פרשת יתרו
יום א'. אין אדם נתפס בשעת צערו
מותר לספר לשון הרע לתועלת. כמו להזהיר מחבר רע, או עבודה בעסק מסויים לפועל בעייתי. אולם כל זה כשיודע בבירור שכך הדבר, וכגון שראה אותו כן כמה פעמים, אבל אם ראה אותו בבעייה מסוימת באופן חד פעמי, יש לומר שיתכן שזו התפרצות של רגע אחד בשעת מריבה. וכמובן שבשעת מריבה לא יוצאים ברכות מהפה, ואין זה אומר שהוא מטבעו מקלל או כועס. הלחץ הכללי הכלכלי והחברתי מחייבים אותנו לדון ולהתאזר בסבלנות לראות מה קורה, ומכאן ועד פרסום הדבר ואזהרת האנשים הדרך ארוכה ומצריכה זהירות רבה.
ומפורש בתורה ''ויסע משה'' (שמות טו, כב), ופירש רש''י בעל כרחם. כי בביזת הים היו הרבה כסף וזהב מהמצרים, וטבע האדם שקשה לו לעזוב מקום שכזה מרצון, ויש להכיר את טבעו ורצונותיו ולפעול על פיהם. ולא תמיד אפשר לדון אדם בשעת קלקלתו, ויש להיזהר בדבר מאד.
יום ב'. עת לצעוק ועת ללחוש
''דברי חכמים בנחת נשמעים'' (קהלת ט, יז). וכן הרמב''ן באגרתו מזהיר ''כל דבריך יהיו בנחת''. ועם כל זה יש להזהר כמובן שלא לצעוק, כי לא מקשיבים למי שצועק ולא מתקרבים אליו. וגם הרמב''ם בהלכות דעות (פרק ה הלכה ז) כותב שהצווחה היא דרך בהמות וחיות. ורק יש לצעוק אל ה' יתברך בתפילה. אבל מאידך מי שמדבר בשקט מוחלט קשה לשמעו ומכביד על האנשים וצריכים להתאמץ, וזה לא טוב. צריך לעשות לכולם חיים גשמיים קלים. וכן בטלפון לדבר ברור ובקול רם, כדי שהשומע יוכל להבין בקלות במה מדובר.
ומצינו בפרשה ''וילונו העם על משה'' (שמות טו, כד) כשלא היה מים. ועל זה הפסוק אומר ''שׁם שׂם לו חוק ומשׁפט ושׁם נִסהו'' (שם שם, כה). והנסיון של עם ישראל היה אם יבקשו יפה מים או שיתלוננו, ולא עמדו בנסיון.
לפעמים יש בבית סבתא זקנה, או אמא טובה שקשה לה לשמוע. ואז מצוה על הבנים והמשפחה שאומרים דבר תורה או מספרים סיפור, להגביה את הקול ולהביט לעבר הסבתא כדי שתבין ותהנה מהסיפור או מההודעה המופנית אליה. ובקצרה - יש לדעת שלפני ה' יתברך יש לצעוק, ולבני אדם בנחת ובקול רם כפי הצורך.
יום ג'. עלמא דשקרא
אמרו חז''ל (שבת צז.) ''החושד בכשרים לוקה בגופו'', ומאידך ''כבדהו וחשדהו'' (כלה רבתי פרק ט) (ועיין לעיל פרשת לך לך יום ב). ובפשיטות מי שתובע ממך, תחשוד בו ותחשוש ממנו. אולם כשאתה תובע ויש לך טענות על סתם, הרי זה לוקה ומשלם, כי הוא חושד בכשרים. אחד הסימנים שיש עניין לחשוד ולהיזהר, הוא כשבא אליך אדם שאינך מכירו ותובע כסף ומבקש בעזות, או שמבקש הלואה ואינך מכירו והוא מברך ומשבח אותך ומזכיר את שמך, והכל שקר גדול וחנופה לצורך קבלת טובת הנאה, ויש להזהר ממנו. והעצה הטובה שלא לשמוע אותו, ולא להתרגש. אם שמעת את סיפורו, נפלת בפח, כי הרגש פועל וכבר נהיה לא נעים. והעולם הזה זה כולו שקר, ובעלמא דשקרא יש להיזהר מאד (ועיין כתובות סח.) להחזיק טובה לרמאין. ורק בן תורה שלומד בפועל שיעורים תמידים כסדרן, יש להתיחס אליו ולשמוע אותו.
ומצינו בפרשה שמשה רבינו ביקש מיהושע להלחם בעמלק. ולמה דוקא יהושע? אומר הזוהר הקדוש (עיין זהר בשלח סה: סו.) כי הוא היה בן תורה ''לא ימיש מתוך האהל'' (שמות לג, יא). ואך ורק באנשים כאלה יש אמון וניתן לשלחם למלחמה ולהיות בטוחים שינצחו, וזה נפלא.
יום ד'. מבחן יראת שמיים
את גודל היראת שמיים של האדם רואים על ידי הזהירות בתפילה. המשכים להתפלל בצבור יום יום, הוא סימן של יראת שמיים. ואם שואלים לצורך שידוך, מותר לומר שאינו משכים לבית הכנסת. כי יראת שמיים זה העיקר בשידוך, ואחרת הסכנה גדולה.
ובתפילה רואים את גודל האמונה, שכאשר מבקש כל דבר מה' יתברך, סימן שמרגיש ויודע שהכל תלוי בה'. ומי שזקוק לומר קדיש על הוריו שנפטרו וגם להתפלל, ואי אפשר לו להרויח שניהם כי קם מאוחר, יוותר על הקדיש ולא יוותר על התפילה.
ומצינו בפרשה שה' יתברך לא קרע את הים עד שישראל צעקו אל ה' (יד, י), כי בלי תפילה לא מקבלים כלום. ולכן מי שהתפילה קלה בעיניו, מותר לספר זאת כדי להציל אחרים, ויש בזה תועלת גדולה.
יום ה'. לא ברעש ה'
אמרו חז''ל במסכת אבות (ד, יח) ''ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו''. מי שמתבייש במעשה לא טוב שעשה, אל תעמוד להביט אלא תברח משם. מי שהפלאפון שלו צלצל באמצע התפילה או השיעור, בודאי שלא נוח לו והוא מצטער על כך. ואין צורך בדיבור או רמז ולעשות מזה רעש ומהומה ולתת הרגשה שהיתה פה הפרעה גדולה. עצם הדבר שזה קרה כבר גרם לו להתבייש ולהתנצל ואין צורך להוסיף.
אבק לשון הרע
ויש בזה נקודה נוספת, שזה כמו אבק לשון הרע. כי כל דבר שאתה מרמז בפרצוף או באיזו הבטה של אי נוחות ממעשהו של השני וזה גורם שמתייחסים אליו בזלזול, זה אבק לשון הרע. וחכם או מרצה המוסרים שיעור ובאמצע מצלצל פלאפון של אחד השומעים, בודאי שיש לו הרגשה לא טובה. ומספיקה ההפסקה של המרצה באותה שעה ומיד ישתיק את המכשיר וניתן יהיה להמשיך בשיעור כאילו לא היה כלום. אבל אם ממשיך לתת הרגשה לא טובה, שכאילו הוא איבד את הקשר והמחשבה, ומלחיץ עוד קצת את בעל המכשיר, זה נראה כרואה אותו בשעת קלקלתו.
ובפרשה כשצעקו העם למים, אמר משה רבינו ''עוד מעט וסקלוני'' (שמות יז, ד). ובשמיים הקפידו עליו כמבואר בפירוש רש''י שם. וה' אמר לו ''עבור לפני העם'' (שם שם, ה), ופירש רש''י נראה מה יעשו לך, למה הוצאת שם רע על בני. נורא ואיום!
יום ו'. שפע למעלה מדרך הטבע
ערב שבת קודש. צריך להיות שמח וזריז בהכנות לשבת קודש. לעזור בהכנות לשבת, לקבל באהבה ושמחה, ולהשתלם בקדושת השבת. הגויים מפחדים מהשבת כי זה שלטון של כוכב שבתאי שמזלו רע. ולכן הם מפחדים ביום כזה, כי הם תחת שלטון המזלות ונקראים עובדי כוכבים ומזלות. אבל עם ישראל למעלה מהמזל, ובזכות שמירת שבת קודש זוכים לשפע גדול מהשמיים, כי שמירת שבת זה מעל הטבע.
ונראה שהשפע שמקבלים בזכות שמירת שבת קודש הוא למעלה מדרך הטבע, ולכך גם מצד עם ישראל צריכה להיות ההנהגה מעל הטבע. כלומר שנזהרים בקדושת השבת, משיחה בטילה, וזהירות בט''ל מלאכות, ודיני מוקצה, ושמחה עצומה בשבת. וזה לא פשוט! זה מעל הטבע הרגיל בעולם. ומי שזוכה ליותר מזה שאפילו במחשבה אינו חושב על עניני החול, אין לך מעל הטבע גדול מזה, ובודאי יזכה לברכה גדולה משבת המלכה.