אור ברסלב
הנהגות יום יום פרשת בהר ובחוקותי

הנהגות יום יום

פרשת בהר ובחוקותי

פרשת אמור

יום א'. ל''ג בעומר

בלימוד שלומדים מרבי שמעון בר יוחאי הקדוש היום, מה שכתב בזוהר הקדוש (פרשת במדבר) לעשות מצוות בשמחה לפני ה' יתברך. והזוהר הקדוש אומר שזה פירוש הפסוק ''ואהבת את ה' אלוקיך'' (דברים ו, ה), כלומר אהבת ה' יתברך ניכרת במצוות שעושה האדם בשמחה. ולהגיע לשמחה צריך להיות בדרגה גבוהה של אמונה, שמאמין שהכל מהשמיים וה' יתברך משגיח עליו בפרטים ובפרטי פרטים ועושה הכל לטובתו בלבד. מי שמרגיש כך יכול להגיע לשמחה גם במצבים קשים, ובודאי שאין לו קנאה כלל. ואז הברכות והמצוות שעושה יהיו בשמחה ובכוונה שלימה.

יום ב'. הקרוב קרוב קודם

רואים בפסוק בפרשת אמור הוכחה שיש לדאוג למשפחה שלו יותר מלאחרים, וכמובן לעצמו קודם מלאחרים. ויש להוסיף שבדאגתו לעצמו מקבל יותר כח ואפשרות לעזור למשפחתו ולאחרים. ובש''ס (כתובות נא:) אמרו ''ומבשרך לא תתעלם'' (ישעיה נח, ז), שאמר ישעיה הנביא שיש לטעון ולדאוג לקרוביו גם בבית דין באיזה טענות יוכל להצליח. כשיש תפקיד מסויים וגם קרוב משפחתו מתאים, יכול להקדימו. אם אינו מתאים, כמובן שאסור להציע אותו אף שהוא קרובו או אחיו, מפני שהורס ומקלקל ולא מטפל בבעיות, ואהבה כזאת מקלקלת את השורה. ומכאן גם לדרגות של דאגה לשלומם ואחריותם של קרוביו, ומסירות לטפחם ולחזקם.

וזה מה שראינו בפסוק (ויקרא כא, א וב) על איסור טומאת מת לכהנים, ועם כל זה לשבעה קרובים התירה התורה לכהן להטמא, כי זה משפחה ולא שייך לנתק קשר איתם.

ובגמרא כתוב (זבחים ק.) שאם אינו רוצה להיטמא להם מטמאים אותו בעל כורחו, שנאמר ''לה יטמא'' (ויקרא כא, ג). ומכאן שהחסד מתחיל בבית. קודם עם עצמו ששומר על גופו, ומתרחץ כפי הצורך ואוכל פת שחרית (עיין ויקרא רבה לד, ג), ואחר כך למשפחתו ואחר כך לקרוביו ושכניו וכל ישראל.

יום ג'. ימין מקרבת

יש להזהר שלא להכות בשתי ידיים. ולכן הקפידו בש''ס (סוטה מז.) ואמרו לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. וגם אם דחית מאן דהוא, ולא משנה על מה, אם זה פיטור מהעבודה, או הורדה במשכורת, או מניעה מלהיות חזן וכיוצא בזה, אל תעשה זאת עד הסוף. תן לו בנעימות מכתב פיטורין, תן לו תפקיד אחר או תשפר לו דברים אחרים. וגם בשידוכים, אם יש בעיה שחובה לאומרה, אם על פי דעת תורה היא לא בעיה כל כך, תאמר את זה. אך אל תבליט או תדגיש את הפגם או תפחיד כמה פעמים, אלא תאמר את הבעיה ותציע להתייעץ, ומיד תמשיך לשבח ולומר מעלות של המדוברת או של הבחור.

ומצינו בפסוק (ויקרא כא, יז) שה' יתברך פסל כהן בעל מום מעבודה בבית המקדש. ועם כל זה הקדיש פסוק מיוחד (שם שם, כב) שיכול לאכול מהקרבנות. ללמדנו תתייחס ותגיד גם מלה טובה וחיזוק מתאים כפי הצורך. והעיקר ימין מקרבת.

יום ד'. כל המשנה ידו על התחתונה

ה' יתברך אוהב את מעשה ידיו, ולכן אמרו (סנהדרין לט:) מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה. והטבע הרי זה מעשה ידיו. ומה שבטבע גם בריא לאכילה, אין בו עיבודים ושינויים וחומרים וכיוצא בזה. וזה גם מראה על גדלותו של ה' יתברך, פירות וירקות עם כל הצבעים הטבעיים והמזינים, שבהם רואים השגחת ה' יתברך. כי מי היה יכול לצייר כל כך הרבה ציורים באוכל. ולכן התורה אוסרת הרכבת אילן או כלאיים בירקות, כי זה נגד הטבע שעשה ה' יתברך. ומאותה סיבה גם אסור לעשות כישופים, כי זה שנוי בטבע.

וכן מצוות שציוה ה' יתברך, זה מתאים לנו מאד כי זה חלק מאיתנו ומהטבע שלנו. כשיש ציווי ה', זה מה שמתאים לנו בדיוק. ולכן צריך להיזהר מאד שלא להיות משונה מן הבריות, ולהתנהג כמו כולם טבעי ומסודר וזה מה שמתאים לנו. ולכן איסטניס [=מעודן ורגיש] חייו אינם חיים (פסחים קיג:), כי הטבע מחייב להתנהג כמו כולם. אדם שהוא אלרגי לכל מיני תופעות גם כן סובל הרבה, וצריך להתפלל עליו.

גם בעל מדות רעות זה נגד הטבע שרוצה ה' יתברך שנתהלך בו, והוא צריך להיות מטופל ולהתחנך ולהתקדם.

וכל זה מרומז בשלוש מילים בפרשת אמור שקראנו בתורה בשבת האחרונה ''ובארצכם לא תעשו'' (ויקרא כב, כד). וזה מוסר השכל על כל מיני שנויים בטבע שניתן לנו על ידי הקדוש ברוך הוא שזה דומה לסירוס בעלי חיים שאסרה התורה. ואשרי השם דרכיו (מועד קטן ה.).

יום ה'. היחס לזולת

אף שלמדנו לעיל שבתחילה תדאג ותשבץ את עצמך כדי שתוכל להתקדם ולהסתדר בישוב הדעת, יש להוסיף שאל לך לשכוח גם את אחרים. כלומר אם אפשר להילחץ קצת בכדי שגם אחרים יהנו, למה לא? וזה לא רק בנסיעה או בהסעה למקום מסויים ויש מקום בהסעה שצריך לעשות חסד ולקבל חבר נוסף שמבקש, אלא גם בעזרה וסיוע לזולת יש להיזהר בזה מאד שלא לשכוח את אחרים.

ומצינו הנהגה של ה' יתברך שציוה בתורה על הקרבת העומר, ומיד הוסיף וחיזק את המצוות לקט ופאה. ולמה? יש שתירצו שהמטרה היא לדעת שגם צדקה לעניים זה רק בגלל ציווי ה' כמו עומר, ולא בגלל רגשות רחמנות טבעיים.

ולהאמור יש להוסיף ולומר שכוונת התורה ללמדנו שגם כשאתה דורש ופועל ועושה לצורך עצמך שזה חיובי ביותר, תשתדל מאד שלא לשכוח את האחרים. וכך דקדק ה' יתברך ובעשרת הדברות ביחד עם האמונה בה' יתברך בפסוק ''אנכי ה' אלוקיך'' (שמות כ, ב), אמר גם ''כבד את אביך ואת אמך'' (שם שם, יב) שזו מצוה של הנהגה. ומבואר בגמרא (קידושין לא.) שהגויים התפעלו מזה מאד. ומכאן להנהגה שלנו תמיד.

יום ו'. נשמה יתירה

להיות שמח זריז וזהיר בהכנות הקדושות לשבת קודש.

ומצינו בפרשה שגם על שמיטת קרקעות נאמר בפסוק ''שבת לה''' (ויקרא כה, ד), וזהו שבת לשם ה'. ולשם ה' הכוונה שירגיש שהעיקר בשבת קודש הוא מצבו הרוחני ועלייתו הרוחנית. נכון שיש מצוות גשמיות כמו עונג שבת ושינה ומנוחת הנפש וכיוצא בזה, אולם יש לדעת שכל זה אמצעי להגיע לעלייה רוחנית. ולכן אמרו חז''ל 'נשמה יתירה' ולא גוף או נפש, כי זה יסודי בנשמה להרגיש רוחניות יותר. וזהו בעצם מעין עולם הבא שכתוב בגמרא (ברכות נז:). ואף שרש''י (ביצה טז.) מבאר שנשמה יתרה פירושו שיש רוחב לב לאכול ולשתות, אבל הוסיף גם מנוחה ושמחה. ובודאי שזה שייך יותר לרוחניות שזוהי התכלית הרצויה, והאוכל הוא רק אמצעי לכך.

תוכן העניינים

הנהגות יום יום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה