פרשת נצבים וילך · ולנזהר שלומים
גם יש להיזהר כשכותב מכתב התנצלות ומבקש סליחה כשמטרתו קודש להרבות שלום, יזהר מאד שלא להאשים את עצמו במכתב, פן הצד השני המקבל ישתמש בזה נגדו, כי כתיבה נשאר לעולם. ויש לשקול בכובד ראש מה לא לכתוב. וידוע מהרמב''ם בספר ''מורה נבוכים'' שמה שאתה כותב בספר תבדוק אלף פעם אם זה נכון ומועיל, והמבין יבין.
יום ד'. הברכה ו''הקללה''
אדם מושפע מאד ממה שרואה במציאות, יותר מאזהרות מעונש בעולם הבא וצער נורא בגהינם. ולכן אמרו בש''ס (נדרים כב.) כל הכועס כל מיני גהינם שולטים בו, ולא עוד אלא שתחתוניות שולטות בו. בעצם צער גהינם זה נורא ואיום מאין כמוהו. והרמב''ן בשער הגמול האריך הרבה מאד בעניין עונש גיהינום ואש השורפת ומכלה מנפש ועד בשר, עיין שם. ואם כן למה צריך לעורר על תחתוניות שזהו מחלה בגופו של אדם, כעין טחורים רחמנא ליצלן, שהיא כאין וכאפס ביחס לעונש גהינם הגדול והנורא. אלא שמחלה כזאת ניתן להרגיש באופן מוחשי וזה משפיע ומעורר מיד את האדם להשתנות ולהיזהר ולהתגבר על מדת הכעס הנוראה, אף יותר מהפחד מגהינם שאינו מוחשי ואינו ידוע לאדם עלי אדמות.
ומצינו בש''ס שקיללו חכמי ישראל את מי שלא מדקדק במצווה. כמו שרב חסדא קילל את מי שמחפש מים בזמן קריאת שמע פן יעבור הזמן (ברכות טו.), וכן אביי קילל מי ששם נר דולק בדלת מחשש חילול שבת (שבת קכ:). וכן חייב אדם לעמוד כשרבו נכנס גם אם הוא עוסק בתורה, אחרת יש קללה של אביי עליו (קידושין לג:). והכוונה בזה שזה משפיע ומפחיד ומעורר לשמור ולקיים מצוות ה' יותר מפחד יראת שמיים רגיל.
ומרן שליט''א מביא בספריו הקדושים שעשו חרם בירושלים לפני מאות שנים על בחור רווק שהגיע לגיל עשרים שלא ישאר בירושלים עיר הקודש, כי גיל הרווקות גיל מסוכן, והובא בספרו ''הליכות עולם'' (חלק ח עמ' עה) עיין שם. אף שמפורש כן בש''ס (קידושין כט:), עם כל זה חרם מפחיד מאד. וכשרוצים לעורר מאן דהוא על שמירת שבת קודש, אפשר לומר לו שיש עונש גדול בתורה וזו סכנה ועלול למות וצריך להיזהר, וזה חוץ מהעונש הנורא בגהינם. וזה פחד חיובי שמלחיץ את האדם להתעורר לתורה ולמעשים טובים. פחד שה' יתברך כותב בתורה הקדושה, זה פחד שמתאים בטבע לגופו של אדם ומזרז ומחזק אותו להמשיך ולפעול ולהתקדם.
ומצינו בפרשה מאה קללות וגם אחד עשר ארורין על עבירות חמורות למי שנכשל בהם, רחמנא ליצלן. הפחד של התורה אמיתי חזק ומועיל מאד. ואם כך נכתב בתורה, בודאי שזה מעורר להיות זריז וזהיר בעבודת ה'.