אור ברסלב
הנהגות יום יום ערב סוכות

הנהגות יום יום

ערב סוכות

ערב יום כיפור

יום א'. ילכו מחיל אל חיל

[מחרת יום הכפורים תשס''ה]

עיין משנה ברורה (סוף סימן תרכד), ''ביום שאחר יום הכפורים משכימין לבית הכנסת כדי שלא יהא נראה חס ושלום שאנו היינו נכנעין לו רק בעת שאנו צריכין לבקש על דיננו, ע''ש. ויש ללמוד מכאן כשאדם בצרה וניצול ורווח לו, הוא כעת בסכנה גדולה מיצר הרע, שיוכל לקטרג עליו שאינו עושה לכבוד ה' יתברך, אלא רק לכבוד עצמו. לכן צריך לבקש מהקדוש ברוך הוא, ולהמשיך להתמיד בתפילות ובקביעות עתים לתורה. וזה כעין הודאה לה' יתברך וכעין הכנעה שעדיין ממשיך להתמיד ולבקש מה' יתברך. ודומה לשמיני עצרת, חג שמחת תורה, שמסיימים פרשת וזאת הברכה, ומיד ''בסימנא טבא'' מתחילים פרשת בראשית עם חתן בראשית. לפרסם שאנחנו תמיד לומדים ומשננים את התורה הקדושה בלבד. וכך בחיי היום יום דבוקים בה' יתברך בלבד. ''ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום'' (דברים ד, ד).

יום ב'. ראש העיר

[י''ב תשרי תשס''ה]

יום הזכרון של מרת אימי ועטרת ראשי שרה בת מיכל ז''ל. נלב''ע י''ב תשרי תשמ''ח.

רבינו החזון איש זיע''א היה אומר אדם בלי תורה לא תתכן אצלו אהבת ישראל. ''אהבה'' פירושה לדאוג לזולת, לדאוג לאחרים, לעשות נחת רוח והרגשה טובה לכל יהודי. בלי תורה אין כלום. הכל שקר, נגיעות ואהבה עצמית. ונראה לפי זה שעניין של שבעה טובי העיר [הנקרא זט''ה = ז' טובי העיר] כשמו כן הוא, טובי העיר שדואגים לטובת העיר ולרווחת התושבים כפשוטו ממש. לסייע להם בהנחה בארנונה, ובאפשרות לתוספת בניה, בהקלה כללית בחינוך, וכיוצא בזה. וכשאין להם תורה, אינם טובי העיר, ויתכן להיפך, וממילא כיצד ניתן יהיה לסמוך עליהם.

ולפי זה מה שכתב בספר הנחמד והחשוב ילקוט יוסף בהלכות סוכה (תרלז ה), שאם רוצים לחתוך עצים מרשות מקומית יש לבקש רשות מהממונים בעיריה על כך. צריך לומר שכוונתו דוקא כשהם יראי ה' שהמינוי נכון ומקובל לרווחת התושבים, אחרת, יאמר מה שליבו חפץ. ויתכן שיבוא מאן דהוא לבקש עצים עבור מצות סוכה ויאמר: לא! ויטען שזה מפריע ליופי של העיר וכו' וכו'. ואילו אם יבוא חבר שלו, ויבקש עצים עבור מסיבה לחברים שלו בליל שבת קודש, יסכים ואפילו יעזור לו ברכב של העיריה נגד החוק ונגד ההלכה. ומסתברא שבאופנים כאלו, הממונה האמיתי זה הרב של האזור באותו מקום, כי העיר כולה שלנו, והכל קיים ועומד בזכות התורה בלבד. ואם החכם מאשר מותר לגזום עצים כפי הצורך או לקחת לולב ממרכז השדרה של עץ דקל. כמובן בתנאי שלא להזיק ולא לקלקל את היופי של העיר. וגם בזה קובע החכם, כי אדם בלי תורה גם ביופי אינו מבין. ומקיים בעוונותינו הרבים את הפסוק ''דור עיקש ופתלתול'' (דברים לב, ה), ''עִקֵּשׁ'' – ראשי תיבות עגילים קוקו שרשראות [כידוע מהרב נאמ''ן שליט''א]. ואין טעם וריח לשאול אותם, אלא את החכם, והחכמה תחיה בעליה.

ומצינו בגמרא (שבת לג:) על יעקב אבינו ע''ה ''ויחן את פני העיר'' (בראשית לג, יח), מטבע תיקן להם, שווקים תיקן להם, מרחצאות תיקן להם, כלומר עשה ויעץ וטיפל לעזור לרווחת התושבים בחכמתו הגדולה של בן תורה האמיתי של הדור. ''איש תם יושב אהלים'' (בראשית כה, כז) – יעקב אבינו ע''ה. וממנו למד רבי שמעון בר יוחאי הקדוש זיע''א לעשות כן. כמבואר שם במסכת שבת.

וכיום נמצאים אנו בעלמא דשקרא ולא יודעים מי מועיל ומוביל ומסייע לטובת העיר באמת, ומי להיפך. אבל בשמיים יודעים הכל. וכשיתגלה כבוד מלכות שמיים בעולם, גם זה יתגלה, כי זה כלול בכבוד שמיים. והאמונה מסייעת לסבלנות גדולה ולה' הישועה.

ובפרט לפי מה שאמר רבינו החזון איש זיע''א, ומקורו בזוהר הקדוש (פרשת ואתחנן דף רסח:), שמי שאינו לומד תורה מונע טוב מן העולם, כי יצר הרע מקטרג על מי שלא לומד תורה, עיין שם.

ומצינו כן בפרשה. בסוף פרשת האזינו מבואר על משה רבינו שאמר את השירה באוזני העם הוא והושע בן נון (דברים לב, מד). ומפרש רש''י על יהושע שנכתב כאן בתורה ''הוֹשֵׁעַ'' בלי יוד, להראות שהיה מקטין עצמו באותו יום שמשה רבינו מת ומעביר אליו את השרביט. מתנהג בענוה טהורה ובצניעות כמו בהיותו צעיר ואברך שהיה שמו ''הוֹשֵׁעַ''. וזה מראה על מנהיגי ישראל באהבת ישראל ואהבת התורה הבוערת בקרבם ועושים הכל לשם שמיים בלבד.

ומאידך, על משה רבינו, כתוב שם בסוף הפרשה סמוך ונראה שלא בא לארץ בגלל חטא מי מריבה שלא קידש שם שמיים בעיני העם. כלומר מכח אהבת ישראל אמיתית של משה, לא מספיק שמשה עושה ומוסר נפשו לכבוד ה' יתברך, אלא צריך לנצל כוחותיו כמה שיותר למען עם ישראל. ואם לא עשה כן, יש כאן חטא מי מריבה בדרגה שלו, והוא לא נכנס לארץ. והדברים נוראים.

וכמה זה רחוק ולהבדיל אלף אלפי הבדלות בין קודש לחול ובין מנהיגים בלי תורה שיש היום, שלא רק דואגים לכסא, אלא כמה שפחות משתדלים למען ישראל ולא עושים תפקידם באמונה למען הציבור, כלל ועיקר. כי אין להם תורה, וממילא אינם עושים בשביל מצוה לכבוד ה'. אלא זה כמו עבודה וכשאין לו חשק, או עם איש פלוני אין לו חשק, אז אינו עושה כלום. והציבור ניזוק ולא מקבל את חלקו המגיע לו. ואינם טובי העיר אלא להיפך. ורק בן תורה וירא שמיים מתאים לו להיות מנהיג ציבור.

ומכאן לומדים גם שצריכים לחזק ולעודד ולשבח גבאים אוהבי תורה ולומדיה. מנהלי מוסדות וכוללים המוסרים נפש עבור התלמידים והקהלה. ואין לזלזל בהם או בכוחם, אלא אדרבה לכבדם ולשבחם ולעודדם וזכות אבותם מסייעתם לחיים טובים.

יום ג'. ורקב עצמות קנאה

[י''ג תשרי תשס''ה]

כשהפסוק במשלי רוצה להגדיל עניין אומר כן בלשון תמיהה, כמו ''אשת חיל מי ימצא'' (משלי לא, י), כלומר קשה למצוא, והתמיהה מראה עד כמה שזה קשה. וכן הפסוק במשלי (יח, יד) ''ורוח נכאה מי ישאנה'', כלומר עצבות ודכאון מי יכול לסבול. והכוונה שקשה לסבול חולי כזה קשה.

וכן הפסוק במשלי שקשור למצות סוכה והוא ''אכזריות חמה ושטף אף ומי יעמוד לפני קנאה'' (משלי כז, ד), ופירשו שם מי שכועס וחומד הוא אכזרי שלא מרגיש באותו רגע מה שעושה, רחמנא ליצלן.

חמדה זה כמי שחומד ורוצה תמיד שיהיה לו יותר, אוכל, כסף, כבוד. ויש גרוע ממנו והוא הקנאה, הקנאה לא רק שרוצה הרבה, אלא גם רוצה שלשני לא יהיה וזה גרוע מאד. שהוא בצער כשרואה אחרים טוב להם.

והרלב''ג הביא (שם) את המעשה הידוע שהמלך אמר לחמדן וקנאי מה שתבקשו אתן פי שניים לחבירך. והקנאי שלא יכול לראות אצל חבירו פי שניים ביקש לעקור לו עצמו עין אחת ועל ידי זה יעקרו לחבירו שתי עיניים. והדברים נוראים, עד כדי כך מידת הקנאה מקולקלת רחמנא ליצלן.

וזה קשור למצות סוכה, אשר באופן מעשי פועלים למען מדות טובות וביטול הקנאה והסקרנות והחמדה המגונה. שהרי לצאת מהבית שבעה ימים ולאכול ולישון בסוכה ולקיים כפשוטו את הפסוק ''בסוכות תשבו שבעת ימים'' (ויקרא כג, מב), עוזר מאד באופן מעשי להגיע למעלה זאת, ולהרגיש שהעולם הזה עראי ממש, פשוטו כמשמעו ''צא מדירת קבע ושב בדירת עראי'' (סוכה ב.) וזה יעזור להתגבר על כל המדות הנפשיות הרעות והקשות רחמנא ליצלן.

מי שמרגיש שבעולם הזה שום דבר לא שלי, אלא רק תורה ומצוות ומעשים טובים, מקבל כח שלא לקלקל עצמו ומתגבר על כל המכשולים בסיעתא דשמיא.

יום ד'. ערב סוכות תשס''ה. צילא דמהימנותא

מה ההכנה הדרושה לחג הסוכות. כיצד צריך להתייחס למצוה נדירה זו מצות ישיבת סוכה. שהרי הפסוק אומר ''בסוכות תשבו שבעת ימים'' (שם), כלומר מצוה להרגיש שבעת ימים שהישיבה בסוכה זה העיקר. כמו בחור ישיבה, בן תורה, שבראש שלו העיקר זה לימוד התורה והוא מונח בלימוד תמיד ואוהב לשבת ולשקוד על לימודו. ואינו מסתובב ברחובות ועומד בשווקים לראות פה ושם, כי זה נקרא בחור עמידה. אבל בחור ישיבה, זה בן תורה שאוהב לשבת וללמוד, ותו לא. וכן בסוכה, מצוה לשבת ולהתעכב בסוכה שבעה ימים וצריך הכנות לכך, וכיצד.

ונראה שצריך להרגיש בערב סוכות כי עולם הזה אינו שלך, הכל שייך לה' יתברך. ולא סתם במחשבה אלא באופן מעשי להרגיש כך. וזה על ידי היציאה מהבית לשבוע ימים, כאילו נוסע למקום רחוק ועוזב את ביתו. זו המחשבה הנכונה בערב סוכות. וזה יעזור לו מאד לדעת ולהרגיש שהעיקר זה הסוכה. אכילה, שינה, דיבורים, מנוחה, ביקורים, ואף משחקים המותרים על פי ההלכה בסוכה, כמו דמקה ושחמט עם בני ביתו כמה דקות וכפיצוי לטרדות של כל השנה. זה מגלה שהדירה בסוכה עיקר בשבילו, ומקיים מה שכתוב (סוכה ב.) ''צא מדירת קבע'' בגימטריא סוכה, והוא יוצא ממש פשוטו כמשמעו. וזה חיזוק באמונה, אמונה מעשית, לדעת שהכל שייך לה' יתברך. וצריך הכנה כזאת במחשבה כדי להגיע להרגשה נפלאה זו, ואז ירגיש ממש שה' יתברך איתו תמיד.

יום ה'. סוכות, ט''ו תשרי תשס''ה. העיקר חינוך הבנים

האורח של יום ראשון של סוכות הוא אברהם אבינו ע''ה. והדבר המיוחד בו שה' יתברך אוהבו בגלל זה, זה חינוך הבנים. לא העקידה, לא הכנסת האורחים, לא נפילתו לאש לכבוד ה', הכל טוב ויפה. אבל הדבר הגדול ביותר אצל ה' יתברך מפורש בתורה ''למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו'' (בראשית יח, יט). זה היסוד של הכל, המשך הדור לתורה ויראת שמיים, כי זה התכלית. ועיין יביע אומר (חלק י עמ' עקב) באשה שנרדמה ובשוגג נחנק בנה התינוק שישן לידה, שיש אומרים לעשות צומות ותעניות. ומרן שליט''א המליץ להביא עוד בנים לעולם ולחנכם לתורה ויראת שמיים. וזה הלימוד העיקרי שיש ללמוד מהאבא שלנו אברהם אבינו ע''ה.

יום ו'. א' דחול המועד סוכות. יצחק עמוד העבודה

אורח הכבוד היום יצחק אבינו ע''ה. ויצחק היה עמוד התפילה. משל למה הדבר דומה, אהוב של המלך שמאן דהוא מקנא בו ומציק לו. אותו אהוב בכלל לא יורד לרמה שלו, אלא מדבר עם המלך והעניין סגור. להבדיל ה' יתברך אוהב אותנו ואוהב את יצחק. וכשאבימלך אמר לו ''לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד'' (בראשית כו, טז), יצחק הלך וקיים בעצמו דברי חז''ל (גיטין ז.) על הפסוק ''דום לה' והתחולל לו'' (תהלים לז, ז), תתפלל למלך והוא יפילם חללים חללים. כלומר מזיזים אותך, תזוז ותתפלל. יצחק נאזר בגבורה, כלומר עמוד התפילה. ולבסוף באו וביקשו ממנו סליחה, כי ראו שה' יתברך עמו.

ומאחר והכל מהשמיים, וכל מה שעובר עלינו בהשגחתו יתברך, צריך תמיד להתחזק בתפילה ולבקש מהמלך ישועה. וכנראה שצריך להתפלל לה' יתברך שנדע ונשכיל כיצד להתפלל ולהנות כל רגע מהשיחה עם ה' יתברך. וכח התפילה קיבלנו בירושה מהאבא שלנו, יצחק אבינו ע''ה.

יום שבת קודש. ב' דחוה''מ סוכות תשס''ה. תורת ה' תמימה

אורח הכבוד היום יעקב אבינו ע''ה. ''ויעקב איש תם יושב אוהלים'' (בראשית כה, כז), מונח בלימוד ושקוע בתורה כל רגע ורגע. הוא עמל והתורה עמלה בשבילו. תם כזה שניצח את לבן שהיה קליפה הכי קשה של שקר, ויעקב איש האמת ''תתן אמת ליעקב'' (מיכה ז, כ), רק ע''י העמל והשקידה העצומה שלו בתורה, ביטל את כוחו של לבן, זימן לבנים ומצא שחורים (ביצה י:). עד כדי כך ששלחו מהשמיים מלאך שיקח את הצאן של לבן ויתן אותם במרעה של יעקב (כמבואר בפרוש רש''י פרשת ויצא, בראשית לא, י). ומכאן שאין כמו תורה בעולם, זה הכח הגדול והחזק וקמיע עולמי שיכול לחולל פלאות. וכח כזה של אהבת התורה קיבלנו מיעקב אבינו ע''ה.

ומדוייק בפסוק ''מורשה קהלת יעקב'' (דברים לג, ד), כלומר ירושה לזרעו של יעקב. ובכח יש לכולנו את המעלה הזאת, ובפועל מי שישתמש בזה, יראה הצלחה וחיים טובים עליו ועל זרעו.

תוכן העניינים

הנהגות יום יום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה