פרשת מקץ
יום א'. מחלת הרכילות
איסור ''רכילות'' חמור מאד, ומחלתו קשה. וזה יצר הרע של סקרנות לספר ולגלות דברים שהצניעות יפה להם או שאין בעליהם רוצים לגלותם. והמגלה נכשל, וגם השומע נכשל. ואשרי מי שטבעו נגד זה, ולא רוצה לראות או לדעת מה יש אצל השני. ולפעמים זה גובל באיסור גמור של לאו מהתורה.
היוונים הרשעים עקרו דלתות מבתי היהודים על מנת שלא תהיה להם פרטיות. גם יוסף הצדיק עמד בנסיון קשה כי היה אפוטרופוס בבית פוטיפר, וחז''ל צועקים (ברכות סג.) ''אל ימנה אדם אפוטרופוס בתוך ביתו''. ומכאן כשבאים לבית החבר לאירוע מסויים, שלא להציץ ולהביט בבית מסביב, זה מיותר לגמרי. ובזה זוכה לריכוז המחשבה בדברים המועילים.
יום ב'. אבק לשון הרע
''אבק לשון הרע'' אסור. כיצד? על ידי רמז או פרצוף או סתם חוסר התייחסות הרי זה גורם שהרואים יבינו שלא אוהבים את אותו אדם, והרי זה אבק לשון הרע. ולפי זה בצבור יש להיזהר מאוד שלא להראות סימנים של גנאי על אחרים.
ובחנוכה היו כאלה שהדרדרו ונעשו מתיוונים וקלקלו והשפיעו לרעה, כי המצב הכללי משפיע מאד. וממילא במקום ציבורי וכיוצא בזה, יש להיזהר מאד על יחס מתאים למנוע גם חשש אבק לשון הרע. ולפי זה עובד משרד ומעסיק פועלים ובעל הבית צריכים להיזהר שיהיה תמיד מסודר ונקי, שלא לגרום שידברו עליהם לשון הרע ואבק לשון הרע. במקום שיש אבק ולכלוך, יש אבק לשון הרע. ומאידך כמה קידוש השם כשרואים מקום מסודר. וכשבאים למשרד מסויים או מקום עבודה וקבלת קהל, יש מקום מתאים עם כסאות וספרים, ומים קרים ושירותים מזומנים. ואם המשרד במקום רב קומות יש חץ שמכוון מהמעלית ועד הקומה וכן במודעות מתאימות כך שלא צריך לשאול כל עובר ושב. וכל זה מדרכי האמונה ומדות טובות להדמות לה' יתברך, שלא לגרום לאחרים לדבר עליך.
ויוסף הצדיק נזהר בזה באשת אדונו. אף שאין עליה איסור לשון הרע ואבק, עם כל זה שמר על כבודה. וכמו שלא הכה אותה כשתפסה בבגדו אלא נאמר עליו ''וינס ויצא החוצה'' (בראשית לט, יג), כי רק בבית רץ ונס ובחוץ לא נס אלא הלך כהרגלו, וזה משום שלא רצה שישאלו אותו מה קרה ויצטרך לספר. אלא שהיא לא ראתה וחשבה שגם בחוץ הוא נס, כמבואר בפסוק שהיא אמרה ''וינס החוצה'' (שם שם טו), ולכן קראה לאנשי ביתה וכו' (עיין ספורנו שפירש כן). ועל כל פנים למדנו על גודל הזהירות שלא לבזות אחרים ולא להראות את הצד השלילי שבהם, כי אם כבוד ודרך ארץ.
יום ג'. תחת גערה במבין
כמו שאסור לאדם להיות משונה מהבריות (דרך ארץ זוטא פרק ה) ולגרום שידברו עליו לשון הרע או שיכשלו באבק, כך יש להיזהר כשיש ריב ומתח מסויים ותיתכן התערבות של יצר הרע ותוצאות לא טובות, ואם יגער וישתיק את אחד מהצדדים יתבטל הדבר ויהיה שקט, שיש חובה לעשות כן. ולא לשתוק ולומר אני לא מתערב ולא רוצה להכנס למיטה חולה. מאחר ויש בידו ובכוחו להשתיק ולחזק את השלום, יתבעו ממנו בשמיים למה לא עשה כן (כמבואר בסנהדרין מט.).
ויעקב אבינו עליו השלום עשה כך ככתוב: ''ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת הבא נבא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה'' (בראשית לז, י). כלומר שיעקב אבינו צעק על יוסף בנו - וכי אתה חושב שחלומותיך יתקיימו? הרי אמך מתה! ועל ידי זה האחים נרגעו ותשקוט הארץ באופן יחסי. וזאת למרות שיעקב עדיין האמין שיתכן שהחלומות אמת, כמו שכתוב ''ואביו שמר את הדבר'' (שם שם, יא). וכן בכל דבר שיש השפעה וגערתך תשתיק ותמנע אבק, יש חובה לעשות כן.
לפעמים יש עניין של שלום בית, בעל שומר תורה ומצוות ואשה שעדיין איננה כן, או אשה שומרת תורה ומצוות והבעל להיפך. יש לנסות בתוך הדברים לתת לאותו צד שאין לו תורה עדיין הרגשה טובה, להראות לו שמבינים אותו, ועל ידי זה אפשר לקרב אותו בהמשך הדרך. וזה מתוך הנסיון.
יום ד'. אין עונשין אלא אם כן מזהירין
יש עוד סוג של אבק לשון הרע גם כשמכוון לתועלת. והיינו שניגשים מיד לממונה או לחכם, כשאפשר לגשת קודם לבעל המעשה. ולמה להכפיש את שמו ולספר לאחרים? ולמה להעניש לפני שמזהירים? כל פרסום זה עונש, ואזהרה לנאשם מועילה ומתקנת. וכן גביית שקים למי שאינו מכבד את תשלומיו, יש להזהיר קודם את בעל השקים. וכן פיטורים כשלא מתנהג טוב או כשמתרשל בעבודה, לא לספר מיד למנהל אלא להזהיר קודם, ואז התועלת מרובה ומרבים אהבה. וגם באזהרה, לשַׁבח קודם באופן המתאים, ואז התוכחה מועילה יותר ומוצדקת ומבינים ומסכימים והשלום גודל.
וזוהי הבעיה שהיתה במעשהו של יוסף הצדיק שהלך מיד ליעקב אבינו עליו השלום. ובודאי שיעקב לא רוכל שמספר לשבטים שיוסף הוא מי שאמר, אלא שהם הבינו מהעניין שזה מעשהו של יוסף לומר עליהם שחשודים בעריות ומזלזלים בבני השפחות ואוכלים אבר מן החי. והראיה - שהרי נענש על זה מהשמיים. ואם היה פונה אליהם קודם, היה פתרון מתאים יותר. ומסתמא בבית הסוהר למד יוסף היטב הלכות לשון הרע ואבק ורכילות, ולזה כשדיבר עם שר המשקים אמר לו ''וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור'' (בראשית מ, טו), ולא פירש שאשת פוטיפר עשתה זאת. כי אין צורך לספר מה שקרהו או מה שקורה, ותמיד יש לנסות לפתור בדרכים אחרות, ולה' הישועה.
ומעשה בנהג מונית חרדי שבא וסיפר שהסיע שתי נערות, ובמקום היה ערבי ששילם את מחיר הנסיעה, והבין הנהג שנכשלו, וסיפר לחכם. והחכם שעסק בתיקון העניין הבטיח שלא יספר להורים, ועל ידי זה לאט לאט יתקרבו ויחזרו בתשובה, כי רואים שמתייחסים אליהם לטובתם.
יום ה'. התעניינות בשלום החבר
אפילו באבק לשון הרע יש להיזהר שלא לגרום לאחרים שידברו. ואם כבר דיברו יש להשתיקם ולדון לכף זכות, וכנ''ל.
ויש להוסיף שיש מצוה לדרוש בשלום חברים כדי למנוע מהם עצבות והרגשת בדידות, ולפעמים על ידי זה דוחים לשון הרע ואבק. כי מספיק שיאמר הסתבכתי עם פלוני, זה כבר מעורר ומרמז על אבק, וחבל.
והנה הרמב''ן כותב באיגרתו ''ואל תביט בפני אדם בדברך עימו''. ואילו הרמב''ם פסק בהלכות דעות (פרק ה הלכה ז) שיש להקדים שלום לכל אדם. ויש להבין אם לא יביט בפני אדם כיצד ידע מי עובר לפניו בשביל לדרוש בשלומו? אלא באמת אין זו שאלה, שרק בדברך עימו לא להביט מכח הענוה, אבל ברחוב כשפוגש אדם - נכון שבנשים אין להביט ולא לומר שלום ואפילו לקרובי משפחה - אבל לאנשים אפילו נפגש בחצר בית הכנסת או בעלייה לבית המדרש או במשרד מסויים לנענע הראש ולומר שלום, וזוהי מצוה! ועל ידי זה אם יראה שפניו זועפות יֵדע היטב לדרוש בשלומו ולברר מה קרה.
ולזה זכה יוסף הצדיק לצאת מבית הסוהר, בזכות ששאל אותם ''מדוע פניכם רעים היום'' (בראשית מ, ז). ומכאן עד כמה יש לשים לב על מצב חברו. ואם יעקב אמר ליוסף ''לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן'' (בראשית לז, יד), על אחת כמה וכמה יש לראות ולברר שלום חבריו משפחתו ואשתו. ואם צער בעלי חיים אסור מהתורה (עיין בבא מציעא לב: ולג.), וגם כשאינו אשם חייב להציל בעל חי שסובל מילדים שמציקים או סתם נתקע וסובל, כל שכן שיש לפעול ולעשות למען בני אדם. הדיבור והחיוך והדרישת שלום, יסוד בחברה יהודית לטובה.
יום ו'. ''תענית'' עונג שבת
זכות גדולה להגיע לדרגה הגבוהה הכתובה בזוהר הקדוש (ויקהל רה א) והובאה בספר הנהגות לשבת קודש (עמ' 13), שאיסור שיחת חולין בשבת קודש כולל גם דברים בטלים. דהיינו שבשבת אין לשוחח גם בדברים שאינם אסורים אלא שהם ללא תועלת השייכת ביום השבת. ויש רק לעסוק בתורה ובשירות ותשבחות לה' יתברך, וזוהי עבודת ה' גדולה.
ונראה שהאפשרות להגיע לכך היא על ידי תענית דבור בשבת קודש. וכמובן לשבח ולהודות למשפחה במשך השבת על הכל, אבל לעמוד במניעה גדולה משיחות חוץ.
וצריך להרגיש בשבת קודש שהאויר קדוש בקדושת השבת בכל העולם כולו, וזה יותר מבית הכנסת שרק תוכו קדוש ותו לא, ובשבת קודש כל האויר קדוש בכל מקום. ובזה נודה לה' יתברך שהיוונים הרשעים רצו לעקור השבת (אבודרהם ענייני חנוכה ומדרשים), וברוך ה' הם נאבדו מהעולם והשבת קיימת. ועם תענית דבור יש כאן שלימות בקדושת השבת. גם לרבות, שעל ידי תענית דבור מקיים כל רגע מצות ''זכור את יום השבת'' (שמות כ, ח), כפשוטו ממש.