פרשת אמור
יום א'. מסירות נפש בגשמיות...
בעניינים גשמיים מצוה וחובה לעשות השתדלות כידוע. לא שהיא מועילה, אלא שהיא מוכרחת שלא יראה שזה נס. ובודאי שאין בה צורך ואסור למות עליה. אם זה בפרנסה, לעבוד עד צאת הנשמה, טעות גמורה. כי בין כך הכל נגזר מהשמיים, ורק צריך השתדלות. וכן להשיג עבודה או שידוך מתאים, לא להגזים בהשתדלות. ועל אחת כמה וכמה שלא לעשות ריב ומחלוקת נגד הורים, זה לא שווה. ובודאי שלא לומר אני הולך עם זה עד הסוף, כלומר עד מותו חס ושלום. כי בגשמיות אסור שיהיה כזה דבר, שהרי לבסוף יהיה מה שרוצה ה' יתברך. והנדחה מפני השעה, שעה נדחית מפניו (ברכות סד.).
מסירות נפש ברוחניות!
אבל ברוחניות מצוה להכניס לראשנו ולזכור תמיד את יום המוות. כמו לפני השינה ''והאר עיני פן אישן המוות'', וכן בשמע ישראל שיש לכוון על רצון למות על קידוש השם, וכן באמירת ''יהא שמיה רבה''. ובגמרא במסכת מכות (יוד.) תלמיד שגלה מגלין רבו עמו, שבלי תורה הרי הוא כמו מת, כי הם חיינו ואורך ימינו. וכן בגמרא תמורה (טז.) שאמר יעבץ אם איני לומד תורה אני מת ומיד זכה, עיין שם. וזהו מסירות נפש לרוחניות, וכן מועיל להנצל מפחד של עבירות. ולכן אמר ה' יתברך ''אחרי מות שני בני אהרן'' (ויקרא טז, א), וסיים ''ולא ימות'' (שם שם, ב), וכן ''כבלע את הקדש ומתו'' (במדבר ד, כ). ללמד שרק ברוחניות תלך עד הסוף עם זכרון יום המיתה. אבל בגשמיות די בהשתדלות בלבד, ואת המשך העבודה יש להשאיר לה' יתברך.
יום ב'. חינוך לדוגמא
חינוך זוהי עבודה קשה ואחראית מאד, ומי יעמוד בסוד ה'. יש מחנכים והורים שמכים את הילדים, ויש גוערים ויש מוכיחים ויש שמעירים תמיד הערות. והחינוך הטוב ביותר ללמוד איתם ולקדם אותם, ולשמש להם דוגמא אישית על ידי התנהגות מיוחדת מאד מצד ההורים ומצד המחנכים.
ומדוייק ומרומז בפסוק ''וכפר בעדו ובעד ביתו'' (ויקרא טז, ו). שתמיד הכהן ראשית כל מכפר על עצמו ומראה טהרה גדולה, ואחר כך מכפר על ביתו, ואחר כך על כלל ישראל. כך החינוך העקיף עדיף מחינוך ישיר עם הערות, ודוגמא אישית משפיעה לטובה יותר מכל דרך חינוך אחרת.
יום ג'. נח למטה
כל מה שאדם עושה בעולם הזה, צריך שיהיה לו אהבה חשק ושמחה למה שהוא עושה. אחרת התוצאות לא טובות. לא סתם אומרים: מי שאוהב את העבודה אין לו כאבי גב. כמו יעקב אבינו עליו השלום ''ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה'' (בראשית כט, כ), ואומר הנצי''ב (שם) שבאהבתו ''אותה'' הכוונה שיעקב אהב את העבודה, ולכן היה לו קל.
גם במשפחה, בחברה, בקהילה, בכל מקום שאתה חי פעיל וזמין, צריך לאהוב את המצב הקיים ואת הצבור. מי שנשוי וכל שבוע מסוכסך עם חמיו וכן עם שכנים, זו בעייה במדות. צריך לאהוב ובחכמה לנווט את חייו שיצליח להסתדר עם כולם. בקהילה שאתה נמצא בה שם תתרום הוראת קבע, שמה תעזור לתושבי השכונה. כמו רבי שמעון בר יוחאי (בשבת לג:) שתיקן את העיר טבריה ועשה להם הרווחה, כי ''חן מקום על יושביו'' (סוטה מז.).
ומסתברא שזה לא לשון הרע לומר על בחור שמועמד לשדוכין, שהוא לא מסתדר עם חבריו או שכניו, או שישנם בעיות במשפחה. כי הצד השני צריך לדעת אם זו בעיה במדות שלו או משהו אחר. ומי ששייך לה' יתברך אוהב מה שה' אוהב, ולהיפך להיפך.
ומצינו בפרשה שה' שונא את תועבות מצרים. ותפקידנו לנהוג כך, ולאהוב קדושה וטהרה, ולחיות עם זה. כמו שכתוב ''חבר אני לכל אשר יראוך'' (תהלים קיט, סג).
יום ד', פסח שני. ההשתדלות מול האמונה
יש להבין, מכיון שהכל מהשמיים, אז למה להתפלל ולמה להשתדל? אלא המטרה היא שזה לא יראה כמו נס שפתאום הטבע פעל לטובתו, ועל ידי שמשתדל ועושה משהו מתקיים הפסוק ''וברכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה'' (דברים טו, יח). ולכן צריך גם להתפלל, שזה שמתפלל זה העיקר להראות על האמונה שהכל מה' יתברך, והתפילה משנה את הטבע לטובה. אבל העיקר להבין שזו רק השתדלות, ותו לא מידי. אבל במצוות ומעשים טובים תעשה יותר מהשתדלות. תבקש ותפעל ותעשה שרירים חזקים, להראות עד כמה שאיפתך באמת לעשות רצון אבינו שבשמיים.
וזה בעצם מה שהיה בפסח שני. אנשים טמאים שהיו פטורים מקרבן פסח עושים השתדלות ופועלים במרץ בפני משה רבינו, לבקש כיצד תינתן להם הזכות לקיים מצות פסח. וזה בעצם מה שה' יתברך רוצה מאיתנו תמיד, בגשמיות - תתנו לו את העבודה, וברוחניות - תפעלו ותשתדלו ותתחזקו להיות לרא''ש [=ר''ת לעשות רצון אבינו שבשמיים].
ולכן כתוב בתורה ''קדושים תהיו'' (ויקרא יט, ב). ולא כתוב עשירים תהיו, גיבורים תהיו, חכמים תהיו. כי אלה המעלות רק בידי ה' יתברך, ותעשו השתדלות ומספיק. אבל ברוחניות תשירו ותנגנו ותבקשו ללא הפסקה, ולה' הישועה על הצד הטוב ביותר.
גשמיות רוחנית
ונראה שגם בגשמיות אם יכוון שזה אמצעי לרוחניות, דינו כרוחניות. ויש להתייחס לזה כמו פסח שני שזכו עם ישראל שתכתב פרשה על ידם.
והיום יום ההילולא של רבי מאיר בעל הנס, שאמר במשנה (אבות פרק ו משנה א) ''כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה''. כלומר שעל ידי הרוחניות יזכה להרבה דברים, ובודאי שכלול כאן עניינים הגשמיים הזקוקים לכל אחד ואחד. ואחר כוונת הלב הן הן הדברים.
יום ה'. השפעות שליליות
מי שגדל בבית גרוע, אשר תמיד היו בו צעקות וקללות וחוסר עדינות באוכל וכיוצא בזה, זה גורם לו תסביכים בעתיד וזקוק לטיפול וחיזוק והנהגה נכונה בכל המישורים הנ''ל. ומאידך מסתבר שאם הוא בשלבי עלייה נכונים ויש לו בית קבול לטהרה, שאסור לספר למשודכת על הבית שלו ועל העבר שלו בדברים אלו. ואם מוכרח לומר, שיעשה זאת בעדינות, לא להבליט או להדגיש, וגם להוסיף שהוא בשלבי עלייה גם בנושאים עדינים אלו וזו רק שאלה של זמן ותו לא.
ומכאן יש להיזהר מאד על השפעת הורים או סבא וסבתא על נכדים. אם באותו בית יש תמיד צעקות ואלימות ולבוש פרוץ, וגם אם הבנים באותו בית מסתובבים בלבוש פרוץ ולא צנוע, זה הרגל מכוער מאד שמשפיע על אותם נכדים מתוקים להרע ולא להטיב. וצריך חכמה גדולה בזה כיצד להתמודד עם הורים ובנים כאלה. שגם לכאורה חייבים לבקר אצלם וגם שלא ישפיעו מחוסר עדינותם על זרעם אחריהם.
וזה גם פירוש הפסוק ''לא תעמוד על דם רעך'' (ויקרא יט, טז), כלומר כל דבר שלילי ומזיק, הרי זה כמו דם אל תעמוד לראות או לשמוע, ואז תגיע להמשך ''ואהבת לרעך כמוך'' (שם שם, יח).
יום ו'. זכור ושמור
להיות שמח וזריז בהכנות לשבת קודש, ולצפות להגיע להשתלמות רוחנית מתאימה לנשמתו. וזה ''מעין עולם הבא'' למבינים.
ובפרשתנו פרשת אמור מוזכרים כל החגים והמועדים ובראש ובראשונה מוזכרת ''שבת קודש'' (ויקרא כג, ג), ונקראת שבת שבתון.
ואם היינו רוצים לצייר יהודי שומר שבת, כלומר בשב ואל תעשה, היה מאד קשה לנו לעשות כן. וניתן לצייר יהודי שזוכר את השבת, בקידוש בתפילה ובלבוש המיוחד, שבכלל מאתיים מנה. כשרואים מי שזוכר את השבת, כל כך בהתפעלות ובהתלהבות בודאי יש כאן גם שמירת שבת קודש בדביקות גדולה. וזהו שבת שבתון, שבת לשמור ושבת לזכור, גם בבחינת ''סור מרע'' וגם מבחינת ''ועשה טוב''.