אור ברסלב
הנהגות יום יום פרשת כי תבוא › מותר האדם מן הבהמה

הנהגות יום יום

פרשת כי תבוא · מותר האדם מן הבהמה

הנאת ''עולם הזה'' יש רק בדרך התורה

וראה זה פלא. תיכף ומיד לאחר פרשת בן סורר ומורה שנהרג וגם מגיע לפסוק ''ותלית אותו על עץ'' (דברים כא, כב), כמבואר בפירוש רש''י, מיד אחר כך נצטוינו בתורה על השבת אבידה של בהמה וכלים לבעלים, וכן להיזהר בצער בעלי חיים במצות ''הקם תקים עמו'' (דברים כב, ד). וכיצד זה שבן אדם כזה הורגים, ובהמה כזאת שפוגשים בדרך חייבים להישאר ולעזור לבעלים, וכל יהודי מצווה בזה. והתשובה היא שכל בן אדם יש בו דעת ויכול להגיע עד השמיים במעשיו הטובים, או להיפך חס ושלום. ומאחר שנצטוינו להביט למרחוק על התוצאות, לכן ציותה התורה ''ימות זכאי ואל ימות חייב''. אבל בהמה ובעלי חיים אין להם דעת, והמצב של עכשיו קובע מה לעשות. ומאחר שיש חשש לנזק והפסד, חובה להצילם ולקיים השבת אבידה.

ואדם בלי תורה ובלי דעת תורה, עושה אחרת. באנשים, מכבדים ומסייעים ומסתכלים על הנאה של אותו רגע, ואף שבעתיד זה יזיק מאד בגשמי ורוחני. ומאידך מזלזלים בבעלי חיים ובאיסור לצערם. וכמה הקפידה התורה שלא לאכול לפני שהם אוכלים ולא לשחוט עופות בפני עופות אחרים וכל כיוצא בזה, ואשרי השם דרכיו.

יום ג'. המקרב את קרוביו

מהגמרא (קידושין מא.) משמע שהאוהב את אשתו, מקיים מצות ''ואהבת לרעך כמוך'' (ויקרא יט, יח). כלומר, מצות ''ואהבת לרעך'' זה לא באהבה לאחרים בלבד, ואילו לאשתו יש ציווי או פסוק אחר, אלא אותו שורש ומקור לאהבת כל אדם הוא המקור לאהבת האשה. וכן ''לא תשנא'' (ויקרא יט, יז) שייך גם בבית עם משפחתו, שכשיש שנאה חס ושלום עובר על פסוק זה.

יש שטועים וחושבים שעם שכנים ואנשים זרים, צריך להתנהג בעדינות ולכבד ולא לזלזל ולא להטריד ולא לעשות מעשים שגורמים מאיסות וכיוצא בזה, אבל בבית אין בעיה, כי זוהי אשתו והם בניו ובנותיו. וזו טעות חמורה! כי מצוות שנצטוינו על בן אדם לחברו, וכי בבית זה לא קיים. ואדרבה, שנינו במסכת דרך ארץ (זוטא פרק ג עיין שם) ''הוי... שפל רוח בפני כל האדם ולאנשי ביתך יותר מכל אדם''. וכן בש''ס (סנהדרין יד. וצב.). ובבאר הגולה (ביורה דעה סימן שלד) מביא שהמכה בנו הקטן שלא לצורך ושלא לשם חינוך חייב נידוי. נמצא שבמשפחה והקרובים אליו יש חיובים וזהירות לא פחות מאחרים, ואדרבה יותר מאחרים. והעולם טועה בזה ונזהרים בכבוד שכנים וחברים בגלל שלא נעים ועוד סיבות, ובבני הבית מזלזלים.

וזה מרומז בפרשה. הפסוק תובע את הבעל שהוציא שם רע על אשתו, ומענישים אותו ''כי הוציא שם רע על בתולת ישראל'' (דברים כב, יט). לא כתוב בפסוק שהוציא שם רע ''על אשתו'', אלא על בת ישראל. כלומר שעל עצם הדבר שזלזל ובייש בת ישראל, על כך נענש.

לפעמים בכדי שיהיה בבית מצב עדין ונעים ושלום בית, יש לחשוב כאילו הוא בבית של אנשים זרים. ושם, הרי לא כועס ולא מקפיד ולא תובע אלא מבקש בעדינות יתירה, ומזה ילמד להתנהג כן גם בבית שלו. כי כמו שלא יפגע ולא יצעק על השכנה, או על סתם בת ישראל, כך לא יתנהג עם אשתו. ופסוק זה מלמד אותנו לחשוב כך.

תוכן העניינים

הנהגות יום יום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה