פרשת עקב
יום א'. ותן בלבנו בינה... לשמוע
יש חשש לשון הרע על מי שאומר: באתי לפלוני, ולא קיבל אותי ולא רצה לשמוע ודחה אותי מיד, מפני שזה מראה על תכונה של זלזול בזולת. והתורה הקדושה מקפידה בכך מאד. ואפילו די בזה שישמע אותו דקה אחת או עשרים שניות, רק במטרה להתייחס אליו בכבוד, ואחר כך יקבע אתו לזמן אחר. ואפילו מי שמתפלל כעת ונמצא בפסוקי דזמרה או בברכות קריאת שמע, וניגש מאן דהוא לדבר עמו, צריך להקשיב לדבריו ואפילו למלה אחת או שתיים ולראות מה בפיו, וכפי העניין ירמוז לו שיפגש עמו אחר התפילה וכיוצא בזה. העיקר הקשבה קלה, וזה מדרכי הענוה והצניעות. ועל אחת כמה וכמה שלא לטרוק טלפון בפנים, כי זה פוגע. וכשאין ברירה, לומר לו שמוטל עליו כעת לעשות מעשה מסויים באופן דחוף ואין זמן. וכן בשיעור תורה, חובה להקשיב לחכם, ולא לזלזל על ידי שמדבר עם רעהו באמצע, או קורא תהלים מול החכם ומתנועע כאוות נפשו. נכון שאין חובה לשמוע כל אחד, וכשצריך לצאת יוצאים ואפילו קודם השיעור או באמצע כפי העניין, ונכון שחייב החכם לדון לכף זכות, אבל אין זה פוטר את השומע שנמצא בשיעור מלהתנהג בהקשבה נכונה ובדרך ארץ.
שומע תפילה
ואנו מתפללים בברכת שמע קולנו ''כי אתה שומע תפלת כל פה'', ובסידור כוונת הלב הביא פירוש שאפילו גוי שמתפלל ה' יתברך שומע אותו. ומה שאמר משה רבינו בפרשה ''וַיִּתְעַבֵּר ה' בי למענכם ולא שמע אלי'' (דברים ג, כו), אין הכוונה שה' יתברך לא שמע ולא התייחס אליו, חס ושלום, אלא הכוונה שלא קיבל את הדברים ולא ביטל ממנו את הגזירה שלא להיכנס לארץ. יש שמיעה שהכוונה לשמוע כפשוטו, ויש שמיעה שהכוונה לקבל את הדברים ולהסכים איתם ולפעול בהתאם, כמו שמע ישראל. ומי שיתנהג כה' יתברך לשמוע ולכבד ולהתייחס, גם בשמיים ישמעו אותו ויצליח.
יום ב'. בשעה ששמאל דוחה תהא ימין מקרבת
חז''ל אומרים (ברכות כז:) שאחר ההדחה של רבן גמליאל מהנשיאות, לא מינו את רבי יהושע, מפני שרבן גמליאל נדחה בגללו ויהיה לו צער גדול אם רבי יהושע יהיה הנשיא.
ומכאן שכשדוחים מאן דהוא יש לעשות זאת בחכמה, שהפגיעה לא תהיה קשה אלא קלה עד כמה שאפשר. ואף יש להמליץ בפני אחרים שיקבלוהו לתפקיד כדי שיוכל להסתדר במקום אחר, ואף לתמוך בו ולסייע בינתיים כפי הצורך.
ולכאורה זה דומה קצת לפרשה שמשה רבינו מתחנן על נפשו להיכנס לארץ, וה' יתברך עוצר אותו ואומר לו ''רב לך'' (שם), ומצוה עליו למנות את יהושע תלמידו. ויש כאן הרגשה כאילו שאם יהושע לא היה מתאים כעת יתכן שמשה רבינו היה ממשיך, או שלפחות הבן שלו היה המנהיג. ואולי היה עדיף שאחד מהשבעים זקנים הוא זה שיחזק את יהושע ולא לבקש דוקא ממשה שיחזק ויזרז אותו שיקח את כסאו ואת תפקידו, שהרי זה לא קל.
ויש כזה אופן במנהל תלמוד תורה או מזכיר בבית המדרש שמפטרים אותו ומביאים חדש ומבקשים מהראשון שיתן הדרכה מתאימה לשני בנוגע לניהול ולשימוש במחשב ולרישום התלמידים וכיוצא בזה. והראשון לפעמים לא מוכן, או שמאחר להדרכה, או שלא מגלה הכל, או שרק עושה פרצופים. וכל זה סימן שהוא לא עמד בנסיון שניסו אותו מן השמיים, כי אחרי הכל הרי זה מה' יתברך. והפסוק צווח ואומר ''והעושר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל'' (דברי הימים א כט, יב), כלומר בהכל. גם בתלמוד תורה גם בבית המדרש וגם בכל מקום אחר, וצריכים חכמה גדולה וחיזוק באמונה שלא להשבר כלל. ואדרבה ללמוד קטע באמונה, כדי לדעת כיצד להגיב ומה לעשות.
והנה משה רבינו נצטוה לעשות כן ליהושע, וה' יתברך לא חשש מכבודו הפגוע של משה, ולמה? אלא ודאי שה' יתברך ידע את תכונתו הגדולה והטהורה של משה רבינו, שלא רק שהוא לא ייפגע אלא אדרבה יעשה כן בשמחה. וזוהי הדרגה הגבוהה באמונה. ובאמת, משה רבינו עשה כן. שכתוב בתורה בפרשת פינחס (במדבר כז, כג) שסמך את שתי ידיו עליו ובירכו.
ואשרי ילוד אשה כזה, ששוכח מתשוקתו על בנו שיהיה המנהיג ומחזק ומשבח את תלמידו כבקשת ה' יתברך. ועליו נאמרו דברי המדרש (במדבר רבה פרשה ד, כ) כל המרבה כבוד שמיים וממעט כבוד עצמו, כבוד שמיים מתרבה וכבודו מתרבה, ואם חלילה להיפך, כבודו הוא שמתמעט וכבוד שמיים במקומו מונח. וכמו שעשה דוד המלך עליו השלום, וכן עושים הצדיקים שדואגים תמיד להרבות כבוד שמיים ולשמח את ה' יתברך, ובזה מרבים כבוד שמיים מאד.
ובעצם זוהי הנהגה של גדולי ישראל שליט''א בכל הדורות, לא רק שלא מקבלים כסף מהמסכנים והחלשים הבאים אליהם כשמלאים צרות ויסורים, אלא אפילו מחזקים ומעודדים אותם, וכפי הצורך תומכים ברוחניות וגשמיות כפי האפשרות. ולכן מהשמיים כבודם מתרבה, ותמיד שומעים אותם וסרים למשמעתם. ותלמידי חכמים אמיתיים שבדור נקראים בשם משה כידוע (עיין מסורת הש''ס ביצה לח:).
יום ג'. למזהיר ולנזהר שלומים תן
להפחיד ולהזהיר את עם ישראל שיש שכר ועונש בגהינם וגן עדן, ולפעמים יש שכר ועונש אף בעולם הזה, זה דבר חיובי ומועיל. פחד ואִיום חיובי שנעשה ונכתב בתורה הקדושה כמה פעמים. גם בקריאת שמע בפסוק ''ועצר את השמיים'' (דברים יא, יז), וגם בהרבה פרשיות בתורה כמו בפרשת ואתחנן ''כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' אלוקיך מקרבך'' (דברים ד, ג), וכן ''הגדתי לכם היום כי אבד תאבדון וגו''' (דברים ל, יח). ורואים שזה עניין חינוכי ומועיל ממדרגה ראשונה, לעורר אנשים ותלמידים ואפילו ילדים בעניין שכר ועונש. ואף ששנינו במסכת שמחות (ב, ו) שאסור לאיים ולהפחיד תינוק, זה מסוכן והוא יוכל להזיק לעצמו או להיכנס לפחד ונזק גדול חס ושלום. עם כל זה, כשמוכיחים אותם על פי התורה הקדושה, ומזהירים בעדינות שיש עונש ושכר על ידי ה' יתברך, אין בזה נזק ופחד שלילי חס ושלום, אלא פחד חיובי והמסייע לכל אחד ואחד להיות זריז וזהיר במעשיו שלא להכשל בעבירות. ועל ידי זה ירגיש שמחה והנאה כל רגע שהוא מתגבר על יצרו הרע.
והמדע המטופש חושב שזה לא חינוכי וזה מפחיד ומכניס אותם ללחצים ודחף פנימי שלילי, ומאידך הם ביניהם מלאים כל חייהם בפחד ואיומים ותחקירים וחשדות זה עם זה. ופחד שלילי שיש להם משלטון החוק, לא משפיע עליהם כלום. וּבחדרי חדרים הם והמחוקקים שלהם עוברים על חוקיהם ולועגים על עצמם. כי זה פחד שלילי מאימת החוק וחושבים שהעיקר להיזהר שלא יתפסו אותך. אם נתפסת, סכנה. ואם הצלחת, תמשיך לעבור על החוק ותרויח. ולכן המצב המדיני והחברתי נראה כמות שהוא, רחמנא ליצלן.
אבל דרך התורה הקדושה שמלמדת ומזהירה אותנו על שכר ועונש, זה חיובי ומועיל מאד. כי זה לא אזהרה של בני אדם, אלא מה' יתברך. ומה שמזהיר אותנו ה' יתברך זה מתאים לטבע שלנו, ומועיל ומחנך אותנו. ורואים במציאות על צדיקים וחסידים ואנשי מעשה ואפילו על ילדים תינוקות של בית רבן, אשר כמה שהם יותר יראי שמיים הם יותר רגועים ושקטים ומאושרים גם בעולם הזה. ורבינו החפץ חיים זיע''א התמרמר מאד על אותם דרשנים שלא מרבים לדבר על שכר ועונש וגהינם וגן עדן, כי זה הדבר המגביל וחוסם אותנו מעבירות ועוזר לנו תמיד, ואשרינו שזכינו להבין זאת.
יום ד'. דע מה שתשיב
''שואל כעניין ומשיב כהלכה (אבות פרק ה משנה ז), זוהי מעלה גדולה במשנה. אבל מה לעשות אם מאן דהוא שואל שלא כעניין, בפרט בשאלות שאינם צודקות כלל. למשל: לא כל אדם מוכן לומר מה הגיל שלו ומה ההכנסה חודשית שלו, ובודאי שאין חובה לענות על כך. אבל צריך בחכמה לברוח מזה, ולענות ולומר פרנסה מהשמיים וכל אחד לפי מעשיו, או עדיין לא הגעתי לגיל 120 שנה, וכיוצא בזה. ואין צורך לומר לשואל מה איכפת לך, או למה אתה מתערב בדבר שלא שייך לך וכיוצא בזה, כי כמו שאין לשאול שאלות כאלה והשואל טועה, כך אין לענות תשובות כאלה והעונה כן גם הוא טועה. ''שואל כעניין'' זוהי מעלה, ו''משיב כהלכה'' זוהי מעלה נוספת, גם להשיב כעניין למי שלא שאל כעניין. ועל אחת כמה וכמה מי ששואל סתם שאלות, כמו ''האם תגיע היום לחתונה?'' למה שלא יענה לו כן או לא, או אני אשתדל. ואין צורך לומר לו מה איכפת לך וכיוצא בזה.
גם שאלות באמונה מותר לשאול. ואשרי מי שיענה לו תשובות נכונות ומועילות וגם ילמד אותו יסודות באמונה, וגם יסביר ויגדיר לו מהי מצות אמונה שיסודה מתחיל כשנגמר ההגיון כידוע.
ומצינו מקרא מפורש ''והיה כי ישאלך בנך וגו' ואמרת אליו'' (שמות יג, יד). ומכאן שניתן לשאול שאלות באמונה אם רוצה להבין ולקבל. וכמובן שצריכים לדעת לענות, ולענות בנעימות. והפסוק אומר ''ואמרת אליו'' (שם) אמירה נעימה (שבת קה.). שאלות באמונה מותר לשאול. תשובות נגד האמונה אסור לענות. ומזה יש להיזהר שבעתיים, מאותם שמנסים להסביר הנהגת ה' יתברך ואינם משיבים את נפש השואל. זה בעיה! וכמו כן אסור להתווכח באמונה עם מי שלא רוצה לשמוע ולקבל.
ומו''ר ועט''ר הגאון רבי ראובן פיין זכר צדיק לברכה וזיע''א היה אומר שזה לא חכמה לשאול שאלות, החכמה לומר תשובות. הן בהבנה בגמרא, או בהלכה, או בהנהגה להבין דעתם העמוקה של גדולי ישראל. יש לחשוב הרבה להבין דבריהם, ולא להקשות ולהיות תוהה ובוהה על מה שאמרו.
איך שיהיה, שאלה שגורמת גירוי לענות לעניין, יש בה מעלה גדולה ומסייעת להקשבה אצל השומעים וכבוד שמיים מתרבה בעולם, ואשרינו.
יום ה'. דע את אויבך
היסוד הגדול שמביא יראת שמיים בבחינת ''סור מרע'' שזה ההכנה הגדולה ליראת שמיים, תלוי במשפט המפורסם ''דע את אויבך''. פשוט להכיר את האויב ולדעת באיזה נשק הוא יכול להזיק, ובאיזה מקום טוב להסתתר ממנו. ובכן, יראת שמיים יכול להשיג רק מי שבורח ממקום עבירה ושונא מקום כזה ומוכן לוותר עליו ולהשמידו מעל פניו. ויודע שהנשק המסוכן הזה זה חברה לא טובה שאפילו בהסתכלות בעיניים מקלקלת ומשפיעה לרעה. ולא לחנם אמרו חז''ל (מגילה כח.) אסור להסתכל בפני אדם רשע. וכן מצות שמירת העיניים והתגברות על יצר הסקרנות ושנאה לעיתונים ולתקשורת אסורה, בגלל שזה מושך, זה גרוע ומסוכן יותר מסם המות. ושאני מינות דמשכא (עבודה זרה כז:). זה נקרא ''דע את אויבך''. אדם כזה לא נכשל וזוכה לתוספת מרובה של יראת שמיים.
ומצינו בפרשה שהזהירה התורה על שבעה גויים להחרים אותם, לא לכרות ברית - ''ולא תחנם'' (דברים ז, ב) לא תתחתן עמהם, וכל מה שיש להם תתוצו, תשברו, תגדעון, תשרפון. וכל זה נובע מכך שאנחנו עם סגולה, כבשה אחת בין שבעים זאבים (אסתר רבה י, יא). מליארדי אנשים וכולם לא נבחרו, כי אם עם ישראל המעט, הנרדף, הגלותי, בזכות השבועה ובזכות אבותינו הקדושים. נתאר לעצמנו שבאים לארץ ישראל ורואים גוי שנראה מכובד ועשיר ומפורסם, ומצוה להורגו ולשוחטו, כי הוא משבעה עממים שהיו אז בארץ ישראל שהתורה אסרה. וגם אם יתחנן על נפשו צריך לשוחטו. וגם אם יבכה ויסכים להיות עבד עבדים, מצוה לקוברו ולטהר את ארץ ישראל. וזה ציווי ה' חזק ונפלא. וזה נסיון גדול לעם ישראל שלא להתלהב ולא להתרשם מהחיצוניות שלו.
ומכאן נלמד עד כמה יש להיזהר מכל מיני מעשים ודיבורים, ספרים, חוברות, עיתונים, המשפיעים והורסים את כל היראת שמיים שלנו.
פעם התקשר איש תורני ושאל על פלוני מהעיר שלו שנשוי לגויה ויש לו שתי בנות וחזרה האשה לחו''ל למשפחתה וכעת לא נותנים לה לבוא לארץ, והוא בוכה ומבקש עזרה. ואמרתי לו הלואי שתמות ולא תחזור, שלא תקלקל אותו. ועל זה שהוא בצער על כך, כדאי שיעשה תשובה מיד. ואם ודאי שלא יעשה תשובה עדיף שגם הוא ימות כעת ויעשה פחות עבירות, וזה לטובתו. וזוהי הסתכלות הנכונה על החיים, על מצוות ועבירות. ואמרתי לאותו איש תורני, גם לך מגיע עונש, לא מספיק שלא כואב לך, עוד אתה רוצה לעזור לו שהיא תחזור. אתה שונאו ואני אוהבו, וזה אמת. וכל זה נובע מכך שלא מכירים את האויב וממשיכים להדרדר, רחמנא ליצלן מהם.
ומכאן מוסר השכל נוקב ויורד עד התהום. לאותם הורים ''שדואגים'' לבניהם וטורחים ומחפשים עבודה שיהיה להם מקצוע בחיים, ועוזבים את דרך התורה ונכשלים ויורדים מהפסים ובסוף בוכים על חלב שנשפך. וכן לבנות, מרשים להם לעבוד במקומות מפוקפקים ועל ידי זה מתקלקלות וגדרי הצניעות נפרצים ואחר כך מתחתנים עם בחור מהרחוב, מהצבור הכללי, לא דין ולא דיין. ואחר כך יש בעיות של שלום בית, שהרי עם הארץ מכה ומנצל והורס (פסחים מט:). וכל זה נובע מכך שאינם מכירים את יצר הרע ואת הקלקול החיצוני שברחוב. והיה עדיף לגבי אותו בן ואותה בת שיהיו בלי עבודה, ויהיו עניים, וילבשו בלויי סחבות, והעיקר שישארו עם יראת שמיים ויקימו בתים לתפארת בעניות ובשמחה, ויזכו לדור ישרים יבורך.
יום ו'. אהגה בתורת אל ותחכמני
[ציון רשב''י, כא אב תשס''ד]
להיות זהיר וזריז ושמח בהכנות לשבת קודש, ולהתכונן להשתלמות רוחנית בריכוז והכנה גדולה לעלייה רוחנית. ובאמת מבואר בספרים שיש סגולה בשבת קודש להבין ולהשכיל בהבנה בתורה ועיון באמונה בחידושים גדולים, שביום חול לא היה יכול להבין. עצם קדושת יום השבת מסייעת להתקרב אל ה', ואז יש חכמה גדולה להבין ולהשכיל.
ומכאן יש ללמוד שסגולה גדולה לחזור על הלימוד בסוף השבוע, והזמן המתאים ביותר זה שבת קודש. ואז גם אם היו קצת ספקות וחוסר הבנה, על ידי השינון והחזרה בשבת קודש, יוכל להבין ולהתעמק בקלות גם בדפי הגמרא שבאמצע השבוע היה קשה לו הרבה יותר. והרי חז''ל אומרים (מגילה כח:) ''שמעתא בעיא צילותא''. ושבת קודש זה הצילותא הגדול ביותר כי יש אז קירבת ה' גדולה מאד.
ונראה שזוהי גם מעלת רבי שמעון בר יוחאי וחבריו בזוהר הקדוש, שגילו סודות התורה, סודות נפלאים ועצומים, אשר כל תורת רבינו האר''י ז''ל זיע''א מקורה בזוהר הקדוש ובאדרות. ונכון שבש''ס כתוב (בבא מציעא פה.) שזכו בזכות צער המערה שהיו טמונים בה. אבל יתכן שהמיוחד בצער מערה הוא מה שזכו לקירבת ה' שאין כמוה בעולם, קדושה, צניעות, לשם שמיים, פרישות מאכילה. ובודאי כל זה מוסיף מעלות עצומות בקדושה, וגם קירבת ה' עצומה. ולזה זכו לסודות עצומים כאלה זיע''א.
ומספרים שפעם שני למדנים למדו יחד והתקשו בהבנת דברי רבותינו בעלי התוספות, האחד התעמק עד שהבין, ואילו השני התפלל והבין מיד. וכידוע רבינו החזון איש זיע''א מביא באגרות שהתפילה עוזרת להבנת דברי תורה. ומסתברא שגם צדקות וקדושה בדרגה גבוהה עוזרת לתורה או מצד המשיג שהוא עצמו מקפיד מאד בקדושה, או מצד הזמן ואין לך זמן קדוש כמו שבת קודש שאפשר להבין בה בקלות יותר דברים עמוקים.
ואולי זה רמוז בדברי רבינו הגאון רבי יוסף חיים (בן איש חי ריש פרשת שמות שנה שניה) ששעה בשבת הרי היא כמו אלף שעות בחול. שהכוונה היא שמה שאפשר להשיג בחול באלף שעות אפשר להשיג בשבת קודש בשעה אחת לרוב קדושת השבת.
והיום כא אב תשס''ד, זכינו לקרוא בחוק לישראל פרשת ראה יום א', את דבריו הקדושים של הזוהר הקדוש (מקץ דף רב.) בציונו הקדוש של רבי שמעון בר יוחאי זיע''א. האומר, שעל ידי שמרגיז את יצר הטוב על יצר הרע ושוברו לגמרי, יוכל להתקיים ולהתעלות בעבודת ה' בכמה אופנים, וגם אם נגזר עליו בשבועה, הכל מתבטל ממנו וכאילו לא חטא כלל, עיין שם. ומכאן שעל ידי התשובה משיגים קירבת ה' עצומה. וזוהי מעלת רבי שמעון בר יוחאי וזוהי מעלת השבת, שאפשר להגיע להישגים גבוהים בזכות שמירת וקדושת שבת קודש. ואשרי מי שיודע ומבין ומשתדל בכל כוחו לעשות כן.