אור ברסלב

הנהגות יום יום

פרשת נשא

פרשת במדבר

יום א'. הכשר לדיבור

היום מתקיים כנס שמירת הלשון בבית המדרש. צריך תעודה להיות בקי בספר שמירת הלשון של רבינו החפץ חיים בכדי שנוכל לפתוח את הפה. וכמו כל בעל מלאכה שצריך תעודה על מומחיותו באותה מלאכה, וכן סופר שצריך תעודה, ואחרת אסור לו לכתוב. וכמו שוחט שאסור לו לשחוט בלי הסכמה. ובהם יכול לעבור על לאו אחד בלבד, ובלשון הרע כל רגע כמה וכמה לאוין ועשין, ועל כל מלה ומלה עובר עשרות עבירות, רחמנא ליצלן. ובלי תעודה כיצד אפשר לפתוח את הפה? ותעודה זו ניתנת למי שבא לכנס ומקבל על עצמו לשנן שתי הלכות לכל הפחות בכל יום, ואחרת חייב להיות אילם, כמאמר חז''ל (חולין פט.) ישים עצמו כאילם. והלואי שלא ניכשל כלל ועיקר.

יום ב'. סבר פנים יפות

דבר גדול וחשוב מאד לקיים דברי שמאי שאמר במסכת אבות (פרק א משנה טו) הוי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות. ויש דרגה יותר גבוהה, לא רק לקבל מי שבא אליך אלא גם מי שלא בא אליך ממש. מרצה בכנס מסויים או בשיעור תורה, או מארח שבאים לביתו, או בעל השמחה בחתונה וכיוצא בזה, שמברך ומשבח את כולם ואומר להם שהוא שמח שהגיעו כולם בלי יוצא מהכלל. וכן כשמקדים הדרשן ואומר ברשות הקהל והנשים שבאות לשמוע וכן הילדים החביבים המסתופפים כאן. משפטים כאלה מעוררים את הלבבות, ואתה מרבה אהבה כשאתה מתייחס בכבוד לכולם.

ומרומז בפרשה מנין בני ישראל ''שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים'' (במדבר ב, לב). כך שכל אחד מרגיש שהוא חלק מעם ישראל, וזה מחזק מאד. ואשרי מי שיודע לחזק אחרים בצניעות ובחכמה כזאת.

ונראה שגם צריך לנהוג כך כשמשתתף בסעודה ומודה לכולם, לא לשכוח בתוך הדברים גם לשבח את בעלת הבית על הכיבוד והסדר והמאכלים המשובחים, וכמובן בצניעות אף מבלי להזכיר את שמה, ואשריו.

יום ג' ערב קבלת התורה. להתחתן עם התורה

נראה שקבלת התורה פירושו להתחתן עם התורה, להתייחד עמה, לעשות הכל על פי דעתה, וכמובן לשמח את התורה. ממש כמו בעל ואשה בחיי משפחה, וכלשון זה מוזכר בזוהר הקדוש (עי' לעיל בפרשת בשלח יום א). ומכאן עד כמה החיוב להרגיש שהתורה חלק מאיתנו, ואי אפשר לזוז ממנה כחוט השערה. וזוהי קבלת התורה אמיתית.

יום ד'. חג שבועות תשס''ד. חכמי ישראל בטבע העולם

חז''ל אמרו (שבת פח.) שהמלאכים עיכבו את נתינת התורה, עד שמשה רבינו עליו השלום אמר להם שהמצוות שבתורה לא שייכות להם, שאין להם פריה ורביה ולא כיבוד אב ואם, וניצח אותם. וקשה, וכי מה חשבו המלאכים מעיקרא, הרי ודאי שידעו שאין ההלכות וההנהגות של התורה שייכות בהם. ונראה ליישב, שהמלאכים רצו שההבנה בתורה ופסקי ההלכה וההנהגה הנכונה, תהיה על פי דעתם ולא על פי דעת חכמי ישראל. כי איך שיהיה, התורה קדושה ועצומה מאד, והיה לדעתם מתאים יותר שההכרעות והביאורים השיטות והחידושים יהיו מהמלאכים דוקא. ועל זה ענה משה רבינו שהתורה בארץ ולא בשמיים. ללמדנו שהקובעים בהבנת התורה והזוכים לדייק בפירושה הנכון והאמיתי, הם דוקא חכמי ישראל שהם בארץ.

וכמו שאמרו חז''ל (ראש השנה כה.) ''אשר תקראו אֹתָם במועדם'' (ויקרא כג, ד), ''אתֵם'' כתיב. כלומר, עם ישראל קובעים למטה ואז עושים כן למעלה. והטעם לכך, מכיון שהתורה למטה בארץ, הטבע כפוף לתורה. ומה שאומרים חכמי ישראל, בשמיים מכוונים שגם הטבע יהיה כך. וגוף האדם יהיה מתאים להלכה שנקבעה על ידי חכמי ישראל.

וזוהי השמחה שלנו בחג שבועות שזכינו לקבלת התורה אשר מתאימה לרמ''ח איברינו ושס''ה גידינו, ועל ידי קבלת התורה זוכים להרגיש טוב בעולם הזה, ואשרינו.

יום ה'. העולם מתאים לדרך התורה בלבד

העולם הזה מתאים לחיות בו על פי התורה בלבד. לגויים מתאים לחיות על פי השכל המוסר וההגיון. כשקיבלנו את התורה, נתחדש לנו יסוד גדול, אשר רק על ידי התורה הקדושה ניתן לשפר ולשנות ולתקן את המידות שלנו. ולכן התורה נתנה דוקא לעם ישראל. שעל ידי התורה, ניתן להשיג חיי עולם הזה והבנה אמיתית בתורה ובמצוות.

וזה לא פלא עד כמה הקפידו חז''ל הקדושים בתיקון המדות של האדם, והש''ס מלא מזה ומסכת אבות כלולה בזה. ואשרינו שזכינו לקבלת התורה.

וניתן להרגיש כן על האדם כשאינו מתבייש במצוות. ואדרבה להיפך, בפני רבים ופרסום גדול, מקיים את הפסוק ''ויגבה לבו בדרכי ה''' (דברי הימים ב יז, ו). ובודאי נזהר תמיד בקיום כל מצוה קלה כבחמורה. הציבור הכללי מסכן, מבקש ישועה ואין, נמצא במ''ט שערי טומאה ומצבו הרוחני קשה מנשוא, רחמנא ליצלן. וכיצד ניתן לחשוב עליהם ועל מעשיהם ולהתייחס אליהם. וזה הסעיף הראשון בשולחן ערוך ''ואל יבוש מבני אדם המלעיגים עליו בעבודת הבורא''. ובזה ניכרת אהבתו והבנתו בתורה.

יום ו'. טעם השבת

כידוע כל דבר בעולם שנהנים ממנו נמאס לבסוף, חוץ מהתורה הקדושה. שדומה לאמא שמניקה את בנה שתמיד נהנה ומרגיש כמו פעם ראשונה, כך התורה הקדושה לא נמאס ללומדה לעולם, ותמיד נהנים ממתיקות התורה. ומרומז בפסוק בתהלים ''לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד'' (תהלים קיט, צו). יש קץ לכל דבר שאדם עושה עד שהוא קץ בו, חוץ מהתורה הקדושה.

ונראה שזוהי גם מעלת שבת קודש, גם אם יחזור האדם על מאמרי חז''ל בסעודות ועל שירי שבת קודש כמה פעמים, יזכה לתענוג מיוחד מעין עולם הבא.

ומרומז בפרשת נשא (במדבר ז, יב והילך) ששנים עשר פעמים חוזרים על קרבנות הנשיאים, אותו דבר בדיוק נמרץ. הוי אומר שהתורה והמצוות רחבים הם מאד ואין להם קֵץ ותכלית ואין האדם קַץ בהם. ומי שיאמר ברכת המזון בכוונה גדולה ולאט לאט בשבת קודש, יזכה שתתקבל תפילתו בהרחמן. כי הרחמן זוהי זכות למי שכיון היטב בברכת המזון שיבקש רחמים מהרחמן הגדול. ואין לך יום שמתאים לכך יותר משבת קודש, ואשרי המכוון לכך.

תוכן העניינים

הנהגות יום יום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה