פרק ח' - קיום המצוות · המעוררים
בנערותי, ראיתי תמיד בירושלים עיר הקודש מודעות קטנות בבתי כנסיות וכיוצא בהם המעוררים על מצוות שניתן להיכשל בהם. לדוגמא: להיזהר מחיתוך הלחם על הנייר המודבק עליו שלא יהיה מוחק בשבת למחמירים.
ופעם ראיתי מודעה של המעוררים שהכותרת עליו היתה: 'אל תהיה שקרן', וסיקרן אותי לקרוא מה כתוב שם, והעירו שם בלשון קשה, כיצד אתה אומר בברכת מעין שבע 'לפניו נעבוד ביראה ופחד', האם זה אמת?! האם אתה מכוון בתְפִלָּתְך?! האם אתה מרגיש פחד ויראה בבית הכנסת “ומקדשי תיראו" (ויקרא יט, כו)?! וזה היה הכותרת. ובאמת זה מעורר את הנפש.
וכיום, כמעט שלא רואים כן, ומשרבו הבעיות, בטלו המעוררין (ומרומז במשנה סוף מעשר שני). וכיום, התרבו הספסלים בבית המדרש וספרים יקרים וחשובים המעוררים על דברים שאנשים נכשלים בהם, ולפעמים על דברים נוספים שלא יכשלו בהם, וכמובן שתמיד יש לעורר ולחזק. ונכתבו כאן דברים המעוררים נרדמים, 'מן הבא בידו', מנחה לכבוד ה' יתברך.
סה. כשאוסף כסף לקופת בית הכנסת, בעת ?ְפִ?ָת מנחה, עדיף לאסוף בזמן אמירת הקטורת ו"אשרי", ולא בחזרה של מנחה (ועיין יבי"א ח"ג סי' ד אות א).
סו. לעורר בזמן אמירת "אשרי" לפני הקדיש במנחה, על כיבוי הטלפון, שלא תצא תקלה.
סז. בזמן הקמת ספר תורה לעמוד בשתיקה מוחלטת ולשיר לכבוד התורה, ולהימנע אפילו מדברי תורה או אמירת תהלים ברגע זה (ועיין בגמרא ע"ז כד: וסוטה לה:).
סח. לעשות בכל מקום שיעור תורה בדקדוק בתְפִלָה, על הפיסוק וההיגוי הנכון, ורבינו הקדוש הרב נאמ"ן שליט"א מעורר על כך תמיד, ועיין בעניין התְפִלָה מה שכתבנו בזה.
סט. לאהוב להיות חזן, ולקדש בזה שם שמים, וזה עדיף מלעלות לתורה שאין זו חובה. והחזן בהיגוי הנכון מקדש שם שמים, ואשריו, ולומדים ממנו, ויש כאן זיכוי הרבים גדול.
ע. ללמוד תורה ולהתחזק בשיעורי תורה חובה גדולה יותר מלעלות לתורה, כי תחילת דינו של האדם על קביעות לימוד התורה, ועל עליה לתורה לא תובעים בשמים. ודומה לזה, לקנות ספרי קודש ללמוד בהם בזה הזמן, שזה מצווה יותר גדולה מלכתוב ספר תורה (כמבואר ביו"ד סי' ער סע' ב).
עא. לחזק ולייסד שיעורי תורה בין מנחה לערבית, ועל ידי כך ירוויחו כמה דברים: א. מצוות לימוד תורה. ב. לחבר יום ולילה בתורה כמו שכתב השל"ה, והביא דבריו המשנה ברורה (סי' א ס"ק ב). ג. להתפלל ערבית בצאת הכוכבים, ולא קודם, שזה עיקר זמנה ומצווה מן המובחר (ועיין הלכה ברורה סי' רל"ה). ד. זיכוי הרבים לכולם.
עב. הבבא סאלי זיע"א היה נוהג לקרוא בכל יום חמישה פרקי תהלים, ועדיף מעט בניגון, בכוונה ובזהירות לכבוד ה' יתברך (ועיין או"ח סי' א סע' ד, וסי' נא סע' ח).
עג. לחפש בית כנסת מפואר ברוחניות, וזה כולל: תְפִלָה בכוונה, בנחת, ללא דיבורים, שיעורי תורה תמידים כסדרם, רב בית הכנסת המחזק ומזכה את כולם בתורה ומידות טובות והנהגות קדושות. ואם חיסר אחת מכל אלה, חייב לחפש בית כנסת אחר.
עד. לאהוב את לימוד ההלכה, תנ"ך, דפי גמרא ופרקי משנה, ולהתרחק מלימודי הקבלה בצעירותו.
עה. ללמוד בספר 'חיים בריאים כהלכה' של הרב אסחייק שליט"א, ויקיים בזה “ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" (דברים ד, טו).
עו. להתרחק מהאופנה והמודָה, כלומר להתרחק מלבוש מודרני צר וקצר, ונעליים עם שפיצים משונים, ושיער מפוזר ומסורק שלא מתאים לבן תורה. לאהוב מה שבריא ומועיל, אף שהוא יקר, אם זה הכרחי ומועיל עבורו.
עז. הגאון הצדיק רבינו ישראל מסלאנט זיע"א היה אומר: קמצן הוא מי שלא מוציא כשצריך, פזרן הוא מי שמוציא כשלא צריך, ושניהם מידות רעות.
עח. לברוח מהלוואות ומחובות, וכן מחובה בבנק [מינוס בלע"ז]. לא להאמין לפרסומים ומבצעים אם זה מיותר, ועיין בתורת כהנים (סו"פ ויקרא), שדל מביא תורים ובני יונה, ולא לוקח הלוואות בכדי להביא עגל, אף שהוא לבית המקדש.
עט. לחשוב לעשות בכל יום מעשה חסד עם יהודי, ובפרט עם אנשי ביתו.
פ. עסקני ציבור, גבאים, שמשים, עובדי מדינה ואפילו שרים בממשלה, צריכים להרגיש שהם עבדים של הציבור (עיין הוריות י רע"ב), ועל אחת כמה וכמה, שלא להתגאות עליהם, ויש על כך עונש גדול (ר"ה יז.).
פא. עיקר חינוך הילדים הוא על ידי דוגמא אישית של ההורים (סוכה נו:), והוא יותר מהתלמוד תורה, כי הבנים אוהבים אותם ולמדים מהם.
פב. לשמוח ליטול ידים לדבר שטיבולו במשקה, וירגיל עצמו לכך, אף כשפטור מעיקר הדין. ויש בזה כבוד שמים וזריזות בעבודת ה', וסגולה לעושר, כמו שזכה בזה רב חסדא (עיין שבת סב: ומו"ק כח.). ורבינו החזו"א זיע"א, הציץ פעם בסעודת מצווה, והתפלא כשראה שלא נוטלים ידיים כדין, ואף שהוא דבר שבחובה.
פג. מי שעדיין לא נשוי או לא נשואה, זו גזירה משמים, אך אין לשכור בית ולגור לבד, וזה סכנה רוחנית וגשמית, אלא יגורו אך ורק עם ההורים, ולצאת מההורים בשמחה כאשר יש חתן וכלה. ובזכות כיבוד הורים, הם יזכו להיות במהרה הורים.
פד. לעורר על כבודם של גדולי ישראל שליט"א בכל עת, ומי שמדבר נגד תלמידי חכמים, מצווה להתרחק ממנו, בין אם הוא תלמיד חכם ובין אם הוא רב בישיבה. ומורים ומורות הפוסלים רבנים וכשרויות, יש לברוח מהם, והם בסכנה, ויש למחות על כבוד שמים.
וידוע עד כמה נענש רבי אלעזר בן רשב"י זיע"א שלא מחה מספיק (בבא מציעא פד:). ולדעת רבינו הגר"ח קנייבסקי שליט"א (אורחות יושר עמ' ל"ו) יותר נח שימות, ולא יעביר מידות רעות לתלמידיו, עיין שם, נורא ואיום. ופעם המלצתי לסלק מורה שהתנהג כך בתלמוד תורה, וכן מורה בסמינר בית יעקב, ולשלם להם משכורת חודשית עד סוף השנה, והעיקר שלא לקלקל התלמידים, והעיקר למחות על כבוד שמים, והבן.
פה. לעורר תמיד על הצניעות והקדושה כמו “קדושים תהיו" (ויקרא יט, ב) שנאמר בהקהל (רש"י שם). וכן על חיזוק האמונה (רמב"ם פיהמ"ש סוף ברכות). ולהתפלל תמיד לה' יתברך לשנוא את האופנה והמודָה החיצונית, רחמנא ליצלן מהם.
פו. לעורר תמיד על ותרנות ומידות טובות, וכתר שם טוב עולה על כולם (מסכת אבות פ"ד מי"ג ע"ש).
פז. לא להֶראות מודרני ברחוב כגון בבלורית, מכנסיים צמודים ובושם מוגזם, ובפרט שזה משפיע גם על אחרים.
פח. לעורר על שידוכים, שמצווה גדולה להשתדל בזה ולשדך בצניעות ובקדושה, וזה חסד גדול, בבחינת “לא תעמוד על דם רעך" (ויקרא יט, טז), היינו על נשמת רעך ועל מזל טוב לרעך.
פט. לשאול על המשודך ועל המשודכת ולברר כמה שיותר. ורבינו החפץ חיים זיע"א היה אומר, גם על הכסף שנוהגים להתחייב זה לזה, לסכם לפני שנפגשים, שלא תצא תקלה ולא תהיה עגמת נפש חס ושלום.
צ. כשרואים בחור נחמד שלא עובד, לא לומד ולא עושה כלום, יש לכוונו למקום נכון ולהצילו ברוחניות ובגשמיות.
צא. רבינו המשנה ברורה (סי' רלו סק"א) מעורר על הזהירות בתפילת ערבית, שלא לדבר אחר עניית 'ברוך ה' המבורך', עיין שם.
צב. לעורר על המקיים מצוות הגבהת ספר התורה, שמעלתה גדולה יותר מכל העליות, ומזכה את הרבים המשתחווים באותה שעה, ומודים לה' יתברך (משנ"ב סי' קמז ס"ק יט). ולהזהיר את המגביה למעלה שלא יחזיק בצדדי הספר תורה בלבד, אלא יד אחת יניח תומכת מלמטה ויד שניה מהצד בתיק הספר תורה, ויקיים בזה את דברי הרמב"ן (דברים כז, כו) לקיים מצוות הקמת ספר תורה כדת וכדין, ובלי חשש סכנה חס ושלום.
צג. לעורר על קריאת התורה, שהעולה יקרא מילה במילה בלחש עם החזן, ולא ישמיע לאוזניו, ואין צורך שהעולה יקרא בקול רם לקהל, אלא להשאיר את הזכות ואת התענוג לחזן הקורא בתורה שטרח והכין את הקריאה, ולא להיות שונה מכל העולים לתורה, ויש בזה סמל הענווה וההכנעה.
צד. לעורר על קריאת שנים מקרא ואחד תרגום, לקרוא בשמחה, בכוונה, מילה במילה, כי זה תורת ה' יתברך, ובזה מראה שאוהב ומכבד התורה באמת ומכל הלב (ועיין בהקדמת הרמב"ן על התורה לחומש בראשית).
צה. לעורר במשפחה שלא צועקים בבית, ולדבר בנחת ובלשון טובה, שהדיבור לא יצא מקירות הבית החוצה, וכן לא צועקים בטלפון ולא בין בני המשפחה, ו"דברי חכמים בנחת נשמעים" (קהלת ט, יז).
צו. כדאי לעורר על עיתונים חופשיים המלאים לשון הרע, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ודינם כספרים חיצונים, וגרועים מעבודה זרה רחמנא ליצלן. והקורא בהם והשומע בתקשורת פרשנות שלהם, אסור לו להיות חזן וסופר סת"ם.
צז. לעורר על מורה לבר מצווה, ולהשפיע לקחת מורה בן תורה תלמיד חכם, שיוסיף לחזק את הילד בכיבוד הורים, אהבת התורה והיראה, ובוודאי זה ישפיע גם על ההורים כשיראו את הבן פורח ומשגשג.
צח. לעורר תמיד על חולי נפש למיניהם, או כאלה שנוטלים כדורים, או מטופלים בחרדות, דיכאון, פחד ועצבות, ירידה גדולה ועליה גדולה, שלא לפגוע בהם, ולא לזלזל בהם אלא להיפך, לכבדם ולעודדם ולהתייחס אליהם בכבוד, וכידוע שעליהם העולם עומד (עיין אור לציון מוסר).
צט. לעורר על שלום בית, ולהיזהר שלא לגרום מתח נפשי, חוסר שלווה וכיוצא בזה לבני הזוג או לילדים, ששלום בית מדאורייתא כל רגע ורגע. ויתכן לפעמים לוותר על תְפִלָה בציבור ושיעור תורה, ולדחות לשעה כיבוד הורים כדי לשמור על הבית, שיהיה מלא ברכת ה' ברוחני וגשמי.