אור ברסלב
הנהגות יום יום פרשת כי תבוא › ועת לשנא

הנהגות יום יום

פרשת כי תבוא · ועת לשנא

עת לאהוב

ומאידך אם באמת נכשלה אשה זו בעבירה, ואין זה הוצאת שם רע, אלא אמת ודינה בסקילה, כדין ארוסה שקלקלה עצמה. באופן זה חייבת סקילה ואין החתן הארוס יכול לומר שמוותר לה וסולח, זה לא מועיל. הפסוק דורש מאיתנו להיות כפופים לדעת התורה הקדושה. כשצריכים לאהוב, גם אם יש בעיות, חובה לאהוב ולכבד. וכשצריך עונש, מענישים על פי דעת התורה הקדושה, וציווי ה' בלבד הוא הקובע.

יום ד'. פרוס לרעב לחמך

אמנם, שעת אכילה שעת מלחמה (זוהר פרשת פנחס דף רעב.), וקודם הסעודה יש לאדם שתי לבבות (בבא בתרא יב:), והרבה אוכל מזיק ודומה לסם המות (רמב''ם פרק ד מהלכות דעות הלכה טו), והנכנס לבית לא יבקש לאכול (שלחן ערוך סימן קע סעיף יג). כל זה הוא מצד האדם האוכל, אבל מצד המאכיל, חייב לדאוג שיהיה אוכל מוכן וזמין ותבשיל מתאים כפי הצורך וכפי הנהוג וכפי המצב המרגיע את המשפחה. ואם דוד המלך עליו השלום לא היה רעב באחיזת בולמוס, לא היו נהרגים נוב עיר הכוהנים (סנהדרין קד.). ומכאן שיש להיזהר מאד בבית ובמקומות ובשעות של זמן האכילה, שיהיה הכל מוכן למנוע עצבנות, כעס ומחלוקת. וכן שתיה תמיד במקרר, מים קרים על נפש עייפה. זה חסד מצד המשפחה שמשתדלים להיות תמיד במצב הכן, אם יש צורך לאכילה ושתיה כפי הבאים והרגילים באותו בית.

ומצינו בפרשה שהקפידה התורה על פועל בעבודה בגידולי קרקע שיכול לאכול כפי שבעו מהפירות שקוטף או בוצר וכן מהמלילות, ואסור לבעל הבית לעכב אותו. וכן פאה בשדה, הן באילן או בתבואה או פרט ועוללות בענבים. שדעת התורה הקדושה להשתדל להעניק אוכל ושתיה כפי הצורך בכל מקום ובכל זמן. וכיוצא בזה בדין שמש (אורח חיים סימן קסט סעיף א), מידת חסידות ליתן לשמש מכל מין ומין בסעודה. בקיצור, חובת האדם אוכל שלא לתבוע, וחובת המאכיל להגיש תמיד לכולם בזהירות בכבוד ובאהבה. וכמו שכתב רבינו המשנה ברורה (שם). ומכאן יש ללמוד עוד, שלא לצער אנשים באוכל לעולם, ואין בודקין למזונות (בבא בתרא ט.).

יום ה'. ארחץ בנקיון כפי

נקיון וסדר, בתורה הקדושה הם יסוד גדול וחשוב מאד. אפילו בשבת קודש מותר להדיח כלים, גם כשאינן לצורך שבת קודש, אם יהיה ריח רע. או למען הסדר הטוב בבית, יש להתיר לטלטל כלים אנה ואנה, כדי שיהיה נעים ונח לענג את השבת וללמוד מתוך ישוב הדעת. וכידוע טנופת אין בו טומאה, ואף על פי כן בבית הכסא יש טומאה וגם מעט רוח רעה. כי במקום טינופת שורה שם הטומאה. ובעלי המוסר הזהירו לאכול בשולחן נקי ומסודר, כי השולחן דומה למזבח ונקיון וסדר עוזר בעבודת ה'. וכמבואר באריכות בספר ''שולחן הטהור'' לבעל השומר אמונים (עמ' קלג) זיע''א.

ומצינו בפרשה שה' יתברך מצוה להכין יתד ויד (דברים כג, יד). ופירש רש''י מקום כדי שיכסה את הצואה והמחנה יהיה קדוש. וביאר הרמב''ן, אף שצואה אינו דבר טמא, עם כל זה זה מפריע בכוונת הלב ומסלק את הקדושה כשיש טינופת, וחסר נקיון. ובש''ס (נדרים פא.) מובא שרחיצה ונקיון וכביסה של בני העיר, עדיף משתיה של עיר אחרת. עד כדי כך הנקיון חשוב.

ומכאן על החשיבות ללמוד במקום מסודר עם שלחן נקי וספרים במקומם, אויר טהור וכוונות טובות. ואז יצליח בעבודת ה', וה' יתברך עימו.

ומאידך לפני ה' יתברך גם טינופת רוחנית אסורה, כמו מוקצה ונעבד, שאסור להקריבו על גבי המזבח ומותר לחולין (עבודה זרה מז.). וכן אתנן זונה ומחיר כלב (דברים כג, יב), שאין זה כבוד להקריבו לפני ה' יתברך. ויין מגולה שמותר בשתיה עם ברכה ופסול לקידוש (שלחן ערוך אורח חיים סימן רעב סעיף א). כי לפני ה' יתברך צריך גם נקיון וגשמי וגם רוחני, אבל לפני בשר ודם, או לחולין, מספיק נקיון גשמי וסדר מתאים וכבר יש ישוב הדעת לכוונת הלב. כמו אכילת חולין בטהרה שאין זה חובה על כל אחד ואחד. ואפילו אוכל שנטמא מותר הוא באכילה, העיקר שיהיה כשר. ואחר כוונת הלב הן הדברים (ברכות טו.).

יום ו'. אימת שבת ולימוד התורה

זריזות זהירות ושמחה גדולה בהכנות לשבת קודש. ויש בזה הכנה גדולה להתעלות והשתלמות בעבודת ה' על ידי קדושת השבת. והנה מובא בגמרא (ברכות כב.) שיש ללמוד תורה באימה וביראה, והרמח''ל בדרך ה' (חלק ד פרק ב אות ה) כותב שהלומד תורה באימה וביראה, אז יש השפעה גדולה ואור גדול מהתורה על האדם.

ונראה שבימות השבוע קשה לצערנו ובעוונות הרבים, לחשוב ולהתנהג כך, וכדאי מאד בשבת קודש להתעמק ולחשוב על כך. כי ביחד עם היראה בזמן הלימוד, צריך גם יראה ופחד בשבת קודש. כשיטת הרא''ם המפורסמת (הובא בספר הנהגות לשבת קודש עמ' נ). וממילא בשבת קודש אפשר יותר ללמוד ביראה ופחד גדול, והרי זה מקדש מאד מאד.

ונראה עוד שגם בשאר מצוות של השבת, כמו הסעודה הקידוש והברכות, אם יעשה הכל בכוונה וביראה ישיג השגות גדולות בעבודת ה', ואשריו.

תוכן העניינים

הנהגות יום יום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה