פרשת ויחי
יום א'. מידת העצבות
מידת ''העצבות'' מידה רעה, שמצערת ומזיקה מאד. ואסור לספר לאחרים שפלוני יש לו מדת העצבות, אם אין זה ניכר על פניו. ואסור לספר דברים רעים וקשים לחבר שיש לו רגישות לשומעם, והדברים גורמים לו עצבות וכיוצא בזה. וגם מי שיכול למנוע עצבות על ידי שמדבר עם חברו ושומע אותו, זו זכות גדולה וחובה קדושה. וחז''ל אומרים (בבא בתרא ט:) המפייס את העני מתברך באחת עשרה ברכות, כי שומע אותו ומחזק אותו.
ומצינו בפרשה על יוסף הצדיק שאמר לאחיו ''ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם'' (בראשית מה, ה). שחיזק את אחיו שהציקו לו ופגעו בו, ולא מדובר בסתם אנשים עצובים אלא באנשים שעצובים מחמת שהציקו לו. ויוסף צדיק יסוד עולם לא חושב על עצמו כלל, אלא כיצד לעודד ולחזק אחרים.
הזכות למחול
והרב דסלר זיע''א בספרו מכתב מאליהו (חלק ב עמ' 232 עיין שם) מביא שבגלל ההתנהגות של יוסף, שלמרות שבמכירתו זרקוהו אחיו בבור שהיו בו נחשים, הוא מתנהג באופן של אהבה והערכה. זכה לכפר על העצב וגם זכה לשפע עצום מהשמיים להיות מלך. שהרי זה ברור שאם היה שונא את אחיו כשסבל, או אוהב את בנימין יותר - שזה סימן שמקפיד עליהם - לא היה זוכה להיות מלך. ''כשאין התעוררות מלמטה אין התעוררות מלמעלה'' (עיין זהר הקדוש חלק ג דף לא:). נמצא שמעשיו הנפלאים של יוסף ומידותיו העצומות הם הם שזיכו אותו להגיע למלכות. והמבין זאת, יודע שאין הפסד או נזק מגיעים ממידות טובות ויחס מתאים לחברים חס ושלום.
יום ב'. להתאים את התפקיד והסביבה לאדם
צריך להשתדל מאד על כל משימה או תפקיד או כבוד מסויים שנותנים לחבר, שזה יהיה מתאים עבורו ושלא יתבייש. אי אפשר לתת עלייה לספר תורה למי שטועה או שקשה בקריאה, עדיף לכבדו בפתיחה או בהקמת ספר התורה ולומר לו כיצד פותחים אם משמאל לימין או להיפך כי יש בזה מנהגים, שלא יתבייש ושלא יצעקו עליו על השינוי. וכן בסעודה באירוע ושבתות ובית הכנסת, להשתדל תמיד להושיב ולשבת לפי מנהגי האדם וההשקפות המתאימות לו, שלא לגרום מתח או מחלוקת חס ושלום.
וחז''ל מספרים (סנהדרין כג.) על נקיי הדעת שבירושלים שהקפידו בכך. ובפרט לעשות פעולות שהחבר לא יתבייש, ואדרבה יקבל בטחון כשהגדול ממנו מייצג אותו ואומר עליו מִלה טובה.
ובזה נזהר יוסף הצדיק, שהניח את יעקב אבינו עליו השלום וכל המשפחה בארץ גושן, שלא להתערב עם המצריים, ושלא לגרום בעיות של מחלוקת. וכל זה ממידותיו הנעלות של יוסף הצדיק.
יום ג'. תפקיד לפי החוק
בכל קבלת תפקיד צריך בעל התפקיד אחריות רבה לבצע את המוטל עליו. ואדם שהתפקיד שלו מצער אנשים כגון שתפקידו להלשין עליהם ולאוסרם. או למשל להיות אחראי על ניהול מפעל ובסמכותו לפטר עובדים, וכן נציג מס הכנסה שמעניש אנשים ואוסרם וקונסם, והאנשים כאובים וכועסים מאד. ודאי שבזה צריך זהירות גדולה ביותר, ומעל הכל צריך לשים לב לשני דברים. א. לשאול חכם אם מותר לקבל תפקיד כזה בכלל. ב. שיהיה בקי בדיני לשון הרע ויֵדע על פיהם כיצד להתנהג.
והנה יוסף הצדיק ואחיו הקדושים נזהרו בכך מאד. יוסף נזהר לתת אוכל למשפחתו ולאחיו ''לפי הטף'' (בראשית מז, יב), כלומר שלא הגזים להעניק להם יותר מדי בגלל שהם משפחתו. וכן עשה הכל על פי פרעה כמבואר בפסוק (שם שם, א ואילך). והיתה לו אחריות להנהיג את העולם על פי הצדק והיושר גם עם משפחתו. וכן אחיו לא רצו שום תפקיד ואדרבה ברחו מפרעה בטענה שהם רועי צאן. ולא סתם רועי צאן, אלא ''גם אנחנו גם אבותינו'' (בראשית מז, ג), ולא יודעים שום מקצוע אחר וכל זה ''בעבור תשבו בארץ גושן'' (שם מו, לד).
ומכאן עד כמה יש להתרחק מתפקיד כשאינו הכרחי, או שיש אחרים המסוגלים למלאו. ומאידך אם כבר אתה בתפקיד תזהר לעשות על פי הצדק והמשפט דוקא, ואל תעקוף עבור משפחה וקרובים ובפרט כשיש קשיים כמו בימי רעב.
יום ד'. עת לנזוף ועת לשתוק
כמו שמותר לדבר לשון הרע כשיש תועלת, ואם לאו אסור בהחלט, כך יש לבדוק עד כמה יש תועלת ואם זה מדוייק, ואז מצוה לספר כמו להציל עשוק מיד עושקו (חלק ח כלל י סעיף ד). או על מסית נגד הדת וכיוצא בזה, שבמקרה כזה אין צריך לכוונת תועלת (עי' חלק ח כלל ח סעיף ה). כמו כן מותר וחובה למחות במי שמספר לשון הרע, ובמי שמהרהר אחרי גדולי ישראל, ולפעמים צריך לגעור בו ולפעמים לנדותו. אולם כל זה כשיש תועלת שעל ידי זה מפחד וסותם פיו, אבל אם זה גורם שהוא מדבר יותר לשון הרע ויותר ידבר נגד הדת וגדולי ישראל, ובעוונות הרבים אין יד ישראל תקיפה, באופן זה עדיף לשתוק או להעביר נושא או להרגיע באופן שונה. ובפרט אם אדם שומע את אביו מדבר דיבורים אסורים של לשון הרע או נגד דעת תורה, שבזה האופן כל תגובה תגרום יותר מחלוקת וחילול השם, ואין הצר שווה בנזק המלך. וכיוצא בזה פסק בילקוט יוסף (חלק ג עמ' קסג) שמותר לתת לעני או לאורח אוכל אף כשאינו מברך, אם זה יגרום שלא ידבר נגד הדת ונגד התורה. כי מניעה זו גורמת חילול השם יותר על ידי דיבוריו, ולא עשינו כלום.
והנה יוסף הצדיק נענש על שלא מחה על כבוד אביו שאמרו אחיו ''עבדך אבינו'' (בראשית מד, לא), כי מחאה של מלך היתה מועילה ולמה שתק, ולכן הפסיד עשר שנים מחייו כידוע (בראשית רבה ק, ג). ומאידך לא מצינו שנענש על כך שלא שלח מכתב לאביו לומר שהוא חי, וזה משום שחשש מהחרם שהטילו אחיו יחד עם השכינה על מי שיגלה שיוסף חי כמו שאמרו המפרשים (עיין רא''ם פרשת וישב). וכן האור החיים הקדוש (מה, כו) תירץ שחשש שינקמו או יזיקו לו, וממילא אין תועלת. אבל השמירה על כבודו של אביו בודאי תועלת ורחוקה מנזק, ועם כל זה לא עשה כן ולכן נענש.
ומכאן שתמיד צריך לעשות חשבון בכל פרט ופרט עד כמה יש תועלת. וכשאין תועלת ממש זה כמו 'תולעת' שמכרסמת ומזיקה חס ושלום.
ומעשה בירא שמיים אחד שאשתו חלתה ורבים התפללו בעבורה, ורץ לצדיקים וקיבל ברכות ועדיין לא הגיעה הישועה. ומרוב צערה מיררה האשה בבכי ואמרה שסתם מבטיחים ולא עושים כלום הרבנים האלה וכו' וכו', חס ושלום. אסור לבעלה לצעוק עליה, כי היא כעת מרת נפש. אלא עליו לעודדה ולסומכה ולחזק את רוחה ולומר לה שמבין את צערה, ועם הזמן היא מעצמה תתחרט על מה שאמרה. וזה משום שאין אדם נתפס בשעת צערו (בבא בתרא טז:) ומה שמדבר באותו רגע אין זה בכוונה ולאחר מחשבה אלא סתם התפרצות, ויש לדונו לכף זכות.
יום ה'. ''סור מרע ועשה טוב'' בבין אדם לחברו
''לא תשנא את אחיך בלבבך'' (ויקרא יט, יז).
אדם שמקיים פסוק זה ואינו שונא אף יהודי, עדיין לא יצא ידי חובה. כי יש פסוק נוסף ''ואהבת לרעך כמוך'' (שם יט, יח), כלומר לא מספיק שאינך שונא אלא צריך גם לאהוב. לדוגמא, אדם שהציק לך וביקש סליחה, חובה לסלוח לו ואסור לשנאו, ומעתה צריך גם לאהוב אותו. ואם ניגש אליך ומבקש צדקה או הלואה עשרה ש''ח, חובה לתת לו מדין ''ואהבת''. וכן המאחר לתפילה ולא עוד אלא שיוצא מיד לאחר העמידה, יש לדונו לכף זכות. וכשיוצא ומבקש גם את עזרתך בעניין מסויים חובתך לעזור לו. מאחר שדנת אותו לכף זכות, ממילא אסור לשנאו, וממילא גם חובה לאהבו ולסייע בעדו. וכן מי שחייב לך אלף ש''ח ולא מצליח להחזיר והבנת שהוא מסובך בחובות, מעתה עוד יותר יש להבינו ולסייע בידו. כמובן לא בהלוואות אלא בעזרה לשבת קודש וכיוצא בזה, כי הוא מסכן גדול עכשיו. והאם בגלל חובותיו צריך להרוס אותו יותר.
וזוהי דרגה גבוהה שהגיע אליה יוסף הצדיק. לא רק שסלח לאחיו ופייסם וחיזקם ועודדם, אלא גם שמר על כבודם. כמבואר בפסוק ''ואת העם העביר לבתים מקצה ארץ מצרים ועד קצהו'' (בראשית מז, כא), ופירש רש''י שמטרתו היתה שתהיה לאחיו הרגשה טובה, שלא רק הם אינם גרים בבתיהם אלא גם כל תושבי מצרים אינם גרים בבתים שלהם.
נמצא שמצוה זו כוונתה שצריך לסלק את השלילי מאיתנו בבחינת ''סור מרע'', וגם לעסוק בחיובי ''ועשה טוב'' (וכמו שכתוב בתהלים לד, טו).
יום ו'. אויר קדוש
בשבת קודש יש הארה גדולה כמו קודם חטא אדם הראשון וכמו קודם חטא העגל. וקדושתה מופלאת יותר מקדושת בית הכנסת, שבבית הכנסת בפנים קדוש ובחוץ חול ואילו בשבת החלל כולו קדוש לגמרי וכנ''ל. ואם על ידי חטא העגל נטמא האויר ואי אפשר להתקדש אלא במקומות קדושים, בשבת קודש יש בו מעלה שעצם השבת הבאה לאותו מקום בעולם זה זמן של אמונה והתקרבות אל ה' יתברך, וממילא החלל כולו קדוש ומלא בתוכן. ואם חִלוּל מלשון חלל כלומר ריקנות, ממילא כשאין חלול שבת, אין ריקנות אלא האוירה כולה קדושה. ולכן גם התפילות והלימודים בשבת קודש מעלתם גדולה פי אלף (מובא בבן איש חי בפתיחה לפרשת שמות שנה שניה) כי הכל קדוש. וצריכים להשכיל לנצל מעלת השבת.
קשר אישי
ובזה מובן הפסוק ''כי אות הוא ביני וביניכם'' (שמות לא, יג). כלומר קשר אישי יש בשבת קודש לכל יהודי עם ה' יתברך. כמו טלפון סודי זמין תמיד עם המלך, כך שבת קודש עם ה' יתברך. וצריך להיזהר ולנצל רגעים קדושים אלו.