אור ברסלב
הנהגות יום יום פרשת שמות

הנהגות יום יום

פרשת שמות

פרשת ויחי

יום א'. עת לשתוק

מי שמשבח אחרים סתם, גם בזה יש איסור לשון הרע. בגלל שאנשים יתקרבו אליהם בטעות ואין בהם כלום. וגם בגלל שזה הורס את אותו אדם שמתקרבים אליו, שחושב כבר שהוא מושלם. ואדרבה בן תורה מבקש תמיד שיוכיחו אותו ויאמרו לו היכן טעה. כמו ההסכם שעשו החכמים בזמן מרן החיד''א זיע''א והודפס בסוף ספר ''ענף עץ עבות''. וזוהי מעלה גדולה לאהוב תוכחה (ועיין תמיד כח.). ועל כל פנים אם פלוני משבח את עצמו, הנח לו ואל תריב אתו או תדחה דבריו, מה יתן ומה יוסיף, הרי זו מחלה נפשית שיש לו. ובפרט אם הוא לא מקבל תוכחה, עדיף לנענע בראש ולעזוב אותו לנפשו.

והנה אחי יוסף רואים שיוסף טוען שיהיה מלך וימשול בכולם וכו', ולא היה להם לשבור אותו כי מה איכפת להם מה הוא חושב או מה הוא יהיה. והיה עדיף שיאמרו לו אם מהשמיים נגזר עליך שתהיה מלך, אשריך! ודי בזה. כי עדיף להיות חכם ולשתוק, ולא להיות צודק ולריב.

ומכאן גם לבית יהודי אם האשה משבחת עצמה יותר מדי שהבית קיים בזכותה, הנח לה ואל תריב, וכן להיפך. ובעצם זו דרגה גבוהה שלא פוגעים באחרים כלל, רק משבחים עצמם במידה הראויה ובשיקול דעת נבון. ואשרי מי שיצא מנסיון זה והוא נקי.

יום ב'. סיבת הקושי למחול

ויש להוסיף להנ''ל, שזו הסיבה שקשה למחול מכל הלב ממש. כי יש לאדם קפידא, וסיבת הקפידא היא כי אדם חושש שמא הוא ניזוק מהתנהגותו של חבירו, וכגון שקלל או היכה אותו וכדומה. אך עלינו לדעת שבאמת הפוגע לא עשה כלום כי הכל מהשמיים, ואי אפשר להרע כלל, ובודאי שבעתיד גם יתבייש אותו אחד על מה שעשה. אבל אדם זה אדם, וכשלא עבד על עצמו עדיין יש קפידא בלבו. וגם כשאומר שסולח, זו אינה סליחה גמורה, והזמן יעשה את שלו. ובמשך הזמן יגיע לדרגה שירגיש שבעצם התנהגות השני לא משנה לגביו מאומה.

וגם ירגיש שזה דומה לפסוק שאמרו אחי יוסף ''המלוך תמלוך עלינו'' (בראשית לז, ח), ויבין שימלוך ויצליח ולמה לא? כי מה שלא מפריע לך, תן לו חיזוק וברכה על זה, כי אם יצליח זה מהשמיים ולא על חשבונך. מחשבה כזו תבוא במשך הזמן ואז תהיה מחילה גמורה מכל הלב.

''הריני מוחל וסולח''

ולמעשה זוהי הטענה על יוסף הצדיק, שעדיין לא הספיק לומר בפה מלא ''אני סולח''. ואף שאמר ''כי פי המדבר אליכם'' (בראשית מה, יב), ופירש רש''י שלא מקפיד עליהם כמו שלא מקפיד על בנימין אחיו שלא השתתף במכירתו, עם כל זה בדרגה העצומה שלו היה אפשר להבחין בדקויות שעדיין אין כאן שלימות גמורה

באותה מחילה.

ורבינו בחיי על התורה (בראשית נ, יז) מביא שעשרה הרוגי מלכות הוצאו להריגה בגלל שלא אמר יוסף הצדיק בפה מלא ''אני מוחל וסולח''. נורא ואיום! ומי יעמוד בסוד ה'.

יום ג'. עת לחשות ועת לדבר

להלכה נפסק (חושן משפט סימן פא סעיף ז) שלא אומרים ''שתיקה כהודאה'' (בבא מציעא לז:), ויכול לומר לו ''משטה הייתי בך''. אולם בדיני לשון הרע אם שומע לשון הרע ושותק, הרי זה משתף פעולה וחטאו ישא. שעל ידי שתיקתו גורם למספר להמשיך במעשיו, ולא מוחה ולא מראה שאינו מסכים איתו. וחייב השומע למחות ולומר שאינו מקבל דבריו. וגם אם אינו יכול לענות, חייב לפחות להראות שאינו מרוצה ולא נח לו להמשיך לשמוע (חלק ח כלל ו סעיף ה).

ולזה נענש יוסף הצדיק כששתק כשאמרו לו אחיו ''עבדך אבינו'' (בראשית מד, לא), ומת בגיל מאה ועשר במקום מאה ועשרים (בראשית רבה ק, ג), וזה למרות שלא עשה מעשה, אלא שהיה לו למחות ולא מחה.

וכאן רואים סעיף נוסף מחיובים של אהבת ה' יתברך. כי מה שנוגע לגשמיות או לכבוד של עצמו מצוה לשתוק, ומה שנוגע לכבוד שמיים אם זה איסור לשון הרע, או זלזול במצוות, או מה שנגד האמונה, חובה למחות מיד ובזה מגלה על אהבת ה' יתברך הבוערת בקרבו. וכשלא יכול למחות כגון בנסיעה, והמדברים הם אנשים מסוכנים, או שאביו מספר לו לשון הרע ולא שייך למחות בו, חובתו שלא לקבל ולא להאמין. ואם יכול להעביר נושא לעניין אחר, יעשה כן ואשריו אשריו.

ומכאן שאם פותחים עוד בית כנסת או תלמוד תורה קרוב לתלמוד תורה קיים, שאסור להפריע ולהסית נגדם חס ושלום, אלא אדרבה יחזק ויעזור. כי לא העיקר שיהיו כולם באותו בית הכנסת, אלא העיקר שיהיו כולם מרבים כבוד שמיים ומתפללים (יורה דעה רמה סעיף כב). ומאי נפקא מינה הכא או התם. ואדרבה יעזור ויחזק ויסייע ויסנגר עליהם, ועל ידי זה מרבה אהבה ואחוה וקידוש שם שמיים.

יום ד'. ולשאול שאלות...

לפעמים חושבים שלא קבלנו לשון הרע, ומעצם השאלה רואים את ההיפך, ויש להיזהר בזה מאד ולדעת איך לשאול. למשל: פלוני שמע שראובן הכה את שמעון וביקשו ממנו לבדוק את העניין, אסור לפלוני לומר לראובן: למה הכית? כי מי אמר שהכה, הרי שבשאלתו מראה שקיבל את הלשון הרע. אלא צריך לשאול מה קרה עם שמעון, ועל ידי זה יתברר העניין כהלכה. וכן לדוגמא מי שלא בא לתפילה, יש לשאול אותו היכן התפללת, ולא לומר לו למה לא התפללת היום. וכן בשידוך, לא לשאול למה לא הגעת לפגישה, אלא לשאול האם אתמול היתה פגישה, ומה בעצם קרה שם. ועל ידי זה מכבד את כולם ולא מדבר לשון הרע, ואינו פוגע בשום אדם.

אדם יראה לעיניים

ויוסף הצדיק ראה והבין שאחיו אוכלים אבר מן החי (בראשית רבה פד, ז) וחשב שעוברים איסור, וזה לא היה מדוייק כי היה זה בן פקועה שאין צורך לשחטו (חולין עד.), ולכן היה אסור לו לספר לאביו על כך. וכן כשחזרו מהלויה של יעקב עמד יוסף ליד הבור שזרקוהו בו אחיו ובירך ''ברוך שעשה לי נס במקום הזה'' (עיין תנחומא ויחי סימן יז), ואחיו חשבו שמכוון לזכור החלומות והצרות שעשו לו וחששו שמא יענישם, ובאמת לא היתה מחשבתו כלל לשם שנאה חס ושלום. והאדם יראה לעיניים ואין לו לסמוך על עצמו כלל.

יום ה'. עת לכבד ועת לחשוד

אמרו חז''ל (שבת צז.) החושד בכשרים לוקה בגופו, ומאידך אמרו ''כבדהו וחשדהו'' (כלה רבתי פרק ט). וצריך לומר שעל העבר אסור לחשוד כשלא נודע היאך קרה הדבר, ואדרבה יש לדון לכף זכות. אבל על העתיד יש לחשוש ולחשוב ולהיזהר ולבקש הוכחות מתאימות, שלא תצא תקלה חס ושלום. וזה נכון בין בהלואה בין בעסק או בכל תכנית לעתיד, שלא לפעול או לעשות לפני שמבררים עד הסוף ומצורפים האישורים המתאימים. ובכל זה יש להיזהר מאד.

ועל זה יעקב אבינו עליו השלום שביקש להיקבר בארץ ישראל, ביקש מיוסף להישבע, בכדי שלא יוכל לטעון שהיה כבול ולחוץ ולא יכל לעשות כן. ודין השבועה ודין ערבות מתאימה זה אותו עניין ואותה תועלת בעתיד, ועל ידי זה אין חשש לתקלות. וכיוצא בזה מותר לשנות מפני השלום על העבר שכבר אין מה לשנות במציאות לטובה, ולא על העתיד (ועיין מגן אברהם סימן קנו סק''ב הובא במשנה ברורה שם).

יום ו'. בין שבת לשבת

להתחזק בעבודת שבת קודש בזריזות ובשמחה. והמיוחד בזה הוא, שתמיד אוכל וגשמיות דוחים את הרוחניות, אולם קדושת השבת מעלתה כל כך עליונה, שיש מצוה בתורה גם לענג באוכל ושינה וחיי משפחה (אורח חיים רפ), וכל זה מצוות. וכמובן ההשתלמות הרוחנית של שבת קודש. ללמדנו שאפשר בשבת קודש להגיע לדרגה גבוהה גם עם כל תשומת הלב לגשמיות, והכל נהיה קדוש וכקרבן על גבי המזבח. ויתכן אדם שאצלו שבת קודש זו שבת של גרעינים או עיתונים רחמנא ליצלן, ומאידך שבת של תורה וקדושה עם גרעינים לכמה דקות הרי זה חלק מעונג שבת. וההבדל ביניהם שמיים וארץ, ואשרי המבין.

תוכן העניינים

הנהגות יום יום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה