אור ברסלב
הנהגות יום יום פרשת ויקהל פקודי

הנהגות יום יום

פרשת ויקהל פקודי

פרשת כי תשא - פורים

יום א'. אל תהיה משונה

אם אומר על פלוני שהוא רגיל להתפלל לבד, זה גם כן לשון הרע. או: פלוני מתפלל אמנם בציבור אבל הוא עומד בעזרת נשים ולא עם כולם, גם זה לשון הרע. מפני שיש הנהגת חיים להיות כמו כולם.

והש''ס אומר (כתובות יז.) לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות. כלומר להיות כמו כולם. יושבים - תשב, עומדים - תעמוד, אוכלים - תאכל, אחרת תצא החוצה. העניין הזה להתנהג ולהיות כמו כולם, מראה על מצב רוח נפשי טוב, וכל המשנה ידו על התחתונה (ע''פ בבא מציעא עו.), וגם מראה שנפשו נמצאת בירידה.

הסטייפלר זיע''א חשש בזקנותו מכך שיארגנו לו מנין בבית כי אמר שמעכשיו לכל זקן יעשו בבית מנין. להיות בנורמה כמו כולם זהו סוד ההצלחה בחיים, וגורם לרוח ונפש בריאים. לפעמים יש צורך לאדם להחמיר או להיות משונה, וכגון בדברים שקשורים במצוות ויראת שמיים, כמו חשש תולעים באוכל או אירוע לא צנוע. אבל בדברים כלליים יש להשתדל מאד להיות כמו כולם, כי זהו כוחו של צבור. ההפגנה הזאת שיכינו לו תבשיל מיוחד או יחס מיוחד בצבור, לא מראה על מדה טובה. וזה דומה לאותו שוטה שהיה אומר שנראה לו שהוא יהיה מלך המשיח, או שהוא דוד המלך. אדם כזה צריך אישפוז, רחמנא ליצלן ממנו.

וכל זה מרומז בפסוק בפרשה, ''העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט'' (שמות ל, טו). וזה נאמר על קרבנות צבור שכולם משתתפים שוה בשוה בקרבנות התמיד. תמידין כסדרן להיות כמו כולם חברה של תורה ויראת שמיים. בתפילות, בעבודה, בשיעורים, ולא לצאת לצדדים. וזהו סוד ההצלחה בחיים.

יום ב'. מפי עליון לא תצא הרעות

האיסור לשמוע לשון הרע הוא מכמה טעמים. א) חסר היום אנשים עם יראת שמיים, לכן אי אפשר להאמין לסיפורים, ומן הסתם מה ששמעת זה שקר. ב) הוא לא מדייק בדברים - במה שרואה, נראה לו שהיה כך ולמעשה זה לא מדוייק. ג) גם אם ראה וזה מדוייק, מי קבע שהוא לא מגדיל את הסיפור על ידי שמתלהב ומספר, ולא יודע מה היה קודם לכן. כי לדוגמא אם הכה את חברו יתכן שזה לאחר שסבל ממנו זמן רב, ואין זה אומר שהוא רגיל בהכאות וכיוצא בזה.

והנה בפרשה משה רבינו שמע מה' יתברך שישראל עשו עגל ולא שבר את הלוחות, וראה שזה כעין לשון הרע. עד שממש ראה בעיניים ואז עשה כן, כמו שכתוב ''וירא את העגל'' ורק אז ''וישלך מידו את הלוחות וישבר אותם'' (לב, יט).

יום ג'. מדות טובות

לשון הרע הורגת שלשה (ערכין טז:) המספר השומע ומי שסופר עליו. ולמה נהרג מי שסיפרו עליו, מה חטא? יתכן שהכוונה שבגלל שהיה ריב איתו, גם הוא נכנס לקטגוריה זו, וסובל ויכול להגיע לשפיכות דמים רחמנא ליצלן. ועוד שיתכן שהוא אשם, כי מי שעושה ריב ומדון וגורם שישנאו אותו וידברו עליו נמצא שזה נהיה בגללו, וממילא גם הוא יכול להיות בעונש. ועוד שחז''ל אומרים (שבת קמט:) כי מי שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. וממילא יש להיזהר מאד ששום אדם לא יסבול בגללך, כי אף שהם לא בסדר עצם הדבר שהם בעונש בגללו, ממילא הוא גם לא בסדר.

ואיך מגיעים לכך להצליח להסתדר עם כולם, הרי זו עבודה קשה מאד? התשובה לכך היא על ידי מציאת חן. מי שזכה למדות טובות ובעיקר מדת הענוה יש לו חן מיוחד וכולם אוהבים אותו. וחז''ל אומרים (יומא כב:) שאול באחת - בעברה אחת שעשה - ועלתה לו לרעה, דוד בשתיים - שתי עבירות עשה - ולא עלתה לו לרעה. ופירש רבינו חננאל (שם) שזכה דוד המלך עליו השלום למציאת חן בעיני ה'.

וכן משה רבינו בפרשה, שה' יתברך אמר לו ''כי מצאת חן בעיני'' (שמות לג, יז), ועל ידי זה זכה להתייחסות מיוחדת מה' יתברך שעושה רצונו. ומכאן שהסגולה של מדות טובות, מועילה מאד, שעל ידי זה מסתדר עם כולם ויודע לכבד כל אחד ואחד ובפרט במשפחתו, ומרבה אהבה ואחוה ואשריו.

יום ד'. סבר פנים יפות

אסור לומר לגבאי אל תעלה את פלוני להיות חזן כי הוא מתפלל לאט או בקול רם מדי, כי יש אוהבים לאט ובקול רם. וגם זה נראה כהוצאת שם רע, כאילו שהגבאי יתייחס אליו בזלזול. אלא אפשר לפנות ישירות לאותו פלוני ולשבחו על התפילה, ולהוסיף ולעורר שכדאי קצת להיות זריז כפי המתאים לכלל הציבור. אבל כשהחזן לא ירא שמיים, גם אם קולו ערב, בודאי שצריך לומר לגבאי שלא יעלה אותו, כי העיקר חסר מן הספר. כשאין יראת שמיים קולו דומה לקול עורב ולא קול ערב.

ומצינו במשנה ''והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות'' (אבות פרק א משנה טו). כלומר לא מספיק לומר שלום, אלא לומר בפנים יפות ובנעימות שירגישו השומעים שהוא ממש מברך אותם שיהיה להם בוקר טוב ולילה טוב ושבת שלום.

וכן לפני ה' יתברך כתוב ''ולא יראו פני ריקם'' (שמות כג, טו). לא רק בעלייה לרגל שיש חובה להביא קרבנות עולות ושלמים, אלא גם בתפילה ובאמירת ברכות, שיהיה באהבה, בכוונה, בשמחה ובהכנה המתאימה, שיראו בה כמה כבוד שמיים יקר בעיניו. והלואי שנזכה לכך.

יום ה'. לאהוב את הזולת במצבו

כח ההרגל נהפך באדם לטבע, ומכח זה הוא אפילו לא מרגיש שזה דבר מגונה או חוסר דרך ארץ, או שזה מפריע לאחרים, כי כך נהגו בבית הוריו וכך הוא חי תמיד. ויש להליץ עליו כף זכות ולא להתלונן עליו או לספר על כך לאחרים, כי זה ממש לשון הרע ויתכן גם הוצאת שם רע, כי איננו מבין שיש כאן בעיה. ובעצם כשאוהבים מאן דהוא משלימים עם טבעיו ומעשיו, וכמו אחים שמבינים זה את זה ואוהבים ומכבדים. מי שאוהב את חברו 10% מקפיד עליו בשעת כעס 90% ומי שאוהב 50% מקפיד 50% ומי שאוהב 100% כמו אחים ממש אינו מקפיד כלל ועיקר.

וזה נקרא ''ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו'' (אבות ב, ד), כלומר עד שתכיר אותו, מעשיו, מקומו, משפחתו, ואז תבין מה שהוא עשה. על בעל ואשה שיש מצות ''ושמח את אשתו'' (דברים כד, ה), מביא החינוך שצריך שנה שלימה לכך מפני שעל ידי זה יכירו זה את זה ואת טבעיהם השונים. כלומר שאין מספיק מה שחיים ביחד לאורך זמן, אלא שנה שלימה דרושה בשביל להכיר את בן הזוג.

וכל שכן וקל וחומר עד כמה קשה להכיר אדם שאינך חי בחברתו ואינך רואה אותו כי אם מידי פעם. לפעמים קשה להתמודד בדין תורה מסובך ומורכב כי קשה לדעת ולהכיר את הכל למי שלא חי איתם ממש, מסיפורים ועדויות יקח הרבה זמן להכיר את הצדדים. יש עושים אוכל בחתונה מנה 20$ או 17$ ויש שעושים 30$ 40$, כמובן שיש שינוי באוכל, ואיסור חמור לדבר עליהם ועל האוכל כי זה טבעם שהאוכל זה לא העיקר אלא באים לשמח חתן וכלה ולעזור להם. וכן מי שאוכל עוף בידו ללא סכין, או אוכל עם פה פתוח, או מגהק באמצע, הוא סבור שאין בזה בעיה משום שהורגל בכך. ומי שיחשוב כך על אחרים, ימנע מעצמו הרבה מחלוקות ולאוין מהתורה והרבה עגמת נפש.

ומרומז בתורה בפרשה ''כי על פי הדברים האלה וגו''' (שמות לד, כז), וזו תורה שבעל פה. כי ספר תורה שבכתב מתומצת מאד ומלא פרד''ס [=פ'שט ר'מז ד'רש וס'וד] ובתורה שבעל פה מסבירים הכל. והתחברו ויתחברו על כך ספרים בלי סוף. עד שהפסוק באיוב (יא, ט) אומר ''ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים'', דהיינו יותר מהים שמקיף את העולם. נמצא שלהבין צריך הרבה השקעה והרבה זמן, וזה בתורה. וכן נכון הדבר לגבי טבעם ואורחותם של בני האדם, ועד שמבין את טיבם וטבעם ישמור על כבודם.

יום ו'. קודש לפי רמתך האישית

להיות זריז ושמח בהכנות לשבת קודש. והנה ה' יתברך כרת ברית עם השבת שנאמר ''לדורותם ברית עולם'' (שמות לא, טז). וכל עניני שבת הם אביזרי ברית של השבת. ובפרשת יתרו (שמות כ, ח-יא) שבה הוזכר יום השבת לא נכתב העונש, כי אם בפרשת כי תשא (שמות לא, יד). ללמדנו שמטרת שמירת השבת אינה העונש, אלא להרגיש שקיבלנו מתנה מה' יתברך, להתקרב אל ה' על ידי שמירת שבת קודש. ולזה ה' יתברך תורם את חלקו בזה שכתוב ''כי קודש הוא לכם'' (שמות לא, יד), ומאידך ה' יתברך אומר לעם ישראל ''וביום השביעי יהיה לכם קודש'' (שמות לה, ב). וביאר הנצי''ב בספרו ''העמק דבר'' (שם) שהכוונה מצד עם ישראל להרבות כבודו. וכל אחד מרבה לפי רמתו, עמי הארץ מרבים קדושה בזה שלא משקרים, והיראים בזה שמקפידים על שמירת דבור חול בשבת, והיראים יותר גם במחשבה נזהרים, והיראים יותר אף אינם ישנים בשבת קודש ביום מכח הקדושה של השבת. וזה נקרא ''יהיה לכם קודש'', שאתם תעשו מהיום הזה קודש, שהרי אינו קדוש מצד עצמו (רש''י קידושין נז:). וכל אחד מקדש לפי דרגתו, ואשרי הזוכה לכך.

תוכן העניינים

הנהגות יום יום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה