פרשת וישב
יום א'. אל תדון את חבירך עד שתגיע למקומו
מותר לספר ''לשון הרע'' לתועלת, אבל היות ולפעמים ההיתר מפוקפק. לכן אף כשראה בעיניו חסרונו של חברו, עם כל זה ישקול בשקל הקודש ויתייעץ עם החכם אם מותר לספר. כי לפעמים ראה אותו בשעה לחוצה כמו לפני התפילה שאומר קרבנות, ואז הקפיד וכעס על מישהו שהפריע, ובעצם אינו כעסן אלא שבשעה כזו זה מקומם מאד. וכן שעה לחוצה של קודם כניסת שבת או זמנים אחרים. כי חז''ל אומרים שלא לראות חבר בשעת קלקלתו (אבות פרק ד משנה יח), כי מלבין פניו, וקורים מצבים כאלה שאי אפשר לדון בהם.
ומצינו בשמעון ולוי שהרגו את כל בני העיר שכם בשעה קשה כשכולם היו כואבים (בראשית לד, כה). וכן המלאכים ששלח יעקב היכו בעשיו ועזבוהו כשאמר שהוא אח של יעקב (רש''י שם לג, ח), במטרה להגדיל את יקרו של יעקב בעיניו, כי היה מגיע לו צער שכזה. אבל בעלמא לבדוק ולחקור היטב ולה' הישועה.
יום ב'. ''אהבת ישראל'' מרחוק
לפעמים עדיף 'רחוק - מתוק'. כשיש אי הבנה עדיף להתרחק, כמו אברהם אבינו ולוט (בראשית יג, ח-ט). וכמובן לשבח ולהוקיר ולעודד כשצריך, אבל להתרחק. לכן בשמיים הקפידו על יעקב שהתקרב לעשיו לפייסו (עיין מדרש תנחומא ריש פרשת וישלח), כי הוא היה רחוק ממנו, ולא היה צורך בזה.
יום ג'. שמאל דוחה וימין מקרבת
''לשון הרע'' לתועלת מותר. וזה כמובן בגבול המותר, אבל לא להרוס אותו לגמרי. כמו לספר על מאן דהוא שיש להיזהר ממנו, אבל אם יוסיפו על כך ויזהירו יתר על המדה הרי שלא ימצא את מקומו לעולם, והוא ומשפחתו יכולים להידרדר לגמרי, וזה בודאי אסור. וכן מי שלא מתאים לתפקיד או לוקח הלוואות ולא מחזיר, מותר לספר. אבל להציק לו עוד יותר מזה, אסור. ואדרבה בגלל שחייב כספים הרבה, כמו שאסור לתת לו הלואות, כך אסור לפגוע בנפשו. ולהיפך יש לעזור לו באוכל ובשיקום נפשי וכלכלי.
ומצינו ביעקב אבינו עליו השלום שנענש על שלא קירב את עשיו (עיין מדרש תנחומא ריש פרשת וישלח), וכן שהניח את דינה בתיבה, שידע יעקב שהיתה מצילה את עשיו. וכן תמנע שלא קיבלו אותה זרעו של אברהם אבינו ונכנסה לעשיו וילדה את עמלק (סנהדרין צט:). כלומר יש לדעת גם לקרב ולא להכות בשתי ידיים.
וידוע המעשה שרבינו החפץ חיים סילק תלמיד סורר מהישיבה, ועם כל זה דאג לארחו בביתו עד שהגיע זמן צאתה של הרכבת המגיעה למחוז חפצו. ובאותו לילה שישן אצלו הרגיש איך פושט החפץ חיים את מעילו ומכסה אותו בו, והתפעל אותו תלמיד מכך מאד, ואמר לאחר שנים רבות שעדיין חומו של אותו מעיל מורגש בגופו ומשפיע עליו ללכת בארחות יושר.
יום ד'. בגדול החל ובקטון כילה
אסור לספר לשון הרע כי זה גנאי. וכמו כן לשבח אדם שלא מכירים זה לשון הרע, כי יוצא תקלה על ידי זה. שיחשבו באמת שהוא צדיק ומקובל אמיתי והתוצאות קשות.
ונראה שגם לדבר בפני מי שגדול זה לשון רע. כי יש סדר למשנה, וחכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו (אבות פרק ה משנה ז) ובפרט בהנהגות שגדולי ישראל גילו דעתם.
ולזה נענשה רחל שמתה קודם לאה (כמבואר במדרש רבה שם), כי דיברה לפניה כמו שכתוב בתורה ''ותען רחל ולאה'' (בראשית לא, יד). ובזוהר הקדוש (שם) מבואר שיש סוד גדול בפטירת רחל שכתובה בתורה ואילו פטירת לאה אינה כתובה. ועל כל פנים שתיקה שווה זהב, כי גם אם תאמר את דבריך מאוחר יותר לא תפסיד, שהרי בין כך הכל מהשמיים וה' חשבה לטובה.
יום ה'. ''אי אמון''
אם שמע לשון הרע צריך לומר שאינו מקבל, ואף להוכיח את המספר ולדון לכף זכות, וכשיש תועלת מותר לחשוש ולבדוק. וזה כלל גדול להיזהר מלהאמין לאנשים, ותמיד צריך לומר ''אני אבדוק''. וודאי שלא להגיב מיד, שהרי כשעושה כן מגלה שהאמין. ואף אם היו הדברים נוגעים אישית אליו, עם כל זה ימתין מלהאמין עד שיברר ויבדוק. כי יש לדעת שהעולם לא מקפיד לדייק במה ששומע. ובגמרא אמרו (קידושין מד.) כמן ימא לטגני, ופירוש רש''י שם ידוע.
ומרומז בפרשה ''והחריש יעקב עד בואם'' (בראשית לד, ה), כלומר שלא התפרץ, ועם כל הצער והכאב עיכב וחיזק את עצמו עד בואם.
יום ו'. ''מדבר דבר – אז תתענג על ה'''
ערב שבת קודש. אמונה בה' – ''אין עוד מלבדו''. שבת דומה לאמונה, והיא פרט באמונה. שהרי בשבת מצוה לשבות כאילו אין כלום בעולם, ממש כלום! יש רק את השבת. שעל ידי השבת מתחזקים באמונה ש''אין עוד מלבדו'' (עיין זהר יתרו פח: וראה בהרחבה בספר שבת מלכתא להגר''ש פינקוס זצ''ל). והדרגה הגבוהה היא שאפילו לא לחשוב על ענייני החול אף שמותר מדינא, ועל ידי זה מקיים ''אין עוד מלבדו'' גם באמונה וגם בשבת. ומובן מה שכתב בהליכות עולם (חלק ג עמ' קעג) שאפילו עיתון חרדי אין לקרוא בשבת קודש, שעיקרה של השבת לתורה ולתשבחות לה' יתברך.