוצא בזה, ולא ראהו כמה שנים, וכעת שואלים עליו בשידוך, יתכן שכעת חזר בו והוא חכם ולמדן, וצריך להיזהר בזה מאד!

וקראנו היום בתורה (במדבר ט, ו) על פסח שני. שעם ישראל עשו בפסח הראשון בטהרה, וחלק מהאנשים נושאי ארונו של יוסף (עיין סוכה כה. ושם) לא עשו את הפסח, וקיבלו הזדמנות לעשות פסח שני. ומכאן שיתכן תחליף ואפשרות לעזור ולסייע בכל בעיה, כדי להתקדם ולקיים מצוות ומעשים טובים. ודעת תורה בודאי תעזור בזה.

יום ב'. שביעי של פסח. באבוד רשעים רינה

טבעו של בעל מדות רעות שלא יחזור בו עד שימות, רחמנא ליצלן ממנו. כמו חנניה בן עזור נביא השקר, שהסכים למות שקרן ולהסית ולקלקל, העיקר שלא להודות שטעה, כמבואר בספר ירמיה (פרק כח). וזו הסיבה שפרעה הרשע נשאר ברעתו ולא הודה על האמת שיש בורא לעולם. ואפילו לאחר מכת בכורות שחזר בו ואמר ''קומו צאו מתוך עמי'' (שמות יב, לא), שינה דעתו ורדף אחריהם. ומתי נגמר הסיפור וידעו כולם שה' אמת ותורתו אמת? בקריעת ים סוף שפרעה טבע עם כל עמו. ואז כולם צעקו ואמרו ''ה' ימלוך לעולם ועד'' (שמות טו, יח), שראו והבינו שיש בורא המשגיח ומכוון את הכל.

ובזה מובן שבברכת ''גאל ישראל'' שלפני ערבית, כתוב ''מלכותך ה' אלוקינו ראו בניך על הים יחד כולם הודו והמליכו ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד''. למה דוקא בים? כי שם ראו כולם שכבר אין מתנגדים ואין אפיקורסים והאמונה ניצחה, ואז צעקו כולם ''ה' ימלוך לעולם ועד''. כמו ויכוח ציבורי באמונה שהיה בזמנו של רבי יהושע (בחגיגה ה.) ואחרי כן בזמנו של הרמב''ן, שלבסוף ענו כולם ''ה' ימלוך לעולם ועד''.

יום ג'. אסרו חג פסח. הרגע האחרון

התורה הקדושה מקפידה לשמור על הסיום בכל דבר ובכל פעולה, כדי להשאיר טעם טוב ולהראות אהבה וחשיבות לאותו עניין. ולכן יש מעלה באסרו חג שמוסיפים שמחה וקדושה ליום נוסף. וכן שבת קודש בשעת אחר הצהריים שנקרא ''רַעֲוָא דְרַעֲוִין'', והוא עת רצון. ויש אנשים בעוונות הרבים מחכים לצאת השבת, וכבוד השבת הוא להתעכב עד כמה שאפשר.

וכן שביעי של פסח שכתוב במפורש בתורה ''וביום השביעי חג לה''' (שמות יג, ו). והקשה הרמב''ן למה השמיט הפסוק יום ראשון שזה גם חג לה'. ותירץ שמדובר לעניין תשלומין שיש לו גם אחרי החג, לכן הפסוק הדגיש כך. ויש שתירצו לפי האמור להראות חביבות החג עד הרגע האחרון. ומכאן המקור לסעודה שלישית בשביעי של פסח למרות שמן הדין אין לה שורש.

ומכאן מוסר השכל למעשים טובים שלא להתייאש עד שמגיע הסוף, ועד הסוף לעשות ולחזק ולהשלים פעולה טובה. ובפרט בין אדם לחברו שעוזר ומסייע, או שיחה בטלפון שמחזק ומעודד. להיזהר מאד להשלים השיחה בצורה יפה, כדי להשאיר טעם מתוק. ומאידך מי שפקעה סבלנותו ולקראת הסוף נחלש ולא התנהג כל כך טוב, אין להאשים אותו. כי לפעמים יצר הרע משפיע בדברים קטנים בעוונות הרבים ושאור שבעיסה מעכב, וחייבים לדונו לכף זכות (רש''י תענית ד.).

הכל הולך אחר החיתום

וכמה חבל על אלה שלא נזהרים לומר ''עלינו לשבח'' או שאומרים במהירות ומחכים כבר לסיום התפילה כדי לפטפט עם חבריהם וכיוצא בזה. ורבינו המשנה ברורה (סימן קלב ס''ק ח) מביא שצריך לומר עלינו לשבח באימה וביראה כי כל צבא השמיים שומעים, והקדוש ברוך הוא יחד עם פמליה של מעלה ועונים ואומרים ''אשרי העם שככה לו'', עיין שם. וממש כיוצא בזה נאמר בדין קריאת שמע שצריך לקראה באימה וביראה (אורח חיים ריש סימן סא). ומרן השלחן ערוך (סוף סימן צב) מביא שגם לאחר סיום תפילת העמידה אסור לעסוק בענייני חולין עד שיעבור שיעור הילוך ארבע אמות שכל זמן זה של ארבע אמות תפילתו שגורה בפיו ורחושי מרחשן שפוותיה, עיין שם. ומכאן לומדים שגם לאחר שסיום התפילה ממש עדיין קשורים לתפילה על פי הטבע. ומכאן למצוות שבסיומן יש להקפיד מאד, שרואים בזה אהבת המצוות. ועל זה אמרו חז''ל (סוכה לח:) ''שיירי מצוה מעכבין את הפורענות''.

יום ד'. התלהבות בעשיית המצוות

אמרו: ההכרח לא יגונה ולא ישובח (עיין מהרש''א חידושי אגדות בבא בתרא פ:). כלומר אין לשבח מי שעושה את חובתו שמוכרח לעשות, וכן אין לגנות מי שבעל כורחו עשה מה שלא צריך, כי זה לא מכוונה ודעת אלא בהכרח. דוגמא: חברת נקיון שעשו עבודה טובה, זו חובתם ואין מה לשבחם. וכמובן מצד דרך ארץ והכרת הטוב של המקבלים יש להודות ולשבח, אבל החברה הזו אינה יכולה לתבוע שבחים כי זו חובתה. אבל מי שלא חייב בעבודה זו והתכופף כדי להרים נייר מהרצפה, זוהי מעלה ושבחו גדול.

תמיד צריך לחשוב האדם מה ''חובתו'' בעולמו, מה הוא חייב לעשות ולא מה חייבים לו. יש מי שחושב שאם הוא בא לבית הכנסת מגיע לו כוס תה, מזגן, חזן מיוחד, הרבה תאורה במקום וכו', וזוהי הסיבה לטענות רבות שיש לאנשים. והאמת שצריך לחשוב להיפך, מה אני חייב לעשות ולשפר. ולכן גבאי ושמש בית הכנסת או פועל בנין עושים חובתם ואינם רשאים לבקש שבחים על כך, ואנו מצידנו משורת דרך ארץ צריכים לכבד כל אחד ואחד. וכן הטועה ומוכרח במעשה מסויים, יש לדונו לכף זכות, כי ההכרח לא יגונה.

ומצינו (ויקרא פרק ח) על משה רבינו ע''ה ששימש את אהרון ובניו כל שבעת ימי המילואים, ורחץ אותם ומשחם בשמן והלביש והקריב הקרבנות, וכמובן שעשה הכל בכוונה עצומה ולשם שמיים. ולא מצינו שקיבל שכר על התנהגות זו, או מִלה טובה, כי זה חובתו לעשות. והמפרשים אומרים כיוצא בזה על עשיית מצוות שאין שכר עליהם, כי ה' יתברך ברא אותנו וכולנו שלו וחייבים לעשות. אלא שעל השמחה וההתלהבות במצוה, על זה יש את השכר הגדול, שזה תוספת על המחוייב, והבן (ועיין תוס' חולין פז. ובחתם סופר שם ותרווה עונג).

יום ה'. קדושה המשפיעה לעולם

יש עניין להעריך מאד כל מה שעושים עבורנו, ומאידך- מה שעשינו לעשות ולחשוב שזה קטן. למשל: בישול האוכל דורש הרבה עבודה ומחשבה מה לבשל, קילוף, תבלין, בישול, אש גבוהה ונמוכה ועוד ועוד. ואפשר להרוס הכל במלה אחת שאומרים: חסר מלח. ויש להיזהר בזה מאד. וכן מי שטרח ועשה דבר חשוב והיה חסר פרט מסויים, צריך להסתכל על הכל באופן כללי ועל ידי זה מעריכים יותר ולא להתמקד בפרט החסר.

גם מבחינת האמונה, כשלא מבין הנהגת ה' יתברך זה בגלל שמסתכל על אותה נקודה בלבד, אבל באופן כללי יש לה' יתברך חשבונות רבים לטובה ולתיקון בזה, ואנו אין בכוחנו להשקיף על הכל ולכלול את כל המעלות והחסרונות שבדבר. ולכן האמונה מחייבת אותנו שלא לשאול מה ולמה, אלא אדרבה לדעת ולהבין שזה התיקון שלך ותעשה ותפעל לפי אותו מצב. למשל: פלוני נולד בן לרב גדול ומצליח בלימודיו, אלמוני בן למשפחה חילונית ועבודתו קשה והוא משתדל ועמל כפי תיקונו ואשריו, ויתכן ששכרו יותר מאותו בן של רב. או בן למשפחה בעייתית ועניה ובעלת חולאים ויסורים, זהו תיקונו וזה מה שדורשים ממנו. לא יותר! ואל תקנא באחרים, אלא הסתכל בעצמך מה חובתך לעשות. כל פעולה גדולה מורכבת מהרבה חלקים, ויש להעריך הכל ולעשות כפי הצורך באותו עניין.

ומצינו בפרשה על משה אהרון ובניו בשבעת ימי המילואים, כמה התקדשו בימים אלו, עד שזכו לקדש את שבט לוי לעולם. וזה התחיל מאותה קדושה שארכה שבוע ימים ברציפות, ממש כמו יום כיפור. כך בכל מעשינו לחשוב על המעשים שיהיו בשלימות עם כל הפרטים ופרטי הפרטים, ואז נצליח.

יום ו'. שבת - שמחה בלבד

''והיה ביום הששי'' (שמות טז, ה), לשון שמחה וזריזות, בערב שבת קודש עבור ההכנות הקדושות לשבת. ואין שום צער או מזיק או חשש חס ושלום, כשעושים הכל לכבוד השבת. כי רק שמחה עצומה מגיעה ממצות שבת קודש. כשיודעים את גודל ההכנה וההשתוקקות לשבת, אז זוכים לברכה מה' יתברך.

וזה לא דומה לפרשת השבוע פרשת שמיני, שנאמר ''ויהי'' (ויקרא ט, א) לשון צער, כי מתו שני בני אהרון, וגם משה הצטער שלא שימש בקודש בעבודה זו. שבת קודש רק שמחות מביאה. וכדברי הפייט (בפיוט כי אשמרה שבת) ''השמחים בו שמחה [בלבד] משיגים, כי יום שמחות הוא ותשמחני''.

תוכן העניינים

הנהגות יום יום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה