אור ברסלב
הנהגות אמונה מעשית פרק ו' - ביאורי תְפִלָה

הנהגות אמונה מעשית

פרק ו' - ביאורי תְפִלָה

פרק ה' - תְפִלָה ודבקות בה'

בו יבוארו ביאורים כוונות והוספות בתְפִלָה

א. ההבדל בין עניין ההודאה בבקר כ'מודה אני לפניך' לבין ענין ההודאה בתְפִלָה כ'מודים אנחנו לך', הוא שבאמירת 'מודה אני לפניך' מודיע ומפרסם העניין, אך לא בכוונת ההודאה, ולכן כתוב 'לפניך', כלומר אני מפרסם לפני ה' יתברך שהנשמה שחזרה אלי הבוקר זה רק על ידו.

וכן בעת שמברכים 'ברוך אתה ה'', איננו מברכים את ה' יתברך, אלא מפרסמים שה' יתברך מקור הברכות העולמי, וכך 'מודה אני', כלומר מודה ומתוודה לפרסם ולשבח שהכל בזכות ה' יתברך, מודה ומתוודה לשון וידוי, והבן.

ואילו 'מודים' שבתְפִלָּת העמידה, זה הודאה לה' יתברך על הכל, וזה הלשון 'מודים אנחנו לך', כלומר אומרים כן לה' יתברך, אני מודה לך על הכל.

ב. יש לכוון בברכות השחר גם על הטובות אותם אנו זוכים לקבל יום יום מהקדוש ברוך הוא, מעבר לכוונת המילים הפשוטה.

שאלה: מה יש לכוון בברכות השחר מלבד הכוונה הפשוטה?

תשובה: 'הנותן לשכוי בינה' - זו הודאה לה' יתברך על שנותן לנו להבחין בלב בין יום ללילה ובין אור לחושך. ויש להוסיף ולכוון בין אמת לשקר, בין צדיק אמיתי למזויף, וכן להבחין היטב בין אדם מכובד לאדם פשוט. כי יש פשוט שהוא חשוב מאוד לפני ה' יתברך, וזה לא פשוט להיות פשוט.

'פוקח עיורים' - שבלילה ישן כמו עיוור, ובבוקר קם ורואה ונהנה מהשמש והאור. ויש להוסיף שלא להתלהב מכל מה שרואים, כמו עיוור שלא רואה, וממילא אינו מתפעל מכל מיני דברים חיצוניים, בבחינת "לפני עיוור לא תיתן מכשול" (ויקרא יט, יד), עיוור בגלל התאוות (רמב"ם פיהמ"ש דשביעית פ"ה מ"ו).

'מתיר אסורים' - שבלילה ישן כמו אסור שלא זז ובבוקר נע ונד בשמחה. ויש להוסיף ולכוון שה' יתברך מתיר העיכובים והבעיות, מתיר מהצער של גיל הרווקות, מתיר מבית האסורים, וכן רק הוא זה שמתיר את האדם מתאוותיו האוסרות אותו, כאומרם ז"ל (פ"ו דאבות מ"ב) אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. והעיכובים משמים בלבד.

'זוקף כפופים' - על שהיה כפוף כל הלילה, וכעת עומד זקוף. ויש להוסיף ולכוון, שכאשר משאלות לבו מתגשמות ויוצא לרחוב בקומה זקופה עם הרגשת ביטחון ונראה טוב בעיני כולם.

'מלביש ערומים' - ברכה על הבגדים לכסות גופו. ויש להוסיף לכוון על בגדים מכובדים שאיתם מגיע לאירועים ופגישות שונות ונראה מכובד וחשוב בעיני כולם.

'הנותן ליעף כח' - לפני השינה היה עייף בחבלי שינה, ובבוקר קם ערני, חושב, זריז ונמרץ. ויש להוסיף ולכוון שיהיה לו כח לפעול ולעשות היום לכבוד ה' יתברך כי הוא כעת בריא וחזק, בבחינת "חדשים לבקרים רבה אמונתך" (איכה ג, כג).

'רוקע הארץ על המים' - הודאה לה' יתברך שהמים בים, והקרקע יבשה ונוח ללכת עליה. ויש לכוון ולהוסיף, כאשר הכל דופק עם סדר נכון ומדויק, בבחינת הולכי דרכים ועוברי דרכים, ואין עיכובים, ואין בורות, שיחין ומערות (עי' רש"י ב"ק נ:). הרי זה הודאה גדולה לה' יתברך, ובפרט בבית שהכל נקי ומבריק, מרוצף ומסודר.

'המכין מצעדי גבר' - על עצם ההליכה בצעדים נוחים וכל גופו מטלטל בצורה נכונה בלי כאבים. ויש להוסיף ולכוון, על פי התוכניות שלו באותו יום, כמה פגישות, נסיעות, אירועים ומקומות שצועד לשם, שהכל מכוון משמים: כיצד יגיע, מתי יגיע, כיצד יתעכב, מתי הליכה, מתי ריצה, וכן למה ירוץ, האם ירוץ לבית הכנסת שזה מצווה (ברכות ו:) או ירוץ ויברח מחמת הסכנה, וכיוצא בזה. וכן, אם ימעד ויפול וישבור ידו ורגלו חס ושלום או שיזכה להיות בבחינת “רגלי חסידיו ישמור" (שמואל א ב, ט).

'שעשה לי כל צרכי' - להודות על נעילת הנעלים, שאם הוא יחף קשה לו לצאת ולבוא. ויש להוסיף ולכוון להודות שאין לו כאבים ולא פצעים ברגלים, ונעים ונוח עם הנעלים, וגופו ושדרו מתוקנים ומסודרים ובריאים בזכות הנעליים הנוחות שנתן לו ה' יתברך (עיין שבת קכט.), ועוד להודות על מה שבאופן כללי ה' יתברך עושה לו צרכיו, ומה שאין לו, כנראה שבינתיים הוא לא צריך, ולכן משמים טרם נתנו לו.

'אוזר ישראל בגבורה' - שהוא כעין חגורה למען הקדושה, להפריד בין הלב לערווה. ויש להוסיף ולכוון, שעל ידי החגורה, הבגדים תפוסים ומהודקים ומסודרים, ויש נוחות בבגדיו לא לוחץ ולא נופל, ויש בזה הרגשת ביטחון לפעול ולהתאמץ ואין חששות ואין ספיקות ואין כלום.

'עוטר ישראל בתפארה' - כאשר מכסה ראשו, ומכוון לקבל בזה יראת שמים והכנעה לה' יתברך. ולהיפך גאווה וגסות הרוח (קידושין מט:), ויכוון שבזה רואים עליו שהוא יהודי ומקדש שם שמים כל רגע. ובפרט כאשר גודל הכיפה וכיסוי הראש מכסה את רוב הראש בזמן התְפִלָה ורואים עליו שהוא שייך לעולם התורה.

'שלא עשני גוי' - לכוון להודות לה' יתברך שזכיתי להיות יהודי וזכיתי לשמור תורה ומצוות וזכיתי לבוא לבית הכנסת להתפלל. והמדקדק שמח להוסיף לכוון ולחשוב על הגוי המפורסם בעולם שיש לו כבוד ועוצמה ופרסום, ועם כל זה אני עפר ואפר היהודי הקטן שווה ממנו! שזוכה לברך ברכות השחר ולהתפלל ולצעוק 'יהא שמיה רבה מברך וכו'', וזה שווה מיליונים מהנאות הגוי.

ועיין בגמרא (ע"ז סה.) במעשה עם רבא שאמר לאותו גוי מפורסם בעל הנאות, רחמנא ליצלן, דידן עדיפא טפי, עיין שם. וצריך בזמן הברכה לעבוד על עצמו ולהגיע למחשבה והרגשה כזאת באמת. וכשלא מרגיש כן, עליו להתפלל על כך ולקרוא תהלים שיזכהו ה' למחשבה זו, “ואדברה בעדותך נגד מלכים ולא אבוש" (תהלים קיט, מו).

'שלא עשני עבד' - שחייב במצוות כאשה בלבד ואין לו חלק ונחלה בתורת ה' יתברך. וגם יכוון להוסיף שלא להיות עבד לתאוות, רחמנא ליצלן. כל האנשים בעולם עבדי התאוות הם (אבן עזרא במדבר ו, ז), בבחינת 'גיבור הכובש את יצרו' (אבות פ"ד מ"א), אבל 'עבד בהפקירא ניחא ליה' (כתובות יא.).

'שלא עשני אישה' - שאינה חייבת בכל המצוות. וגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה (בבא קמא לח.).

'המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי' - להודות לה' יתברך שאין כאבים של שינה ואין צורך לנמנם. ויש להוסיף ולכוון להודות לה' יתברך על שהצליח להירדם ולישון במנוחה, ולא סבל מנדודי שינה ולא מהפרעות בשינה ולא מחלומות מפחידים וכיוצא בזה, אלא מעביר הכל. והוא רגוע עם שלווה ושמחה לכבוד ה' יתברך.

שאלה: האם שינה עמוקה 'כמו תינוק' או נידודי שינה הם גם משמים?

תשובה: בוודאי, מי שישן וערבה שנתו, זה מתנה משמים בבחינת “ושכבת וערבה שנתך" (משלי ג, כד). והסובל מנדודי שינה זה גזירה משמים בבחינת “בלילה ההוא נדדה שנת המלך" (אסתר ו, א). וצריך מצד ההשתדלות לעשות טיפול רפואי.

ואם קם מאוחר לתְפִלָה, גם כשהתכונן והכין עצמו ועשה השתדלות על ידי שעון מעורר או ביקש מאחרים שיעירו אותו, ועם כל זה נרדם חזק, זה משמים בבחינת “ותרדמה נפלה על אברם" (בראשית טו, יב), וכן הפסוק "וישכב במקום ההוא" (בראשית כח, יא), ובנביא (איוב ג, יג) “ישנתי אז ינוח לי".

ויש להודות הרבה לה' יתברך על שינה מתוקה ומחזקת, בבחינת 'הנותן ליעף כח', 'המעביר חבלי שינה מעיני', והכל משמים. ובטבע שהטביע ה' בעולמו בצרכי האדם, גבי שינה המחזקת את הגוף, צריך זמן ארוך של בין שש לשמונה שעות, לעומת זה באכילה דיו בין שעה לשעתיים, במשך היום.

ויתכן שמה שעשה כך ה' יתברך, הוא שיוכל האדם לעסוק בתורה, ולא למלא את בטנו ברוב שעות היום. ויתכן עוד שבשמים עשו כן, כדי שאדם יתעכב בביתו עם אשתו זמן גדול יותר, מזמן האכילה ושאר דברים כדי לשמחה ולהרגיעה, ועל ידי זה מרבה את שלום ביתו, כאשר נמצא בביתו שעות מסוימות כפי הצורך, ומגדלה ומחבבה (ועיין רש"י ד"ה שנעשה לה כאישה סנהדרין יט:).

ג. בסידור המדוייק והנפלא 'איש מצליח' כתב שיש לכוון בשלושה דברים לפני אמירת קריאת שמע:

א. לקרוא קריאת שמע של שחרית. ב. לקבל עליו אלוקותו יתברך. ג. להאמין ביחוד ה'. ולפני קריאת שמע של ערבית כתב במצווה ראשונה, לכוון לקרוא קריאת שמע של ערבית.

ונראה שהוא חלק מהמצווה לכוון בבוקר 'של שחרית' ובערב 'של ערבית', וכלשון הפסוק “בשכבך ובקומך" (דברים ו, ז). ומה שכתוב במצווה השניה לקבל אלוקותו יתברך, הכוונה כנגד מצוות עשה “אנכי ה' אלוקיך" (שמות כ, ב). ומה שכתוב במצווה שלישית להאמין ביחוד ה', הכוונה כנגד “לא יהיה לך" (שם ג), וכדעת חז"ל הקדושים (ברכות יג.), שבפרשה ראשונה צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים.

ד. ביאור המילים בקריאת שמע ומשמעותם למעשה

“שמע" תשמע, תבין, תאמין ותקבל.

“ישראל" יהודי.

“ה'" שיש בורא לעולם, וכמו שכתוב: “בראשית ברא אלוקים" (בראשית א, א), ו"אנכי ה' אלוקיך" (שמות כ, ב).

“אלוקינו" תקיף וחזק אין סוף, ומכוון ומנהיג אותנו תמיד בהשגחה פרטית.

“ה' אחד" "אין עוד מלבדו" (דברים ד, לה), “לא יהיה לך" (שמות כ, ג), ולכוון להמליך את ה' על כל העולם כולו. באות א' - לכוון שה' יתברך יחיד בעולם, באות ח' - יכוון ז' רקיעים בשמים ואחד בארץ, ובאות ד' - על ד' רוחות העולם, ובעיקר עלי ועל זרעי וזרע זרעי עד סוף כל הדורות, מלכות גמורה ושלמה.

להמליך, פירושו להאמין שהכל משמים ואין עוד סיבות, כי ה' אחד ואין עוד מלבדו, ויכוון לקבל על עצמו ד' מיתות בית דין, וזה מלכות שלמה.

“ברוך שם וכו'" מבורך שם הוד מלכותו תמיד.

“ואהבת" לכוון לקיים מצוות עשה מהתורה של אהבת ה' יתברך. תחשוב על הטובות שקיבלת מה' יתברך כל ימי חייך. ה' יתברך אין כמוהו בעולם, והאהבה הראשונה היא אך ורק לה' יתברך, כמו אברהם אבינו ע"ה שאהבו לה' יתברך, אהבה שאינה תלויה בדבר, אלא רק בגלל שהוא ה' יתברך (ועיין זוה"ק פ' ואתחנן רסג:).

“את ה' אלוהיך" ה' יתברך שהוא מנהיג אותך כל רגע ושניה. “אלוקיך" לשון יחיד כמו אבא שלך הקשור אליך באופן מיוחד.

“בכל לבבך" בכל הלב, מאה אחוז לה' יתברך, כולל שמחה ואהבה יותר מבניו וממשפחתו (זוה"ק פ' במדבר קיז:). ויכוון גם לעובדו בשמחה (זוה"ק פ' ואתחנן רסז.). ולאחר מכן, אהבת התורה ואהבת ישראל באופן פרטי לאהוב כל יהודי, אבל אוכל ותענוגות העולם הזה לא אוהבים אלא אוכלים עם אהבת ה'.

“ובכל נפשך " לכוון למות על קידוש ה', מסירות נפש כפשוטו (זוה"ק פ' אחרי מות סח.). לדוגמא, להסכים למות מיד, ולא לחלל שם שמים בעבירה מתרי"ג מצוות (יו"ד סי' קנז סע' א), ומקיים כאן מצוות עשה מהתורה של קידוש ה'. ויחשוב כמדבר אל עצמו: 'אני מסכים למות, רוצה למות ושמח למות ברגע זה לכבוד ה' יתברך'.

“ובכל מאודך" בכל ממונך, וכל מה שעובר עליך, ואתה רוצה מאוד מאוד, כי הכל שייך לה' יתברך, וכולנו בביטול גמור לפניו.

“והיו הדברים האלה וכו' על לבבך" תקבל בכובד ראש את הדיבורים הנזכרים לעיל, באמונה ואהבת ה' יתברך, על ליבך תמיד, ולהרגיש כל יום ממש מחדש (ברכות סג:) התחדשות וחידושים בדיבורים אלו.

“ושננתם לבניך" תלמד את בניך אמונה ואהבת ה' והשגות רוחניות תמיד.

“בשבתך בביתך" שהנושא העיקרי בבית יהיה אמונה ואהבת ה', וכל ענייני העולם הזה טפלים וארעים, והכל הבל הבלים.

“ובלכתך בדרך" לחשוב תמיד בלכתו בדרך, ולא לבזבז את החיים בסקרנות ובהבטה מעלה ומטה, אלא להיות בעל מחשבה גם ברחוב. שהרי בעל אמונה ואהבת ה' הינו מנצל כל רגע וכל שניה לכבוד ה' יתברך (רמב"ם הלכות דעות פ"ה ה"ח).

“ובשכבך ובקומך" לישון מתוך קבלת עול מלכות שמים, ויקום מיד באמירת 'מודה אני' ביראה ופחד (רבינו יונה 'בספר היראה' עמ' א).

ועוד יש לומר שמה שכתוב: “בשכבך ובקומך", כלומר שתקבל עול מלכות שמים בלילה על כל מה שעבר עליך כל היום, ובבוקר תקבל עול מלכות שמים על כל מה שעבר עליך כל הלילה, והבן.

“וקשרתם לאות" מצוות תפילין של יד, “והיו לטוטפות" מצוות תפילין של ראש, “וכתבתם" מצוות מזוזה, לזכור את ה' יתברך תמיד.

ה. בספר 'חובות הלבבות' (בפתיחה לשער היחוד), מונה עשר מצוות בפרשה ראשונה של קריאת שמע:

א. “שמע ישראל ה'" כלומר, יש בורא לעולם, יש בעל הבית, אדון הכל היה הווה ויהיה, אנכי ה' אלוקיך.

ב. “אלוקינו" כלומר, משגיח עלינו תמיד כל רגע ורגע, תקיף בעל היכולת ובעל הכוחות כולם.

ג. “ה' אחד" כלומר, אין שתיים, אין עוד סיבות, “לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני" (שמות כ, ג).

ד. “ואהבת" כלומר, שאהבת ה' יתברך היא אהבה ראשונה, חזקה ומושלמת, מפני שהוא ה' יתברך ואין כמוהו ואין עליו. ואם נוסיף לחשוב על מספר השנים שאנו חיים בעולם הזה, וה' יתברך דואג לכל צורכינו, נוסיף על כך אהבה רבה ואהבת עולם.

ה. “והיו הדברים האלה על לבבך" כלומר, שיש להכניס עמוק ללב ולהרגיש כך תמיד שה' יתברך הוא המיוחד בעולם ואוהבים אותו יותר מכולם, ומרגישים תמיד שזה חלק ממנו, יותר מרמ"ח איברים ושס"ה גידים שלנו, ובחיזוק כזה תעבוד את ה'.

ו. “ושננתם לבניך" כלומר, ללמד את הבנים אהבת ה' יתברך תמיד שיהיה רגיל ושנון על פיהם.

ז. “ודברת בם" כלומר, גם עם עצמך תדבר ותחשוב על זה תמיד, בבית, בהליכה, בשכיבה ובקימה, בבחינת “שויתי ה' לנגדי תמיד" (תהלים טז, ח), ואפילו בבית הכסא ובבית המרחץ (חכמת שלמה או"ח סי' פה סע' ב).

ח. “וקשרתם" הוא להניח תפילין של יד כנגד הלב, ולכוון שכח הגוף עיקרו תלוי בלב ויהיה כולו משועבד לה'.

ט. “והיו לטוטפות" הוא להניח תפילין של ראש כנגד המח, ולחשוב תמיד על ה' יתברך ולהשתמש במחשבה לכבוד ה' יתברך, ושכל העולם הזה הינו אמצעי לכבוד ה' יתברך.

י. “וכתבתם על מזוזות ביתך" הוא מצוות מזוזה שמניח על שער הבית והחדרים, והכוונה בכך שכל זמן שנכנס ויוצא יפגע ביחוד ה', שמו של הקדוש ברוך הוא, ויזכור אהבתו, ויעור משנתו ומשגיותיו בהבלי הזמן, וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם, ומיד הוא חוזר לדעתו, והולך בדרכי מישרים (רמב"ם הל' מזוזה פ"ו הי"ג).

ו. מצווה להוסיף בתְפִלָה תוספות מעומק הלב לה' יתברך. ותְפִלּותׂ כעין אלה תמצא בספרים: 'פלא יועץ', 'יערות דבש', 'חפץ חיים' ו'חיי אדם'.

וכך אני נוהג להוסיף ב'שמע קולנו':

א. חטאתי עוויתי ופשעתי לפניך אני וביתי (כה"ח קיט ס"ק ג).

ב. פרנסנו פרנסה טובה, לחם לאכול ובגד ללבוש.

ג. בטל מעלינו כל מיני גזירות קשות ורעות.

ד. גזור עלינו ועל כל עמך ישראל, בכל מקום שהם, גזירות טובות ישועות ונחמות.

ה. בורא עולם בקנין, השלם כל הבניינים, וזכה את כל הרווקים והרווקות שהגיע זמנם, וכל הרוצים להינשא, שיזכו לחופה. ושיזכו לראות בנים צדיקים, וחיים טובים.

ו. זכנו לחתנים צדיקים, מוצלחים ומבורכים לעבודתך וליראתך.

ח. עשה למען שמך הגדול והושיענו, ואנחנו לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו, ואתה צדיק על כל הבא עלינו, כי אמת עשית ואנחנו הרשענו (עי' מהרש"א סנהדרין סד.).

ט. אנא ה' הושיעה נא (ב' פעמים ולכוון בפרטות).

י. אנא ה' הצליחה נא (ב' פעמים ולכוון בפרטות).

יא. לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה, למען יחלצון ידידך (תהלים קח, ז).

יב. " הושיעה ימינך וענני" (שם), "לישועתך קיויתי ה'" (בראשית מט, יח. ויחזור פסוק זה האחרון כמה פעמים, כפי הצורך, ויכוון כל פעם על בקשה מסוימת לעצמו ולאחרים).

יג. הרחמן יעשה עמנו ניסים ונפלאות כשם שעשה לאבותינו.

יד. הרחמן יברך עלינו את השנה הזאת לטובה, לברכה ולחיים טובים, אהבה ואחווה שלום ורֵעות [בחורף, ותן טל ומטר על כל פני האדמה], וכבוד שמים גדול וקידוש השם גדול וכובד ראש גדול למען שמך הגדול.

ז. 'מודים אנחנו לך שאתה הוא ה' אלוקינו וכו'' - כלומר, מודים לה' יתברך שהוא אלוקינו המשגיח ומחייה אותנו, ואנחנו לא בידי מלך בשר ודם שהוא שוכח, עצבני וניתן לשינויים חיצוניים, אלא רק בידי ה' יתברך. שאצלו אין שכחה, אין טעות, ויש רק תועלת והכל לטובתנו בלבד. ותודה רבה לה' על הכל, וכך באמת צריכים להרגיש תמיד, כמה טוב שאנחנו בידי ה' יתברך בלבד.

ח. תְפִלָת 'אלוקי נצור', מקורה בגמרא (ברכות יז.). והקשר בין 'נפשי כעפר לכל תהיה' לבין 'פתח ליבי בתורתך' הוא ללמדנו, שמי שזוכה להיות עפר בחייו (סוטה ה.) זוכה לתורה, שאם זכית להגיע לדרגת מדבר, תזכה להגיע לתורה מהר סיני.

וזה גם המשך התְפִלָה 'וכל הקמים עלי לרעה, מהרה הפר עצתם', שמבקשים על אנשים רעים שלא יבואו לנצל את רצוננו להיות עפר. כמו שביקש דוד המלך ע"ה “סכל נא את עצת אחיתופל" (שמואל ב טו, לא), ומכאן שבעל אמונה מרוויח מכל הכיוונים.

לומר 'ונפשי כעפר לכל תהיה' זה לא עונש כדי לזכות לתורה ולעולם הבא, אלא להיפך זה זכות, עוצמה וכוח, לדעת שענייני העולם הזה הם הבל הבלים, אין להם המשך ונצחיות כלל, ובעל אמונה, ענוותן וצנוע, הוא האדם הבריא בעולם.

ט. מה שאומרים בסיום התְפִלָה: 'ונפשי כעפר לכל תהיה', אין הכוונה לעפר העליון שמרגיש שדורכים עליו, אלא הכוונה לעפר הנמצא בעומק האדמה שלא מרגיש כלום שדורכים עליו מלמעלה, ואפילו משאיות, רכבות וטנקים העוברים עליו אינו מרגיש בעומק כזה. וזה מתאים למידת ההשתוות של חובות הלבבות (שער יחוד המעשה פ"ה).

י. הוספות לפני 'עושה שלום'

א. יהי רצון מלפניך, אלוקי ואלוקי אבותי, שתזכני ליראת שמים, וזכני למידת הענווה, וזכני להתגבר על הכעס, וזכני למידות טובות, וזכני לפה קדוש, וזכני לחן לחסד ולרחמים.

ב. זכני להשלים את הבניין הגדול [בית המדרש 'עטרת חכמים'] לעבודתך וליראתך, וזכנו להרבות כבוד שמים בעולם, וזכנו להרבות טהרה וקדושה בישראל, וזכנו להרבות בכל מקום ומקום אהבה ואחווה שלום ורֵעות.

ג. לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה, וזכנו לחתנים וכו'. יהיו לרצון וכו'...

יא. עבודת ה' לפני ברכת 'המוציא'

א. לכוון לפטור את כל המאכלים והמשקים בברכת 'המוציא' (השל"ה הקדוש ויבי"א ח"י עמ' קלד ס"ק יג) חוץ ממיני מזונות וגלידה, בכדי שנוכל לברך עליהם ולהשלים בזה מאה ברכות (אור לציון ח"ב עמ' קב).

ב. אם אחד מברך לכולם, יהא זהיר לכוון להוציא את השומעים, ויזהיר את השומעים לכוון לצאת ידי חובה, ושלא יענו 'ברוך הוא וברוך שמו' (או"ח סי' ריג סע' ג).

ג. יזהרו השומעים, לפני טעימה מהפת שלא לדבר ולא להתעסק בשום עסק, לא להאכיל את הקטנים ולא להכין אוכל או משקה זה לזה (או"ח סי' קפג סע' יב וסי' קצא סע' ג).

ד. לכוון שמקיים מצוות עשה מהתורה של עבודת השם “ולעבדו בכל לבבכם" (דברים יא, יג), כלומר בכוונה רצויה שלימה, לשמו, בלי הרהור רע (רמב"ן בספר המצוות מצווה ה).

ה. לעשות המצווה ביראה ובאהבה, אחרת אינה עולה למעלה (תיקוני זוהר תיקון י' כה:).

ו. לפני הברכה יחשוב שמדבר עם ה' יתברך, ועומד או יושב לפני ה' לעשות רצונו, באהבה וביראה (רבינו החפץ חיים בספרו 'שם עולם' פ"י).

ז. לשמוח במצווה, היינו שכעת מברך לפני ה' יתברך (רבינו החפץ חיים בספרו 'אהבת חסד' ח"ד פ"ג).

ח. לפני הברכה יעורר רצונו לברך ולשבח את ה' יתברך על הלחם, וכן לפני כל ברכות הנהנין וכיוצא בזה (רבינו החפץ חיים בהשמטות בסו"ס 'כל כתבי הח"ח' ח"ב).

ט. בכל ברכה שהיא מדרבנן יש לכוון לקיים מצוות עשה ולא תעשה מהתורה של (דברים יז, י) “על פי התורה וכו' אשר יורוך" (רמב"ם הל' ממרים פ"א ה"א).

יב. לקט מהספר הנפלא 'אוצר כוונת המצוות'

בכל מצווה מקיים שמונה מצוות הכלולות בה, חוץ מהכוונות הנזכרות לעיל, והם מצוות עשה מהתורה.

א. מציאות ה' שציווה על מצווה זו.

ב. יחוד ה', וכלול באמירת לשם יחוד.

ג. יראת ה', בלי יראה לא עולה למעלה.

ד. אהבת ה', בלי אהבה לא עולה למעלה.

ה. שמחה בה', שמחה במצוות וכנזכר לעיל.

ו. ולעבדו בכל לבבכם, מקיים מצוות עשה מן התורה.

ז. במחשבות אלו מקיים מצוות עשה מן התורה של לימוד תורה.

ח. על עצם עשיית המצווה.

ועיין משנ"ב (סי' ה ס"ק א) שיש להיזהר בכל המצוות שלא יהיה “מצוות אנשים מלומדה" (ישעיה כט, יג).

יג. יש לבאר מדוע כופלים בברכת המזון 'הטוב והמטיב', ועוד לאחר שאמר 'המלך הטוב', אם כן איזה מעלה נתווספה במה שאומר 'המטיב'?! וצריך לומר שבאמת זה היינו הך, וזה כפל לשון לספר על טובות ה' יתברך.

ובגמרא (ברכות מח:) כתוב, הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה. וניתן לומר את שני הפירושים גם במילת 'הטוב', אלא כדי לחזק את כבוד ה' יתברך עלינו ולספר רובי טובותיו נאמר כן.

וכן, מה שאומרים ב'מודים אנחנו לך': 'הטוב כי לא כלו רחמיך' ומרחמים כאלה יוצא עוד, 'המרחם כי לא תמו וכו'', וכל זה לכבוד ה' יתברך במילים רבות. וכן, 'ועל כולם יתברך ויתרומם ויתנשא וכו''.

יד. “הרחמן הוא ישתבח בשמים ובארץ" כן הנוסח בברכת המזון. ולכאורה וכי בשמים חסר כבוד שמים, והרי מפורש בפסוק “וצבא השמים לך משתחוים" (נחמיה ט, ו) ורק כאן בארץ יש בעיה למחוסרי אמונה שאינם רואים כבוד שמים? וצריך כעת להבין מה הפשט בזה.

כידוע, ניתן להוסיף בקשות לפי הצורך בהרחמן בברכת המזון (כמבואר בסידור הנפלא 'איש מצליח') , וכן אני נוהג להוסיף:

הרחמן הוא יזכנו ליראת שמים ולמידות טובות.

הרחמן הוא יזכנו לחן, חסד ורחמים בעיני כולם.

הרחמן הוא יזכנו לשמחה תמידית בעבודת ה'.

הרחמן הוא יזכנו לאהוב כל יהודי כנפשי ומאודי, ולא לצער אף נברא.

הרחמן הוא יזכנו לבנים ובנות אוהבי תורה ויראת שמים.

הרחמן הוא יזכנו לחתנים וכלות, משפחות טובות, וכתר שם טוב.

הרחמן הוא יזכנו להיות עבדי ה' באמת ולקדש שם שמים ברבים.

הרחמן הוא יזכנו להרבות תמיד כבוד שמים בעולם.

הרחמן הוא יזכנו להינצל מיצר הרע, מעין הרע ומעין רעה.

הרחמן הוא יזכנו לזכות את הרבים.

הרחמן הוא יזכנו שלא ניגע לריק ולא נלד לבהלה.

הרחמן הוא יזכנו להיות בריאים וחזקים תמיד בעבודת ה'.

הרחמן הוא יסיר מעלינו כל מיני מזיקים, פחד ובהלה.

הרחמן הוא יזכנו להיות תמיד בחברה טובה.

הרחמן הוא יזכנו להיות בעלי אמונה בה' ולאמונה מעשית, מאמינים בני מאמינים.

הרחמן הוא יזכנו תמיד לשלום בית ברוחניות ובגשמיות.

הרחמן הוא יזכנו לבית מלא ברכת ה'.

הרחמן הוא יזכנו להתבטל לגדולי ישראל האמיתיים שליט"א.

הרחמן הוא יזכנו להתנהג תמיד על פי דעת התורה בלבד.

הרחמן הוא יזכנו להתרחק מהמודָה והאופנה והנהגות של עמי הארץ.

הרחמן הוא יזכנו למידת הענווה הטהורה.

הרחמן הוא יזכנו לאהבת התורה ויראת שמים כאוויר לנשימה.

הרחמן הוא יזכנו למחשבות טובות וקדושות תמיד.

הרחמן הוא יזכנו לדון לכף זכות כל יהודי.

הרחמן הוא יזכנו להתגבר על הכעס והגאווה.

הרחמן הוא יזכנו לעשות את רצונו כרצונו.

הרחמן הוא יזכנו להתחזק תמיד בצניעות ובקדושה.

הרחמן הוא יזכנו לאהוב את המצוות, ולשנוא את העבירות.

הרחמן הוא יזכנו לכוון בתְפִלָה מילה במילה, ולחזור בתשובה שלמה לפניו.

הרחמן הוא יזכנו לקיים את הפסוק “שויתי ה' לנגדי תמיד" (תהלים טז, ח).

הרחמן הוא יזכנו שלא לצער אף נברא בעולם.

תוכן העניינים

הנהגות אמונה מעשית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה