פרשת בראשית
יום א'. הלכות סכך
בימים אלו אנו נמצאים לאחר חג הסוכות, ויש לדעת שלמרות שהסכך הוא תשמיש מצוה ולא תשמיש קדושה, כך שאין בו קדושה ומותר לזורקו. על כל פנים כשזורקים יש להקפיד שיהיה זה במקום צנוע ולא ברשות הרבים בדרך בזיון והפרעה לעוברים ושבים (משנה ברורה סימן כא סק''ו), עד שייאסף על ידי העירייה. ואם שומרים את הסכך לשנה הבאה יש להניח בנפטלין או חומר אחר מתאים שלא יהיה בו עש. וכמו כן לאכסן במקום מתאים ויפה שיהיה מסודר מאוד. וכל הפעולות הללו הן פעולות של מצוה ממש, שעושה כן שלא להפריע לעוברים ושבים, או שיהיה מקום האכסון מתאים ונוח לבני הבית.
בסימנא טבא
בשמחת תורה התחלנו פרשת בראשית, ולפני תחילת הקריאה הכריז הקורא בתורה ''בסימנא טבא'' דהיינו בסימן טוב. וזה סימן טוב והתחלה חדשה לכולנו, התחלה של סדר בעבודה בלימוד ובשינה. ולדוגמא להקפיד ביתר שאת על קריאה קבועה של חוק לישראל, ובפרט שנים מקרא ואחד תרגום וכיוצא בזה.
ויש לחקור האם מותר לומר על פלוני שאינו מסודר כל כך, אם יש בזה לשון הרע ובפרט לצורך בירור לשידוך וכדומה. ובאמת אם הוא מפוזר מאוד, יתכן שמותר לספר למשודכת.
יום ב'. כף זכות
בחודש תשרי אין אומרים וידוי (עיין כף החיים סימן קלא ס''ק צח) מפני שרובו בקדושה. והיינו שבחודש זה היתה חנוכת בית המקדש בזמן שלמה המלך, וכן יש בו הרבה מצוות, כגון שופר תשובה כיפור לולב וסוכה שחלקן מצוות נדירות, וכל ישראל צדיקים ואין צריך לומר וידוי. חוץ מעשרת ימי תשובה שבהם אומרים
וידוי מפני שזה חלק מהתשובה.
ומכאן יש ללמוד על הזכות לדון לכף זכות ולחפש מעלות ולסנגר ולהקל על חברים להשקיף עליהם בעין טובה, גם אם בהשקפה ראשונה אין נראה לומר עליהם כך.
תפילה על כל דבר
לגבי הצורך בברכת ''בסימנא טבא'' לפני קריאת התורה מתחילתה, יש לומר שזה משום שכל ההתחלות קשות (רש''י שמות יט, ה), ועל כן בכל התחלה של דבר חדש צריכים להתפלל תפילה מיוחדת. ומכאן לומדים שיש לברך ולהתפלל שיהיה סימן טוב בעסק בלידה או בבנין בית הכנסת. ולא לחפש היכן טעו, אלא לחנך ולהתייחס בכבוד ולראות מה אפשר ללמוד ולתקן להבא, ולאחל שיהיה בסימן טוב.
יום ג'. כף זכות
יש לדון כל אדם לכף זכות. כלומר שאם עשה אדם מעשה כל שהוא שאפשר לפרשו לטובה ואפשר לפרשו לרעה, יש לפרשו לטובה ולומר שהיתה כוונתו טובה. אולם אדם המסית נגד רצון ה' יתברך ורשע גמור יש לדון דוקא לכף חובה ולומר שהיתה כוונתו רעה (עיין משנה ברורה סימן א בביאור הלכה, ועיין תוס' פסחים קיג:).
ונראה שבכל דבר יש לכוון לפי עניינו. למשל אדם החשוד על שמיעת שירים לא הכי כשרים, יש לפסול לו כל מיני קלטות ואפילו ספק אם יש בהם שירים שכאלה, ולומר שלא כדאי לשמעם. וכן בטיולים וכן בחברים כאשר מסופקים באותה חברה אם כשרה היא או חלילה לא, יש לאוסרה מכל וכל מחמת הספק. ומאידך כאשר מגיעים לאירוע של שמחת חתונה וכיוצא בזה, ויש הטוענים שהבשר חלק והכל כשר ויש תעודה, אף שלא רואים משגיח ולא נראה כל כך שמקפידים במקום זה על רמת כשרות מהודרת, לא לפסול, אלא לעורר לבדוק את רמת הידור הכשרות. כלומר לדעת מתי לעורר את השלילי ולפסול לחלוטין ומתי לעורר את החיובי ולנסות למצוא בעדינות צד זכות.
יום ד'. מחלוקת
מחלוקת היא אש ושורפת הכל. אדם רואה נקודתית בלבד וגם זה בקושי ואיך יבין את הצד השני על בוריו, ולעומת זאת ''משפטי ה' אמת צדקו יחדיו'' (תהלים יט, י), כל מה ומי שמסביב שותף לקיום הנהגת ה' וכשיש צורך אף לרצות את עונשו ולהִתמקמק בו. הנהגת ה' יתברך מודדת לכל אחד בסביבה את חלקו המדוייק בין כולם, ומה שמצער אותך אפילו לא תשמע, אם לא מגיע לך הצער הזה.
ודעת תורה צרופה - על ידי התורה אפשר להתבונן ולהבין מה לעשות ואיך לפעול. למשל, לא להקים שיעור תורה נוסף אם יהיה על ידי זה מחלוקת, כי זה חילול השם וחמור מאוד. ומאידך כשצריך לקרב הרי זה תפקיד של כולם לקדם.
ומצינו שביום השני כשה' יתברך הבדיל בין מים למים, לא נאמר בו ''כי טוב'', מפני שהמים התחתונים רגזו על כך בתחילה (עיין בראשית רבה ד, ו). ומכאן עד כמה המחלוקת בכל צורה ובכל רמה שנואה לפני ה' יתברך.
לימוד מוסר
לצערנו טבעי הדבר שהאדם מתנגד להצעת חברו גם אם היא טובה, כיון שהצעה שלא הגיעה ממנו נראה לו כפחיתות כבוד לקבלה. לכן יש לאדם לחייב עצמו יום יום בלימוד מוסר, וימצא את ההבדלים בין חיים ללא מוסר לבין חיים עם לימוד מוסר, ויצליח.
יום ה'. שנים מקרא ואחד תרגום
חובה לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום כל שבוע (אורח חיים סימן רפה), וזה חיוב גדול יותר משיעור תורה תהלים וזוהר. ובהלכה כתוב לקרוא גם בפירוש רש''י, וזה גם עוזר מאד לחיזוק האמונה.
איסור לשון הרע
בפרשה אנו לומדים על הנחש שגרם מיתה לכל העולם על ידי לשון הרע (ועיין שמירת הלשון פרק ח), שהסית את חוה לאכול מעץ הדעת. ומזה לומדים שהיה אסור לחוה לדבר איתו, שכדי להימנע מלשון הרע ורכילות ושאר דיבורים אסורים העצה היא שלא לדבר איתו כלל.
ובאמת מי שאין בו דברי חכמה ותורה אלא רק הבלי הבלים, אין לשוחח איתו כי אם אמירת שלום בלבד. וכל דיבור מיותר עם אדם כזה גורם ללשון הרע ולהרס.