אור ברסלב
הנהגות יום יום פרשת האזינו

הנהגות יום יום

פרשת האזינו

פרשת נצבים וילך

יום א'. מפי עוללים ויונקים יסדת עוז

טעות של העולם לחשוב על ילדים שהם ''קטנים'' ולא מבינים. כמו שאסור למעוברת להפיל את עוברה, כך אסור להפיל ילד, בין בגשמיות- אם מעליבים ומביישים אותו ומכים אותו, גם זו הפלה. ויש בזה נזק בלתי הפיך שיכול להשאר לדורות. ילד שראה בבית דברים קשים זה לא יוצא לו מהראש והוא מסתבך גם מבחינה נפשית, וזה עובר למשפחה שרוצה גם הוא להקים ולבנות, וחוזר חלילה. ובין ברוחניות- אם לא משקיעים בו, כלומר אם לא יושבים לשוחח איתו בדברי תורה ובדברי חכמה, אם לא מתנהגים איתו כמו גדול, ואז הוא מתבזבז ואין לו שאיפות לחכמה ולגדלות בתורה, רק משחקים ועבודה, כסף ואוכל, וזה הכל. ממש עושים אותו כמו בהמה, איזה נזק ואיזה הפסד. כי בילד טמונים כוחות אדירים, ראשו צלול, מוחו זך, זכרונו נפלא, רק צריך הדרכה ותרגול והוא יוצא לדרך.

קטן לגבי אחרים אם הזיק והוא קטן ופטור מלשלם, אם בא לבית הכנסת לא משלים מנין. אבל אנו לגביו, צריכים להיזהר ולשים לב מאד שלא תהיה הפלה רוחנית, הפלה טבעית, בגלל שלא טופל כראוי.

ש''ס קטן

מרן רבינו החזון איש היה מתלהב לראות ילדים שבגיל בר מצוה סיימו את כל הש''ס. ולנו זה לא נשמע כלל שייך במציאות, אפילו לא בגיל חתונה, בעוונות הרבים. כי הכל תלוי בהשקעה.

ומרומז בשתי הפרשיות ניצבים וילך שקראנו בשבת. בפרשת נצבים ''טפכם נשיכם'' (דברים כט, י), כולם בכלל הערבות זה לזה. ובפרשת וילך מצות הקהל ''הקהל את העם האנשים והנשים והטף'' (דברים לא יב), מכולם יתכן להוציא רווח והצלה. רק ללמוד ולדעת כיצד עושים זאת.

מי שמסית ילדים ומשפיע ומגזים עליהם למשחקים וטיולים ושטויות בראש, עתיד ליתן את הדין. כי אם היו שומעים ומבינים מעלת וחביבות לימוד הש''ס, והעתיד הגדול מכך, בודאי שהיו יודעים להעריך זאת והיו עושים כן בהצלחה.

יום ב'. המלכות שבפשטות

ראובן הגיע לפרק האיש מקדש, ולפניו שתי הצעות ושתיהן בעלות תשובה מוצלחות וחזקות בצניעות ויראת שמיים. הראשונה מהשכונה, עממית ופשוטה. והשניה עבר גדול מאחריה, היתה בעולם הגדול, פגשה אנשים, עשתה עסקים וראתה הרבה הרבה עולם הזה. ועומד ראובן ושואל איזו הצעה מתאימה יותר. ובכן זו הראשונה עדיפה. כי לה אין בראש הרבה בלבולים והרבה התפעלות מהעולם הגדול, ובקלות יותר על ידי מעלת התשובה, בודאי ניטע בה מדות טובות. צניעות ויראת שמיים. אך זו שבאה מהעולם הגדול, יש לה הרבה עבודה לעקור את הכל ולהבין היטב שזה הבל הבלים שאין בו ממש, ולהרגיש שתאוות וגירויים בעולם הזה רק מקלקלים את החיים ומפריעים מאד לעבוד את ה' עבודה שלימה, להוציא ולעקור שורשים קשים כאלו לוקח הרבה יותר זמן.

ועל אחת כמה וכמה מי שנכשל בפריצות ותועבות, רחמנא ליצלן. שהתורה הקדושה קוראת לו עוור ממש. לא רואה בעיניים ולא מבין כלום. וזה הפסוק בפרשת קדושים, ''ולפני עור לא תתן מכשול'' (ויקרא יט, יד). ופירש הרמב''ם בפירוש המשניות (שביעית פרק ה משנה ו) מי שהתאוה סגרה את עיניו בלשון חז''ל נקרא עוור, רחמנא ליצלן. ובתוספות (סוטה ח.) כתוב: מאחר שראה הערוה פעם אחת שוב מהרהר אחריה לעולם, עיין שם. כלומר גם כשעשה תשובה והתקרב אל ה', מידי פעם יש לו מחשבות און שצריך להתגבר ולסלק אותם מראשו.

ומהפרשה שלנו רואים שלא רק עריות גורם לקלקל ולהפריע במחשבה זמן רב ולסגור את העיניים ולהתנהג כעיוור, אלא גם מי שרואה יותר מדי עולם הזה. רחובות מלאים אנשים קונים ומוכרים, מכשירים חדישים, צעצועים וקישוטים, מכוניות מפוארות בידי צעירים, ותלבושת חיצונית מרהיבה ומרעישה. כל אלה סוגרים את העיניים, ותאוה וחשק לדברים אלה גורמים שאין פחד אפילו מהקללות שבתורה. וחושב לעצמו ''כי בשרירות לבי אלך'' (דברים כט, יח). וכיצד הגיע לכזה מצב שלא רואה בעיניים, זה מתחיל ממה שראה ברחוב, רחמנא ליצלן. ולפי זה הרואה פריצות, נכשל בתרתי, גם בעריות וגם שראה את הרחוב, את העולם הזה בתוך בלבולו הגדול, המסית לרדיפת תענוגות. הציץ ונפגע, והתוצאות קשות.

תפקידנו לא להתלהב מכלום בעולם הזה. אמנם יש לנצל כפי האפשרות את עולם הזה לתורה ויראת שמיים, אבל לא להתלהב מכלום, אלא לחזור לעצמו לחזור לתלמודו ולעבודת ה' שלו, וה' עמו.

ופעם אמר הסטייפלר זיע''א לבן תורה אחד בפרק האיש מקדש, תיקח את המשודכת הפשוטה והעניה ולא את המכובדת העשירה, כי היא תפריע לך ללמוד תורה. ובספר ''קול חוצב'' להגר''ש שבדרון זיע''א, הביא על משפחה אחת שהתרגלו לבית פשוט ועבודת ה' נפלאה, שלא הסכימה שצד החתן יביא דירה גדולה ורצתה דוקא דירה פשוטה וצנועה. וזה מתאים לעובד ה' שאוכל את המועיל ולא את הערב. ומעדיף לחם חי או שחור מאתמול ושלשום על לחם טרי וחם מהיום שמזיק מאד לגוף, אף שהוא טעים מאוד. [ומה שאמרו (שבת קלד.) פת חמא מעליא טפי, הכוונה בטעם ולא מבחינת בריאות. ומי שאוכל מעט מפת זו, אינו מזיקו. ומה שאמרו (שבת קיט:) פת חמה במוצאי שבת רפואה לגוף, יתכן שמדובר בפת מוצנמת והיא יבשה בפועל ולא טריה כמו בצק המזיק לגוף. ואז פת מוצנם אפילו חם בריא לגוף, כמו ביצים מצומקות כעוזרדין (שבת לח.), עיין שם]. וכן זקנים ואותם שאינם בעלי הנאה שהתרגלו לשתות תה וקפה ללא סוכר ונהנים מכל לגימה ולגימה. וההרגל על כל דבר שִלטון, כידוע מאגרת רבי ישראל סלנטר זיע''א.

מאמר זה מלמדנו, נכון שאנחנו לא בכזו דרגה לוותר על כסף ועל בית גדול ועל כל מיני אביזרי עולם הזה שמגיעים לידינו, אבל כמה שיכול אדם להשתדל לא לראות את שקוציהם, גילוליהם, כסף וזהב אשר עמהם, תבוא עליו הברכה. ובעיקר שהוא לא מתלהב ולא מתפעל מכך, אלא הגיע להבנה שבזה לא תמיד משיגים הנאות בעולם הזה. איש כזה מתחיל להיות עובד ה', וימשיך ויתקדם ויצליח ויזכה לפסוק ''ובו תדבק'' (דברים י, כ) במשך הזמן.

יום ג'. ושח עיניים יושיע

אומרים בשם הבעל שם טוב הקדוש זיע''א, שאדם רואה רק מה שרוצים בשמיים שיראה. כמובן שצריך שמירת העיניים תמיד, אבל אחרי הכל מה שלא בשליטה שלך זה מהשמיים, ותבין מה רוצים ממך.

ונראה שזה מרומז בפסוק ''והנגלות לנו ולבנינו עד עולם'' (דברים כט, כח), כלומר מה שנגלה ורואים בעיניים יש להוכיח ולעורר ולחזק ולכוון לתועלת, ולא לשתוק ולומר מה איכפת לי, אלא לקיים את הפסוק: ''אם לא יגיד ונשא עונו'' (ויקרא ה, א). ועל אחת כמה וכמה בבית ובמשפחה שרואים בעיות, שצריכים על פי ההלכה לעורר עליהם ואסור להזניח. ואם ראית, מהשמיים רוצים שתעורר כפי הצורך. וזה מתאים לפסוק ''לא תעמוד על דם רעך'' (ויקרא יט, טז), כמו לא תעמוד על נשמת רעך.

ונראה שהרואה פריצות ותועבה שלא באשמתו כלל, שיש לו לעשות ''חשבון נפש'' מה רצו ממנו מהשמיים, חוץ מזה שהוא חייב לעצום עיניו להסיר המחשבה ולעשות תשובה מיידית ולכוון להתקדש, עוד בה לעשות חשבון נפש מה רצו מהשמיים*. וזכר לדבר מה שאמרו חז''ל (מועד קטן יח:) אין אדם נחשד בדבר אלא אם כן עשאו או עשה מקצתו או הרהר בליבו לעשותו, עיין שם. וכן בנדון דידן יתכן שזה עונש מהשמיים, שלא מספיק שומר על עצמו, אחרת היה מתקיים בו הפסוק שנאמר על רבקה ''בתולה ואיש לא ידעה'' (בראשית כד, טז). ובמדרש רבה שם (בראשית רבה פרק ס פסוק ה) מבואר מכיון שהיתה צדקת וצנועה, סייעו לה מהשמיים שלא יראו אותה, עיין שם. ומכאן שכל כשלון בעבירה שעובר עלינו אפילו באונס יש לעשות חשבון נפש מה רוצים ממני בשמיים, ואיפה אני לא בסדר.

וזה גם כלול בפסוק ''והנגלות לנו ולבנינו'' (דברים כט, כח), כלומר אנחנו נבדוק ונראה ונדע מה קורה וכיצד להגיב. כי כמו שיש זק''א וגחש''א ועזר מציון וחסדי נעמי ועוד, כך יש לכל מי שיש בידו אפשרות וכח ואומץ על פי דעת תורה, שחייב לפעול כדי להרבות כבוד שמיים, וה' איתו.

יום ד'. ערב ראש השנה תשס''ה. ההכנה הנפשית לראש השנה

מה העבודה הגדולה הנדרשת מאיתנו בערב ראש השנה? על מה צריכים לחשוב, איך להתכונן, מהו הצעד החשוב ביותר ביום זה לאחר שכבר הכינו כל בני המשפחה את כל צורכי הבית הגשמיים כולל הסימנים המיוחדים לראש השנה כמו תפוח בדבש ותמרים וכו'. כיצד נכנסים לראש השנה.

ונראה בסיעתא דשמיא שהנקודה המרכזית שצריכים לחשוב ולהתכונן בערב ראש השנה, זו המחשבה הגדולה כיצד להתפלל, להתרכז בתפילה, להבין את המִלים, ליהנות מהפיוטים, ולהגיע למצב שכל רגע שאתה בבית הכנסת בראש השנה זה מעין עולם הבא ממש. זו ההכנה הנפשית הנצרכת לראש השנה. כלומר ללמוד ולהתבונן כיצד להתפלל, כיצד להתעמק בתפילה, וכיצד נקשר לעצמנו באופן מעשי את המלכויות זכרונות ושופרות.

אם המלך יורד אל העם ומגיע לעיר, ופונה לתושבים בבקשה שיבואו לדרוש ולבקש מה שרוצים, בודאי שצריך לערוך הבקשות ולפרטם ולבארם היטב כדי למצוא חן בעיני המלך. והנה בראש השנה שזה חלק מעשרת ימי תשובה שעל זה אמר הנביא (ישעיה נה, ו) ''דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב'', וחז''ל פירשו (ראש השנה יח.) שהכונה על עשרת ימי תשובה, ואז יחיד דינו כצבור. ויש ללמוד ולהתכונן בערב ראש השנה כיצד לנצל ימים קדושים אלו.

וברמז אמרו המפרשים על הפסוק ''על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצֹא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו'' (תהלים לב, ו), ''עת מצֹא'' זה עשרת ימי תשובה, שעל זה נאמר ''דרשו ה' בהמצאו''. כי יצר הרע יכול להפריע מלנצל ימים קדושים אלו, וצריך להתבונן בערב ראש השנה ולהתפלל הרבה כיצד לנצל שעות יפות בעשרת ימי תשובה בהשתפכות הנפש עצומה ממש לפני ה' יתברך. וזוהי בעצם העבודה שלנו בערב ראש השנה.

יום ה'. יום א' דראש השנה תשס''ה. שלוש דרגות באמונה

בראש השנה צריכים להגיע לדרגה הגבוהה באמונה.

יש שלוש דרגות.

א) יש בורא לעולם שעשה את הכל יש מאין. ובזה גם הגויים חייבים להאמין, ומי שאין לו אמונה זו נחשב כבהמה.

ב) אמונה בהשגחה פרטית, שה' יתברך משגיח עלינו יום יום, שעה שעה, ורגע רגע, והכל מכוון בהשגחה מלמעלה, ואין לדאוג על כלום. כי ה' יתברך גדול ויודע מה שעושה. כמובן שצריך השתדלות, אבל מה שלא תלוי בנו, להשאיר בידי ה' יתברך שהוא האבא האוהב האמיתי שיודע בדיוק מה טוב עבורנו. ועם ישראל זכו להגיע למחשבה זו, כמו שכתב הרמב''ן על התורה על הפסוק ''והייתם לי סגולה מכל העמים'' (שמות יט, ה). כלומר שה' יתברך משגיח ושומר עלינו תמיד, לא על ידי שר או מלאך, אלא בכבודו ובעצמו.

ג) הדרגה הגבוהה ביותר, להרגיש שה' יתברך איתך ממש. לא רק משגיח עליך מלמעלה, אלא עומד לימינך ממש. כי אתה מרגיש בחוש שה' יתברך מסדר את הכל, ואתה שמאל, שלומיאלי שלא יודע מה ואיך לעשות. וה' יתברך ''ימין ה''' (תהלים קיח, טז), ''מימיני בל אמוט'' (תהלים טז, ח) עושה הכל על צד הטוב ביותר, והוא עמך כל הזמן מחזיק ותומך בך שלא תפול לעולם.

בראש השנה צריך להגיע לדרגה זו, וזה גם בפסוק ''דרשו ה' בהמצאו'' (ישעיה נה, ו). וגם זו המצוה של ''מלכויות'' בראש השנה, שמעביר את הכל לידי ה' יתברך שיעשה מה שנראה לו. כמו מלך שמנהיג את המדינה ואין מי שמתערב בתחומו, ובודאי לא בפוליטיקה שלו. כך אנחנו בראש השנה ממליכים את ה' עלינו, שהוא עושה הכל. ומה שיעשה לנו המלך הגדול מקובל עלינו באהבה, כי זה תפקיד רק שלו. ותפקידנו לעבוד את ה' ולקיים מצוות. וזוהי כל עבודת ראש השנה.

יום ו'. יום ב' דראש השנה תשס''ה. כדי שתמליכוני עליכם

להגיע באופן מוחשי לדרגה של מלכויות בראש השנה, יש לדעת ולהתבונן ולחיות באופן מעשי במצב כזה שכל יהודי מייצג את ה' יתברך בעולם, וגורם לכך שבמעשיו שיתקדש שמו הגדול. כלומר לקדש שם שמיים זה תכלית הבריאה. וזה לא רק באמירת ''קדוש קדוש קדוש'', או בעניית ''יהא שמה רבא''. אלא כל רגע ורגע, בהתנהגות עם בני אדם, בדקדוק בקיום מצוות, בשמחה בעבודת ה'. כל אלה במושג של מקדש שם שמיים, ואשריו. זה חלק מקיום מצוה זו באופן מעשי. וקבלה זו בראש השנה היא גדולה ועצומה מאד.

ויש להוסיף שיצר הרע מנסה לבלבל ולהפריע, שזו קבלה קשה, ואי אפשר לעמוד בה בין חברים, לקדש שם שמיים הרי צריך לוותר, ולפתוח שערי ותרנות, ומי יעמוד בסוד ה' ויגיע למעלה זו. כך טוען יצר הרע. אף אתה אמור לו, שיש יסוד גדול, והוא שכל המקיים רצון ה', שום נזק, צער, הפסד, או פחיתות כבוד לא יהיה לו. לא יעלה ולא יבוא.

טעות לחשוב שצריך מסירות נפש ועל זה יקבל שכר בעולם הבא, אלא על קידוש השם במסירות וברמה גבוהה כפי כוחו זה כמו קרבן עולה, ומקבל שכר בעולם הזה (ועיין קידושין מ.). ובודאי שלא יבואהו נזק צער או הפסד חס ושלום. עבד מלך כמלך (שבועות מז:). ומלכויות בראש השנה בכוונה ובהתבטלות עצומה הרי זה קידוש השם גדול. ורק טוב יראה כל הימים.

תוכן העניינים

הנהגות יום יום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה