ערב יום כיפור · מחילה גם בלב
ועיין לרבינו הגאון רבי יוסף חיים זיע''א (בן יהוידע קידושין מ.), שמביא שזה באופן שגם בלב אינו מקפיד על מה שעשו לו, ואז זוכה שמעבירין ממנו כל פשעיו. ומדוייק בתפילה ''ולמקללי נפשי תדום'', כלומר לא מספיק שבפיו לא עונה, אלא גם בלב לא מקפיד כלל, כאילו היה חרש ולא שמע. כמו שאמר דוד המלך עליו השלום ''ואהי כאיש אשר לא שומע ואין בפיו תוכחות'' (תהלים לח, טו), ואז בודאי שאין מה להקפיד שהרי לא שמע כלל. וכבר הובא יסוד זה לעיל.
ויש להוסיף שדרגה גבוהה כזאת מועילה מאד לזכות ביום הדין, כי זה קשה מאד למחול למצערים. אבל יש דרגה גבוהה עוד יותר, שלא רק שמוחל למצערים אותו שעשו לו רעה, אלא שעושה להם טובה, ומשיב טובה תחת רעה. וזו דרגה שאין כמוה. והפסוק במשלי (יז, יג) ''משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו'', וגדולה מדה טובה, וממילא המשיב טובה תחת רעה בודאי שלא תמוש טובה מביתו. וזה כלול במאמר חז''ל הנ''ל של כל המעביר על מידותיו, שמראה בעליל שאינו מקפיד אפילו בלב בזה שמשיב טובה תחת רעה שעשו לו. ואז בודאי מושלם העניין הזה של מעביר על מידותיו בפנים כבחוץ, כלומר לא רק באופן פשוט שמוחל אלא שגם בלב פנימה אין לו שום קפידא עליו, ואדרבה רוצה בטובתו ובאופן מעשי עושה לו גם טובה. ואשרי מי שמגיע לדרגה זו.
ובעלי המוסר מעוררים שיוסף הצדיק בהנהגתו עם אחיו היה בדרגה זו, שעשה למענם במצרים טובות הרבה ודאג לכבודם מאד כדי שיצאו הרהורי השנאה והנקמה על הצער שעשו לו לגמרי מלבו. ונאמר עליו בתורה ''והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין'' (בראשית מה, יב), ופרש רש''י שהם ובנימין שהוא אחיו גם מאמא ולא השתתף במכירתו, אהבתו לכולם שווה ממש. ומצינו בגמרא (תענית כא:) בשכונה של רב לא היה דֶבֶר, ובשכונה של רב הונא לא פרצה שריפה. ולא בזכותם, אלא בזכות איזה שכן שעשה מעשה חסד גדול, ע''ש.