אור ברסלב
הנהגות אמונה מעשית פרק ז' - הודאה לה'

הנהגות אמונה מעשית

פרק ז' - הודאה לה'

פרק ו' - ביאורי תְפִלָה

בו יבוארו הנהגות יקרות ומועילות וחשיבות עניין ההודאה לה' יתברך

א. עבודת קודש היא להגיש תודה לה’ יתברך על כל פעולה ופעולה, ולוּ הקטנה ביותר. וזהו הטעם שתיקנו לנו חכמים ‘מאה ברכות’ בכל יום, כדי שנאמר ונגיש מאה ‘תודות’ לפחות בכל יום.

שאלה: יהושע אמר לעכן: “שים נא כבוד לה’ אלוהי ישראל, ותן לו תודה" (יהושע ז, יט). כיצד ניתן לתת תודה לה’ יתברך באופן מעשי?

תשובה: זו עבודת קודש להגיש כל רגע ורגע תודה לה’ יתברך, כל מה שאתה רואה, נוגע, משתמש, נהנה, ממש להרגיש כן, בכל מכל כל, שהכל מה’ יתברך, ולהרהר במחשבה לעצמך 'תודה לה’ יתברך'.

ובכלל זה, לברך מאה ברכות לפחות בכל יום (שו"ע או"ח סי’ מו סע’ ג), שהם מאה תודות. וכן צדי"ק מצוות [צ’ אמנים, ד’ קדושות, י’ קדישים, ק’ ברכות], שהם תודות לה’ יתברך על כל הנשמה וכל הנשימה. ופעולת השתחויה, גם בזה יש גילוי על תודה לה’ יתברך, כמו שכתוב: “ואקוד ואשתחווה לה’" (בראשית כד, מח), “וישתחו אברהם" (שם כג, יב), “ויקדו וישתחוו" (שם מג, כח), “וישתחו ישראל על ראש המטה" (שם מז, לא).

וזה יועיל להרגיש כל היום “שויתי ה’ לנגדי תמיד" (תהלים טז, ח), כי בכל פעולה ופעולה, כולל הפשוטה ביותר שעושה, ה’ יתברך בעזרו, ומבטא כן באמירת תודה לה’ יתברך ואפילו במחשבה.

ויועיל להתחזק בנקודת האמונה הנזכרת, על ידי שימחיש לעצמו כן, כגון שרוצה לקחת לעצמו לבוש מסוים כגון חולצה, גרביים, מכנסיים, אך מוצא בגד שונה, פחות נֹח, פחות עדין, קצת לוחץ, אבל זה מה שיש כעת, והזמן קצר, ומכוון שזה מה’ יתברך וזה מה שנותן לו ה’ יתברך. בפרט אם יכול לקחת בעיניים עצומות מן הבא בידו, אשריו ואשרי חלקו, שמרגיש על ידי זה את ה’ יתברך באותו זמן.

וכן, בזמן האכילה, כאשר מגישים את האוכל בקערה מרכזית, שמשורת דרך ארץ צריך ליקח מן הבא לידו, היינו מהקרוב אליו, ולא יבחר חלק משובח יותר (בא"ח ש"ר פ’ בהר בחוקותי סע’ ז הל’ ז), ויאמין באמונה שלימה שזה מזומן לו משמים, ועל ידי כך מתבל האוכל בתבלין טעים של אמונה. וזה חלק מעבודת קודש של בעל אמונה.

ובכלל זה, כאשר המלצר באירוע שואל 'מה בשבילך?' שיאמר לו, אין לי בחירה מיוחדת, מה שתרצה גם אני רוצה. ואם טעים לו באמת מנה זו, אז יש כאן הרגש עבודה על תאוות האכילה, ובין כך ובין כך מתחזק באמונה.

ב. הטעם לחיוב מאה ברכות בכל יום על פי האמונה הוא, שנזכור את ה' יתברך בכל רגע ורגע ונזכה לקבל על ידי זה יראת שמים טהורה.

ומכאן, שכאשר רוצים לחזק את הציבור היקר ליראת שמים, יש לעורר על חיוב מאה ברכות בכל יום בכוונה, בהתלהבות ובשמחה גדולה.

שאלה: מה העניין והטעם בשלהם יש לברך מאה ברכות בכל יום?

תשובה: הנה מלבד הטעם המובא בטור (אור"ח ס' ק) שהוא מפני שהיו מתים מאה אנשים בכל יום בזמן דוד המלך, ולכן תיקנו לברך כל יום מאה ברכות שתעצר המגיפה. הנה, הרמב"ם (רפ"ק מהל' ברכות) מונה טעם נוסף שקשור לאמונה, שהרי צריך לזכור את ה' יתברך תמיד, ומשמים מסייעים לנו לעשות כן על ידי מאה ברכות כל יום, שבזה נזכור את ה' יתברך תמיד ונקבל יראת שמים.

ומכאן מודעה רבה לאורייתא, כשרוצים לכוון ולחזק את הציבור ליראת שמים, יש לעורר ולחזק את כולם על אמירת מאה ברכות ויותר, בכוונה בהתלהבות ובשמחה ובפיסוק נכון.

וכמו שידוע משם הרב צדקה זצ"ל ראש ישיבת 'פורת יוסף', שיש לחלק את הברכה לשלושה חלקים. וכידוע מהזוהר הקדוש (פ' במדבר קיז:) שיש לברך בשמחה, והישועות בדרך, ולהזכיר את ה' יתברך בשמחה ובהתלהבות, ויש בזה כבוד שמים, בעין טובה, לב טוב ואהבה שבלב, עיין שם. ואין לך קמיע גדול מזה.

ג. לא רק על עצם הנשימה יש לאדם להודות לה' יתברך כל רגע ורגע, אלא אף על איכות הנשימה, שאין שיעול והנשימה קלה ונעימה, יש להודות במאוד מאוד.

וכן, יש להודות לה' יתברך על הדופק הסדיר, על הלחץ דם המדויק ועל הסוכר היציב, ושכל רמ"ח האיברים ושס"ה הגידים פועלים במרץ נפלא ובלי הפסקה מאה ועשרים שנה לחיים טובים ולשלום!

שאלה: על הפסוק “כל הנשמה תהלל יה" (תהלים קנ, ו), דרשו חז"ל (מד"ר בראשית פי"ד סי' ט) שצריך להודות על כל נשימה ונשימה. עד היכן וכיצד צריך להודות?

תשובה: נראה שלא רק על עצם הנשימה יש להודות ולהלל, אלא גם לכוון להודות על איכות הנשימה, שאין שיעול, אין ליחה, אין דלקת, והנשימה קלה כמות שהיא, נעימה וטובה. וכדאי מידי פעם, כאשר שותה כוס תה בבית או קורא בספר, והכל שקט רגוע ושמח, להטות אוזן ולשמוע את הנשימות של עצמו ולכוון להודות לה' יתברך על כל נשימה ונשימה.

ויש להודות על הכמות ועל האיכות, על הדופק, על לחץ דם המדויק, על סוכר היציב, ועל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו הפועלים במרץ נפלא בלי הפסקה מאה ועשרים שנה.

ופעם רבינו הרא"ם שך זיע"א קיבל טיפול בבית החולים, והגיע הרופא הגדול לבקש ברכה. שאלו הרב: 'כל כמה זמן הרופא מחליף אוטו?' ענה הרופא כל שנתיים. אמר לו הרב, 'והלב שנתן לנו ה' יתברך מזמן הלידה, האם כדאי להחליף?' חייך הרופא ואמר: 'לא, לא, זה הכי טוב'.

ויתכן שהסגולה לאיזה אבר מסוים בגוף שנחלש ולא מתפקד בשלימות, שיכוון לקדשו ולעשות בו מצוות ולהודות לה' יתברך גם על אותו אבר באופן מיוחד. כגון, אם יש לו כאב בעיניים, יכוון לקדשם על ידי שישמור אותם מכל מראה רע, ורפואת הנשמה תשפיע חיות על אותו אבר גשמי לחיים טובים ושלום.

וראיה לכך מחנה הנביאה, שאמרה לפני ה' יתברך, ריבונו של עולם כל מה שבראת באשה לא בראת דבר אחד לבטלה, עיניים לראות, אוזניים לשמוע, חוטם להריח, פה לדבר, ידיים למלאכה, רגליים להליכה, כך תן לי בן ואניק בדדין שעל הלב (ברכות לא:). וביארו המפרשים, כי חנה עשתה מצוות בשלמות בכל איברי הגוף, לכן היה לה את הזכות לבקש בן שעל ידו תשלים איברי הגוף לגדל בנים תלמידי חכמים, והדברים נוראים.

ומכאן לענייננו שיש לכוון כן, וזה הקמיע הטוב ביותר להפוך את הגוף לבריא וקדוש. ושמעתי בקטנותי מפי הרב המקובל רבינו מרדכי שרעבי זיע"א, שבדורות שלנו האוויר טמא ולא עוזר קמיעים ולא כלום, והובא בספר הנחמד 'תמים תהיה' של רבינו הר"ר יעקב הלל שליט"א, עיין שם.

וצריך להבין שתרי"ג מצוות אלו הם תרי"ג קמיעות, תרי"ג עצות, תרי"ג הצלחות, תרי"ג בקשות, תרי"ג יסודות, שהכל תלוי בהם בלבד, בלי סגולות, בלי סיפורים ובלי לבלבל אנשים, ואשרי המבין זאת. ועיין בזוהר הקדוש (האזינו רצט.) שה' יתברך הוא זה שנותן לרופא חכם סייעתא דשמיא להצליח.

ד. אדם שיודע להודות לה' יתברך על הישועות הגדולות שעושה עמו בכל עת, זוכה לקבל הגנה תמידית, כמו שקיבל אברהם אבינו ע"ה שאמר לו הקדוש ברוך הוא: “אנכי מגן לך" (בראשית ט, א), והיינו שבזכות אמונתו הגדולה זכה לקבל הגנה תמידית.

ומאידך, אדם שאינו מודה לה' יתברך על הישועות הפוקדות אותו, ה' יתברך עושה לו נס גדול וחזק, כגון פחד וכדומה, כדי לעוררו משנתו ולהראות לו את הישועות, ואין הוא מקבל הגנה תמידית בחינם.

שאלה: מה פירוש המילים בברכת אבות 'מלך עוזר ומושיע ומגן'?

תשובה: 'עוזר' פירושו, כאשר מרגיש במעשיו ועסקיו בחיי היום יום ובכל מה שעושה שה' יתברך עוזר לו בכל צעד ושעל, ובעזרתו יתברך מצליח ומתקיים. וכך יש להרגיש תמיד שהכל נעשה רק בעזרת ה' יתברך, גם מה שנראה שזה בטבע ממש.

'מושיע' - היינו שה' יתברך מושיע אף בדברים שהם מעל הטבע, ממש כן, וכאשר מרגיש כן, מודה לה' יתברך מקירות לבו, כי ראה והרגיש את הנס שזכה לקבל מה' יתברך.

'מגן' – פירושו, על ניסים ונפלאות שה' עושה עימו, ושומר עליו, ופודה אותו מכל הצרות המתרגשות לבוא עליו, אף מבלי שידע עליהם כלל, ומגן עליו כתריס בפני הפורענות (אבות פ"ד מי"א).

ומי שרואה ישועות ויודע להודות לה' יתברך והוא חי עם האמונה, אז זוכה לקבל הגנה תמידית, כמו אברהם אבינו ע"ה שאמר לו ה' יתברך, בזכות אמונתו הגדולה: “אנוכי מגן לך" (בראשית טו, א).

ומי שלא מודה לה' יתברך על הישועות הנסתרות האלו, אין ברירה, וצריך להראות לו שזה נס, על ידי פחד גדול מאוד שיעבור עליו, ולא יקבל הגנה תמידית בחינם. והיום - בעת כתיבת השורות הנ"ל - י"ב תמוז תשע"ד, כבר נזרקו מעל מאתיים טילים מכיוון עזה על תושבי ישראל, וממש רואים ניסים גלויים איך שלא נגע ולא פגע, והוא משום האמור, שאין אנו מודים לה' מספיק על כל השמירה ששומר עלינו, וה' יתברך מראה לנו שרק הוא בעל מלחמות פועל ישועות.

ובזה נעריך תמיד את ההגנה התמידית על תושבי ישראל מה' יתברך, כבשה אחת בין שבעים זאבים, וגדול הרועה שמצילה (מדרש תנחומא תולדות אות ה). "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" (תהלים קלו, א).

ה. ה' יתברך כולו חסד ורחמים, וכל מה שעושה עימנו הכל הוא טוב מוחלט ללא שום רבב של רע חס ושלום.

וגם מה שנראה לנו כרע, אין הוא רע באמת, אלא שאנו במיעוט שכלנו טועים בדמיוננו לחשוב שזה רע, אבל האמת שזה טוב גמור.

ולכן, יש להודות תמיד לה' יתברך שהוא מלכנו, ולא מלך אחר עריץ ואכזר שכל מגמתו להשחית ולהרוס. ולזכור תמיד שאנחנו בידיים טובות!

שאלה: מה ההדגשה בברכת 'מודים' במה שאומרים: 'שאתה הוא ה' אלוקינו', דלכאורה מה היה חסר אם היו אומרים מודים אנחנו לך, צורינו צור חיינו וכו', מבלי להדגיש שאתה הוא ה' אלוקינו?

תשובה: יש לומר שאומרים זאת בכדי להודות תחילה על עצם זה שזכינו שה' הוא אלוקינו, ולא איזה בשר ודם שיש לו מידות רעות, עצבים, אכזריות, כעס וכיוצא בזה, אשר הורס ולא חומל, ומסכים לקלקל את הכל, ויש בזה שבח עצום לה' יתברך.

אבל ה' יתברך כולו חסד ורחמים, וכל מה שעושה עימנו הרי זה מצוין, אל רחום וחנון וכו', וזכות גדולה לנו לדעת את ה' יתברך, להאמין בו, לירא ממנו ולאהוב אותו יותר מכל דבר שבעולם, וזה מביא הרגשת ביטחון תמיד.

אשרינו שזכינו להיות בידי ה' יתברך, ועל זה מודים לה' יתברך בברכת 'מודים'.

ו. חסדי ה' מחולקים לשניים: 'חסדים גלויים' ו'חסדים נסתרים'. 'חסדים גלויים' הם חסדים שכולנו רואים בעיני הבשר שלנו, ואין צורך בעיניים מיוחדות כדי לראותם. ואילו 'חסדים נסתרים' הם חסדים שנראים לכאורה כצרה לאדם, ובכדי לראות את הטוב שבהם יש צורך בעיניים שרואות עמוק הרבה יותר – עיניים רוחניות.

ולכן, יש להתפלל לה' יתברך שיזכה אותנו בכל עת לעיניים רוחניות אלו, עיניים של אמונה, כדי שנוכל לראות את חסדיו הנסתרים מעיני הבשר שלנו.

שאלה: כתוב בתהלים (פה, ח) “הראנו ה' חסדך וגו'". מדוע כתוב “הראנו חסדך" ולא כתוב “תן לנו חסדך"?

תשובה: אומרים בשם האדמו"ר בעל התניא, כי חסדים כגון בריאות, פרנסה בשפע, שלום בית ונחת מהילדים וכיוצא בזה, הם בחינת 'חסדים גלויים', לעומתם חוסר בריאות, קושי בפרנסה, חוסר בשלום בית ואי שביעות נחת מהילדים וכיוצא בזה, הם בחינת 'חסדים נסתרים'.

וידוע ומובן, כי הדבר הנסתר גבוה הרבה יותר מהדבר הנגלה, ולחסדים הגלויים לא צריך עיניים מיוחדות כדי לראות את החסד שבהן, ואפשר להסתפק בזוג עיניים חומריות. אבל לחסדים הנסתרים צריך עיניים שרואות עמוק יותר, עיניים רוחניות.

וכלפי החסדים הללו, אמר דוד המלך ע"ה: “הראנו ה' חסדך", כלומר זכה אותנו בעיניים רוחניות לראות את הרחמים הגדולים שיש בחסדים הנסתרים.

ויש להתפלל שנזכה בעיניים של אמונה לראות כן, בבחינת גומל חסדים טובים (עי' חכמת שלמה בסידור יעב"ץ). וכן, בגמרא (סנהדרין נט:) 'אין דבר טמא יורד מן השמים', בבחינת “עיניך הלא לאמונה" (ירמיה ה, ג).

ז. כשיהודי קם בבוקר, מיד בהקיצו משנתו יש לו לכוון כמה כוונות. וזה יצא ראשונה, להגיש תודה לה' יתברך על השינה הנעימה ועל הקימה ועל רמ"ח איברים שחזרו למקומם. ויזדעזע ויתבייש מאימת הבורא, על שהחזיר לו נשמתו אשר הפקיד אצלו. ולאחר מכן, להגיש תודה על כל דבר ודבר שנותן לו ה' יתברך במשך היום כולו.

ואחר כך, יכוון שהיום יש לו שליחות מה' יתברך לקיים מצוות ולעשות קידוש ה' ולהרבות כבוד שמים בעולם. ומי שיודע את סדר יומו, ישא תְפִלָה שתהיה לו היום ברכה והצלחה בכל מעשי ידיו, וכח המשלח בשליח לחיים טובים.

ובלילה כשעולה על יצועיו, יניח ראשו על הכר, ויתן תודה לה' יתברך על שזכה אחרי יום עמוס לחזור לביתו לחיים טובים ולשלום.

שאלה: מה המחשבה הנכונה שצריך בעל אמונה לחשוב בעת קומו בבוקר לעבודת בוראו?

תשובה: צריך להרגיש איזה חסדים עושה עימו ה' יתברך, על השינה הנעימה, על הקימה ועל כל רמ"ח האיברים שחזרו לתפקד כרגיל, ויכוון על כל זה כשיאמר 'מודה אני' בכוונה גדולה.

ואחר כך, להרגיש שאומר תודה לה' יתברך בפרט על כל דבר ודבר: על המים, בית הכיסא, מגבת, בגדים, נעליים, הליכה, סדר ונקיון. להרגיש כל שניה 'תודה, תודה, תודה', גם כעת שאני כותב מילים אלו והעצמות זזות, והיד כותבת, והשכל פעיל, והנשימה מסודרת ולחץ הדם והסוכר מדויק להפליא, תודה, תודה, תודה.

גם יכוון על השליחות שיש לו מה' יתברך לעשות היום קידוש ה' ולהרבות כבוד שמים ולקיים מצוות. ומי שיודע את סדר יומו, יכוון ויתפלל בהרהור המחשבה, כשהוא עדיין יושב על מיטתו, ולבקש מה' יתברך ברכה והצלחה לכל הפעולות של אותו היום.

גם יכוון במה שכתב רבינו יונה ('ספר היראה' אות א'), שבכל בוקר בהקיצו משנתו יזדעזע ויהיה נרתע ונחפר [כלומר, מתבייש] מאימת הבורא, בזכרו חסדו אשר עשה לו, ואמונתו אשר שמר לו, כי החזיר לו נשמתו אשר הפקיד אצלו, ואז יברך בלבו הבורא אשר הגדיל לעשות עמו, כי חידש והחליף כוחו. ובשׂוּמוׂ הדברים האלה על לבו, תבער בקירבו אהבת הבורא יתברך, ע"ש בהמשך דבריו הנפלאים.

וכנראה שניתן לחשוב כל זה גם קודם נטילת ידיים וברכות התורה. ויתכן גם לדבר כן באופן מעשי עם ה' יתברך, ולשטוח לפניו את סדר יומו הארוך והעמוס, ובזה מקבל רשות וברכה מה' יתברך לצאת לדרך. וזה מתאים להלכה שאסור לקפוץ ולעמוד מיד בהקיצו, אלא להמתין מעט (משנ"ב סי' א סק"ח), ובזמן מועט זה יכול לזכות לקירבת ה' יתברך, ושסדר יומו יהיה על דעת המקום ברוך הוא, כעין שליחות שמרגיש שה' יתברך הקיצו ושולח אותו לכל המקומות הנדרשים: לבית הכנסת, לבית המדרש, לפרנסתו, לפגישות החשובות וכיוצא בזה.

וכל זה נובע מכח האמונה הטהורה באופן מעשי. ואולי זה עומק כוונת רשב"י זיע"א בזוהר הקדוש (ר"פ חוקת קע"ט:) שצריך להרגיש כל יום שמגיע מהר סיני שאמר שם "נעשה ונשמע" (שמות כד, ז), עיין שם. ועל ידי כוונה טהורה ודיבורים טובים הרי זה שליחות ממש. וכח המשלח בשליח, לחיים טובים ולשלום.

ונראה גם כאשר הולך לשכב בלילה, כמובן לאחר קריאת שמע ותיקון חצות, עשיית תשובה, חשבון נפש, התבודדות, קבלת עול מלכות שמים (כמובא בזוה"ק פ' בלק). אחרי יום עמוס מהבוקר, וכבר הניח ראשו וגופו על המיטה, יש לו לחשוב על כל מעשיו ופעולותיו, וליתן תודה לה' שהגיע לביתו, כי יש כאלה שקמו בבוקר והגיעו לבית החולים ויש לבית העלמין, לא עלינו. והוא הגיע וחזר בשמחה לביתו, למשפחה ולמיטתו. ויכוון עוד, איך כאשר יגיע זמנו מכסים אותו בעפר, וצריך ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. וכל זה יעזור לו לישון מתוך אמונה ועול מלכות שמים שלמה, וגם בשינה יזכה למנוחת הגוף, הנפש והנשמה, ובוודאי אחרי שינה כזאת הקימה תהיה בהתאם בבחינת 'טוב יחשוב על משכבו יתייצב על דרך טוב'.

ח. השמש והירח וכל צבא השמים משבחים את בוראם בכל יום, ומהם נלמד גם אנו לשבח תמיד את ה' יתברך.

שאלה: בברכת 'יוצר אור' אומרים: 'המה יפארוך סלה', כלומר תמיד. מי אלה שתמיד משבחים ומפארים ומקדשים שם שמים?

תשובה: מבואר ברמב"ם (הלכות יסודי התורה פ"ג ה"ט) שהשמש, הירח והכוכבים הם בעצם בעלי חיים, ומשבחים תמיד לה', וכמובא גם בשחרית של שבת קודש: 'שבח נותנים לו כל צבא מרום'. ועוד, גם אנחנו עם ישראל בכל יום כשקמים בבוקר ורואים את השמש זורחת ונותנת אור לעולם כולו, וירח וכוכבים בלילה, מצווה עלינו להרגיש את ההנאה והטובה הבאה לנו מהאור והחום, האוויר והטבע של ה' יתברך חינם אין כסף, ולשבח אותו על כך תמיד.

ועיין פירוש רש"י בפרשת וזאת הברכה על הפסוק “וממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים" (דברים לג, יד), שהפירות והירקות מפותחים ומתוקים על ידי השמש והירח, עיין שם.

ט. מה שמצינו פעמים בתְפִלָה שמזכירים שם ה' בצירוף שם 'אלוקים', כגון 'ברך עלינו ה' אלוקינו וכו'' וכיוצא באלו, כנראה שצריך לכוון בזה יותר, ועל ידי הכוונה והמאמץ הכרוך בה, מוחו תפוס בתְפִלָה ולא פנוי לדברים אחרים.

שאלה: מדוע פעמים נכתב שם ה' באדנות, ולאחריו שם ה' ב'אלוקים'?

תשובה: הרבה פעמים במשך היום, בברכות ובתְפִלּוׂת, אנו מזכירים את שם ה' בצירוף שם 'אלוקים' בכינוי, כגון בתְפִלָה כשאומרים: 'ברך עלינו ה' אלוקינו' , ובברכת 'אלוקי נשמה' כשאומרים: 'מודה אני לפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותי', וכן בברכת 'ישתבח'. וכנראה שצריך לכוון בזה יותר, וזה מראה על הצורך לקבל עול מלכות שמים בדבקות ובכוונה ובהכנעה גדולה. ועל ידי זה אין זמן פנוי למחשבות זרות, והברכה והתְפִלָה מתקבלות טוב יותר, בבחינת “ולקחתם לכם ביום הראשון" (ויקרא כג, מ), ראשון לחשבון עוונות (טור ר"ס תקפא). וביאר השל"ה הקדוש (מסכת סוכה פרק נר מצווה) שכיוון שישראל טרודים במצוות, אין זמן לעשות עבירות, עיין שם. ומינה לנידון דידן, שהמכוון להמליך את ה' יתברך בברכה, ומכוון בכמה שמות בדבקות זוכה להצלחה.

י. בחתימת ברכת 'מודים' אומרים: 'הטוב שמך ולך נאה להודות', פירושו שצריך להרגיש באמונה שלימה שכל ההצלחות שנעשות לאדם על ידי פלוני ואלמוני, הם רק על ידי רצון ה' יתברך, והוא זה שנתן במחשבתו להטיב איתך או להיפך.

וכמו מלצר המגיש אוכל, והאוכל אינו שלו כלל, ועיקר התודה צריכה להיות לבעל הסעודה בשלמות, כך כלפי ה' יתברך, אנחנו מודים לך, אתה עיקר ההודאה ולך נאה להודות. ההודאה הגדולה היא בעיקר לה' יתברך.

יא. עיקר אמירת 'יהא שמיה רבה וכו'', הוא כלפי ה' יתברך, והוא מה שאומרים 'שמיה דקודשא בריך הוא', דהיינו לשם ה' יתברך, ויש להתאמץ ולכוון כן ממש.

וזה כנגד החצופים שהם בגדר מלכות הרשעה, ובפרט בערב בחירות לעירייה ולממשלה, שיש לדקדק שלא להיות עדינים, שקטים וחלשים, אלא להיפך לזעוק ולצעוק בקול רם, בכל כחו וכוונתו, ולקדש שם שמים ברבים.

תוכן העניינים

הנהגות אמונה מעשית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה