אור ברסלב
הנהגות יום יום פרשת ויקרא

הנהגות יום יום

פרשת ויקרא

פרשת ויקהל פקודי

יום א'. אדם בלי תורה...

מותר לספר לשון הרע כששואלים על שידוך או על פועל לעבודה, כי יש בזה תועלת. ומותר לומר גם על אדם שנראה חרדי אם אינו משתתף בשיעור תורה, שאינו במסגרת של תורה. אף שזה יגרום שלא יתקבל לעבודה או שהמשודכת לא תרצה להפגש איתו. כי זה באמת מום, אדם בלי תורה חשוד על הרבה דברים. ובעל עסק בודאי יחשוש מלקחת אותו להיות קופאי וכיוצא בזה, וכן כלה הדורשת בחור עם שעות לימוד כל יום, בודאי שחובה לומר לה על מעשיו.

וזה מרומז בתורה פרשת ויקהל (שמות לה, א), שפירש בעל הטורים (שם) שיש תקנה להקהיל קהילות בשבת לעסוק בתורה. וזו תקנה גם לאותם שעוסקים במשך השבוע לפרנסתם ואין באפשרותם ללמוד בצורה מסודרת בימות החול, ובשבת מגיעים לשיעורים תמידין כסדרן ומחכימים ומשתנים לטובה במידות וביראת שמיים.

יום ב'. חסד

כל אדם צריך לעשות חשבון נפש עם עצמו כל יום, איזו מצוה של חסד עשה היום. לא סתם כתוב ''רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד'' (משלי כא, כא). ומרומז ''אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי'' (תהלים כג, ו). לחפש כל יום! קודם עם עצמו לעשות חסד, ''גומל נפשו איש חסד'' (משלי יא, יז). אכילה, שינה, רחיצה כפי הצורך, וגם שעל ידי זה יהיה חזק ובריא ויזכה להיות עובד ה' אמיתי. מי שבורח מחסד זו בעיה, כי אמנם חסד שלא נפל עליו פטור, אבל חסד שנפל עליו ובכחו לעשותו חייב לעשות (ועיין ט''ז יורה דעה סוף סימן רנא).

ומדוייק בפסוק ''נדבה בבוקר בבוקר'' (שמות לו, ג), לרמוז שמהבוקר יש לחשוב איזו נדבה שהיא חסד יוכל לעשות. וגם נדבה לה', כלומר לכבוד ה' יתברך. ומי שבדרגה זו, זכה כבר גם לכתר שם טוב, ואשריו.

יום ג'. תפקיד האשה

בגמרא כתוב (יבמות סב:) אשה רעה צרעת לבעלה, רחמנא ליצלן. ואשה כזו מושלת בבעלה, וחייו אינם חיים (ביצה לג:). וזה יסוד של אשה קשה, כלומר עקשנית. שעל זה אמר הסטייפלר זיע''א להיזהר בשידוכים שהעיקר שלא תהיה אשה קשה. ההצלחה בבית שהאשה מתבטלת לבעלה, ולא מדברת הרבה, אלא שומעת אותו הרבה ומכבדת אותו כמו מלך כפסק הרמב''ם (פרק טו מהלכות אישות הלכה כ). ומותר לספר לשואל בשידוכים וכיוצא בזה על פלונית שהיא קשה שיזהר ממנה. וכן אם רוצים להעסיק אותה בתפקיד מסויים ואינה מתבטלת לתכתיבים, שמותר לספר שלא להפסיד את בעל הבית.

ומרומז בפסוק ''ויבואו האנשים על הנשים'' (שמות לה, כב), כלומר עם הנשים. והגברים בלשון עליהם, כלומר שהנשים מתבטלות לגברים ואינם עקשניות, אלא עושות הכל על פי הוראת הגברים. ואשה כזאת היא הכשרה בנשים שעושה רצון בעלה (תנא דבי אליהו רבה פרק ט), ושמחה שבעלה מסתכל עליה מלמעלה, ונותנת לו הרגשה שהיא מקטינה עצמה ולא מסתכלת עליו בגובה העיניים. ולכן גם לא מרבה להתווכח איתו, ועל ידי זה השלום והכבוד שוררים ביניהם.

ואמנם בעיקר בתרומה וכדומה צריכה האשה לקבל את אישורו של בעלה לרצונה לתרום למוסד או לארגון מסויים. שהרי כל כספה של האשה שייך לבעלה, ומה שקנתה אשה קנה בעלה (גיטין עז:). ואם נותנת תרומה נגד רצונו של בעלה הרי זה גזל. ומסופר על הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זיע''א שנשלח אליו מכתב מחוץ לארץ בו מבקשת אשה את ברכתו לזרע בר קיימא בתוספת סכום נכבד לתרומה. לאחר כמה ימים הגיע בעלה של האשה לרב שבאותה ארץ והתאונן על אשתו ששלחה סכום כסף גדול ללא אישורו, ובהיות שאינו מאמין כל כך בברכתם של הרבנים... אינו מסכים להוצאה זו. נבוך הרב מהפניה ולא ידע את נפשו, ניסה לשכנע את הבעל בכחו של הרב זוננפלד אך ללא הועיל. והנה תוך כדי שיחתם נכנס הדוור ובידו מכתב מישראל, על המעטפה רואה הרב את שמו של הרב יוסף חיים זוננפלד מירושלים. בחרדת קודש הוא פותח את המכתב והא מוצא שהרב הגדול כותב לו כך: קבלתי מכתב מאשה בעירכם וצירפה לו סכום כסף, ובהיות ולא ציינה שבעלה אישר זאת הריני לבקשך למצוא אותה ולהשיב לה את כספה ולומר לה שהתפללתי עבורם...

יום ד'. לא תבערו אש המחלוקת

דבר חשוב בבית יהודי, אם הצליחו כל בני המשפחה להשתדל מאד שתהיה בבית אוירה רגועה ושלוה ואין צעקות ולא מריבות, זה נקרא בית טוב. וחז''ל (קידושין ע:) משבחים בית שאין בו מחלוקת. וזה היחוס האמיתי. כשיש צורך לעורר בבית, יש לגשת לשומע ולומר לו ולא לצעוק מרחוק. נכון שזה מאמץ, אבל זה מרבה אהבה. וכמו כן כשניגשים לדבר ההקשבה חזקה. ובפרט אם נוגע בו, או מכה בו מכה של אהבה בכתף וכיוצא בזה.

לפעמים צריך לוותר גם במחיר של להפסיד שיעור תורה, או להפסיד תפילה בצבור. אם האשה כעוסה והבית הפוך, וחינוך הילדים יכול להנזק מויכוח בבית במצב כזה. ואז עדיף להתפלל בבית ביחיד ולעזור בקניות או בנקיון עם האשה כפי הצורך. וכן לדוגמא להכין מוקדם ארוחת צהריים שיהיה מוכן כשמגיע הזמן. כל דבר שמונע עצבנות ומחלוקת העושהו תבוא עליו ברכה.

וכידוע רבינו החפץ חיים זיע''א פטר אשה שטרודה בגידול הילדים מתפילה, והובא בספר אור לציון (חלק ב עמ' עא). וכן התיר שם להתפלל בדרך אקראי ביחידות אם חושש שתתבטל כוונתו, ע''ש, וכן בנדון דידן.

וכל זה רמוז בפסוק בפרשה ''לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת'' (שמות לה, ג). יש שלושים ותשע מלאכות, ולמה הדגש על איסור הבערה? ופירש רבינו האר''י ז''ל שהכוונה לאש המחלוקת. כלומר שיש לעשות כל מיני תחבולות למנוע אש, והיה ה' עם השופט. א''ש ראשי תיבות: אין - שלום, אין - שלוה, אין - שקט, אין - שלימות. ותרנות בבית מסלקת מחלוקת ומביאה שלימות.

יום ה'. בגדול החל ובקטון כילה

יסוד גדול! דבר טוב שעשית לחבר תרגיש שזה דבר קטן. אבל מה שאחרים עשו לכבודך אפילו דבר קטן, תחשיב את זה לדבר גדול ותודה להם מאד. מדיני לשון הרע שיש להיזהר להקטין את השלילי ולהגדיל את החיובי. לעולם אל תאמר הייתי באירוע והאוכל לא הספיק, עד שהגעתי נגמר, לא עשו לי מספיק כבוד. ואם היה בבית חברו והגישו לו 'רק' כוס מים, יכול לומר שהביאו כיבוד והיה נחמד. אין עניין לשומע לדעת עד כמה כיבדו והתייחסו לאדם הזה. ואם מגישים לו שתיה או כיבוד מסויים ואינו רוצה, עצם העניין שטרחו עבורו והגישו והכינו, אין זה מן הכבוד לומר איני רוצה אלא אדרבה להודות ולומר תודה רבה ולהתייחס באהבה על שהגישו לו. ואז גם אם לא ישתה זה לא נורא. ואם לבסוף ישתה ויטעם מעט, הרי זה מתלמידיו של אברהם אבינו עליו השלום וממידותיו של אהרון הכהן, ואשריו. ואפילו ביום צום כמו עשרה בטבת שהגיע לחנות מסוימת להזמין ארון או מוצר חשמל, וכיבדו אותו בשתיה כי אינם מבינים בצום זה, אין צורך להקפיד עליהם, אלא לקחת ולומר להם תודה רבה. ואם ישאלו מדוע אינו שותה לומר להם שהיום יום צום ואסור לשתות, ובזה ירויח מכל הצדדים.

וכל זה מרומז בפסוק במלה אחת בפרשת ויקהל שכתוב ''הביאו בני ישראל נדבה לה''' (שמות לה, כט). וכי ה' יתברך צריך נדבה? אלא שגדלותו וענוותנותו של ה' יתברך להתייחס אלינו כאילו עשינו משהו. ומכאן נלמד על אחת כמה וכמה שתפקידנו להתייחס זה לזה בכבוד ובדרך ארץ.

יום ו'. מנוחת הנפש

לשבת קודש יש להתכונן בשמחה בזריזות ובהתלהבות. ולהרגיש שמצות קבלת שבת קודש אין דוגמתה בכל המצוות, שהרי אין מצוה לקבל תפילין, לקבל תפילה, אלא רק קבלת שבת. כי זוהי קבלת השכינה. מקבלים את ה' יתברך לראשנו בשבת קודש, ומקדישים את כל יום השבת לכבודו יתברך.

וזוהי הסיבה שמנוחת השבת אינה מנוחת הגוף, אלא מנוחת הנשמה. גם אם יהיה עייף כל השבת, הסעודה והשינה הם אמצעי לתכלית שהיא השתלמות רוחנית ועלייה גדולה בתורה וביראת שמיים. וראיה מאדם הראשון שנברא בערב שבת קודש ומיד קיבל שמירת שבת, אף שטרם הספיק לטרוח או לעבוד בשביל להתעייף. ובכלל, אם העיקר היה מנוחת הגוף, אז למה אסור לעבוד בשבת קודש על ידי בעלי חיים, ולמה יש מצות שביתת בהמתו? אלא בודאי שמטרת השבת היא מנוחת הנפש, ואם בהמתו תעבוד בשבת קודש גם אם על ידי גוי, הוא יהיה טרוד במחשבה, האם הבהמה עובדת... והאם הכל בסדר... וכך ביאר הרמב''ן בפרשת יתרו (שמות כ, ח) עיין שם.

ולכן גם, גוי ששובת חייב מיתה (סנהדרין נח:), כי גוי חייב לעבוד, בלי עבודה העולם לא יוכל להתקיים. הם חייבים לעבוד! ורק יהודי המאמין בשבת קודש ושה' יתברך עושה הכל, יכול לשבות בשבת קודש.

תוכן העניינים

הנהגות יום יום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה