אור ברסלב
הנהגות יום יום פרשת פנחס

הנהגות יום יום

פרשת פנחס

פרשת בלק

יום א'. אמת בחדרי חדרים

אסור לגנוב ואסור לשקר. זה לא בגלל שיתכן שיתפסו אותו על כך, ואם כן יצר הרע היה מביא אופנים ותחבולות שונות לגנוב ולשקר ולא יתפס, אלא זה אסור בגלל שכך ציוה ה' יתברך. ומותר לספר על בחור שמשקר אם יש בזה תועלת כמו בשידוך או להתקבל לעבודה וכיוצא בזה, כי זוהי מידה רעה עד מאד. וכל ימיו בפחד ומתח ומוחו חושב כיצד להצדיק את עצמו, ואינו עובד ה' כלל.

ומצינו בפרשת בלק (במדבר כב, לג ברש''י) שאפילו בלעם הרשע לא עמד בתוכחה של האתון, כי מאחר שהאתון בהמה ואין בה דעה לשקר, בלעם שתק ולא יכל לצעוק על האתון שהיא משקרת. ומכאן שכנגד האמת אי אפשר לעמוד, ולעולם האמת מנצחת. וצריך הרבה עבודה להיות תוכו כברו ופיו ולבו שוין כדי להיות איש אמת.

ונראה שיש להזהר בזה גם במעשים. למשל, שתה מים בכוס, לשוטפו ולהחזיר למקומו. כי אם היו אחרים רואים בודאי שהיה שוטף, ואין זה אמת להחזיר כך למקום. וכן עלה על כסא להוריד ספר ונשאר סימן על הכסא, ולא ידעו לעולם שהוא עשה כן, מדת האמת זועקת לנקות את הכסא גם כשאין סימן של אבק, אלא האמת לנקות כסא מחשש שמא התלכלך וכיוצא בזה, אינה נותנת לו מנוחה. וכמה מסכן האדם אשר חי בשקר.

לפעמים בכנסים מוכרים תמונות צדיקים וכיוצא בזה ואומרים שזו תמונה אחרונה או מכירה אחרונה, וממשיכים אחר כך למכור ואין זה אמת. כי בגלל שאמרו שזה אחרון רבו הקונים אותו, ולמה לשקר. ויתכן גם גזל וגם חשש חילול השם. כי תפקידנו בעולם הזה לקדש שם שמיים, ולהראות לכולם על אחריות ונעימות שבתורה, וזה כלול באהבת ה'. ויש הרבה השלכות של חוסר אמת, ואפילו אם משבחים אותו שיודע כמה מסכתות ואין זה אמת, חייב לומר להם שאינו בקי. ועיין במסכת בבא מציעא (כג:) שאפילו כשבקיא יש להתנהג בענוה, עיין שם. ו''אמת מארץ תצמח'' (תהלים פה, יב), והאמת מנצחת תמיד, וצריך סבלנות.

ומעשה באחד שנסע במכוניתו ואמר בטלפון שהוא כעת בירושלים, אך חברו שנסע כנגדו, ראה אותו בעירו, ונתגלגל הדבר והתפרסם ששיקר. ונעשתה מחלוקת גדולה, גם על מי ששיקר וגם על הרואה אותו, שבמסיח לפי תומו סיפר שראה אותו בעירו. ובמקום ברכת הרואה נהפך לקללת הרואה. וכל זה מכח השקר הנורא.

יום ב'. אהבה שאינה תלויה

מעלת החברים לקיים בהם ''ואהבת לרעך'' (ויקרא יט, יח) כפשוטו, לעשות טוב ונעים לכל אחד ואחד. אבל יש כאן נקודה נוספת למחשבה, לפעמים בגלל שחברים אוהבים זה את זה, יש מחשבה כאילו חברו חייב לו הכל. ולפעמים באמת אינו יכול לעשות, והוא מקפיד עליו. נמצא שתקנתו קלקלתו, והאהבה שהיתה ביניהם גורמת חס ושלום קלקול ושנאה שלא נעשה רצונו. ומעלת החברים האמיתיים לדעת שעיקר החברות ברוחניות, לעזור ולחזק זה את זה. וכמו שעשה מרן החיד''א שטר התחייבות עם גדולי הדור שבדורו להוכיח זה את זה, והודפס בספרו הנורא של מרן שליט''א ''ענף עץ עבות'' בסופו, עיין שם. ובדברים גשמיים גם יש לעזור זה לזה, אבל לא לתבוע ולבקש עד כדי שיהיה ביניהם ריב ומחלוקת.

למשל חברים טובים מאד שביקש אחד מחברו לחתום ערבות למשכנתא וכיוצא בזה, וחברו הטוב מסרב וטעמו ונימוקו עימו. שהרי יש עניין גדול שלא לחתום ערבות, וכמו שכתב הרמב''ם בהלכות דעות (פרק ה הלכה יג), ורק למען קרובי משפחה חייבים להתאמץ בזה. ואם מקפיד וכועס, אינו צודק למעשה בזה. והוא חושב שחברים טובים חייבים לעשות כן. או שלא בא לאירוע של שמחה שהיה לו כי היה עסוק. ובמקום להקפיד עליו, צריך לומר לו אני כל כך אוהב אותך שאינני מקפיד עליך.

ומוצאים כיוצא בזה אצל רב גדול שטרוד ועסוק ראשו ורובו, ותלמידיו יש להם ברית וחנוכת בית וכיוצא בזה ואינו מגיע, כי הוא עסוק וטרוד. ואילו לבעלי בתים שאינם מבינים, ויתכן שיקפידו, שם הוא הולך ושמח בשמחתם, כי לרוב אהבת התלמיד לרבו אינו מקפיד. וזו טעות של תלמידים מסויימים שמקפידים שהרב יגיע, ומטריחים ומפעילים כוחות שיהיה נוכח בשמחתם. ואהבת חברים צריכה להיות כמו תלמיד לרבו שלרוב אהבתו אליו והכנעתו מפניו, אינו מרגיש רע אם לא הגיע ואף אינו מקפיד, ומסתפק בברכתו של רבו שמועילה כפל כפליים.

ומצינו טעות זו בפרשה אצל בלק ובלעם, שהיו חברים טובים ועשו שלום נגד ישראל, ועם כל זה ברגע שבלק ראה שבלעם לא עוזר לו, גירשו מעל פניו וביישו ואמר לו שלא מגיע לו כבוד. ואלו הם חברים מזוייפים ושקרנים הדורשים טובת עצמם. וחברים אמיתיים אלו חברים של תורה ויראת שמיים, שעליהם נאמר ''חבר אני לכל אשר יראוך'' (תהלים קיט, סג).

יום ג'. צום יז בתמוז תשס''ד. מה' יצא הדבר

מיסודות האמונה להאמין שהכל מהשמיים. צער, כאב, פרנסה קשה, פחד, בעיות פרטיות וכלליות, הכל מה' יתברך. ומי שכואבת לו היד, נכון שזה נעשה בגלל שהרים או דחף או קיבל מכה מדבר קשה, עם כל זה עליו לחשוב למה ה' עשה לו כן, אולי התגאה בידו הכאובה, ושמא התפילין שמניח על ידו לא כל כך כשרות. ואולי דיבר לשון הרע ולכן צמח לו פצע בפה, אף שזה נעשה על ידי שהתמיד בשתיית חלב לא רתוח שזה גורם בדרך כלל בעיות אלו, עם כל זה הכל קשור לאמונה מהשמיים ועליו לחשוב על איזו עבירה קיבל כן. ועיין במשנה ברורה (תקמט סק''א) שבתענית יש להרהר בתשובה, שהגלות בגלל מעשינו הרעים. ומי שצם והתענה ולא עשה תשובה, תפס הטפל ועזב העיקר.

וכן בפרשה, שבלעם נתבע משמיים למה לא חשב שאם האתון נעצרת יש בעיה עם ה' יתברך. ואמר בלעם ''חטאתי כי לא ידעתי'' (במדבר כב, לד), שתבע מעצמו שהוא חוטא שלא התבונן לדעת למה האתון נטתה מהדרך. והדברים נוראים, שעל כל כאב יש לחפש את השורש והמקור.

יום ד'. להתמקד בחיובי

אהבת ישראל תמידית לכל אחד ואחד זוהי מעלה עצומה. והעצה לכך לא להסתכל על חבר נקודתית, על פעולה שלילית שעשה, אלא כללית. למשל: אשתו שכחה, והקדיחה התבשיל. זה מפריע. אבל כשמסתכלים כללית על מעשיה הטובים, בנקיון, בחינוך הילדים, זה מרגיע מאד. וכן בחברים שעשו משהו שלילי, באופן כללי אין אדם שאין בו מעלות, ויש רק לחפש ולמצאם.

וזה בעצם העניין של לדון לכף זכות גם כשלא מוצא מהיכן, כי אפשר לטעות ובמצבים קשים לעשות טעויות, ואין זה פוסל אותו לגמרי. וזה דומה ליופי. יופי פירושו שלימות. עולם יפה מאכל יפה. שמש לבד זה משעמם, אבל שמש מלמעלה ירק מלמטה וצפצופי הציפורים זה ביחד נהפך לעולם יפה. ואפילו סלט ירקות בכמה צבעים, אדום, ירוק, לבן צהוב, זה מושך את העין. וזו שלימות.

וזה הפסוק במשלי (יא, כב) ''נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם''. כלומר אשה יפה ויש לה עזות פנים או מדות רעות, או סתם אשה קשה, מה שוה היופי החיצוני, זה יופי כמו זהב באף חזיר. יופי פירושו שלימות. וכן בין אדם לחברו, שישראל ערבים זה בזה (סנהדרין כז:) הכוונה משלימים זה את זה, וזוהי שלימות כללית ויופי אמיתי.

ומרומז בפרשה שבלק אמר ''אפס קצהו תראה'' (במדבר כג, יג), בשביל לקלל להסתכל על עוון שעשו. ''וכולו לא תראה'' (שם), כי בכולו יש גם הרבה מעלות לעם ישראל. והוסיף בעל הטורים שבתנ''ך יש עוד מקום אחד בלבד שכתוב שכתוב וכולו ''וכולו מחמדים'' (שיר השירים ה, טז). כלומר אם תראה את כולו תתבונן שיש כאן גם מעלות וממילא כולו מחמדים, ותשקוט הארץ.

וכך יש להתבונן בעיניים של אמונה על מה שקורה בארץ. ועל מה שעובר על כל אחד ואחד, בכל מיני מצבים. אם מסתכלים על אותה נקודה זה לא נובע מאמונה, אלא בדיוק להיפך זה נובע מעיניים טבעיות שהכל במקרה. האמונה מלמדת אותנו לראות ולהבין ולדעת ''וכולו מחמדים'', כלומר שיש השלכות מהעבר ומהעתיד על מה שאתה רואה. והכל תלוי במצוות ועבירות של אותו אדם. וגם הבעיות הכלכליות, בודאי שזה גם תלוי בנו. נכון שהממשלה היא ממשלת רשע, ורוצה בעקירת התורה והמצוות בעוונות הרבים, אבל באמת כל זה בעוונותינו הרבים ותלוי במעשים שלנו. ושלא נשכח שאת ראש הממשלה הנוכחי מהימין כל גדולי ישראל פסקו לבחור בו, ודעתם דעת תורה, ובודאי זהו רצון ה' יתברך. והתוצאות ברור שזה בגלל המעשים שלנו. כי אחרת ''כולו מחמדים'', והיה שפע מלמעלה. אבל כעת ''אפס קצהו תראה'' ורואים בשמיים קלקולים ובעיות רוחניות שיש בנו וגם בינינו, והתוצאות בהתאם בעוונות הרבים.

וכידוע בזוהר הקדוש באידרא (במדבר דף קל.) אומר, זכו ''עין ה' אל יראיו'' (תהלים לג, יח), לא זכו ''עיני ה' משוטטות בכל הארץ'' (עיין דברי הימים ב טז, ט), והדברים נוראים.

יום ה'. טוב לגבר כי ישא עול

משמעת, יסוד גדול בחיי האדם. ''עבדא בהפקרא ניחא ליה'' (כתובות יא.), ופריצותא דעבדי (ביצה יד:), וזוהי הסכנה הגדולה ביותר. הפקרות וחוסר משמעת הורסים את הכל. יש אנשים שיש להם משמעת על אוכל, כשמגיע הזמן ניגשים בהתלהבות ומרבים לאכול בשקידה גדולה. ויש המשוחחים על אוכל, לפני ואחרי, כאילו עברו עליהם שבע שנות רעב, כי זוהי המשמעת שיש להם. יש הורים שעוזרים לילדים להוציא רשיון נהיגה ויושבים אתם ומקשיבים להם, כי לזה יש משמעת מצידם. יש אמא שמזהירה בבוקר את הבן כשהולך לבית הספר, ואומרת תאכל את הפרוסה, תשמור על הנעלים שלך וכיוצא בזה, וזה מה שיש לו בראש. אבל אמא שאומרת לבן תקשיב היטב בכיתה, תכבד את המורה כמו את ה' יתברך, בהפסקה תוותר לחברים ואל תעשה ריב, ולא תרים ידיים וכיוצא בזה, זוהי משמעת מועילה שגורמת לילד אהבת תורה חכמה ודרך ארץ.

ומצינו בפרשה שבלעם מברך על כך במקום לקלל, שהרי מברכותיו של אותו רשע אנו לומדים מה רצה לקלל, ''ויהפוך ה' אלוקיך לך את הקללה לברכה'' (דברים כג, ו). כי ה' יתברך הנהיג אותנו על ידי התורה, ועם ישראל אמרו ''נעשה ונשמע'' (שמות כד, ז). ומשמעת זו מעלתה גדולה מאד, עד שמקנאים ומברכים עליה. כמו הפסוק ''הן עם כלביא יקום'' (במדבר כג, כד), שקמים לתפילה זוהי משמעת עצומה. גם כשעייף מאד, יודע שעכשיו הזמן להתפלל וקם בזריזות. וכן ''לא הביט און ביעקב'' (שם שם, כא), כלומר יש להם מעשים טובים ולא מעשים רעים.

וכן הפסוק ''מי מנה עפר יעקב'' (שם שם, י) שאפילו בעפר עושים מצוות כמפורש בפירוש רש''י (שם), זוהי משמעת בכל דבר ובכל זמן. ובמדרש רבה (שם) הוסיפו חז''ל הקדושים שהחכם משכיב את התלמיד הסורר על הספסל ומכהו ופיו מגיע לעפר, כזו משמעת ראה בלעם והתפעל ובירך אותם.

משמעת תלוי באוזן. ''ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע'' (ברכות קריאת שמע) מי שאוהב חכמה, שומע ומקבל מתחזק ומתקדם. ולא לחינם קבעו חז''ל (בבא קמא פה:) חרשו [=אם אדם הכה באוזן חבירו והפכו לחרש] משלם דמי כולו, כי האוזן האיבר היקר שבגוף האדם יותר משאר האיברים וגם יותר מהעיניים.

בספר הנהגות עין טובה (עמ' קסו) מחדש, כיצד עם ישראל נכשלו בבנות מואב, רחמנא ליצלן, ועוד שמשה רבינו חי איתם. מפני שפשוט מאד לא היתה להם משמעת נגד עריות, כי לא דיברו איתם על כך. שהרי תמיד היו בתוך ענני כבוד ורק בשיטים יצאו לטייל ואז קרה מה שקרה, והדברים נוראים. משמעת סוד ההצלה בחיים.

בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך

היום י''ט תמוז תשס''ד מלאו שבע שנים לפטירתו של רבינו הגרב''צ אבא שאול זיע''א. ובספרו ''אור לציון - מוסר'' מאריך לבאר שלדעת תורה זקוקים בכל בעיה, ובכל עניין יש לשאול להוראת חכם, ואשרי מדבר על אוזן שומעת.

יום ו'. לבוא אל שלחן המלך

להתכונן לשבת קודש באהבה בשמחה ובזריזות. בערב שבת קודש יש לחשוב שכאילו הגיעה הזמנה מה' יתברך להסתופף בשולחנו של מקום. ועל זה נאמר ''אַתְקִינוּ סְעוּדָתָא דְמַלְכָּא... ְעַתִּיקָא קַדִּישָׁא''.

פי שנים בכל אשר ימצא לו

וההתנהגות שלנו בשבת קודש צריכה להיות ''פי שניים'' בכל מה שעושים, כמו שיש נשמה יתירה בשבת, וזה תוספת. כמו שמוסיפים מחול על הקודש, כמו שבוצעים על לחם משנה, ובחול מספיק ככר אחד שלם לבצוע עליו. כך בתפילה וקיום המצוות צריך פי שניים. אם בחול ברכת המזון חמש דקות, בשבת קודש עשר דקות. יותר בדביקות, יותר בכוונה. תפילת שחרית שעה ביום חול, בשבת קודש שעתיים ושלוש. למשוך את המצוות של שבת קודש כמה שיותר. ובעיקר לימוד התורה. צריך להרגיש עלינו תוספת ממש בשיעורי תורה בשבת קודש, ובניצול הזמן עד כמה שניתן להשיג.

זכר לדבר מדברי חז''ל (יבמות סג:) למי שיש אשה נאה ''מספר ימיו כפליים''. כך מי שמרגיש מתיקות משבת קודש, כל מעשיו פי שניים מיום חול באיכות ובכמות.

וכל זה מרומז בפרשה בעניין הקרבנות שכתוב ''וביום השבת שני כבשים'' (במדבר כח, ט), כלומר קרבן מוסף בשבת קודש זה שני כבשים נוספים על שני כבשים של קרבן התמיד. ויש לנו בשבת קודש עבודה גדולה לא פחות מהעבודה של סדר ליל פסח.

תוכן העניינים

הנהגות יום יום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה