פרשת חיי שרה
יום א'. ביטול ברוב
לפעמים נכשלים בלשון הרע בשב ואל תעשה – כלומר ללא עשיית שום מעשה. כגון שיש מתח מסויים בין ראובן ושמעון, וראובן עושה אירוע מכובד. אם שמעון לא יגיע יהיו דיבורים בין האנשים, וכדאי לבוא כמו כולם ולכבד את המעמד אפילו כמה דקות. כי המושג הזה להיות כמו כולם ולא להבליט עצמו, הוא יסוד חשוב בהנהגת חיים. ודומה לדברי הגמרא (סנהדרין יד.) הוי קבל וקיים.
וכן עשו המלאכים שהיו נראים כאוכלים כשבאו אצל אברהם אבינו עליו השלום, אף שבמלאכים לא שייכים אכילה ושתיה כלל. וכן משה רבינו שעלה לשמיים לא אכל ארבעים יום וארבעים לילה כמו המלאכים שהיה שם בחברתם (בבא מציעא פו:).
ומאידך כשיש חברה לא טובה או חוסר צניעות, בודאי שימנע עצמו ולא ילך, כי על רוחניות אסור לוותר. ומרן שליט''א אמר וכתב שאם בארוע מסויים יש חוסר צניעות יצא משם בהפגנתיות, וזה השלום!
יום ב'. אחריות להודות בטעות
להודות על האמת ולומר ''טעיתי'', וכן לבקש סליחה זה גם כן נובע מאהבת האמת. ולמד לשונך לומר ''איני יודע'' (ברכות ד:). וזוהי מעלה גדולה לקבל אחריות ולתקן מעשיו. איש כזה תמיד יהיה איש מוסרי ויהיה שלום במעונו. ורבינו החפץ חיים (כלל ד סעיף יב) פסק שחייב לבקש סליחה כשדיבר לשון הרע על אחרים. ורבי ישראל סלנטר בתחילה הסתפק בזה עד שראה את דברי רבינו יונה בספרו שערי תשובה (שער ג סימן רז) שפסק כן.
נמצא שזוהי מעלת איש מוסרי להתנצל ולבקש סליחה, ולפייס ולומר טעיתי, עם כל ההשלכות שמסביב. יש המקבלים אחריות למעשים רעים שעשו, כמו המחבלים הרשעים שעושים פיגועים ומקבלים אחריות לרעה. אבל מעשה רע שנהיה על ידו ומתנצל ומפייס ואף מוכן לפצות, זוהי מעלה גדולה. וזו דרך התורה הקדושה, כי האמת אהובה מן הכל.
יום ג'. אבק של אבק לשון הרע
דין אבק לשון הרע ידוע (חפץ חיים כלל ט), והוא שהאדם אינו אומר על חברו לשון הרע ממש אלא רומז על כך בדיבורו. וכגון שאומר: פלוני הזה איני רוצה לדבר עליו, או: התשובה לשאלתך לגבי אלמוני היא לשון הרע גמור.
ויש עוד בזה מה שנראה כעין פרצופים שעושה על חברו, או חוסר נוחות כשמשוחח עליו. למשל: אם ראובן שואל את שמעון על לוי, אסור לשמעון לנגן במילים או לענות באופן שנשמע כלעג ולשון זלזול על לוי, אם זה לא קשור לעניין ורק סתם גנאי ללוי. מי שלא מסתדר עם פלוני ואלמוני אסור לאחרים לדעת מכך, כי על ידי כך תצא תקלה שיאמרו אם פלוני לא מסתדר איתו כנראה שיש לו בעיה, ומריב כזה תצא מריבה חס ושלום.
בין בעל לאשתו
וכל שכן לבעל ואשתו שיש מצוה להרבות ולהראות אהבה. וממילא בודאי שיש חובה לא רק שלא להראות לאחרים שהיה לו מתח עם אשתו או סתם לספר בגנותה במעשה מסויים, אלא להיפך להרבות אהבה. דוגמא לדבר, מי שלומד ולא מוכן להפסיק אם מאן דהוא קורא לו, כשאשתו קוראת לו עליו לבטל ולעזוב הכל ולהתייחס בכבוד ודרך ארץ, וזוהי האמת!
ומצינו בתורה שכששרה אמרה לאברהם שיקח את הגר לאשה נוספת עליה, הוא לא טרח בקיום הדבר ולא התלהב, ואת כל העבודה עשתה שרה. וכמו שכתוב ''ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה... לאברהם אשה לו לאשה'' (בראשית טז, ג). וכן כשה' יתברך אמר ששרה צודקת ויש לגרש את הגר ואת ישמעאל בנה, שלח אותה בבוקר עם ישמעאל, להראות חיבה לשרה אשתו.
דוגמא מעשית: אסור לומר ''תעזוב אותי מפלוני לא רוצה לשמוע עליו'', כי זה אבק לשון הרע. אבל מותר לומר: ''תעזבי אותי משכנה פלונית לא רוצה לשמוע עליה'', וזה מפגין צניעות וקדושה וגם משדר אהבה לאשתו, ואשריו.
יום ד'. מסירת דין לשמיים
אסור לכל אדם לשמוע לשון הרע, אבל לבית הדין מותר כי הם פותרים את הבעיות. וכן כשבאים שני הצדדים לחכם ומוכנים לספר וזה על דעת כן, אין חשש לשון הרע.
כשיש בית דין גם ה' יתברך לא מוכן לשמוע. ולכן שרה נענשה שמסרה דין לשמיים ואמרה ''ישפוט ה' ביני וביניך'' (שם שם, ה). כי היה אפשר לבוא לבית הדין של שם ועבר (בבא קמא צג.). ועל כל פנים רק בפני בית דין יש כח. וכן בזמן עכן שמעל בחרם, לא רצה הקדוש ברוך הוא לומר ליהושע מי עשה, אלא על ידי שיטילו גורלות (סנהדרין מג:), משום שאין מקום לדבר רע על מישהו שלא במעמד בית דין שיבררו ויוציאו דין אמת לאמיתו. ואפילו במעשה ''טוביה חטא'' המובא בש''ס (פסחים קיג:), שהיה עד אחד ובא לפני בית הדין, נענש העד כי לא בא עם עד אחר עמו כדין שני עדים בכל התורה, ואם אין תועלת בעדותו הרי זה לשון הרע שלא לצורך.
ומאידך יש לדעת ולהקפיד, כשיש צרות צריך לפנות רק לה' יתברך להראות שהכל ממנו ולהתבטל ולהכנע, ולא להגיע לגורלות או שאר מרעין בישין, וההצלחה בדרך.
יום ה'. שמירת הלשון בשבחים
פסק רבינו החפץ חיים זיע''א (כלל ט) שגם לשבח מאן דהוא יותר מדי זה לשון הרע, מכיון שהשומעים יגיבו שאין בו מעלות אלה או שמעלות אחרות חסרות בו. וכמו שאסור לשבח שמתוך שבחו יבוא לידי גנותו. ועוד שיתכן שבטעות יסתמכו על שבחים אלה וישתמשו בהם לקבל אותו כפועל לעבודה או לשידוך, ויתכן שתצא תקלה. אם רוצים לעודד מאן דהוא אפשר לשבחו באוזניו או להדגיש בצבור את מעלותיו הידועות, אבל לומר שבחים שאין בו זה ממש לשון הרע.
ואברהם אבינו עליו השלום נשתבח על ידי ה' יתברך רק בחינוך בניו אחריו (בראשית יח, יט), לא זולת זה. וה' יתברך כמובן יודע במה לשבח ולאיזו מעלה להתייחס במיוחד.
וכן מצינו באדם שמת שאסור לשבחו במה שאין בו ובפרט בשעת ההספד, שה' יתברך נפרע מכולם על שבחים שאינם בו (ועיין שבת קה: קנג. ברכות טז: סב.). וכמובן בין בעל ואשתו וכן הורים וילדים, שבחים ועידוד הם יסוד גדול לקידום והצלחה, אבל בציבור יש להיזהר מאד. ובפרט בנושאי תפקידים, למי לכתוב ראש ישיבה, ר''מ, הרב הראשי וכדומה, שלא תהיה מחלוקת ודיבורים מיותרים.
יום ו'. שבת - מנוחת הנשמה ולא מנוחת הגוף
בערב שבת קודש יש לנהוג בזריזות ובשמחה. ובאמת מעלת השבת היא רק מנוחת הנשמה בלבד, ולא מנוחת הגוף. וזה דומה בזה ממש ליום כיפור, שהרי במוצאי יום כיפור זוכים להרגיש עלייה רוחנית ומאידך עייפות גדולה מחמת המסירות לתפילות והצום. נמצא שהתעלות רוחנית ומנוחת הגוף אינם תלויים זה בזה. ושבת הרי היא יותר מיום כיפור וכאמור, וממילא עיקרה מנוחת הנשמה ועלייה רוחנית, והגוף צריך להיות עייף במוצאי שבת. וכן אין לעורר בשאלות וחדשות למיניהם שאינם מביאים התעלות בשבת קודש, וכי ביום כיפור יעלה על הדעת לדבר על גשמיות? ומאי שנא שבת קודש.