אור ברסלב

הנהגות יום יום

פרשת קרח

פרשת שלח לך

יום א'. זהירות בקבלת אחריות

שליח צבור שמציעים לו לעבור לפני התיבה צריך לסרב בתחילה כידוע (ברכות לד.), ורק אחר כך להתכונן ולעלות. ומשמעות הדברים, שצריך להיזהר גם שליח ציבור מלקבל אחריות, שהרי לומדים מהחזן דקדוק בתפילה ולשון תחנונים. וכן בכל פעולה. לא כדאי להתחייב, כי אם יש התחייבות צריך לעמוד בה. שהרי מצד אחד כתוב במשנה: ''במקום שאין אנשים השתדל להיות איש'' (אבות פרק ב משנה ה) ומאידך: ''וכל העמלים עם הצבור יהיו עמלים עמהם לשם שמיים, שזּכות אבותם מסייעתן'' (שם משנה ב). כלומר להיזהר מהצבור ולעשות הכל לשם שמיים, כי לצבור יש זכות אבות, ויש לדעת מה ההנהגה הנכונה. והתשובה היא שתלוי באדם אם הוא ראוי לכך ויעזור לסייע שתהיה בשליחות שלו יראת שמיים ואהבת התורה וקידוש השם אזי ירוץ לעניין זה, ואם חס ושלום לא, אז יברח כבורח מן האש.

ומצינו בפרשה שהמרגלים קיבלו אחריות והתקלקלו והרסו את כל הדור וגרמו חילול השם נורא ואיום. וכן למשל, אדם קיבל אחריות לקחת חבילה של מאן דהוא, ופתאום לא מסתדר לו. חייב לדאוג שחבילה זו תגיע ליעדה, שהרי קיבל על עצמו. ואינו יכול לומר רציתי לעשות טובה ולא הצלחתי, אלא יצלח את הירדן ויעשה טובה זו כפי שנתחייב.

ושנינו בגמרא (בבא מציעא פ:) שמור לי ואמר לו הנח לפני, שומר חינם. והטעם, מפני שלא קיבל עליו לשמור. ומכאן, שעל קבלת אחריות צריך להיזהר ולהתפלל הרבה שלא תצא תקלה חס ושלום, ושלום על ישראל. ומכאן גם מוכח שמותר לומר לגבאי על פלוני שאינו מתאים להיות חזן, כי אינו מדקדק או שאין לו יראת שמיים וכו', כי איש כזה אינו יכול לקבל אחריות כדי להיות שליח ציבור. ועדיף שיהיה כאחד העם.

יום ב'. פחד חיובי

לדעת התורה הקדושה אדם בעולם הזה נקרא חלש, נזקק, מושפע מאחרים, וזקוק תמיד לחיזוקים. והרי אפילו דיין מושפע מבעלי דינים מצורתם ולבושם, עד שחייבו להלביש את בעל הדין העני כמו בעל הדין העשיר (שבועות לא.). וזה מה שקרה ליהושע וכלב אשר פחדו מעשרה המרגלים וחיפשו דרכים להציל את עצמם מההשפעה השלילית שלהם. ומכאן עד כמה יש להיזהר.

ולמדתי מכאן שמשכורת 7000 שקל במפעל עם חברה לא טובה, בדיבור וליצנות וכיוצא בזה, ומאידך 4000 שקל בחברה טובה, רציניים ואחראים ללא יצר הרע, זה האחרון חביב ועדיף. ואשרי אדם מפחד תמיד (משלי כח, יד).

יום ג'. אדם כי יקריב ''מכם''

בזמן שבית המקדש היה קיים, היו קרבנות עגל, פרה, עז, כבש, תורים ובני יונה, וכן מנחת סולת, וכן מי שרוצה תורם יין ושמיים בו מלח ומקריבים על גבי המזבח לכבוד ה' (זבחים צא:). והיום אין לנו כלום, ומקיימים את הפסוק ''ונשלמה פרים שפתינו'' (הושע יד, ג). אבל יש קרבנות חשובים יותר, כמו מי שמתגבר על כעס קנאה וגאוה, או נקמה המתוקה מדבש כלשון המסילת ישרים (פרק יא), ועוצר עצמו לפי דעת התורה ומרבה שלום, הרי זה קרבן ממש.

וחז''ל אומרים (סוטה ח:) על הפסוק ''זבחי אלוקים רוח נשברה'' (תהלים נא, יט) שכוונת הפסוק על בעל מדות טובות החביב בעיני ה' יתברך מכולם, שכאילו הקריב כל הקרבנות כולם. וכן כשיש לאדם תשוקה של עבירה ומתגבר עליה, כמו שמירת עיניים ותאות אכילה אסורה וחשש עריות וכיוצא בזה, המתגבר נקרא גבור, וזה קרבן לה'. וזה דומה לקרבן יין שנאמר בפרשה ''ויין תקריב'' (במדבר טו, י). שחז''ל בזבחים (שם) למדו מכאן על קרבן יין ושמן כידוע. גם לרבות עישון סיגריות, ההורס ומכלה ומזיק מנפש ועד בשר. והמתגבר וחוזר בו מתאוה זו, הרי זה קרבן גדול לה' יתברך, ואשריו.

יום ד'. נקדש את שמך בעולם

תפקידנו בעולם הזה להרבות כבוד שמיים ולעשות חסד עם אחרים. תלוי במצב, באפשרות ובמסירות. לפעמים קשה ואז על פי ההלכה פטור, אבל אם בפעולה זו יש גם כן קידוש שם שמיים, או אם לא יעשה אותה יהיה חס ושלום חילול שם שמיים, באופנים כאלו אין סברא של ''אין זמן'' או קושי וכיוצא בזה. כי לקדש שם שמיים וכן למנוע חילול שם שמיים, זוהי חובה קדושה, תמיד ובכל מצב ובכל זמן.

וזה הפסוק בפרשה ''כי דבר ה' בזה'' (במדבר טו, לא), ופירשו חז''ל (סנהדרין צט:) זה הלומד תורה ולא מלמדה. נמצא שמניעת תורה ומצוות, ומניעת זיכוי הרבים הרי זה בזיון לכבוד שמיים חס ושלום ועונשו חמור.

עלינו לשבח

ומכאן לבן תורה אמיתי ועבד ה', שצריך תמיד לשבח אחרים העוסקים בקודש, הן בבתי כנסיות הן בתלמודי תורה ובתי מדרש וכיוצא בזה. להראות שהעיקר אצלנו שיתרבה כבוד שמיים בעולם, גם אם זה לא על פי הדרך והרצון שלנו. העיקר שיש בזה דרך התורה והיראה וה' יתברך שמח בהם, חובתנו לחזקם ולהרבות אהבה ואחוה שלום ורעות.

יום ה'. למען תזכרו ו-ועשיתם!

יש מילים מקבילות. מזמין – מוזמן, רודף – נרדף, משפיע – מושפע, נותן – מקבל, מסית – מוסת, מזהיר – נזהר, וקשורים זה בזה. ונראה שיהודי תמיד נקרא מוסת או נזהר, תלוי בחברה, בשמיעה, במעשים ובשאר דברים חיוביים שעושה או להיפך. ולכן דרשה התורה מכל אחד ואחד המזכה את הרבים, שיהיה תמיד נזכר וזוכר ושם על ליבו מה שעושה. ומה שיכול להיות שלא יזכור. וכן תלמידים בתלמוד תורה, לפני כל הפסקה צריך המלמד דקה אחת להזהירם לא להשתולל בחצר. מי שצריך להתפנות, לשתות, לוותר לחברים, ולחזור מיד בצלצול הפעמון לכיתה, וכן הלאה.

וגם אנחנו זקוקים לכך, הנה, יוחנן כהן גדול נעשה צדוקי כי הוסת (ברכות כח.). אלישע בן אבויה התקלקל (חגיגה טו:). והעולם הזה מלא נסיונות וזקוקים למזכירים רבים. כמו מזכיר שתפקידו להזכיר לבעל העסק או המוסד על פגישות חשבונות וכיוצא בזה. אותו דבר המצוות מזכירות לנו שיש בורא לעולם, והם ציצית תפילין, מזוזה, ואפילו ברכות, מבואר ברמב''ם (פרק ק מהלכות ברכות הלכה ג) שיש ברכות שנתקנו רק כדי שנזכור את ה' תמיד. וכמו שאמרו, ''מצוה'' חוץ מפשט המלה שהכוונה ציווי ה' יתברך, עוד בה, מלשון צוותא שהמצוה תדבק באדם ברמ''ח אברים ושס''ה גידים שלו, כדי שיזכור ויתעורר ותמיד להיות עובד ה'.

יום ו'. ישמחו השמיים ותגל הארץ

להיות שמח וזריז בהכנות לשבת קודש. ומבואר בזוהר הקדוש (פרשת קרח דף קעו:) קרח עשה מחלוקת נגד השלום ונאבד מן העולם. וגם שבת נקראת שלום, שהשבת עושה שלום למלעלה ולמטה, אחרת אין שלום ואין כלום. ובזה מובן למה אומרים ''שבת שלום'' ולא ''שבת שמח'' כמו חג שמח, מפני שהיסוד של שבת זה עונג ולא שמחה. ומטרת השבת להרבות שלום גם בגשמיות על ידי שיתוף כל המשפחה בהכנות לשבת ובסעודות. ובעיקר ברוחניות, שהשבת זה השתלמות רוחנית. וכשלומד בשבת קודש מתעלה ומרבה שלום בעולם.

תוכן העניינים

הנהגות יום יום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה