אור ברסלב
הנהגות יום יום פרשת שופטים

הנהגות יום יום

פרשת שופטים

פרשת ראה

יום א'. דם-וכרת-יה

המלה הטמאה והארורה בלע''ז: דמוקרטיה, חופש והפקרות, זוהי הסכנה הגדולה לעם ישראל. וכמו הפתגם המשובש שיש היום בצבור הכללי ''איש איש ואמונתו'' או ''איש באמונתו יחיה'', וזה הפוך מהפסוק המקורי שאמר הנביא חבקוק (ב, ד) ''וצדיק באמונתו יחיה''. והכוונה לאמונה המקורית בתורה הקדושה מבריאת העולם ועד קבלת התורה בהר סיני ועד ימינו אנו. אחרת, זה לא אמונה. זה סתם תאוה ותועבה להצדיק את עצמם.

וזה מתאים לפסוק ''בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה (שופטים כא, כה). ומזה יצא פלגש בגבעה וצרות צרורות לעם ישראל. וברנש הכי מסוכן כיום, זה מי שעושה מה שרוצה ואין מי שיגביל אותו ויעצור אותו, וחושב שעושה דבר טוב וישר. ולמעשה, אין עקום כמוהו. כי אין לו רב וחכם שיגלה את אוזנו ויאיר את עיניו, והוא כמו עוור באפילה עושה מה שרוצה.

ומרומז גם בפרשה ''לא תעשון... איש כל הישר בעיניו'' (דברים יב, ח), כלומר להקריב קרבנות בבמות היה מותר עד בנין בית המקדש, ומזמן שנבנה בית המקדש נאסרו הבמות. ומבואר בספר מלכים (ב יב, ד והילך, ועוד) שהרבה מלכים צדיקים לא הצליחו לטפל בעם ישראל להפסיק עם הבמות שנאסרו מזמן שנבנה בית המקדש על ידי שלמה המלך ע''ה. ולמה לא הצליחו? כי עם ישראל חשבו שעושים מעשה טוב, כי האבא והסבא שלהם היו מקריבים בבמות, ולא היו שמיים על לב לכך שכעת נבנה בית המקדש ונאסרו הבמות. ומי שחושב שמעשיו ישרים והוא ישר בעיניו מאד קשה לשנותו. ורק כשיש לו חכם ששומע ומתייעץ עמו, ואינו סומך על עצמו כי חושש שיתכן שמחשבתו עקומה, עושה הכל על פי דין התורה הקדושה, ויצליח.

ומכאן לאדם שאין לו רב ואין לו חכמה שמכוונת אותו קדימה, ומחליט ועושה על ידי עצמו, שיש לברוח ממנו כבורח מן האש. גם אם הוא בבית לומד וקורא ספרים וזוהר ותהלים, זה עוד יותר מסובך שחושב עצמו לחכם ואין לו הכנעה, ואי אפשר להאיר את עיניו. וכשיש בעיה, אי אפשר לשוחח איתו כי אינו שומע. ומהרמב''ם במסכת אבות (פרק א משנה טז) משמע שגם חכם אמיתי צריך חכם שיהיה מעליו, עיין שם.

ומכאן לסכנת הדמוקרטיה הארורה וסכנת ''איש הישר בעיניו יעשה'', שלמעשה אין עקום כמוהו. כי יש לו שכל עקום וראש עכו''ם ועליו נאמר ''וישר באדם אין'' (מיכה ז, ב).

יום ב'. הולך את חכמים יחכם

הפתגם הידוע ''הרוצה את הרב יבוא אליו'' זה נכון וחשוב. ובלשון חז''ל (בבא קמא פה.) ''מי שיש לו כאב הולך לבית רופא''. החכם מייעץ ומחזק ורואה קדימה כיצד לשמור ולא להיכשל. ומה עושים כשתלמיד או מאן דהוא לא רוצה לבוא לרב? בכח לא כדאי, אלא כדאי לתת לו מתנה או לעשות איזה הסכם עם הרב על דבר שאותו תלמיד מאד אוהב וישמח לטובת עצמו לבוא לחכם. ואז החכם רואה ומחזק ומזמין אותו שוב לחיזוק. העיקר שנשבר הקרח והוא מתקרב.

לפעמים תלמיד נחלש והוא בירידה. יש עצה טובה לקחת אותו בדחיפות לגדולי ישראל שליט''א, ומספיק שידברו איתו עשרים שניות ויברכו ויחזקו את רוחו זה כבר מעורר, והרושם נשמר זמן רב, וחוזר חלילה.

ורואים יסוד זה בפרשה. לאכול מעשר שני זו מצוה על הבעלים, מעשר שני לא שייך לכהן או ללוי. אבל יש לאכול פירות אלו אך ורק בירושלים, צמוד וקרוב לבית המקדש. וזה מפני שאז הוא רואה כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם, ומקבל יראת שמיים מכח החברה הטובה והסנהדרין שבלשכת הגזית שרואה שם (תוס' בבא בתרא כא. בשם הספרי עיין שם).

וזה פתרון להרבה צעירים שעושים בעיות ומצערים את הזקנים ואת הבוגרים מהם ואת הוריהם, לדחוף ולקרב אותם בפני החכמים. הן בשיעור תורה בחביבות, הן בעצה טובה ונכונה לשלום בית, ושלום על ישראל.

ורועה כסילים ירוע

ומכאן שאסור להפנות לכל מיני חכמים בעיניהם שאין להם יראת שמיים גדולה, כי הם רק מקלקלים. ומעשה שהיה באחד שאוכל ומקיא וצריך לעבור צינתור בושט להרחיב את השריר ולהחזירו לקדמותו. ואחד ''חכם'' אמר שלא יעשה כי זה קרה לו בגלל כוחות הטומאה, ובינתיים אינו אוכל ומרזה ומאבד נוזלים וחייו בסכנה. והחכם האמיתי אמר לו לעשות כן מיד אצל רופא הכי מומחה. כשכואב צריך רופא, ועם הרבה תפילה ה' יעזור שיהיה בהצלחה.

ומעשה שהיה באשה אחת שחלמה שנפלה לה שן קדמית ואמר לה ''החכם'' כל מיני דברים בטלים. והאמת היא שלא צריך תענית, אלא הרבה קודם לזה. אשה זו צריכה להתחזק בצניעות ולהתלבש צנוע וטוב יותר. שן קדמית מרמז על הצניעות כי גם הלבוש זה נראה קודם מהגוף, ואסור שיראו את הגוף קודם, רחמנא ליצלן. וזה אמת! וזה כוחה של מעשר שני, שבאים לחכמים, למען תלמד ליראה שתזכה ליראת שמיים.

יום ג'. או חברותא או מיתותא

מבהיל עד כמה התורה הקדושה מקפידה על חברה טובה, חיבור טוב, ''וקנה לך חבר'' (אבות פרק א משנה ו). כי חיבור טוב מתעלים איתו, וחברה רעה מדרדרים איתה, והתוצאות קשות. וכן מסית ומדיח (דברים יג, ז) זה העוון היחיד שמותר להורגו על ידי עדים אפילו בלי התראה (סנהדרין סז.), מפני שבשמיים מחמירים מאד על מסית נגד התורה. ורבינו החפץ חיים פסק (רכילות פרק ט הלכה ו באר מים חיים ס''ק ט עיין שם) שאפילו ספק אפיקורוס או חשש, מותר לספר ולפעול מבלי לבדוק יותר, וזה לרוב חומרתו.

ונראה שאפילו מסית בלי כוונה כמו חבר קל דעת בלבוש, או שבדיבור שלו וגורם להתקררות ביראת שמיים בתכלית, הרי זה מסית. ומה יש להתחבר אליו? ומצינו בפרשה שאנשים כאלה חייבים מיתה.

ומכאן לתקשורת שכולה שקר המסיתה נגד הדת והאמונה, שחייבים לנתץ ולבטל ולהוציא מהבית. ומי שלא עושה כן, גם חסר לו אהבת ה' יתברך, וגם היראת שמיים שלו כולה בסכנה, כי הוא תמיד שומע נגד התורה וההשקפה הטהורה. מספיק ששומע שאומרים לו, לא העיקר תורה וצריך עבודה, או מה שווה שלא עובדים, או לא צריך להיות חרדי חזק. כל זה הסתה נגד הנשמה, וצריך בחכמה לברוח מהם כבורח מן האש ולהכנס לאש של התורה, ואשרינו.

יום ד'. התפעלות מבוקרת

כתוב במשנה (אבות פרק ג משנה ט) ''ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו''. כי יהודי בעולם הזה צריך בעיקר להתפעל מתורה, מיראת שמיים, מעבודת ה'. ואם באמצע לימודו מתפעל מחרישה או מעץ יפה, נמצא שהתורה פחות חשובה בעיניו, ויש כאן זלזול בתורה חס ושלום.

והדברים נוראים, עד כמה התורה הקדושה דורשת מאיתנו לדעת ולהעריך כל רגע וכל מִלה בתורה הקדושה. כמו שכתוב (פאה פרק א משנה א) ''ותלמוד תורה כנגד כולם''. וכן בן אדם שנראה יפה וגבוה, ועושה רושם חיצוני מובהק. לא להתרשם מכך, אלא אם כן יש לו בפועל יראת שמיים, כי זה העיקר. ואוי לנו שצעירים מתלהבים ומספרים על אוטו מיוחד ועל מכשיר מיוחד, שהכל חיצוני. ה' יתברך מבקש מאיתנו להרגיש רושם חיובי מהתורה והמצוות בלבד.

לכן גם אסרה התורה לעשות כישוף וקסם וכיוצא בזה, כי זה גורם להתפעלות ולהערכה לדברים חיצונים. וירא ה' אמיתי נזהר שלא להסתכל על קוסמים וזריזות ידיים וכיוצא בזה. כדי להרגיש תמיד רק התלהבות מהתורה הקדושה, והתפעלות מאהבת ה' יתברך על כל מה שברא בעולמו. ולא טוב עושים אלה שחוזרים מטיול ומספרים שטויות שראו פה ושם, פרט לספר נפלאות הבורא שרואים בטבע שאז זה מצוה.

ומרומז בפרשה (דברים יג, ב) נביא או חולם חלום, מצליח לעשות אות ומופת, ועם כל זה מכיון שהוא מדבר נגד מצוה שבתורה, מצוה להורגו ולא לחמול עליו.

ומכאן שאין להתפעל ממקובל שמגלה על פי השמות והתאריכים כל מיני דברים סודיים במשפחה. את זה גם הגויים עושים על ידי מגלה עתידות בכוס קפה, אלא להתפעל ממקובל שלומד ביום חמש עשרה שעות, וכולו יראת שמיים ומדות אצילות ותרומיות. וזה מצוי אצל גדולי ישראל האמיתיים שליט''א. וכן אברכים השוקדים על לימודם באמת שהם שוים את הכל, ובזכותם אנחנו חיים.

יום ה'. אלא המעשה

הרמב''ם המפורסם במסכת אבות על המשנה (פרק ג משנה טו) ''והכל לפי רוב המעשה''. מלמד שהעיקר לעשות הרבה מעשים טובים, שעל ידי זה יש תרגול במעשים והנהגות טובות להמשך הדרך. ועדיף לתרום אלף פרוטות לאלף עניים מלתרום הכל לעני אחד, כי על ידי זה מתרגל יותר לצדקה. ובכלל תמיד יש לעשות חשבון נפש גם במעשים הטובים, האם עשיתי היום חסד עם ישראל, והאם היום עבר עלי מבלי שצעקתי או הקפדתי או כעסתי על מאן דהוא.

ומרומז בפרשה (דברים יד, כא) שבשר נבילה יש לתת במתנה לגר תושב אוכל נבלות, או למכור לנכרי - שאסור לתת לו מתנה כי אינו שומר שבע מצוות בני נח (פסחים כא:). והקדימה התורה נתינה למכירה, ללמדנו שנתינה קודמת למכירה. ואם יש לו שני שכנים, גר תושב ונכרי, עדיף להעניק לגר תושב במתנה מאשר לנכרי בכסף (עבודה זרה כ.). ולמה, כדי להתרגל במידת החסד.

והדברים נפלאים עד כמה חייב האדם להדמות לבוראו במעשיו הטובים והישרים. שעל זה נאמר ''כי בצלם אלוקים עשה את האדם'' (בראשית ט, ו). והרמב''ן פירש שהכוונה על התכונות הטובות שבאדם להדמות לה' יתברך. ויש להתבונן בזה הרבה, בכל פעולה בבית, במשפחה, בחברה, בעבודה, בקהילה, שכל מעשיו יהיו אך ורק טובים בלבד, ואז זוכה להרבה מצוות ואשריו.

המדרש עיקר

ושאל מר בני רחניאן הי''ו. מה שוה שיעשה האדם הרבה חסד, אם לאחר מכן פוגם בעיניים. והאמת, שאין קשר ביניהם, ובשמיים שוקלים מצוות ועבירות. אבל נראה עוד שבאמת הפוגם בעיניו במזיד וגופו וכולו מטונף מאד, אדם כזה, אין לו את הכוחות לעשות כל כך הרבה חסד. נפשית זה קשה לו, ואינו זוכה להיות נמשך לכך. ואם עושה, אולי זה במטרה לקבל כבוד או מבחינה מוסרית. אבל לדמות אליו מצוה מה' יתברך, לא יעלה ולא יבוא. כי נתינה לגר תושב במקום מכירה לנכרי, הבאה בגלל ציווי ה' יתברך, זה המקדש והמועיל ומשנה את מדות האדם להיות דומה במעשיו לה' יתברך, ולראות עליו צלם אלוקים.

יום ו'. עונג וגם שמחה

להיות זריז וזהיר ושמח בהכנות לשבת קודש. השבת שיסודה השתלמות רוחנית, ולה מחכים כל השבוע, ומקדושת השבת יש ברכה לכולם. ולכן ההכנה ביום שישי צריכה יסודות גדולים. ויסודות אלה הם השמחה הזריזות הזהירות וריכוז המחשבה הנכון להגיע לכך, בגדר ''כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלוקים'' (תהלים מב, ב).

ובזה מובן כיצד על ידי אכילת סעודות שבת קודש זוכים להנצל ממלחמת מגוג ומגוג משעבוד מלכויות ומדינה של גיהינום. היתכן? על ידי אוכל, ויהיה טעים ככל שיהיה, ויעשו בו עונג שבת וכבוד שבת, אבל מהו העיקר שממנו מגיעים לשכר עצום שכזה.

ונראה שהעיקר זה העלייה הרוחנית באמת, ועלייה זו תלויה קצת בפינוק הגוף לכבוד שבת. כלומר הגוף נהנה לכבוד זה שאחר כך יעסוק בתורה ובתפילה ובשירה ובעבודת ה' בשבת קודש מתוך יישוב הדעת. כעין מיני מתיקה שמרגילין לתורה (ירושלמי תענית פרק ד הלכה ה), וכעין לימוד בתורה שמוצלח יותר על יד נהר מים (הוריות יב.). כך על ידי עונג שבת בגשמיות, מגיעים לעונג רוחני שהוא מעין עולם הבא.

תוכן העניינים

הנהגות יום יום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה