אור ברסלב
הנהגות יום יום פרשת שלח לך

הנהגות יום יום

פרשת שלח לך

פרשת בהעלותך

יום א'. כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם

כל מצוה ומעשה טוב שאתה עושה לעצמך עשית, ולהיפך להיפך. אי אפשר להזיק לאחרים, כי הכל בהשגחת ה' יתברך, אבל חוזר כל מעשה למקורו ולעצמו. כמו הפתגם ''זרוק חוטרא אעיקרא קאי'' (ילקוט שמעוני בראשית פרק כא סימן צה) כלומר אם תזרוק מקל יחזור הוא לקרקע ממנה שולח.

לדבר על עצמו לשון הרע ממש מותר בשני תנאים. א) לא לספר עוונות שעשה כשאינם ידועים, שזוהי חוצפה (ברכות לד:). ב) לא לספר על עצמו בפני מי שאינו מכירו, כי נכשל בעוון ''לפני עור'' (ויקרא יט, יד), כידוע. ועל כל פנים על אחרים אסור לדבר, וזה בסוף חוזר על עצמו. וכן אסור לקלל, כי כל מה שקילל דוד המלך את יואב הכל נתקיים בזרעו כידוע (סנהדרין מח:). וכן לגבי מצוות ומעשים טובים, כתוב במדרש: וכי ה' יתברך צריך שנשחט עוף מהצוואר ולא מהעורף, אלא המצוות ניתנו לצרף [=מלשון צירוף בירור זיכוך ונקיון] את ישראל (בראשית רבה מד, א). ובזה פירשו את המשנה (מכות פרק ג משנה טז) ''רצה הקדוש ברוך הוא לזכות [=לזכך] את ישראל''. וממילא המצוות כולן מועילות לנו.

וכן לומר שלום לחבר ופנים שוחקות ומלבין שיניים, זה טוב לעצמך ותקפיד לעשות כן. ואף אם זה לא מכל הלב, תמשיך לעשות כן ותקיים מצוה, כי עדיף להכשל באהבת חינם מלהכשל בשנאת חינם. והחיצוניות משפיעה על הפנימיות (חינוך מצוה טז). העיקר שתדע, כל מה שאתה עושה, חוזר אליך ועליך. ותזהר מטעויות ומהחלטות חדות ומהירות.

וכל זה מרומז בפרשה, ''אל מול פני המנורה'' (במדבר ח, ג), ופירש רש''י מול האמצעי שלא יאמרו לאורה הוא צריך. כלומר ה' יתברך לא צריך שנאיר לו. זוהי מצוה שתאיר עלינו, ובעבורנו אנחנו מקיימים מצוות ומעשים טובים.

יום ב'. מצות ''הנקיון''

סדר ונקיון לגוף ומצוות ולימוד תורה לנשמה, משלימים זה את זה ועל ידי זה נעשה עובד ה' בשלמות. ועיין לחז''ל (נדרים פ:) עד כמה הקפידו על כביסה ורחיצה, עד שאמרו שזה קודם לשתיית מים של עיר אחרת הנמצאת במחסור. נורא! גם הקפידו חז''ל על נטילת ציפורניים שלא יהיה עודף על הבשר (עיין בן איש חי פרשת דברים שנה ראשונה סעיף יג), גם נקיות וגם טהרה. וכן להסתפר אחת לשלושים יום כמו שפסק הבן איש חי (בספרו תורה לשמה סימן שפח) ועיין סנהדרין (כב:).

ומרומז דבר זה בפרשה, שבשביל הטהרה של שבט לוי במקדש ובמשכן ציוה ה' יתברך לגלחם כמו מצורעים ואפר פרה וקרבנות והנפה וכיבוס בגדים. נמצא שנקיון הגוף והנשמה גם יחד, מסייעים לקדושה ולעבודת ה'.

יום ג'. ללמוד... ולעשות ולקיים

שיחתן של תלמידי חכמים צריכה לימוד (סוכה כא:), וכל שכן שיחה של תורה. ולחיות על פי התורה הקדושה שצריך לימוד בעיון גדול, אחרת יש חוסר הבנה גדול והתוצאות קשות. וכמו כן בעניין הדרכה לחתן וכלה שזה חיובי כל כך שידעו כיצד להתנהג תמיד. וכן כושר בעבודה, והנהגה טובה לקדם את עצמו בתועלת גדולה עד כמה שאפשר. ואפילו הרגלי אכילה נאותים וכן צורת הבישול צריך ללמוד כדי להצליח ולהשיג את מירב התועלת הדרושה לגוף.

ולדעת חז''ל (חולין כד.) חמש שנים לוקח ללמוד ולדעת מה תפקידך ומה הדרך הנכונה שלא תעשה טעויות.

ולמדו כן משבט לוי כמבואר בפרשה, שמצד אחד נאמר: ''מבן חמש ועשרים שנה ולמעלה יבא לצבֹא צבא'' (במדבר ח, כד), ומצד שני כתוב: ''מבן שלשים שנה'' (במדבר ד, ל). זאת אומרת שמתחילת ההתלמדות ועד הכניסה לתפקיד בפועל צריך חמש שנים. ומכאן אשר כל דבר כדאי ללמוד קודם מאדם בעל נסיון ועם דרך נכונה, וההצלחה תאיר פנים יפות.

יום ד'. יחס גם לפעולות

לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות (כתובות יז.). וזה לא רק עם האנשים עצמם, אלא גם עם פעולות שעושים, מכתבים שכותבים, אם זה קשור אליו ישים לב מה כתוב, מה דורשים, מה מציעים. להקדיש זמן קצר לדברים אלו, זה נקרא מנהג דרך ארץ (ברכות לה:). לדוגמא, אם הגיעה הזמנה לחתונה או לאירוע אחר, לבדוק התאריך והאנשים. ואם יש חובה ללכת, לרשום ביומן. הגיע מכתב, לקרוא אותו בכובד ראש. להקפיד על תיבת דואר לקבלת מכתבים. ולשים לב על הודעות בלוח מודעות, ולא לומר לא ידעתי לא שמעתי. וכן להקפיד על מכתבים מהנהלת תלמודי התורה, או מכתב מהבנק ודף חשבון. כשלא עוקבים ולא עונים - מפסידים. כמו דו''ח תנועה, אם לא מגישים ערעור או שלא באים לדין, מפסידים.

וכל זה מרומז בפסוק בפרשה. שלכאורה למה היה צריך משה רבינו לתקוע בחצוצרה בכדי להזמין את שנים עשר הנשיאים, וכי לא היה עדיף לשלוח שליח בית דין אליהם, במקום להרעיש לכל התושבים שיתבוננו אם זה בחצוצרה אחת או בשתי חצוצרות והכוונה גם לקרא להם. אלא שלפעמים מגיע שליח בית דין והאיש לא בבית והמשפחה לא מסרו לו את ההודעה או ההזמנה. וכמו שלפעמים מגיע מכתב והמשפחה זלזלו בו ואבד או נקרע וחסר הסבר. לזה תוקעים בחצוצרה ולא ניגשים הביתה, ואז אינו יכול לומר לא קראו לי או לא קיבלתי הזמנה, כי רק על ידי חצוצרה מתקבלת הזמנה וכולם שומעים בכל מקום שהם.

ומכאן גם, מאחר שבדברים אלו מצוי תקלות רבות אין לכעוס על כך. מכתב מסירה ביד או בדואר רשום, עדיין אין בו בטחון שהגיע ליעדו או שנלקח מתיבת הדואר, וצריך שני עדים ליתר בטחון. ומי שמעורב עם הבריות באופן חיובי בלבד, ידע תמיד להסתדר על הצד הטוב ביותר.

יום ה'. שותפות בשמחת החבר

השתדל תמיד לשתף פעולה ולהיות נוכח במקום שזה חיובי, ועל ידי זה מרבה שלום ואהבה. כמו אירועים משפחתיים, ללכת אף לכמה דקות. כמובן אנוס רחמנא פטריה, אבל לא לעזוב חברים במלחמה ולא בשמחות ובכנסים. עצם שיתוף הפעולה, מרבה אהבה ואחוה. העיקר שהראה את עצמו, וזה גם מונע לשון הרע ורכילות. וכשבאמת לא יכול לבא, כדאי לומר את הסיבה לכך, כדי למנוע חשד בכשרים.

וזה מרומז בפרשה, שמשה רבינו אמר ליתרו: ''אל נא תעזוב אותנו'' (במדבר י, לא). ופירש אור החיים הקדוש, שחשש משה רבינו מחילול השם שיהיה על ידי עזיבת יתרו את ישראל אחר קבלת התורה, עיין שם.

ונראה כי מה שאמרו חז''ל (ביצה כד:) אל ימנע אדם עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת. כי על ידי זה משיג חידושים ופסקי הלכה שלא שמע. הוא הדין לא למנוע עצמו מלהיות ''חבר אני לכל אשר יראוך'' (תהלים קיט, סג) ויתקדש שם שמיים על ידו.

יום ו'. ובחרת בחיים

שמחה וזריזות בהכנות לשבת קודש. ומצינו בפרשה (במדבר טו, לו) שאת מקושש העצים רגמו באבנים, כלומר שהשבת נקמה בו והרגתו. ומאידך פקוח נפש דוחה שבת (שבת קלב.), אף שבית המקדש לא דוחה שבת (יבמות ו.). פקוח נפש דוחה שבת, וכאן הורגים אותו בגלל השבת? אלא שכשהיהודי שומר את השבת, השבת שומרת עליו וגם נדחית מפניו ומחללים שבת לכבודו ובשבילו אף בספק פקוח נפש (ירושלמי יומא פרק ח הלכה ה). וכשלא שומר את השבת, השבת תתבע עלבונה ממנו ותזיק לו. ואם צריך, היא גם תגרום למותו, כמו שכתוב ''מחלליה מות יומת'' (שמות לא, יד), רחמנא ליצלן.

השבת דומה בזה לתורה הקדושה שנאמר עליה (יומא עב:) זכה נעשית לו סם חיים, ולהיפך להיפך. כך שמירת שבת קודש סם חיים ומקור ברכה ומעין עולם הבא למבינים.

תוכן העניינים

הנהגות יום יום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה