פרשת תולדות
יום א'. ברוחניות אין להתחשב באיש
ישנה מחלוקת בש''ס (עיין בבא קמא כ: ובבא מציעא לז:) אם שתיקה כהודאה. כלומר אם מטיחים טענה בפני אדם והוא שותק, האם שתיקתו כהודאה באותו מעשה או לא. וכן הדרך בימינו במכתבי החשבונות שכותבים אם אתה לא מערער סימן שאתה מודה בנכונות שבו, כי צריך לעורר ולתקן מה שלא נראה.
אברהם אבינו עליו השלום לא רוצה אשה לבנו יצחק מבנות כנען וכולם יודעים ונפגעים, וכן בבקשו קבר לשרה אשתו הוא מחפש רק במערת המכפלה ולא במקום אחר. כי היסוד הוא שמה שקשור לקדושה ומצוות וכיוצא בזה אין בזה חשבון לאנשים. ואדרבה ברק ודבורה צעקו על כל מי שלא בא לעזרת ה' בגיבורים. לא כתוב - בעזרת ה', אלא ''לעזרת ה''', כלומר מי שמגיע למלחמה זו הוא כאילו עוזר לה' יתברך (רש''י שופטים ה, כג). ומאידך על גשמיות אל תסרב, כלומר אל תעמוד על שלך אלא תשתף פעולה ותרבה אהבה ואחוה.
יום ב'. חובת העזרה כפי האפשרות
לשון הרע ומחלוקת, ריב ומריבה, חילול השם ומדות רעות, הרי הם חמורים מאד. ומי שיכול למנוע ולפעול ויש לו סמכות, כגון שהוא חכם ומתחשבים בדעתו, חייב לעשות כן.
בתורה הקדושה מצינו שהמעשה גדול יותר מהעושה. בני חת שסייעו לאברהם אבינו נאמר עליהם כאילו קיימו עשרת הדברות (בראשית רבה נח, ח). ומאידך ''עפרן'' נכתב חסר, כי הונה את אברהם במחיר אחוזת הקבר (שם שם ז). אברהם אבינו נלחם בארבע מלכים וחזר מיד, ולא ביקש כסף ולא כלום (בראשית יד), כי העיקר אצלו להציל ולעזור במה שיש באפשרותו. וידוע למה נהרג אבנר בן נר במיתה משונה? מפני שלא עשה שלום בין שאול ודוד (סנהדרין מט. ועיין פרוש רש''י). אם יש מריבה בעיר ואדם יכול לעזור, אסור לו לשתוק ואף ייתבע על כך. ואפילו העונה אמן בקול רם וברוך הוא וברוך שמו, מחזק ומעודד את החזן בכך, בינה זאת!
יום ג'. משתוקא בתרי
ישנה עצה לשמירה מלשון הרע, והיא על ידי אהבת השתיקה. וזוהי מעלה שאין כמותה, ועל ידה אפשר לזכות לרוח הקודש ממש. ואברהם אבינו עליו השלום החזיר את קטורה שקשרה עצמה ולא נכשלה בעבירה מיום שפירשה ממנו (רש''י סוף פרשת חיי שרה בראשית כה, א).
ונראה שגם סגרה את פיה ולא דיברה סרה על אברהם שזרק אותה מהבית. ובודאי באו כתבים ועיתונאים לשאול אותה מה קרה ועל מה גירשה אברהם ולא ענתה דבר, רק אמרה אברהם צדיק וקדוש, וזכתה לחזור אליו.
וכן יהונתן ודוד עשו סימנים עם החצים באותו ראש חודש בצורה של שאלות ותשובות (שמואל א כ, כ-כב). ולמה לא דיברו ממש? הרי ראו שאין שם איש, ולמה צריך סימנים? ותירצו בעלי המוסר שעם כל זאת כמה שפחות לדבר עדיף, ואם אפשר בשתיקה הרי זה משובח.
אל תפרוש מן הציבור
דבר נוסף, יש להיזהר שלא לפרוש מהצבור, ולהיות כמו כולם ממש. בתפילות, בלימוד, בהשכמה. וגם המאחר לבית הכנסת וצריך לדלג בפסוקי דזמרא, שידלג, העיקר שיעמוד בעמידה עם כולם ועל ידי זה יתרגל להזדרז ולעבוד על עצמו ולהתקדם. בקיצור, להיות בנורמה כמו כולם ממש, זה סוד ההצלחה! ועיין כתובות (יז.) לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות.
יום ד'. סוף מעשה במחשבה תחילה
''לשון הרע'' חמור מאד, ומקלקל והורס הרבה. וכמאמר הפסוק ''חץ שחוט לשונם'' (ירמיה ט, ז).
ובפסוק כתוב ''ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם'' (בראשית כה, ו). וזה עשה אברהם אבינו עליו השלום בכדי שלא יפריעו ליצחק. והשקיע בהם הרבה, גם מתנות וגם כוחות הטומאה, שיהנו בהם, אבל אין להם היתר להזיק. שווה להשקיע הרבה בגשמיות בשביל לא להתדרדר ולו במעט ברוחניות, או להגיע לחוסר יישוב הדעת ושלות הנפש.
כמו שהתפרסם השבוע על בעיית הדגים שבבריכות, ולמחרת מכחישים ומסתפקים. חובה לבדוק ולהיזהר מלפרסם. וכמו שהשב''כ יודע לשמור סודות ביטחוניים, כך בטחון של יהודי יש לשמור שלא לקלקל ולא להזיקו. וכן בשידוך או פועל בעבודה, משפט מסויים שאין לו בסיס, עלול לקלקל הרבה חס ושלום.
יום ה'. מלה בסלע
בגמרא במסכת ערכין (טו:) כתוב: דיבר לשון הרע אין לו תקנה שכבר כרתו דוד ברוח הקודש, שנאמר ''יַכְרֵת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות'' (תהלים יב, ד).
ומכאן שבקשת המחילה על כך קשה מאד, מאחר שהאנשים שמעו סברו וקבלו. ומכאן למדנו לעניין שידוכים ועסקים וכיוצא בזה, שלא לדחות לגמרי צד מסויים. וכמו שכתוב במשנה ''אין לך אדם שאין לו שעה'' (אבות פרק ד משנה ג). ואם אומר לבחור מסויים לך מתאים רק שידוך מעדה פלונית, זה כבר נכנס לו חזק בראש ויכול לדחות הצעות אחרות אף שהן טובות ומוצלחות ומתעכב בנישואין וחבל. ואז גם אם ירצה לשנות דבריו ולתקן ולשבח גם אחרים, זה נזק בלתי הפיך וקשה שדבריו יתקבלו. וכן לגבי קבלת פועל בעבודה אם דיבר עליו סרה ולא דייק, התיקון קשה ולא יתקבל לעבודה זו לעולם, וודאי שיתן את הדין על כך. ולכן תמיד תשאיר צד פתוח להסבר נוסף ותתן חשיבות גם לצד השני, ותהיה הצלחה.
והנה היום הודיעו על דגים שבבריכות מקיבוץ מסויים שאין בהם בעיה, ובעלי החנויות הוצרכו לפרסם מהיכן קונים דגים שלא לאבד פרנסתם. נמצא שבטעות אחת שפירסמו דברים שאינם מדוייקים גרמו נזק גדול לצבור הרחב ולבעלי משפחות. ובודאי אם שר הבריאות היה בן תורה, היה יודע לשאול ולהתייעץ כיצד וכיצד לפרסם הדברים על מנת למנוע תקלה ולגרום כמה שפחות נזק לציבור.