פרשת כי תשא - פורים
יום א'. המן- בעל לשון הרע
המן הרשע היה בעל לשון הרע שאין כמותו (עיין מגילה יג:). ומה יצא לו מזה? שתלו אותו על העץ. ואם לא היה מתנהג כן, היה יכול להיות מחסידי אומות העולם ולזכות לעולם הבא. וכעת שמו נשאר לדראון עולם בשביל כבוד מדומה ומדות רעות שהיו לו.
יום ב'. 'לא רוצה' - 'לא יכול'
להגיע לשמירת הלשון באמת, עד כדי למאוס בסקרנות המתועבת של שמיעת לשון הרע, צריך שני דברים: א) לא רוצה ב) לא יכול. לא רוצה לשמוע - זה מי שלומד הלכות לשון הרע, שבזה מגלה באמת שרוצה לשמור עצמו מלשון הרע. כמו שכותב רבינו החפץ חיים (בהקדמה לספרו משנה ברורה על הלכות שבת) שמי שאינו לומד הלכות שבת בודאי שנכשל בחלול שבת קודש. וכן הוא בלשון הרע. וכן לא יכול לשמוע - שנמצא תמיד בחברה טובה שאינם מפטפטים, ואז גם אם ירצה אין לו ממי לשמוע. ואותו עניין בשמירת העיניים. צריך לעצום עיניו שלא לראות, כמו לתלות וילון בחלונות הרכב. וצריך גם לשנן תמיד חומרת הדברים, שגם לא ירצה לראות. וכיוצא בזה יש דין בדיני ברכות ודברי תורה במקום ערוה וטינופת, יש שפוסקים שלא מספיק עצימת עיניים אלא שגם יחזיר את פניו.
וכל זה מרומז בפרשה, שמעיל הכהן הגדול מכפר על לשון הרע, והיה בו שפה לפיו סביב תפור שלא יפתח ולא יקרע (שמות כח, לב). וכך עשה ה' יתברך בפה שתי חומות, גם שיניים וגם שפתיים. ובעוונות הרבים עדיין יש כאלה שנכשלים והלשון שלהם בחוץ רחמנא ליצלן.
יום ג'. עין טובה
בכדי להיזהר מלשון הרע לא מספיק לשנן את ההלכות של רבינו החפץ חיים זיע''א, אלא צריך להגיע למצב כזה שהוא שונא לשמוע לשון הרע. לא אוהב סקרנות, לא אוהב לברר על אנשים. ואדרבה להיפך, אוהב לסייע לעזור וללמד זכות. וזהו תפקידו של עובד ה' אמיתי, אוהב כל מה שאוהב ה', ולהיפך - להיפך.
רודף שלום
ואהרון הכהן בפרשת השבוע זכה לחושן המשפט על לבו בזכות ''וראך ושמח בלבו'' (שמות ד, יד. ועי' רש''י שם). שזוהי דרגה גבוהה ועצומה מאד, להיות כזה צנוע ולוותר על הכל מכח ציווי ה' יתברך בלבד. ומדות כאלה של אהרון הכהן שהיה ''אוהב שלום ורודף שלום'' (אבות פרק א משנה יב) צריכים להיות נר לרגלינו בדרך החיים.
יום ד'. מסירות נפש
לא מספיק לשנוא לשמוע לשון הרע ולשנוא את הסקרנות, צריך גם מסירות נפש. כלומר להסכים להתנהג ממש כאילו אתה מת, כמו מת שלא מדבר ולא שומע כך האדם באותה שעה שמדברים לשון הרע בסביבתו. וזהירות מלשון הרע כאילו מבקשים ממך למות, כי זה לא קל. וכשאתה יודע שצריך מסירות נפש ממש, אתה יודע לקראת מה אתה הולך ולקראת מה אתה בא, ואז יש לך כוחות. וכן לגבי שמירת עיניים, צריך להסכים להיות עיור ממש כפשוטו, ולאהוב לסגור עיניים, ולשבת או לדבר עם עיניים עצומות. ועל ידי מסירות נפש כזאת באותו מצב שאפשר להיכשל בו בעבירה תגיע להישג גבוה ואשריך.
ומצינו שה' יתברך אמר למשה רבינו ''בקרובי אקדש'' (ויקרא י, ג), כלומר ימותו ביום חנוכת המזבח שני צדיקים על קידוש השם. וכנראה שזהו הסוד של עם ישראל בזמנים מיוחדים, מסירות נפש לגמרי עד עפר. ובדורות שלנו הלואי שנזכה ''לחיות'' על קידוש השם.
יום ה'. הרחב פיך ואמלאהו
מי שזכה לשנוא את הסקרנות, ולשנוא לשמוע לשון הרע, וגם יכוון לעשות מסירות נפש למצוה זו, כעת יזכה למתנה מה' יתברך. מתנה זו נקראת תוספת קדושה שה' יתברך משפיע לאנשים כאלה. כי לפי פשוטו זה לא קל, אבל אחרי שיש התעוררות מלמטה יש סיוע גדול מלמעלה. וכמו שמביא בספר מסילת ישרים (פרק כו) שהקדושה ''תחילתו השתדלות וסופו מתנה''. ואז זוכים להרגיש הנאה גדולה מאד בבחינת ''ונהנים מזיו השכינה'' (ברכות יז.).
וכל זה מרומז בפרשה. שלאחר שבעת ימי המילואים של אהרון ובניו סמוך לפתח אהל מועד שהיו שם מסירות וקדושה וכוונות גדולות של עבודת ה'. אחרי כל זה מסיים הפסוק ''וקדשתי את אהל מועד ואת המזבח ואת אהרן ואת בניו אקדש לכהן לי'' (שמות כט, מד). כלומר שה' יתברך מקדש אותם בתורת מתנה קדושה נוספת על מה שהם עשו בעצמם. ולא לחינם נכתב בדברי הימים (א' כג, יג) על אהרון הכהן ''קודש קדשים'', ללמדנו עד היכן בשר ודם יכול להגיע. כי אם התחיל במסירות נפש, זוכה למתנות גדולות מה' יתברך. וודאי שכדאי לעשות כן ולהגיע לדרגות עצומות אלו.
יום ו'. היא קודש
ערב שבת קודש. זריזות ושמחה בהכנות לשבת קודש, ולהשתלמות הרוחנית להיות אורחים לפני ה' יתברך בשולחן של שבת.
ובפרשת השבוע אנו רואים דברים נפלאים על קדושת השבת. הפסוק אומר ''ושמרתם את השבת כי קודש הוא לכם'' (שמות לא, יד). ונראה לבאר כאילו כתוב קודש היא עליכם. כלומר שעל ידי שמירת שבת קודש, מקבלים ומרגישים תוספת קדושה מה' יתברך. וכגודל השמירה שעל ידה זוכרים תמיד את השבת ובזה מרגישים את שמירתה, כך גודל השפע שמקבלים מהקדושה ויהיה קודש עלינו.
ובש''ס (קידושין נז:) מבואר שהמלה קודש לא דומה לקדוש. שקדוש היינו מצד עצמותו ולכן לא תופס דמיו, אבל קודש זה שם קדושה המונח עליו ולכן תופס דמיו ועובר לקדש את המקח כמו שביעית. ושבת קודש אותו דבר, דהיינו שם קדושה חלה על היום הזה, וממילא כל השומר את השבת מרגיש את החלות הזאת, והיא חלה גם עליו בזכות שמירתו את השבת.
ועיין בזוהר הקדוש (האזינו דף רצז.) שדרגת קודש יותר גבוה מדרגת קדוש. ונמצא שאם ה' יתברך שם על השבת קדושה עילאית כזאת היא קדושה בלי סוף, בלי קץ ותכלית. וזהו מעין עולם הבא שנאמר על שבת קודש (ברכות נז:). והמכין עצמו לשמירת שבת גדולה כזאת עם פרטיה ודקדוקיה, בודאי יזכה למעלות קדושה גבוהות מאד.