פרשת וזאת הברכה
יום א'. ג' דחול המועד סוכות תשס''ה. ויאמר לי עבדי אתה
אורח הכבוד היום משה רבינו ע''ה. ומעלתו המיוחדת שנכתב עליו בפרשה של שמחת תורה, פרשת וזאת הברכה ''וימת שם משה עבד ה''' (דברים לד, ה). ''עבד'' מלשון עבודה, מוסר העבודה של משה רבינו לפני ה' יתברך, ללא שאלות, ממש כמו עבד שאדונו מצוהו לעשות כך וכך והעבד לא שואל שאלות. נכון שכתוב ''בנים אתם לה' אלוקיכם'' (דברים יד, א), אלא שזה רק בעיני ה' יתברך, אבל אנחנו צריכים להתנהג כמו עבדים מצד עצמנו. לשמוח בקיום מצוות גם כשהם חוקים ללא טעם, כמו טומאה וטהרה, בשר וחלב, כשרות ופרה אדומה.
והאמת שמשה רבינו בודאי ידע כל טעמיה וסודותיה של התורה הקדושה, וגם סוד פרה אדומה, אלא שהיה לו חכמה כל כך גדולה להתנהג ולהסביר להם שזה חוק כפשוטו, כאילו גם הוא לא יודע. ממש עבד ה' ששומר המצוות כמו חוק ממש. וזוהי מעלה שאין כמוה. ללמוד עם ה' יתברך בעומק ובהבנה, ולהציג את זה בפני ישראל שזה חוק יבש, כי כך ציוה ה' וזהו. ועל כל פנים זה עבד ה'. וכך צריכים להתנהג עם כל מה שקורה לנו יום יום ושעה שעה. לדעת ולהרגיש שזה מהשמיים, ואנחנו לא שואלים למה, כי אנחנו עבדי ה' יתברך, ממש כמשה רבינו.
וכידוע הגאון רבי עקיבא איגר שחי לפני מאתיים שנה, כתב לכתוב במצבה שעל קברו ''עבד לעבדי ה'''. עבד ה' מרים על גבו תרי''ג מצוות ולא מתעייף לעולם, כי זה לא כבד לו כלל ועיקר.
יום ב'. ד' דחוה''מ סוכות תשס''ה. ה' יברך את עמו בשלום
אורח הכבוד היום אהרון הכהן ע''ה. השיטה החזקה שלו להרבות שלום ולרדוף שלום, והכוונה לרדוף אחרי השלום, כמו מי שרודף להציל פצוע קשה. כמו ארגון זק''א, או חסד של יד שרה, עזרה ומרפא, חסדי נעמי, עזר מציון. אשריהם ישראל כמה חסד מרבים בעולם. ''ואת עלית על כלנה'' (משלי לא, כט), לרדוף אחרי השלום, כי זה מביא את הכל. השפע והברכה וההצלחה באה מהשמיים בזכות שיש הרבה שלום, ויש אהבה ואחוה בין כולם. וכמובן אם יש שלום, אין רכילות ולשון הרע ואין קנאה ושנאה ותחרות. נמצא שהדבר הגדול ביותר לפני כולם זה להרבות שלום. וזה הקו המיוחד שהיה אצל אהרון הכהן. ומי שהולך בקו הזה נקרא תלמיד שלו. וצריכים לכבד ולהוקיר את מי שמרבה שלום יותר ממי שנוסע במהירות באוטו מד''א או נט''ן, כי הם מצילים חיי אדם לאחר שהגיע למצב סכנה, והמרבה שלום מציל ומסייע שבכלל לא יגיעו למצב של סכנה.
ומבואר בברייתא (כלה רבתי ג) שאחר מיטתו של אהרון הכהן הלכו שמונים אלף בחורים שנולדו מכך שעשה אהרון הכהן שלום בין ההורים. ובמיתתו של אהרון בכו כל בית ישראל (רש''י פרשת חוקת במדבר כ, כט) יותר מזמן מיתתו של משה, כי כולם אהבו אותו ואת הסגנון המיוחד שלו. להרבות שלום בין כולם. ולדעת חז''ל (סנהדרין ו:) משה רבינו היה דיין ועושה דין. וכשפוסקים את הדין אי אפשר כבר לעשות פשרה, אבל אהרון הכהן לא היה דיין והיה מרבה שלום ועושה פשרה תמיד עד הסוף. ובזה כולם אוהבים אותו. ומי שעושה מחלוקת וצעקות ועומד על שלו כשחושב שהוא צודק וגורם רוגז ושנאה חס ושלום, זה דומה למי שמכבה את האש על ידי נפט, שמוסיף יותר להבה. ולהרבות שלום זה גם כשאתה צודק, אחרת אין שאלה כלל.
לפנים משורת הדין
וכידוע שיטת המרדכי (בבא מציעא ל:) שיש מצוה וחובה לעשות לפנים משורת הדין גם כשאתה צודק, ולכן פסק במרדכי (סימן רנז) שכופים לעשות לפנים משורת הדין. ואיך שיהיה, לכולי עלמא יש מצוה והנהגה טובה לעשות לפנים משורת הדין (כמבואר בחושן משפט סוף סימן רסג).
ומעשה שהיה עם ירא ה' ששאל את הגאון רבי יוסף בר שלום שליט''א על מזגן שקבע בקיר והשכנה באה בטענה של רעש, וחקר הרב שליט''א ואמר בנידונו שלפי ההלכה אין לו בעיה, אבל עדיין השכנה זועקת. ונומיתי לו שכדאי לגשת שוב לרב ולספר לו על כך, כי בנידון דידן זה לא מספיק שלפי ההלכה אין לו בעיה, כי עדיין אין בין השכנים אהבה ואחוה. ובשלמא אם השכנה היתה שומרת תורה ומצוות ושומעת להלכה ולדעת תורה, זה מצוין, אבל מה לעשות באופן שזה לא כך, ובפועל יש נזק לבעל המזגן לשנות למקום אחר זה כבר קשור עם לפנים משורת הדין ועם רדיפת שלום, עד כמה יש להשקיע בזה. ותלמידיו של אהרון הכהן בודאי היו מוצאים פתרון טוב לכך, והרב בר שלום שליט''א אחד מהם.
ונראה עוד שיש להזהר ולכוון מאד בעמידה גם בברכת ''שים שלום'', ולכוון כשאומר ''עלינו ועל כל ישראל עמך'' על כל מיני מקרים ובעיות בציבור או שלום בית שלו, או כל מיני חששות של קנאה ושנאה וכיוצא בזה, לכוון ולהתפלל על זה היטב. ואם לא כיון ועדיין לא הזכיר שם שמיים בחתימת ''שים שלום'', יחזור שוב מתחילת הברכה ויכוון היטב על מאורעות הזמן, שהשלום ישכון שם. ובודאי אהרון הכהן היה מתפלל ומכוון היטב בתפילה על סדר יומו הצפוף בהשכנת שלום שיהיה לו בהצלחה, ומכח התפילה העצומה שלו זכה באמת להשכין שלום עם כולם עד שבכו עליו כל בית ישראל. וחז''ל (ברכות יב.) לימדו אותנו שבבית המקדש, משמר היוצא מברך את משמר הנכנס בברכה כזאת: שיהיה בין הכהנים תמיד אהבה ואחוה ושלום ורעות, והלואי שנזכה להיות מתלמידיו של אהרון הכהן תמיד.
יום ג'. ה' דחול המועד סוכות תשס''ה. עוצם עיניו מראות ברע
אורח הכבוד שלנו היום יוסף הצדיק. וכידוע זכה לתואר זה כשברח מעבירה, כשהיה בסכנה עם אותה אשה גויה טמאה ומשוקצת, ''וינס ויצא החוצה'' (בראשית לט, יב). וזו מעלת יוסף הצדיק, לשמור על הקדושה בדרגה גבוהה מאד מאד. עד שחשש אפילו לומר לאותה טמאה, ואיך נעשה, ואמר ''ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לֵאלוקים'' (שם שם, ט), שלא להראות שיתוף פעולה איתה חס ושלום. ויוסף הצדיק הוא תיקון היסוד וזכה לקדושה עצומה שכזאת.
ואיך מתחילים עם זה? יש דרגות בלי סוף בזה. והיסוד של תיקון היסוד מתחיל ומסתיים בשמירת עיניים. כמובן שלא להסתכל בפריצות חס ושלום ולא להיות צופה בנשים חס ושלום (נדרים כ.). ועוד שלא להביט לצדדים שיתכן שיש בהם אשה ואין זה דרך ארץ (ברכות סב:). ודרגה גבוהה יותר וחזקה מאד שלא להביט חוץ לד' אמותיו. וזו דרגה של רב שזכה לעשר מעלות, ותלמידיו דבקו במידותיו. ורב יוסף ורב ששת סימו עיניהם ממש כדי להגיע לדרגה זו (ר''ן קידושין לא.). ואם על נביא קוראים ''הַמְּשֻׁגָּע'' (מלכים ב ט, יא) לבעל קדושה בעיניים קוראים ''עיור'', כי מרגישים על עיניו שאינן משוטטות אנה ואנה.
וכמובן שמושגים אלו אינם בדרגה שלנו כלל. והש''ס (סוטה כב:) מקפיד מאד על מי שמתנהג כשוטה וכאילו לא מסתכל אנה ואנה ופוצע את עצמו, רחמנא ליצלן מהם. וזה דומה בדיוק לאותו שוטה שמראה לאחרים שכאילו הוא צדיק ומדביק ניירות על בתי עיניו שיחשבו שהוא בדרגות בקדושה, ובעצם הוא דומה לגמרא בסוטה (כב:). וההנהגה הנכונה היא לא להיות סקרן ומי שזכה לדרגה עצומה זו, מרויח כמה דברים, גם שהוא מיושב בדעתו, גם ניצול מאיסור סיקור עין, וגם במשך הזמן זוכה לריכוז במחשבה, וניצול גם מיצר הרע ואשריו. והוא מבחינה מסויימת תלמיד של יוסף הצדיק שעושה תרגילי קדושה בעצמו. ואינו מזיז ראשו אנה ואנה כשמשהו זז, לא בבית הכנסת ובית המדרש, ובודאי לא ברחוב. ושכרו אתו ופעולתו לפניו.
יום ד'. ו' דחוה''מ סוכות תשס''ה. ספר התהלים - אמונה ושירה
אורח הכבוד שלנו היום דוד המלך ע''ה. והמיוחד אצלו זו דרגה גבוהה מאד באמונה. דרגה שמעוררת את כל העולם בספר הכי מפורסם ושימושי מאד מאד, גם אצל הגוים, והוא ספר התהלים.
תהלים ולא תפילה, כלומר שבחים לה' יתברך. לא רק להאמין שהכל מהשמיים בהשגחה פרטית לטובה, אלא לשיר שירה באותו זמן. וזו דרגה עצומה שזכה לה דוד המלך ע''ה. לשיר שירה בזמן הצרות הקשות ביותר. ''מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו'' (תהלים ג, א), שר שירה בזמן שבורח יחף בהר הזיתים. וכן מזמור ''למנצח אל תשחת לדוד מכתם בברחו מפני שאול במערה'' (תהלים נז, א). וכן בתהלים (פרק סט) מספר הסטוריה של צרות בלשון שירה לה' יתברך וזה עצום מאין כמוהו.
וחז''ל (סנהדרין צב:) מספרים על נבוכדנצר מלך בבל אשר שר שירה לה' יתברך, ובא מלאך וסטרו על פיו ושתק, אבל דוד המלך ע''ה כמה סטירות קיבל והמשיך לשיר שירה ולא הפסיק. וזה דרגה גבוהה ועצומה באמונה מאין כמוה. וכן כשנרדף על ידי אבשלום ושמעי היה בראש ההר ומקלל ועִפֵּר בְּעפר (שמואל ב טז, יג). ודוד המלך ע''ה אומר שהכל מהשמיים ולא מרשה לפגוע בו לרעה ולהסיר את ראשו מעליו. והלואי שנלמד מדוד המלך ע''ה ונזכה להיות מתלמידיו, מתחזקים באמונה ובהשגחה פרטית, וב''שויתי ה' לנגדי תמיד'' (תהלים טז, ח), ובאהבת שירה וזמרה לכבוד ה' יתברך, ''הבוחר בשירי זמרה'', אמן ואמן.
יום ה'. שמחת תורה תשס''ה. יום שמחה לישראל
נראה בס''ד שיש חילוק יסודי בין קדושת שבת לבין ימים טובים. יום טוב יסודו שמחה, ואין שמחה אלא בבשר ויין (אורח חיים סימן תקכט ומשנה ברורה שם). ויש בו מצות חציו לכם, ואין בו חיוב לאכול סעודה שלישית, וביום טוב מאחרין לבא וממהרין לצאת (מגילה כג.). גם שמחת החג יש בכוחה לבטל שבעה לרוב מעלת השמחה (מועד קטן כג:).
ומכל זה נראה שיום טוב יסודו שמחה בגשמיות לאכול ולהנפש ולשמוח. אבל שבת קדש יסודו עונג שבת ולא שמחה. ואין חובה לאכול בו בשר ויין, ואין בו דין חציו לכם. אף שדרשו חז''ל (פסחים סח:) הכל מודים בשבת דבעינן ''לכם''. והובא להלכה (טור סימן רמב). עם כל זה אין חובה שיהיה חציו לכם, אלא בעצם ההנאה בשבת וקצת מנוחה, קיים המצוה. כי שבת עיקרו השתלמות רוחנית ולא גשמית. וכן משמע מדברי הראב''ד בספר בעלי הנפש (שער הקדושה) שבשבת קודש יש סעודה שלישית. וצריך להרגיל עצמו לשבור תאוותו בבוקר ולמעט קצת שיהיה מקום לסעודה שלישית, כי עיקר השבת זה למנוחת הנפש. וממילא ביום טוב שאין סעודה שלישית יכול לאכול בבוקר כדי שבעו ממש. ואחר כך ילך ללמוד תורה ולהתעמק בה, כי שבת קודש יסודו מנוחת הנשמה, אף אם ישאר עייף אחר שבת מרוב לימוד התורה ועבודת ה' שלו.
וזה דומה להלכה המפורסמת שיש חיוב בפורים לעשות סעודה, כי המן הרשע גזר על הגופות, מה שאין כן חנוכה שזה היה רק נגד התורה. וכן בחגים יסודם לזכור שהיינו עבדים במצרים וסבלנו הרבה, ועל ידי הסעודות ומנוחת הגוף שבחגים מקיימים מצוה זו, אבל בשבת קודש בתפילה לא כתוב זכר ליציאת מצרים אלא רק ''זכר למעשה בראשית'', ועיקרו חיזוק באמונה והשתלמות רוחנית. ויש לשים דגש על כך מאד, לידע ולהודיע על ההנהגה הנכונה בשבת קדש.
יום שישי. סימן טוב
ערב שבת קודש ''בראשית'' בסימנא טבא תשס''ה
ערב שבת קודש. שבת ראשונה שלאחר תקופת החגים, בסימנא טבא. ויש ללמוד להיות זהיר וזריז בהכנות הדרושות. ובפרט שכעת זה לפי שעון חורף, ויש לזרז עוד יותר את בני המשפחה ולשבח אותם בטורח ההכנה הגדול, ולעודד ולתת עצות נכונות כיצד לזרז, כדי לקבל קדושת השבת בזמן כדת וכדין.
ונראה שמשפט זה ''בסימנא טבא'' זה לא רק תפילה ובקשה שיהיה בסימן טוב לכל השנה, אלא יש כאן גם עצה טובה שבכדי לזכות לשנה מוצלחת וכן לשבת שלום במשך כל השנה, תעשה לך סימנים טובים. סימן על זמן הסעודה, סימן על משניות שבת, סימן על זמן שיעור תורה. וכן לכל השנה סימנים המעוררים אותנו להשגיח ולשמור על הזמן כדי להגיע לעלייה רוחנית כל השנה כולה. וכמו שבראש השנה עשינו סימנים עם תפילת יהי רצון לשנה מתוקה ושנהיה לראש ומלאים מצוות כרימון, כעת מעכשיו נעשה גם סימנים מעשיים עם תכנית מדוייקת בשטח וסדר נכון להפליא, ואז תהיה באמת שנה טובה ומתוקה.