אור ברסלב
הנהגות יום יום פרשת במדבר

הנהגות יום יום

פרשת במדבר

פרשת בהר ובחוקותי

יום א'. הונאת דברים

הונאת דברים חמור יותר מהונאת ממון (בבא מציעא נט.). ואם בממון יש לבוא לבית דין ולשמוע את שני הצדדים ולשקול ולפשר לכתחילה או לפסוק את ההלכה (כמבואר בסנהדרין ו.), עד כמה יש להיזהר בהונאת דברים החמורה יותר. ואין להורות בזה לעולם בסברא או פלפול או טענה, אלא רק בית דין. ומי שהוא חלש בזהירות בדיני ממונות, מותר לומר כן למשודכת שלו או לשאלה שנשאל בדומה לכך. כי אנשים כאלה מזיקים והורסים כל חלקה טובה ומצערים אחרים בכספים שלוקחים בהלואה או שקים שחוזרים או עסקים שאינם אמינים בהם, ויש להיזהר מהם מאד.

ומעשה שהיה עם מרן הרב שך זיע''א (הובא בספר תורתך שעשועי) שלקחו ר''מ ממקום שלימד בו למקום אחר, ולא הצליח באותו מקום חדש והפסיד גם את פרנסתו מהמקום הקודם. ושאלו איך לנהוג? ופסק שאין טעם שימשיך כאן במקום שלא מצליח, אולם מאידך אינו יכול לחזור למקום הקודם. לכן אמנם יש לפטרו מיד, אבל לשלם לו משכורת עד שימצא מקום מתאים. ומכאן נלמד על גודל הזהירות הנדרשת.

ונראה עוד שבכל הונאת ממון יש ממילא גם הונאת דברים. כי הצער גובר, והנפש כואבת ומתייסרת ואדם בהול על ממונו (פסחים יא:). והזהירות בכל זה היא מסודות ההצלחה.

יום ב'. והחזקת בו

מצות ''והחזקת בו'' (ויקרא כה, לה) שקראנו בשבת קודש בתורה, מתפרשת בכמה אופנים. פשט הפסוק הוא שמי שקיים חשש שירד מנכסיו ויפסיד, מצוה גדולה לתמוך בו מיד ולעזור לו שלא יפול. וזה גם בגוף, מי שנפל או שבור ונדכא, מצוה לשמוע אותו לחזקו ולעודדו. וזה קשור מאד לאהבת ישראל, כי בדרך כלל אוהבים את המשפחה. ובתורה מודגש ''וכי ימוך אחיך'' (שם) והתורה כבר מדגישה שזה כמו אחיך, ויש להשתדל עבורו כמה שיותר.

ושמעתי בשם הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט''א שאם חס ושלום בהכנסת ספר תורה נפל ספר תורה לקרקע, אף שהמפיל חושש על חייו והרואים גם כן רוצים להתענות כפי המנהג, עם כל זה כעת ימשיכו בשמחה ובריקודים ולמחר יתענו, כי זוהי המצוה השייכת לזמן זה.

והפסוק ''והחזקת בו'' מתאים לפסוק (משלי ג, יח) ''עץ חיים היא למחזיקים בה''. שצריך להחזיק ולחזק את התורה ולעזור לכולם, בגוף, בנפש, בנשמה, ולהרבות כבוד שמיים תמיד.

יום ג'. לשקוד על טובת חבירו

הנהגה גדולה ועצומה רואים בפרשה, עד כמה יש להיזהר בדברים שבין אדם לחברו ולשקוד בטובת חברו. לדוגמא: מי שהתרגל לקבל ממך טובות, כמו אוכל ביום שישי וכיוצא בזה, והוא כבר חי על זה, יש בעיה להפסיק לתמוך בו. או פועל שעובד אצלך והביא את בנו שישב בצד, כי אין מי שישגיח עליו, יתכן שיש חובה על בעל הבית להאכיל גם אותו, כי מה הוא יעשה לבד ומהיכן יאכל. וכן מי שלקחה אשה אליה הביתה לעבודה יומית כמה שעות ביום והתרגלה וחיה ממשכורת זאת, קשה לפטרה או להוריד לה שעות. וכן מי שהתרגל למשכורת נוספת בגלל פרמיות ובונוסים, יתכן שאי אפשר להפסיקן. וכן טיפים שמתפרנסים מכך וכל כיוצא בזה. וכן אם אתה נמצא בבעיה שנפלה במיוחד עליך כי אתה שם, או בתפקיד הזה או בכישורים המתאימים לזה, שחייב להמשיך ולחזק ולסייע. ועל אחת כמה וכמה בבית להקשיב ולהתייחס למשפחה ולסייע להם על המחיה ועל הכלכלה כפי כוחו.

וכל זה מרומז בפסוק בפרשה שלנו ''ויצא מעמך הוא ובניו עמו'' (ויקרא כה, מא). ופירש רש''י אף שהאדון קנה לעבד רק אותו, עם כל זה מהיכן יחיו עשרה בנים שיש לו, מי יאכילם וישקם. ולכן חייב גם לפרנס אותם עד שיצא העבד בשמיטה או ביובל. וכמו שפירש הרמב''ן (שמות כא, ג) שזה חסד מה' יתברך שלא ינזקו בניו היקרים כשהאבא עֶבֶד במקום אחר, ואיך יסתדרו. ומכאן עד כמה יש לשקוד במצות אהבת ישראל עם כל פרטיה ודקדוקיה.

יום ד'. לא תרדה

אסור לבעל עסק להשתלט על פועליו ולרדות בהם ולהעסיק אותם באכזריות. ואסור לו לחשוב שהם חיים בזכותו, וכן לנצל את זכותו ולבקש דברים שאין לו צורך בהם. ואפילו הורים, אם יודעים שהבן לא עושה כל כך באהבה, יש למעט מלבקש. ואדרבה, כשרואים שהוא נהנה כשעושה משהו ומחמיאים לו על כך, זה מצויין. באופן כללי אסור להתנהג עם אדם פועל, שמש, שליח וכיוצא בזה כמו עבד כנעני, אלא בכבוד גדול.

ומעניין שגם בעבד כנעני לא כתוב בפסוק בפרשת בהר שמותר לרדות בו, אלא רק כתוב לעולם בהם תעבודו (ויקרא כה, מו). ומסתברא שאיסור לא תרדה שייך גם על גויים, שדברים שאסור לנו לעשות ולצער את אחינו גם אותם אסור לצער. ואפילו בעלי חיים שסוחבים עגלה טעונה בעלייה והחמור כושל, אסור להכותו כדי שיתאמץ הלאה, כי יש כאן איסור צער בעלי חיים.

וזה כוונת הפסוק בפרשת בהר (שם) ''ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך''. ועיין בספר החינוך (מצוה שמז) שכוונת הפסוק שלא לקחת עבדים מעם ישראל, כדי שיהיו עבדי ה', ולא לעניין עבודת פרך בגויים, עיין שם.

יום ה'. איסתכל באורייתא וברא עלמא

הטבע כפוף למעשה המצוה, ועבירה היא שנוי בטבע. בגמרא (סוטה ג.) כתוב אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. כלומר בעל עבירות הוא שוטה. ומכאן שמי שהוא ירא שמיים הוא חכם. ומפורש בפסוק ''ראשית חכמה יראת ה''' (תהלים קיא, י). וגם בגמרא (שבת ל:) יודעים רשעים שדרכם למיתה אלא שחֵלֶב מונח על כסלם, עיין שם. ומי שבריא בנפש הוא בעל מדות טובות, שמתגבר על כעס, קנאה, גאוה ומחלוקת. ולהיפך להיפך, כלומר חולה נפש.

גם מובא בגמרא (תענית ז.) שמי שמדבר לשון הרע שהתורה אסרה, ישוך אותו נחש. כי בלשון הרע אין הנאה וגם הנחש כן שהרי טועם בכל מאכלו טעם עפר. והוסיף רבינו החפץ חיים זיע''א (בהקדמה לספר שמירת הלשון) שבעל לשון הרע מחלל שם שמיים, משום שעושה עבירה סתם להכעיס. כמו מי שיש לו בשר של בהמה שחוטה וכשרה לאכילה ובשר נבילה, ואוכל דוקא נבילה. ותרי''ג מצוות הם תרי''ג גלולות של בריאות. כמו אקמול, אספירין, אופטלגין, אינסולין, מפני שהמצוות מקיימות את הגוף בטבע. זה מה שה' יתברך ברא בעולם.

וכל זה מרומז בפסוק בפרשת בחוקותי ''והשמותי אני את הארץ ושממו עליה אויביכם היושבים בה'' (ויקרא כו, לב). ופירשו רש''י והרמב''ן (שם) שיש כאן ברכה שארץ ישראל אינה סובלת גויים, ובארץ הם לא יהנו ולא יהיה להם ישוב טוב. ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות (כלים פרק א משנה ו) ומתאימה לעם ישראל בלבד.

וכן המצוות מתאימות לגופנו, והעבירות מזיקות לגוף. והתורה הקדושה מרפאת את הגוף ''ולכל בשרו מרפא'' (משלי ד, כב). לדוגמא מתענים ביום כפור הקדוש למעלה מעשרים וארבע שעות וזה מסוכן לדעת הרופאים. ומאחר שכך ציוה ה' יתברך, מצוה אגוני מגנא, ושומר מצוה לא ידע דבר רע (קהלת ח, ה). וכן ברית מילה, להסיר הערלה ביום השמיני ולעשות פריעה ומציצה בלי הרדמה זה סכנה, והמצוה מגינה. וזו הוכחה שהמצוות מתאימות לגוף, ולהיפך להיפך.

יום ו'. צבא ה'

להיות זהיר וזריז לכבוד שבת קודש, והעיקר שמחה גדולה להשתלמות המתקרבת בשבת קודש. וצריך להרגיש כמו צבא. כמו שיש בצבא סוד צבאי, כך בשבת קודש דברי תורה בלבד. וכן בגדי צה''ל ובשבת קודש בגדי שבת. רכוש צה''ל, ובשבת קודש אורחים אצל ה' יתברך ורכושו הבלעדי של ה' יתברך. להרגיש כמו צבא. ומרגישים כן על ההתנהגות שלנו בשבת קודש, ואשרי הזוכה לכך.

תוכן העניינים

הנהגות יום יום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה