אור ברסלב
הנהגות אמונה מעשית פרק ט"ו - פנינים מהתורה

הנהגות אמונה מעשית

פרק ט"ו - פנינים מהתורה

פרק י"ד - מעלות בעל האמונה

בו יבוארו התבוננויות מפרשיות התורה, ופסוקים של כבוד שמים

פרשת בראשית

א. “בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" (א, א) - המתבונן רואה כבוד שמים, “מלא כל הארץ כבודו" (ישעיה ו, ג), כלומר שרואים את ה' יתברך על ידי מעשיו הנפלאים.

ב. “עץ פרי" (שם, יא) - האדמה לא עשתה כן אלא רק עץ עושה פרי, פחות כבוד שמים. ולכן נענשה שהצמיחה קוץ ודרדר.

ג. “להאיר על הארץ" (שם, טו) - כבוד שמים גדול ועצום גודלה של השמש, שהיא גדולה פי מאה ושבעים פעם מכדור הארץ, ומאירה לעולם כולו ונהנים מהאור ומהחום.

ד. “כי לא המטיר" (ב, ה) - שלא ירדו גשמים על הארץ, אלא רק לאחר תְפִלָת אדם הראשון, וקידש שם שמים בכך.

ה. “לעובדה ולשומרה" (שם, טו) - עבודה ושמירה כפשוטו וזה גן עדן, כי הבטלה מביאה לידי שעמום והוא סוג של שגעון, וכך עובד את ה' יתברך ושומר תורה ומצוות במצוות עשה ושומרה במצוות לא תעשה, והוא כבוד שמים וזה וגן עדן.

ו. “ויהיו שניהם ערומים" (שם, כה) - כשאין עבירות, יש כבוד שמים, הגוף קדוש ואין בושה כלל ועיקר.

ז. “ויבא קין מפרי האדמה וגו' והבל הביא גם הוא וגו' וישע ה' אל הבל ואל מנחתו" (ד, ג) - הבל עשה כבוד שמים על ידי שהקריב מהמשובח, ונפתחו לו שערי שמים שה' התרצה לקורבנו.

ח. “ויתהלך חנוך את האלוקים" (ה, כב) - חנוך היה מקדש שם שמים כפי רצון ה' יתברך.

פרשת נח

ט. “צא מן התיבה אתה ואשתך וגו' ויצא נח ובניו" (ח, טו) - נח הקפיד על הצניעות וקידש בזה שם שמים, ועל ידי כך זכו נח ובניו לדיבור מה' יתברך.

י. “את קשתי נתתי בענן" (ט, יג) - בזכות רבי שמעון בר יוחאי הקדוש זיע"א לא נראתה בדורו קשת בענן (כתובות עז:).

יא. “יפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם" (שם, כז) - זכו לברכה מה' יתברך לדורות בזכות הצניעות שכיסה יפת אביהם את ערוות אביו וקידש שם שמים.

יב. “מן הארץ ההיא יצא אשור" (י, יא) - זכור לשבח אשור, שבזכות שהיה איש אמונה ויצא ממקומו של נמרוד זכה והצליח.

יג. “ויקטן ילד" (שם, כו) - בזכות הענווה שהקטין עצמו והירבה כבוד שמים זכה שנתברך זרעו מאוד. על כן, קרא שמה 'בבל', בזכות שהיה ביניהם אהבה ואחווה היו יכולים לבנות ולהצליח.

פרשת לך לך

יד. “ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו'" (יב, א) - אברהם אבינו ע"ה חיפש את האמונה, עשה מסירות נפש ועשה כבוד שמים, ולכן זכה להיות אב המון גוים.

טו. “ויבן שם מזבח לה'" (שם, ז) - אברהם אבינו ע"ה קידש שם שמים וזיכה את הרבים באמונה בה' יתברך (ועיין סוטה י:).

טז. “ומלכי צדק וגו' ברוך אברם לאל עליון וגו' וברוך אל עליון" (יד, יח, כ) – מלכי צדק הפסיד את מעלת הכהונה על ידי שזלזל בכבוד שמים.

יז. “וימצאה מלאך ה'" (טז, ז) - הגר שמרה עצמה בביתו של אברהם אבינו ע"ה, וזכתה לגילוי מלאך ה'.

יח. “וכל אנשי ביתו וגו' מאת בן נכר נמולו איתו" (יז, כז) - אברהם אבינו ע"ה השפיע על כל הסובבים אותו כבוד שמים גדול ונורא, ועל ידי כך נתן בליבם להסכים מיד לעשות ברית מילה, כמו שעשה אברהם אבינו ע"ה בעצמו.

פרשת וירא

יט. “ותכחש שרה" (יח, טו) - כך כתב בתורה לדורות על שרה אמנו, מפני שהיה חסר מצידה כבוד שמים.

כ. “כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו " (שם, יט) - חינוך הבנים בשלמות זה כבוד שמים, וזכה לכך אברהם אבינו ע"ה.

כא. “ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע" (שם, כג) - גם אם הם רשעים ומפריעים בעבודתו של אברהם אבינו ע"ה, עם כל זה יש כאן כבוד שמים על אריכות אפיים של ה' יתברך (ועיין ב'מכתב מאליהו' מש"כ בזה באריכות).

כב. “ויזכור אלוקים את אברהם" (יט, כט) - זכר את לוט שהירבה כבוד שמים בעת שהיו במצרים, ושתק שאברהם אבינו ע"ה אמר על שרה אשתו “אחותי היא" (כ, ב).

כג. “רק אין יראת אלוקים וגו' והרגוני" (כ, יא) - כלומר, יש השכלה ועושר וכבוד, אך כשאין יראת שמים אין כבוד שמים ומגיעים לשפיכות דמים, רחמנא ליצלן.

כד. “וישכם אברהם בבוקר" (כא, יא) - גם כאשר כואב לו על ישמעאל, משכים לסלקו מחמת ציווי ה', וזה כבוד שמים. ויותר מכך, אף במצוות העקידה כתוב “וישכם אברהם בבֹקר" (יט, כז) ושם הלך לעקוד את בנו יחידו, עיין פירש"י שם.

כה. “ותמלא את החמת מים" (כא, יט) - כאן מצאנו להגר שהיתה בירידה באמונה, ולכן מילאה את החמת מים עד למעלה ממש (מדרש רבה פר' וירא פר' נד, אות יד). וכשיורדים באמונה אז מרבים בהשתדלות ואין זה כבוד שמים. ומכח ירידה באמונה מילאה את החמת מים.

כו. “אלוקים עמך בכל אשר אתה עושה" (שם, כב) - הגוים רואים באופן מעשי כבוד שמים של אברהם אבינו ע"ה וסיעתא דשמיא.

כז. “ויטע אשל בבאר שבע" (שם, לג) - פסוק זה נכתב בתורה לנצח נצחים, ללמדנו על מעשי כבוד שמים ואמונה שעשה אברהם אבינו ע"ה.

כח. “ונשתחווה ונשובה אליכם" (כב, ה) - להוציא מהפה מילים שיש בהם כבוד שמים, הולכים להשתחוות ולא הולכים סתם.

כט. “ויקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק בנו" (שם, ו) - כעין זר פרחים ביום הולדת, עיטרו בעצים ואישו, להרבות כבוד שמים במצווה.

ל. “וישא אברהם את עיניו והנה אייל אחר נאחז בסבך בקרניו" (שם, יג) - אברהם אבינו ע"ה מחפש לעשות לכבוד ה' יתברך, וזימנו לו כן משמים.

פרשת חיי שרה

לא. “ויקד האיש וישתחו לה'" (כד, כו) - כשעניין מסוים מסתדר ומגיע לכדי שלמות, צריך להרגיש ולהראות כבוד שמים ולהשתחוות, כאליעזר עבד אברהם, והוא בבחינת 'ולך נאה להודות', רק לך שהכל ממך.

פרשת תולדות

לב. “ויבן שם מזבח ויקרא בשם ה'" (כו, כה) - יצחק אבינו ע"ה קרא בשם ה' יתברך לפרסם כבוד שמים, ולא מכוחו של אברהם אבינו ע"ה אלא מכח עצמו, שהבין כעת שהעיקר לקדש שם שמים. ונתקיים בו “כי היה ה' עמך" (שם, כח).

לג. “הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו" (כז, כב) - יעקב אבינו ע"ה לא משנה קולו בפני יצחק, כי לא נצטווה על כך מאימו, וכתוב "תתן אמת ליעקב" (מיכה ז, כ). ובזה קידש שם שמים שלא לשנות אלא רק בלבוש בציווי אמו, וזכה לברכות עם קול יעקב (ועיין בדרשות הבא"ח).

פרשת ויצא

לד. “ויהי בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה" (כט, כ) - את העבודה שזימן לו ה' יתברך כיצד להוליד שבטי יה, ואהב מה שה' אוהב ועושה על ידו, וזכה להוליד את כל שבטי יה בלי הפרעות כלל.

לה. “וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה" (שם, לא) - מי ששנאוי הוא קשור יותר לה' יתברך, בבחינת "והאלוקים יבקש את נרדף" (קהלת ג, טו). וכשמתפלל וכשמתפלל ומבקש ישועות קל להם להתקבל ולהתממש, ויש בזה קידוש שם שמים, וזה כבוד שמים כל רגע, וזכתה להוליד חצי שבטי יה.

לו. “הפעם אודה את ה'" (כט, לה) - להודות לה' גם על הלידה, אף על פי שנראה כדבר טבעי ביותר, ויש בזה כבוד שמים גדול.

לז. “ויברכני ה' בגללך" (ל, כז) - תלמיד חכם מקדש תמיד שם שמים וכבוד שמים, ומביא ברכה לסובבים אותו (עי' ברכות מב.).

לח. “ויקח לו יעקב מקל לבנה וגו' ויפצל בהם" (שם, לז) - תלמיד חכם עושה מעשים הנראים לעיני כל כחומריים, אך באמת הינם עם כוונות קדושות כמו תפילין (זוה"ק שם), ובזה מרבה כבוד שמים. וכך זכה יעקב אבינו לעושר וכבוד ופוריות בשפע גדול.

לט. “הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה" (לא, מ) - יעקב אבינו עשה שמירה מעולה על צאן לבן חמיו, כמו שומרי העיר בלילה על גופם וממונם (ב"מ צג:), ובוודאי זה עשה בשמים רעש גדול, שראו כיצד מתנהג בן תורה ודואג על ממונו של חמיו, ויש בכך גם כבוד שמים בבחינת “תתן אמת ליעקב" וזכה לעזרת המלאכים (עיין פירש"י).

מ. “ויקרא לאחיו לאכול לחם" (שם, נד) - יעקב אבינו ע"ה מכין סעודה לכולם להראות שלום, וזה כבוד שמים, והתוצאות חיבוקים, נשיקות וברכות, "וישב לבן למקומו" (לב, א).

פרשת וישלח

מא. “ויזרח לו השמש" (לב, לב) - המקדש שם שמים כמו יעקב אבינו זוכה לכך ששמש זרחה בעבורו (חולין צא:).

מב. “הילדים אשר חנן אלוקים את עבדך" (לג, ה) - יעקב אבינו מרגיש תמיד שהכל מה' יתברך בתורת מתנת חינם, וזה בוודאי כבוד שמים תמידי להרגיש כך תמיד שהכל מתנה משמים.

מג. “וילך ראובן וישכב את בלהה" (לה, כב) - פגע בכבוד השכינה ובכבוד אביו, וכאילו שכב (שבת נה:), ובכך היה חוסר כבוד שמים.

פרשת וישב

מד. “ויאמר יהודה הוציאוה ותישרף" (לח, כד) - תמר מנעה חילול ה' ולא גילתה את האמת מעצמה על מנת שלא לבייש את יהודה, ואם יודה מעצמו יודה, ואם לאו, תישרף ולא תלבין פניו (ועיין פרש"י ברכות מג:), וזכתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים (סוטה י:).

מה. “ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני" (שם, כו) - יהודה קידש שם שמים במה שהודה, וזכה גם להראות דוגמא לאחרים, ובזכותו גם ראובן הודה במעשי בלהה (מכות יא:). ויהודה קידש שם שמים בפרהסיא (סוטה י:), ובזכותו ניצלו חנניה מישאל ועזריה (שם), ובזכותו כל עם ישראל נקראים בשם 'יהודי' (עיין תרגום יונתן בן עזיאל פ' ויחי על הפסוק יהודה אתה יודוך אחיך).

מו. “ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף" (לט, ה) - יוסף מרבה כבוד שמים, ו'תיכף לתלמידי חכמים ברכה' (ברכות מב.).

מז. “ויעזב בגדה בידו וינס ויצא החוצה" (שם, יב) - וזכה לקדש שם שמים על ידי שברח מעבירה, וכן בזכות “וינס החוצה" זכו בני ישראל ל"הים ראה וינוס" (זוה"ק).

פרשת מקץ

מח. “בלעדי אלוקים יענה את שלום פרעה" (מא, טז) - יוסף קידש שם שמים בעיני פרעה שהכל מה' יתברך ונעשה מלך.

מט. “לא ירים איש את ידו ואת רגלו" (שם, מד) - יוסף הצדיק עשה כבוד שמים בכל איבריו, וקיבל שכר על כל אבר ואבר: פה שלא נשק לעבירה “על פיך ישק כל עמי", גופו “וילבש בגדי שש", צוארו “וישם רביד הזהב על צוארו" , ידיו “ויסר המלך וגו' מעל ידו, ויתן אותה על יד יוסף" , מחשבתו “ויקראו לפניו אברך" (מד"ר מקץ פרשה צ סי' ג). 'עין שלא רצתה ליזון ממה שאינו שלו אין עין הרע שולט בו' (ברכות כ.).

פרשת ויגש

נ. “כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם" (מה, ה) - יוסף הצדיק מרבה כבוד שמים שהכל מה' יתברך בשלמות.

נא. “אל תרגזו בדרך" (שם, כד) - מכאן למדים כבוד שמים, איך יוסף הצדיק מבקש שלא לעשות ריב בין האחים, וכן לא להזיק לאחרים אף שאח שלכם מלך, ולהמשיך בצניעות ובענווה (עיין בעל הטורים ובגמ' תענית י:).

נב. “עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים" (שם, כו) - רואים בפסוק כבוד שמים, שיוסף מושל במצרים, ומצרים לא מושלת עליו, שלא נגרר אחריהם כלל ועיקר.

נג. “ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות" (מו, כח) - ופירש רש"י לפתוח בית תלמוד, ומכאן על כבוד שמים הגדול שחושב עליו יעקב אבינו ע"ה בתחילת בואו למצרים.

נד. “ויבך על צואריו עוד" (שם, כט) - יוסף הוא שבכה ויעקב לא בכה, מפני שקרא קריאת שמע, ודווקא ברגע זה בכדי להרבות כבוד שמים.

נה. “שלושים ומאת שנה מעט ורעים" (מז, ט) - יעקב אבינו ע"ה נענש על כך שסיפר את צרותיו לפרעה, ואין בזה כבוד שמים, ולכן הורידו לו על כך שלושים ושלוש שנים מחייו, על כל מילה שנה וגם על המילים ששאלו פרעה, ובמקום ק"פ שנה חי קמ"ז שנה.

פרשת ויחי

נו. “וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר" (מח, יד) - אפרים היה אברך, בן תורה ותלמיד חכם, וזה כבוד שמים, שמשבח ומתפאר מאפרים שעוסק בתורה, ולא ממנשה שהגם שעסק בתורה, מכל מקום הקדיש הרבה מזמנו לענייני המלכות של יוסף.

נז. “ויקרא בהם שמי ושם אבותי" (שם, טז) - זה כבוד שמים להראות לכולם שקודם התורה, דהיינו “שמי יעקב" כנגד עמוד התורה, ורק אחר כך חסד כנגד אברהם אביו שהיה עמוד החסד.

נח. “בחרבי ובקשתי" (שם, כב) - תרגם אונקולוס בצלותי ובבעותי, והוא כבוד שמים גדול לתאר את כח התְפִלָה והבקשה ככלי מלחמה ממש כחרב וקשת.

נט. “ואתם חשבתם עלי רעה אלוקים חשבה לטובה" (נ, כ) - כמה כבוד שמים יש כאן להפוך הכל לאמונה בה' יתברך.

פרשת שמות

ס. “ותיראן המילדות את האלוקים" (א, יז) - כבוד שמים גדול שלא לפחד מפרעה הרשע 'השולט' בעולם אלא רק מה' יתברך, ולא דיין שלא קיימו דבריו אלא אדרבה הוסיפו לעשות עמהם טובות (מד"ר פ' שמות א סי' טו).

סא. “ויעש להם בתים" (שם, כא) - וקיבלו שכר יראה ותורה ולהקים בתי כהונה ולויה על שזכו לקדש שם שמים (מד"ר פ' ויקהל פרשה מח סי' ד).

סב. “וינהג את הצאן אחר המדבר" (ג, א) - משה רבינו דאג לצאנו ואף נשא גדי מסכן על כתפיו, ומי שדואג כך לבעלי חיים על אחת כמה וכמה לעם ישראל, ויש בזה כבוד שמים, וזכה להיות מנהיג לישראל (מד"ר פ' שמות פרשה ב סי' ב).

סג. “וראך ושמח בלבו" (ד, יד) - כמה כבוד שמים יש כאן שאהרון הכהן לא מקנא, ולהיפך, שמח בלבו במעלת משה אחיו הקטן. ובזכות לבו הטוב זכה לחושן המשפט על לבו (מד"ר פ' שמות פרשה ג סי' יז).

סד. “ויפגשהו ה' ויבקש המיתו" (שם, כד) - היה כאן כעין זלזול בכבוד שמים שעסק בצרכיו לפני המילה (נדרים לב.).

סה. “למה הרעותה וגו' למה זה שלחתני" (ה, כב) - ונענש בכך שלא יכנס לארץ, מפני שיש כאן פגיעה בכבוד שמים (מד"ר פ' שמות פרשה ה סי' כב).

פרשת וארא

סו. “ויקח עמרם את יוכבד דודתו" (ו, כו) - לאחר קבלת התורה זה איסור כרת והבנים ממזרים, ולפני קבלת התורה זה מותר וזה מצווה מפני שראה שזה התיקון וזה כבוד שמים, ונולדו מנהיגי הדור ('נפש החיים' שער א' פ' כא).

סז. “שלח את עמי ויעבדוני במדבר" (ז, טז) - לא מספיק להיות בן חורין אלא אף במדבר להיות עובדי ה', וזה כבוד שמים.

סח. “וימותו הצפרדעים מן הבתים מן החצרות ומן השדות" (ח, ט) - הצפרדעים שבתנורים לא מתו, כי עשו כבוד שמים ומסרו נפשם על קידוש ה', ונשארו בחיים (עיין בעה"ט וגמ' פסחים נג:).

פרשת בא

סט. “ולמען תספר וגו' את אשר התעללתי במצרים" (י, ב) - מצווה לספר סיפורי אמונה, ויציאת מצרים הינו סיפור באמונה ובהשגחה פרטית, וזה כבוד שמים גדול לכבוד ה' יתברך.

ע. “ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית" (יב, ג) - כבוד שמים גדול הוא שלקחו את העבודה זרה שלהם ושחטוהו וצלו וזרקו את עצמותיו לרחוב ולא פחדו, וזה מסירות נפש של ישראל במצרים (זוה"ק שם).

עא. “ושמרתם את המצות" (שם, יז) - 'אל תקרי מצות אלא מצוות, מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה' (מכילתא שם). כבוד שמים הוא להיות זהיר וזריז במצוות.

פרשת בשלח

עב. “ויקח משה את עצמות יוסף" (יג, יט) - “חכם לב יקח מצוות" (משלי י, ח) זה משה רבינו ע"ה. וכבוד שמים הוא להתעסק ולקיים מצוות ה' (מד"ר פ' בשלח פרשה כ סי' יט).

עג. “בתוך הים ביבשה" (יד, כב) - כבוד שמים לשמוע בקול ה' יתברך על ידי משה רבינו, ולהיכנס לתוך הים ולעשות מסירות נפש לכבוד ה' יתברך (אוה"ח הקדוש).

עד. “ה' ימלוך לעולם ועד" (טו, יח) - כאן הושלם כבוד שמים, שהמצרים טובעים בים ועם ישראל חיים וקיימים, וכולם צועקים “ה' ימלוך לעולם ועד".

עה. “אם שמוע תשמע לקול ה' אלוקיך" (שם, כו) - כבוד שמים גדול לשמוע ולעשות מצוותיו וחוקותיו ולילך בדרך הישר בעיניו.

עו. “קח צנצנת אחת ותן שמה" (טז, לג) - זו תזכורת שהפרנסה משמים יום יום, וזה כבוד שמים (ועיין ירמיה ב, לא).

עז. “ויהי ידיו אמונה עד בא השמש" (יז, יב) - כמה כבוד שמים יש כאן שרואים בעת המלחמה שהכל בזכות התְפִלָה (ועיין בתרגום).

פרשת יתרו

עח. “ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים" (יח, י) - יתרו קידש שם שמים

ובירך את ה' על הניסים שעשה לישראל (ועיין ברכות נד.).

פרשת משפטים

עט. “אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו" (כא, ג) - כאן רואים כבוד שמים, כיצד דואגים למשפחת העבד העברי שגנב, ודואגים לפרנס את בני משפחתו בכדי שלא ימותו ברעב, בבחינת "דרכיה דרכי נועם" (משלי ג, יז).

פ. “השב תשיבנו לו, כי תראה חמור שונאך וגו' עזוב תעזוב עמו" (כג, ד) - וזה כבוד שמים גדול לעזור לאויבך ולשונאך בגלל ציווי ה'.

פא. “כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" (כד, ז) - זה כבוד שמים גדול, לעשות ולקיים רצון ה' בלי להבין כלל.

פרשת תרומה

פב. “ויקחו לי תרומה" (כה, ב) - על ידי התרומה רואים כבוד שמים, ואהבת ה' יתברך לתרום בעין טובה, לשם שמים, מכל הלב, לפאר ולרומם בית ה'.

פג. “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שם, ח) - בית יהודי השומר תורה ומצוות דומה ממש לבית המקדש, “בתוכם" בתוך לבו ובתוך ביתו של כל אחד ואחד (ועיין תענית יא. ו'בתורת משה' לכמוה"ר משה אלשיך זיע"א).

פד. “לחם פנים לפני תמיד" (שם, ל) - “תמיד", פשוטו כמשמעו לעולם ועד (מנחות צט:), “לחם" רמז לפרנסה, להרגיש תמיד במחשבה שהפרנסה מאת ה' יתברך (ועיין 'ספר החינוך' מצווה צז).

פרשת תצוה

פה. “ועשית בגדי קודש וגו' לכבוד ולתפארת" (כח, ב) - גם בבגדים שלובש צריך שיהיו לפי ההלכה באופן שיש בהם כבוד שמים, וכן גופו יהיה נקי לכבוד קונו (ועיין שבת נ:).

פו. “ונקדש בכבודי" (כט, מג) - לפעמים מתקדש שם שמים על ידי מיתה, כמו בני אהרן (זבחים קטו:), ואשרי הזוכה לכך. ומסתברא שהתנהגות של מסירות נפש נגד הטבע והשכל דינם שווה, גם כשהוא חי, בבחינת 'במיתתם קרויים חיים' (ברכות יח.).

פרשת כי תשא

פז. “לחשוב מחשבות" (לא, ד) - על ידי מחשבות טהורות נברא מלאך (מהרש"א מכות י:) ומשפיע על הכלים והבגדים, וכן על הזהב שתורמים, בבחינת 'קורות ביתו ואבני ביתו מעידים בו' (חגיגה טז.), וכבוד שמים משפיע על כל הסובב על ידי מעשה האדם.

פח. “ומשרתו יהושע וגו' לא ימיש מתוך האוהל" (לג, יא) - עמל ושקידה בתורה, הרי זה כבוד שמים הגדול ביותר, וזכה לכך יהושע תלמיד משה יותר מבניו של אהרן (רש"י ריש מסכת אבות), וגם סידר הספסלים וניקה את בית המדרש, וזה שלמות בכבוד שמים (מד"ר פ' פנחס).

פט. “כי מצאת חן בעיני" (שם, יז) - בעל ענווה הרי הוא מקדש שם שמים, וזכה לכך משה רבינו, וכן זכה למציאת חן בעיני ה' יתברך, וכן מצינו אצל דוד המלך ע"ה כידוע (עיין רבינו חננאל יומא כב:).

פרשת ויקהל

צ. “וכל איש חכם לב אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה" (לו, א) - כל מי שרוצה לקדש שם שמים ולעשות כלים לכבוד ה' בבחינת "ויגבה לבו בדרכי ה'" (דברי הימים ב יז, ו), נעשה חכם ומבין ועושה (רמב"ן).

צא. “במראות הצובאות" (לח, ח) - אלו הנשים שעשו כבוד שמים ותרמו כלים שיש בהם יופי לנשים לכבוד ה' וסילקו עצמן מיופי חיצוני, ונתקבל באהבה לפני ה' יתברך, וזה חביב מהכל (ועיין פרש"י).

פרשת פקודי

צב. “כאשר ציווה ה' את משה" (לט, ז) - ח"י פעמים כתוב כן על עשיית כל הכלים והבגדים, שיש בזה כבוד שמים שדקדקו לעשות בדיוק כפי רצון ה' יתברך (ועיין בבעל הטורים).

צג. “ויביאו את המשכן אל משה" (שם, לג) - ללמד שזה כבוד שמים גדול, כאשר גדול הדור עושה ומקים ומסיים וחותם את המלאכה, ובאמת שכל העסקנים טובים אבל העיקר גדול הדור.

פרשת ויקרא

צד. “ויקרא אל משה" (א, א) - משה רבינו בענווה הטהורה שלו לא נכנס לאהל מועד מבלי רשות מה' יתברך, אף על פי שהוא כבעל הבית על המשכן שהרי הוא הקים אותו, והתנהג כמו תלמיד, והקדוש ברוך הוא הזמינו להיכנס, וזה כבוד שמים.

צה. “וערכו את הפדר" (שם, ח) – "פדר" הוא חלב דק ופרוס המפריד בין הקרביים התחתונות לקרביים העליונות, ולכך אמרו רבותינו (יומא כו.) שיהא פורס הפדר על בית השחיטה שזהו דרך כבוד של מעלה שהחלב ההוא ראוי לפרסו ולכסות בו (הרמב"ן).

צו. “ונפש כי תקריב" (ב, א) – עני, אף שמביא קורבן סולת שהוא דבר פשוט, כיוון שמביאו מכל הלב בענווה טהורה, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב נפשו (עיין פרש"י ומנחות קי.).

צז. “כל חלב לה'" (ג, טז) לכבוד ה' יתברך להביא מהמשובח. ואפילו אוכל לעני ובגד לנזקק לתת מהמשובח (יו"ד סי' רמט).

צח. “אשר נשיא יחטא וגו' ה' אלוקיו" (ד, כב) - שאין על גביו אלא ה' אלוקיו, וזה כבוד שמים (הוריות י.).

פרשת צו

צט. “והרים את הדשן" (ו, ג) - מצווה להגדיל כבוד הבית ולהדרו בכל יכולתנו, ונוי הוא למזבח לפנות הדשן ('ספר החינוך' מ"ע קלא).

ק. “אש תמיד וגו' לא תכבה" (שם, ו) - שני גזירי עצים כל יום, בבוקר בכהן אחד ובערב בשני כהנים (יומא כו:), להרבות כבוד שמים ולהסתיר הנס (שם מ"ע קלב).

קא. “וכל מנחה וגו' לכל בני אהרון תהיה איש כאחיו" (ז, ט) - ואוכלים כל כהני המשמרות מהמנחה, ואסור לחלק מנחות כנגד זבחים וכיוצא בזה (מנחות עב סע"ב), ובזה יש כבוד שמים שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים (פסחים נט:).

פרשת שמיני

קב. “אשר לא ציווה אותם" (י, א) - כלומר, אף על פי שהכוונה טובה, אבל כשאין במקום ציווי ה' יתברך אין כאן כבוד שמים.

קג. “וידום אהרון" (שם, ג) - על ידי השתיקה נעשה כבוד שמים גדול שגם בלבו קיבל באהבה, וקיבל שכר מיד על כך (זבחים קטו:).

קד. “וישמע משה ויטב בעיניו" (שם, כ) - הודה ואמר שמעתי ושכחתי (זבחים קא.), וכמה כבוד שמים יש כאן, ופירסם כן בכל מחנה ישראל (תרגום יונתן בן עוזיאל, שם).

קה. “זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה" (יא, ב) - כמה כבוד שמים יש בדבר שהתורה מנתה שבע חיות טהורות ושלוש בהמות טהורות, וארבע חיות טמאות שהן: גמל, חזיר, ארנבת ושפן, שיש להן סימן טהרה אחד. וזאת רק על פי ה' יתברך, שתורה מן השמים, ורואים כאן כבוד שמים.

פרשת תזריע

קו. “אדם כי יהיה בעור בשרו וגו' והובא אל אהרון הכהן" (יג, ב) - זה כבוד שמים, לא הולכים לרופא עור, אלא באים לחכם ולכהן ובודקים יחד אם נכשל בעבירה או לא, וזה חידוש שגוף האדם כפוף לתורה.

קז. “והצרוע אשר בו הנגע וגו' טמא טמא יקרא" (שם, מה) - וזה כבוד שמים כשצועק לעזרה ברחוב בכדי שיתפללו עליו, ולא מבקש טיפול רפואי וכיוצא בזה, אלא רק קיום המצוות הוא מסלק את כל המחלות (שבת סז.), פלא פלאים.

פרשת מצורע

קח. “ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" (יד, לד) - מבואר בזוהר הקדוש (עה"פ) כי הבית נטמא על ידי עבירות, ולכן נאסר בנין של עבודה זרה וכדומה, וכשבונים בית יאמר בפיו: 'בית זה לכבוד ה' יתברך', ואין פרץ ואין יוצאת (תהלים קמד, יד).

פרשת אחרי

קט. “בקורבתם לפני ה' וימותו" (טז, א) - נדב ואביהו התקרבו מתוך מחשבה נכונה בכדי להתקרב יותר לה' יתברך, ובכך היו בסכנה, ובמחשבתם היה כבוד שמים.

קי. “אשר יעשה האדם אותם וחי בהם" (יח, ה) - נאמרו בזה כמה פירושים: א. על ידי המצוות שמקיים בעולם הזה, יזכה לחיים בעולם הבא. ב. וחי בהם בעולם הזה. כלומר, מי שחי על פי חוקי ומשפטי התורה וההלכה ומקדש בזה שם שמים, זוכה לחיים בעולם הזה ויודע תמיד להיות חכם ולהסתדר ולהתגבר על קשיי החיים. יש כבוד שמים ויש כבוד האדם. ג. 'וחי בהם ולא שימות בהם', והכוונה לפיקוח נפש שדוחה איסורי תורה (יומא פה:).

קיא. “ושמרתם את משמרתי וגו' מחוקות התועבות וגו' ולא תטמאו בהם" (שם, ל) - העושה משמרת לתורה מקדש שם שמים (ועיין רש"י ביצה ב:).

פרשת קדושים

קיב. “קדושים תהיו" (יט, ב) - לא להיות נבל ברשות התורה (רמב"ן שם), ובזה מרבה כבוד שמים.

קיג. “לפני עיוור לא תיתן מכשול" (שם, יד) - אין הכוונה דווקא לעיוור, אלא לכל מי שלא יודע ויכול להיכשל או שהתאווה מסמא את עיניו אל תחטיא אותו, ובזה יתרבה כבוד שמים (ועיין ע"ז ו. ופיהמ"ש להרמב"ם פ"ה דשביעית מ"ט).

קיד. “ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" (כ, כו) - מי שעושה הבדלה מהגוים, הרי מקדש בזה שם שמים ושייך לה' יתברך (ועיין פרש"י).

פרשת אמור

קטו. “קדושים יהיו וגו' ולא יחללו" (כא, ו) - כהנים שומרים על קדושתם ומרבים כבוד שמים, כי הם מקריבים את הקורבנות, וצריך שיהיה ניכר במעשיהם כבוד שמים.

קטז. “כל איש אשר בו מום וגו' לא יגש להקריב" (שם, כא) - ודין זה אינו פגיעה בכבוד הכהנים בעלי המומים, אלא אדרבה מקדשים הם שם שמים, כאשר מוותרים לכהנים אחרים השלמים בגופם. ויש כאן שב ואל תעשה שיש בו כבוד שמים.

קיז. “ונקדשתי בתוך בני ישראל" (כב, לב) - צריך שיהיה ניכר על ידינו קידוש השם ורצון להרבות כבוד שמים, ולא להיפך חס ושלום. ומרומז בפסוק (שם) “ועשיתם אתם ", נכתב "אתם" בלא וא"ו היינו ועשיתם אתם, להיות חפצא של יהודי שרואים עליו כבוד שמים.

קיח. “ובקוצרכם את קציר ארצכם, לא תכלה פאת שדך בקוצרך, ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר" (כג, כב) - טעם הדבר שדווקא סמוך לעניין העומר נזכר עניין מתנות עניים, ללמדנו אף כשקוצרים שעורים לקורבן, יש ליתן את הדעת שלא לשכוח את העניים, וכן אם יש פאה ולקט להשאיר עבורם. ובזה יש כבוד שמים ללמדנו עד כמה ה' יתברך רחמן

(פי' 'המשך חכמה').

קיט. “בסוכות תשבו שבעת ימים" (שם, מב) - מכל קיום מצוות המועדים רואים בזה כבוד שמים גדול: שבסוכות עוזבים את הבית ויושבים בסוכה, בפסח עוזבים את הלחם, בחג השבועות עוזבים את השינה במיטה. להראות שהבית לא קובע והלחם לא קובע והשינה לא קובעת, אלא אנחנו אך ורק בידי ה' יתברך. וזה כבוד שמים גדול לזכור תמיד מה עבר עלינו וזכינו לבוא לארץ הקודש להיות עם סגולה ולקבל את התורה.

קכ. “על המנורה הטהורה על השולחן הטהור" (כד, ד) - אלו שני כלים שלא היה עליהם דם בבית המקדש, ולכן רק הם נקראו בשם 'טהורים'. שבשמים לא אוהבים דם, אלא אוהבים עדינות, אהבה ודרכי נועם, והעושה כן הרי זה מקדש שם שמים.

פרשת בהר

קכא. “ושבתה הארץ שבת לה'" (כה, ב) - לרמז שה' יתברך בלבד בעל הבית ורק הוא קובע, וזה כבוד שמים.

קכב. “ובאחיכם בני ישראל וגו' לא תרדה בו בפרך" (שם, מו) - כאשר יש בעיות בין אדם לחברו ואף על פי כן מכבדים זה את זה, מתרבה על ידי זה כבוד שמים.

פרשת בחוקותי

קכג. “אם בחוקותי תלכו" (כו, ג) - על ידי קיום התורה והמצוות יש כבוד שמים, ולכן זוכים לשפע גדול כמו שכתוב בהמשך הפסוק.

תוכן העניינים

הנהגות אמונה מעשית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה