אור ברסלב
הנהגות יום יום פרשת וישלח

הנהגות יום יום

פרשת וישלח

פרשת ויצא

יום א'. גם שתיקה עלולה להיות אסורה

איסור לשון הרע הוא גם כשמשבח מאן דהוא ולא מדייק, כי גורם על ידי זה שיימשכו אחריו, וגם גורם שהשומע יעורר את ההיפך ויאמר שאין זה אמת. ולכן עדיף להימנע ולא לשבח ולא להיכשל.

ונראה שהוא הדין בשתיקה שאינה במקום הנכון, שהיא כמו לשון הרע. שגורם על ידי שתיקתו שיהיה סכסוך או מחלוקת בזמן שהוא היה יכול לפתור הבעיה או להרגיע את האוירה. או באופן ששתיקתו מפורשת כהסכמתו לעוול שנעשה ועל ידי זה יתעוררו ריב ומהומות.

ולזה מבואר במדרש תנחומא (תחלת פרשת וישלח) שנתבע יעקב אבינו עליו השלום על שלא קירב את עשיו ולא עזר לו לצאת מהבוץ הרוחני שהיה שקוע בו. כי לפי דרגתו העצומה של יעקב, לא היה פחד שחס ושלום יתקלקל ממנו ויושפע ממעשיו הרעים. כי יעקב היה כמו מקוה טהרה ממש, שמטהר את האחרים ואין הטומאה נדבקת בו כלל. והדברים נוראים עד כמה יש לשקוד בטובת חברו.

יום ב'. ''גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד''

''לשון הרע'' זה דברי גנאי על השני, והתורה אסרה.

ונראה עוד שגם אם מרגיש עליונות על חברו, ועל ידי זה חברו חושש מלדבר ומאבד את הבטחון העצמי שלו גם זה כעין גנאי על חברו, שהרי אינו מדבר איתו בגובה העיניים. ומאד חשוב לתת לחבר הרגשה טובה על ידי שמשוחח איתו בפשטות ובאופן נוח, ואינו מראה חשיבות עליו, אלא אדרבה פשטות ופתיחות גדולה הערכה וכבוד. ואפילו הכסא שיושב עליו גורם לכך, אם זה כאותו כסא שיושב עליו חברו ולא כסא של מנהלים וכיוצא בזה, הקשר וההשפעה והגילוי לב מכל הצדדים יהיה שווה ותהיה תועלת.

ומצינו ביעקב אבינו עליו השלום שנענש כשרחל אמרה ''הבה לי בנים'' (בראשית ל, א), והוא חרה אפו וכעס עליה ואמר ''התחת אלוקים אני אשר מנע ממך פרי בטן'' (שם שם, ב). אף שצדק שהרי צריך אדם להתפלל על עצמו, ואכן כשהתפללה על עצמה נענתה וכמו שכתב הרמב''ן (שם). עם כל זה לא היה צריך לכעוס ולצעוק, וכי מה היה חסר אם היה אומר לה שבודאי יתפלל אבל תפילתה עם לבה השבור חשובה יותר. ומכאן שהזוכה לקבל את חברו בנעימות יותר, הוא מתקשר איתו בקלות יותר, ומשפיעים זה לזה תועלתו מרובה.

ומעשה שהיה בחילוני גמור שאשתו חזרה בתשובה ללא הדרכה נכונה, וכמעט שהגיעו לגט. וכשבא לחכם מצאו חן בעיני הבעל הפשטות והצניעות ואף הכסא הצנוע שישב עליו החכם, ונתן בו אימון והתקדם לאט לאט עם אשתו בדרך נכונה. ומכאן שהמדבר והמסייע בגובה העיניים, התועלת מרובה מאד.

יום ג'. דרכי ההשפעה על הזולת

לשון הרע אסור אפילו על דבר אמת, והוצאת שם רע זה על שקר.

לפעמים, מורה שאומר על תלמיד פלוני שאינו מבין, אין זה לשון הרע אלא הוצאת שם רע, מפני שזה שקר. ולמה? כי לא ידע המורה כיצד לקדמו, ולא פיתח אותו בהקדמות מתאימות שיבין, נמצא שהבעיה במטפל ולא במטופל. וצריך תמיד לבדוק את גודל ההשקעה בחניך ואת אופן ההסבר המתאים עבורו, ואז יבין. וכשבא אותו מורה ואומר על התלמיד: הוא ''קשה הבנה'', יתכן שאין זה מדוייק ואז הרי זה בגדר הוצאת שם רע וחמור יותר.

לדוגמא, להשפיע על אדם בעל בשר שלא יאכל ממתקים שאינם מתאימים לו והוא נוהג להפריז בהם. עדיף לדבר בתחילה על הבריאות ועל הנזק שמסביב ועל חששות הרופאים. ואחר כך להוסיף את פסוק ''ונשמרתם מאד לנפשותיכם'' (דברים ד, טו), ומעלת שבירת התאוה שהיא כזבחי מתים וכו', ורק לבסוף לציין את מראהו החיצוני ואת השיפור המשמעותי שיחול בהופעתו לאחר שישמור על עצמו. וכן בצניעות, כאשר יש לו הערות על התנהגותה של אשתו וכדו'. במקום לצעוק צניעות! ועונש בעולם הבא עדיף לרדת לרמה מתאימה, לדבר על כבוד האשה ועל הדברים המיוחדים שבה, ואחר כך להוסיף על פי ההלכה מה שדרוש, וכל כיוצא בזה.

ומצינו כן ביעקב אבינו עליו השלום שלא התחיל לומר לנשותיו בשדה על ציווי ה' לחזור לארץ ישראל, אלא התחיל מעניין לבן אביהן שכולו שחור, שהציק ושיקר מאה פעמים, ולאחר שהשפיע בהגיון חזר אל ציווי ה' יתברך. ומי שיֵדע להתנהג כך, יחסוך הרבה עגמת נפש.

ומכאן ראיה למי שכועס מאד וצועק וזועק ומכפיש וכו', שלא להלחם נגדו. וכמובן שלא להצדיקו, אלא אפשר לומר לו אני מבין אותך, ואז ירגע על ידי זה, והמוסר שינתן לו לאחר מכן ישפיע עליו לטובה.

יום ד'. כחו של הדיבור

''מוות וחיים ביד לשון'' (משלי יח, כא). כלומר - לפה יש סמכות נרחבת מאד ויש לו השפעה לטוב ולרע. ולכן הפסוק אומר מוות וחיים, שתדע להיזהר, ותדע שיש לו גם השפעה חיובית ומועילה מאד על ידי עידוד ודיבור מתאים.

ואם כן מדוע ה' יתברך אמר בחלום ללבן ''השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע'' (בראשית לא, כט), הרי הטוב זה לתועלת ומדוע שלא יעשה לבן טוב ליעקב? ולכך פירש רש''י שטובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים. כלומר - הרשעים רעים מטבעם וממילא אין להם סמכות לעשות טוב כי אם רע, וזה נהפך להיות שורש טבעם, ולכך גם טובות אין לקבל מהם. אבל מי שאיננו רשע, יכול להשפיע והסמכות בידו ועל ידי פיו. ואשרי השם פסוק זה מול עיניו, וניצול מבעיות רבות.

יום ה'. לשון הרע על המפורסם

רבינו החפץ חיים בספרו הקדוש שמירת הלשון (כלל ב), חשש מלסמוך על הדעה שמותר לדבר לשון הרע על דבר מפורסם, והגביל את זה מאד כידוע, עיין שם. ולמעשה נראה שבזמן הזה אין לספר כלל, ולהיות בזה ממש כמו אילם. וכשיש תועלת מצוה לפרסם. ומאידך נראה שגם לדעת הרמב''ם שהיקל בזה זה רק בתנאים מסויימים כידוע. ונראה שאם הדבר מפורסם 40% ועל ידי זה שיספר יגיע להשפעה שלילית לאחרים שגם הם יספרו ויהיה 60%, שאסור לספר. כי נכשלים בזה רבים ונגררים לעוד דברים, וזה פשוט.

לשנות מפני השלום

והנה אמש היתה חתונת בתו של ידידי הר' אריה דרעי הי''ו, ושאל מישהו אם פלוני היה כאן, וידעתי שכוונתו לפטפט עליו. וכדי למנוע שיניתי ואמרתי ''כן... הוא היה מוקדם והלך''. וככה באמת צריכים לעשות תמיד, למנוע מחלוקת ולהשקיט מריבה ולקדש שם שמיים על ידי זה, ואשרי המבין.

יום ו'. ''בל תשחית'' חיובי

נראה שכבוד שבת קודש זה לא בעצם האכילה בתענוגי שבת, אלא גם בהגשה ובסדר נכון של שולחן שבת. אף אם בסוף לא יאכלו מאכל זה, עצם הכבוד של שבת וההכנה המכובדת והגדולה זהו כבוד שבת קודש. כמו שלום בית של בעל ואשתו, שעליהם להכין זה לזה כהנה וכהנה לגלוי חיבה וריעות גם אם יזרק לבסוף, שהרי המטרה היא הכבוד והגילוי על ההערכה והאהבה השוררים ביניהם.

''גשמיות'' חיובית

דבר נוסף, כדברי הגמרא בסוף מסכת כתובות (קיב.) שהחכם ביקש מהתלמידים לעבור ממקום השמש לצל כאשר השמש הכתה על ראשם, ולהיפך בימות הצינה כדי שיתחממו על ידי השמש. וכל זה בכדי שלא יצטערו מישיבתם בארץ ישראל, וירגישו כאילו שאינה טובה חס ושלום. כך בשמירת שבת קודש, יש לעשות הכנות גדולות ומתאימות שגם בגשמיות יהיה קל מאד, וממילא הרוחניות של השבת תשפיע מהודה על כולם.

תוכן העניינים

הנהגות יום יום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה