פרשת צו
יום א'. דרך ארץ
''דרך ארץ קדמה לתורה'' (עיין ויקרא רבה ט, ג), ''אם אין דרך ארץ אין תורה'' (אבות ג, כא). דרך ארץ - כלומר מדות טובות, ומי שאין לו לא יבין תורה. דרך ארץ פירושו שלא תובע מאחרים, שלא מטריד ומפריע לאחרים, יודע לכבד ולא להכביד עליהם לעולם. ושידוך טוב זה שידוך עם מדות טובות. ויש להיזהר מאד שלא להיכנס לבתים של אחרים בלי רשות, ולא להתעכב במקום כשלא קבע עם בעלי אותו מקום קודם לכן.
ויסוד זה בפרשה שלנו. המדרש רבה בתחילת ויקרא (א, טו. ועיין שם במפרשים) אומר: מי שאין לו דעת נבילה טובה הימנו. ובדרך ארץ כלול שיודע להתנהג עם הוריו וזקניו, ויודע בעיות וצער של אחרים, וכיצד להקל עליהם, ואשריו.
ומדוייק בפסוק ''ויקרא אל משה'' (ויקרא א, א), אף שמשה רבינו היה כעין בעל הבית של אוהל מועד, עם כל זה לא היה נכנס ללא רשות עד שקבל מהקדוש ברוך הוא הזמנה להכנס.
יום ב'. הרגשה טובה
ביארנו לעיל על מי שטרח ועשה והכין, שגם אם אינך מעוניין בדבר תתייחס בכבוד ותראה לו שזה חשוב ושאתה נהנה ממנו. למשל טרחו להכין שתיה, אין לומר אני לא צמא, אלא תקח ותשתה, או תחזיק הכוס לעצמך. הביאו לך סידור, תקח גם אם אתה רגיל להתפלל בעיניים עצומות. התייחסות זה דבר גדול של בין אדם לחברו.
ויש להוסיף שרואים בפרשה שיש עניין גם להגדיל הטובה שעשו לך. כמו שחז''ל אומרים (ברכות נח.) אורח טוב אומר כל מה שעשה בעל הבית עשה לכבודי. וכשמגישים לו תה, צריך להודות כמו על יין ועל סעודה, ולשבח ולפאר גם על דבר קטן כגדול.
ומצינו בפרשה לגבי העוף הנקרב על גבי המזבח ''ושיסע אתו בכנפיו'' (א, יז). והמטרה לעשות את קרבן העוף של העני לגדול יותר כביכול על ידי שמשסף קורע ומפרק אותו שיראה מכובד. ומכאן שהקדוש ברוך הוא נותן הרגשה טובה לעני על ידי זה, שכאילו באמת עשה משהו גדול. וכן עושה הקדוש ברוך הוא עם העני, ודורש לשרוף את העוף עם הנוצות שיראה גדול על ידי שיעלה עשן וריח. והמטרה לתת לעני הרגשה אוהבת וטובה. וכן יש לנהוג תמיד עם כל אדם ואדם, ואשרי המבין זאת.
יום ג'. לא להכביד
להשתדל ולהיזהר מאד שלא להכביד על אחרים, ועל אחת כמה וכמה שלא לצער אחרים או להפריע להם. וגם בערב פסח שיש הרבה עבודה ונקיון ומוציאים הרבה אשפה ופסולת החוצה, אסור לגזול את רשות הרבים, וכן את המדרכה שמיועדת למעבר ובפרט מדרכה צרה מהרגיל.
ולמדנו בפרשה שה' יתברך לא מטריח את עם ישראל. כתוב בפרשה על קרבן עולה ויורד שאם קשה לו יביא תורים ובני יונה. ובספרא (פרשת ויקרא פרק יח אות א) מבואר שלא חייבוהו לקחת הלואה לקרבן בדרגה גבוהה יותר. ומשמע שאפילו אם חסר לו זוז אחד להשלים לקרבן גדול יותר יביא יונה. ולמדנו שני דברים: ראשית, שלקחת הלואה זו אינה הנהגה טובה, כי קשה להחזיר ומצטברים חובות וזה גורם חוסר יישוב הדעת בעבודת ה'. ועוד שה' יתברך לא רוצה להכביד עלינו. ולכן גם קרבן בא מכבשים ועיזים הזמינים, ולא מחיות שקשה להשיגם. ללמדנו, תשתדל מאד שלא להכביד על אחרים, וה' איתך.
יום ד'. מצה מהודרת
המעלה הגדולה של בעל מדות טובות היא שגם באופנים קשים ואחראיים של דקדוקי מצוות לא שוכח מלהזהר בבין אדם לחברו. בבחינת ''ראשו מגיע השמימה'' (בראשית כח, יב) ועם כל זה הוא לא שוכח שהוא ''סלם מצב ארצה'' (שם). רבי ישראל סלנטר זיע''א היה אומר: מצה מהודרת זו מצה שבזמן העבודה לא פגעו ולא הלבינו פני אף אחד מהעובדים, ובעיקר את האלמנה שהיתה אחראית לתת מים לקמח, שאם לא צעקו עליה זוהי מצה מהודרת! וכן בעשרת ימי תשובה היה מקפיד גם על מי שהוא נראה ''חסידא קדישא'' ואימת יום הדין עליו, שיֵדע לחייך ולומר שלום בסבר פנים יפות לכל מי שפוגש.
ומסופר על הגר''י ארנטרוי הכהן זצ''ל שהיה אומר קודם שהיה עושה קידוש בליל פסח תודה רבה לאשתו ולמשפחתו על כל מה שטרחו עבור פסח הקדוש הזה.
וזה מרומז בפרשה שצריך שיהיה כל מה שאתה עושה יפה ומסודר ומכובד בעיני האנשים, ושאתה יודע לכבדם ולהעריכם ולומר את שבחם. והרמז בפסוק ''את הראש ואת הפדר'' (ויקרא א, ח). ''פּדר'' זה שומן של בהמה שהיה צריך הכהן להניח על מקום השחיטה שהוא מכוער ומלוכלך בדם, וכך היה מקריבו על גבי המזבח. והמטרה היתה כדי שיהיה נראה טוב, ולא יראה כיעורו של מקום השחיטה, ואשרי השם דרכיו.
יום ה'. שריפת חמץ מהודרת
כתוב בפרשה ''אשה ריח ניחוח לה''' (א, ט). כלומר על ידי הקרבן שמקריב לשם שמיים ועושה תשובה, יש בזה נחת רוח לה' יתברך. ולכן ''זבח רשעים תועבה'' (משלי כא, כז), שאינם עושים תשובה וקרבנם לא מועיל.
וכן בערב פסח ששורפים את החמץ זה כעין קרבן (עיין פסחים כז:), ולכן מחמירים דווקא לשרוף, אף שהשבתתו בכל דבר (שם). ועם כל זה יש להיזהר שלא יפריע או יזיק לשכנים על ידי האש שעושה פיח ריח ועשן. וכן לא להפקיר את האש וללכת כשהאש עדיין דולקת, כי יש חשש לתקלות שיתכן שילדים יעשו באש דברים אסורים ומזיקים.
אש זה אחד מארבע אבות נזיקין (בבא קמא ב.). ומי שמניח לשריפת חמץ חבית גדולה מרכזית ומשותפת לכולם במקום מתאים, למנוע בעיות חס ושלום, זוכה לקיים את הפסוק ''ריח ניחוח לה'''.
יום ו'. נס גדול בזכות שבת גדולה
ערב שבת קודש ''שבת הגדול''. להיות זריז וזהיר בצרכי שבת קודש. ומעלת שבת הגדול שנעשה בו נס. ומה שקוראים לה שבת הגדול אין זה מקטין חס ושלום את שאר השבתות, אלא אדרבה בזכות השבת נעשה נס באותו זמן במצרים. ושבת הגדול, הכוונה שבת שנעשה בה נס גדול, נמצא שזוהי מעלת השבת.
וזה מתאים למה שהביא רבינו החפץ חיים (מחנה ישראל סוף פרק כה) בשם האר''י הקדוש זיע''א שאומר: תבקש על בית המקדש וכבוד מלכות שמיים, ותכלול את הבעיות הקטנות שלך, וגם הם ייפתרו ויהיה בהם שפע וישועה וכל מה שצריך. וכן בנדון דידן, בזכות שעשו ''משכו וקחו לכם'' (שמות יב, כא) שביטלו את העבודה זרה של מצרים, זכו לנסים ונפלאות ולנס שבת הגדול. ומכאן גם שעל ידי שמירת שבת קודש במסירות נפש, זוכים לניסים גדולים.