פרק ט"ו - פנינים מהתורה · פרשת בראשית
א. “בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" (א, א) - המתבונן רואה כבוד שמים, “מלא כל הארץ כבודו" (ישעיה ו, ג), כלומר שרואים את ה' יתברך על ידי מעשיו הנפלאים.
ב. “עץ פרי" (שם, יא) - האדמה לא עשתה כן אלא רק עץ עושה פרי, פחות כבוד שמים. ולכן נענשה שהצמיחה קוץ ודרדר.
ג. “להאיר על הארץ" (שם, טו) - כבוד שמים גדול ועצום גודלה של השמש, שהיא גדולה פי מאה ושבעים פעם מכדור הארץ, ומאירה לעולם כולו ונהנים מהאור ומהחום.
ד. “כי לא המטיר" (ב, ה) - שלא ירדו גשמים על הארץ, אלא רק לאחר תְפִלָת אדם הראשון, וקידש שם שמים בכך.
ה. “לעובדה ולשומרה" (שם, טו) - עבודה ושמירה כפשוטו וזה גן עדן, כי הבטלה מביאה לידי שעמום והוא סוג של שגעון, וכך עובד את ה' יתברך ושומר תורה ומצוות במצוות עשה ושומרה במצוות לא תעשה, והוא כבוד שמים וזה וגן עדן.
ו. “ויהיו שניהם ערומים" (שם, כה) - כשאין עבירות, יש כבוד שמים, הגוף קדוש ואין בושה כלל ועיקר.
ז. “ויבא קין מפרי האדמה וגו' והבל הביא גם הוא וגו' וישע ה' אל הבל ואל מנחתו" (ד, ג) - הבל עשה כבוד שמים על ידי שהקריב מהמשובח, ונפתחו לו שערי שמים שה' התרצה לקורבנו.
ח. “ויתהלך חנוך את האלוקים" (ה, כב) - חנוך היה מקדש שם שמים כפי רצון ה' יתברך.