פרק ב' - השגחה פרטית
בו יבואר, שכל מה שעובר על האדם ואפילו דבר קטן ופשוט, הכל מה' יתברך בלבד המשגיח עלינו השגחה פרטית
א. אדם המעמיק במחשבתו ש'אין עוד מלבדו', יזכה להשגחה פרטית מעל הטבע בבחינת 'רואה ואינו נראה', הוא רואה אנשים ואילו אנשים אינם רואים אותו, כלומר אין להם רשות להזיק לו. אולם, לא כל אדם זוכה לזה, אלא רק מי שחי כך בכל רגע ובכל פעולה, ומרגיש שה' יתברך משגיח עליו בהשגחה פרטית מעל הטבע ממש, הוא שיזכה לכך שסגולה נפלאה זו תשפיע ותעשה רושם גדול בשמים.
שאלה: למה התכוון בספר 'נפש החיים' (שער ג פרק יב) שמי שמעמיק במחשבת 'אין עוד מלבדו' זוכה להשגחה פרטית בדרגה גבוהה?
תשובה: כוונת רבינו הגר"ח מוולוז'ין זיע"א, אינה בסתם אמירה של 'אין עוד מלבדו'. אלא מי שבאמת חי כך ומרגיש באופן מעשי שהשגחת ה' יתברך עליו היא מעל הטבע, ועבד על עצמו זמן רב כדי להרגיש שכל פעולה וכל בעיה וכל עניין שהוא מה' יתברך, ולא רואה אנשים ולא כלום. איש כזה, כאשר יתבונן בפסוק “אין עוד מלבדו" (דברים ד, לה), יזכה להשגחה פרטית מעולה ובטוחה מה' יתברך, בבחינת 'רואה ואינו נראה', וכמו שכתב ב'נפש החיים' (שם), עיין שם.
והוא מה שכתב רבינו יונה החסיד בספר 'שערי תשובה' (שער ג' אות לב) שיש אזהרה בתורה של "לא תירא מהם" (דברים ז, יח). ואף על פי שאזהרה זו נאמרה לעניין שעת מלחמה, מכל מקום מלמדנו רבינו יונה שהיא שייכת בכל עניין, בכל צרה, בכל בעיה, ובכל קושי שלא יהיה. שלא לפחד מבני אדם כלל, אלא להרגיש שהתיק הזה הוא רק בידי ה' יתברך בלבד, וידאג ויפחד מעוונותיו או מעבודתו את ה' יתברך שאינה כדין, כי זה העיקר לדעת ששכר ועונש תלויים בדין שמים בלבד, וזה נורא ואיום למתבונן.
וכמובן שיש פחד טבעי וכללי, כמו שהאריך רבינו הסטייפלר בספר 'ברכת פרץ' (פ' שופטים), עיין שם. אבל היסוד של בעל אמונה הוא, שהפחד לא יביאו לידי פיזור הנפש או קוצר רוח.
ועיין בגמרא (עבודה זרה ב:) שלמדו מהפסוק: “ה' איש מלחמה" (שמות טו, ג), שה' יתברך הוא זה שעושה מלחמות. ובירושלמי (פ"ב דשבת ה"ו) אמרו בשעה שישראל יוצאין למלחמה, בית דין של מעלה יושבין עליהן, אם לנצוח, אם להינצח, עיין שם. וזה עומק דברי נפש החיים במחשבה של “אין עוד מלבדו".
ובזה מובן כיצד פועל עין הרע על ידי אנשים, שאף על פי שהכל משמים, אך כאשר יש גאווה על ידי שמשבח את עצמו ואת עסקיו ואת משפחתו, ומראה בזה כאילו הכל בזכותו, אז ה' יתברך מסיר השגחתו ממנו וניזוק על ידי עין הרע של אחרים. וכאשר הוא בעל אמונה ומשבח את ה' יתברך שהכל משמים לטובה, אז יש עליו השגחה פרטית, ואין עין הרע, כי על בעל אמונה לא שולטת עין הרע ולא כישופים.
ב. על אף שה' יתברך משגיח על כל העולם כולו, מכל מקום על עם ישראל השגחתו היא באופן מיוחד מאוד, משום שעם ישראל הם אלו שקיבלו את התורה בהר סיני, והם אלו שאמרו “נעשה ונשמע". וזהו כבודו של ה' יתברך, שעם ישראל עושה את כל מעשיו על פי התורה הקדושה בלבד.
שאלה: מה הביאור למה שמצאנו בתנ"ך פעמים רבות שנאמר כלפי ה': “אלהי ישראל" “אלהי העבריים"? לכאורה הרי ה' יתברך משגיח על כל העולם כולו, והוא אלהי השמים והארץ?
תשובה: אף שהדבר ברור שה' יתברך הוא זה שמשגיח על כל העולם, מכל מקום נשתנו עם ישראל שיש להם השגחה פרטית באופן מיוחד. וזה בעצם הכבוד של ה' יתברך, על ידי עם ישראל שקיבלו התורה ואמרו “נעשה ונשמע" (שמות כד, ז), ועושים כל מעשיהם עד זמן יציאת הנשמה על פי התורה בלבד.
ומרומז בפסוק “להודות לשם קדשך להשתבח בתהילתך" (תהלים קו, מז). דהיינו, שבכל העולם כולו יהיה שבח ותהילה לישראל, שה' יתברך שומע תפילתם במיוחד, ומשגיח עליהם. ועל ידי תהילות עם ישראל, נעשה שבח גדול לה' יתברך (ועיין מלבי"ם תהלים עב).
ג. העובד את ה' יתברך מיראה, ה' נענה לו רק כאשר מתפלל אליו. ואילו העובד את ה' יתברך מאהבה, על ידי שאוהב את ה' יתברך ודבק בו כל רגע, ה' יתברך שומרו בהשגחה מיוחדת שלא תבוא עליו שום צרה חס ושלום, וזה גם מבלי שיצעק ויתפלל אליו תְפִלָה מיוחדת.
שאלה: מה ההבדל בהשגחת ה', בין העובדו מאהבה לעובדו מיראה?
תשובה: על הפסוקים “קרוב ה' לכל קוראיו וגו' רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם" (תהלים קמה, יח-יט), כותב המלבי"ם דבר נפלא. ש"רצון יראיו יעשה", מדבר על עובדי ה' מיראה, ולכן רק כאשר מתפללים, עושה ה' רצונם. ואילו “ואת שועתם ישמע ויושיעם", מדבר על עובדי ה' מאהבה, שאוהבים את ה' יתברך, ואף מבלי שיתפללו ה' שומר אותם בהשגחה מיוחדת, שלא תבוא עליהם צרה, ולא צריכים לצעוק על הצרה לה' יתברך, כי הם תמיד דבוקים בה' בשמחה ואהבה.
ועוד ביאר המלבי"ם במה שכתוב: “שומר ה' את כל אוהביו" (שם, כא), דהיינו שבנוסף למעלה הקודמת, עוד בה ש"את כל הרשעים ישמיד" (שם, כ), שכל מי שרצה להרע להם, משמידו מן העולם. יוצא, אם כן, שכפי מדרגת העבודה והקירבה לאלוקים, כן מדרגת ההשגחה, עיין שם.
ד. בעל אמונה, על אף התלאות העוברות עליו מידי יום, אינו משתנה לעולם וכל המצבים אצלו שווים לטובה. וזאת משום שהוא מאמין שכל מה שעובר עליו בחיים, הן לטוב והן למוטב, יש שורש אחד בלבד והוא גזירת הבורא יתברך, וכל דבר היוצא מהבורא יתברך הוא בוודאי טוב מוחלט, ואין רע יורד משמים.
ורק כאשר מדובר במצוות ועבירות, והיינו שיש חשש עבירה או חסרון במצווה, בעל אמונה עושה פעולות שיועילו לו להתעלות, ויגרמו לו לשינוי חזק בעבודת ה' יתברך, לטובה ולברכה.
שאלה: על הפסוק “שני חיי שרה" (בראשית כג, א), פירש רש"י שכולן שוין לטובה. ולכאורה הרי סבלה מהרבה ניסיונות: עד שהתעברה, ופרעה לקחה לאישה, והגר שפחתה מתלוצצת ממנה. ובמה, אם כן, שוין לטובה?
תשובה: אף שלשרה היו הרבה צרות, מכל מקום מעלתה שהיתה נביאה ויודעת שהכל מה' יתברך, והכל לטובה. וגם בתוך הבעיות, הקושי שבקושי, ההסתרה שבתוך ההסתרה, בוודאי גם שם נמצא ה' יתברך, וזה לטובה. בעל אמונה לא חושש ולא מתרגש ולא מתעצב על מאורעותיו, רק במצוות ובעבירות, כשיש חשש לעבירה או חסרון במצווה, נבהל וחושש מאוד.
וכמו שמצינו ברבי יהודה בן טבאי, שטעה בהוראה וקיבל על עצמו שלא להורות ועשה תיקון גדול (חגיגה טז:). וכן, אביי שחשש מעבירה ובכה (סוכה נב סע"א). וכן, רבי שמעון בר יוחאי זיע"א שאמר משפט שיש בו כעין חשש זלזול ברבי עקיבא, וכל ימיו הושחרו שיניו מתעניות (נזיר נב:). וכן, רבי אלעזר בן עזריה עם פרתו של השכנה שחיללה שבת ולא מיחה (ירושלמי ספ"ה דשבת), פחד מעבירות גרמו להם שינוי חזק. וכן, במצוות, וכמו רב ברונא ששמח במצוות (ברכות ט:). אבל בענייני עולם הזה, הכל משמים לטובה, וכך היתה שרה אמנו.
ה. בעל אמונה מאמין באמונה שלימה שמה שה' יתברך זימן לו, זה הכי טוב בשבילו, ואין יותר טוב מזה בעולם, ולכן גם אין לו סיבה להחליף או לשנות את אותו הדבר.
ולדוגמא, כאשר אדם מאמין באמונה שלימה שהעבודה בה הוא עובד נזדמנה לו בהשגחה פרטית ומדוקדקת מאת ה' יתברך, וזה הכי טוב בשבילו, ממילא הוא אוהב לעבוד שם על אף כל הקשיים הכרוכים בכך. ואדם שלא מרגיש כך, הרי זה אות וסימן שעדיין לא הגיע לבריאות הנפש השלימה, משום שבעל אמונה בריא בנפשו ומסתדר בכל מקום בו הוא נמצא.
שאלה: כיצד ניתן לעבור תקופות קשות העוברות על האדם, ואף להנות מהן הנאה מושלמת?
תשובה: על יעקב אבינו שעבד בבית לבן, חמיו, בכדי להנשא לרחל בתו, נאמר “ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה" (בראשית כט, כ). והנה, מפשט הפסוק נלמד שיעקב אבינו עבד ברחל שבע שנים, והיו בעיניו כימים אחדים מרוב אהבתו לרחל.
אולם, יש פירוש נוסף, והוא: “באהבתו אותה" – באהבתו את העבודה. כלומר, מרוב אהבתו את העבודה, לאחר שהבין שהוא מה שה' זימן לו, הרי שזה הדבר הטוב והמתאים ביותר עבורו. ולכן, אהב את העבודה כל כך, עד שכמה שנים נראו לו כמו ימים ספורים.
ומכאן, שצריך האדם לשמוח בחלקו ובתקופה אותה הוא עובר. וכגון, אם דר בבית הסמוך לכביש ראשי, או ליד עליה וכל רכב שעולה מרעיש מאוד, אך עם כל זה, אין רעש הרכבים מפריע לו כלל, כיוון שמאמין הוא שזה הבית שמגיע לו, ומתוך אהבה לה' יתברך שמח בחלקו. וכמעט שלא שומע את רעש המכוניות, וגם אם שומע זורם וממשיך.
ולעומת זאת, כאשר התינוק בוכה באמצע הלילה, בעדינות ובשקט, מיד שומעים וקמים ומטפלים כפי הצורך. וזה נובע מכח אהבת ה' יתברך, שזהו רצון ה' יתברך, ואין שאלות ואין כלום, ויש רק אהבת ה' יתברך בהשגות גדולות. ומרומז בפסוק “כי מנסה ה' אלוקיכם אתכם, הישכם אוהבים את ה' אלוקיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם" (דברים יג, ד), והבן.
ומרומז בזוהר הקדוש (ויצא סתרי תורה קסב.) על יעקב אבינו ע"ה שהיה עובד בבית לבן, ופיצל במקלות בשקתות המים, שעסק על ידי המקלות במצוות הנחת התפילין. וכך יכול לחשוב כל אדם ואדם בכל עבודה שהזדמנה לו שזה משמים, וזה התיקון שלו להתאמץ ולעבוד ולסבול במקום כזה, עם עובדים כאלה ועם מעביד כזה. ובזה מקיים אמונה תמידית בה' יתברך בכל רגע ורגע, וזוכה לעלייה רוחנית, והרי זה דומה ליעקב אבינו במעשה מקלותיו.
ומרומז בגמרא (פסחים קיג.) שיעבוד בכל עבודה, ואפילו לפשוט עור בהמה שמתה, והוא מלווה בריחות רעים, ולא להתפנק, כי העיקר שירוויח את פרנסתו, ויהיה לו לחם לאכול ובגד ללבוש, עיין שם. וכמובן כאשר יחשוב באמונה שזה מה' יתברך, יהיה לו אהבה לעבודה וריח הנבלה לא יפריע, וישכיל ויצליח לחיים טובים. ומי שלא מבין כך הוא בעל גאווה והוא חולה בנפשו, ובעל אמונה מסתדר עם כל עבודה כי הוא בריא בנפשו.
ו. זמן הלידה ומאידך זמן המיתה, מכוונים בדיוק נמרץ מלמעלה לטובתו הנצחית של האדם, ולכן אין להתערב בחשבונות שמים כלל ועיקר. ומשום כך אסור לעשות 'זירוז לידה', וכל שכן 'הפסקת הריון' [הפלה], אלא אם כן הוא על דעת הרופאים ובהתיעצות עם גדול בתורה, כשיש צורך בכך, כגון שהאם בסכנה וכיוצא בזה. והורים העושים כן על דעת עצמם עתידים ליתן את הדין!
וכל שכן, שאסור בתכלית האיסור לעשות מה שנקרא היום 'המתת חסד', שהרי זה נגד תורתנו הקדושה שכתוב בה “לא תרצח" (שמות כ, יג), וזה הרי בוודאי רצח גמור הוא. והעושה כן נקרא רוצח! ואוי לנו מיום הדין!
ויש לדעת, שיש נשמות שירדו לעולם הזה כדי לתקן כל מיני קלקולים שעשו בגלגולים קודמים, ומשמים חיפשו משפחה חזקה שתוכל להתמודד עם אותה נשמה קדושה, ואותה משפחה דווקא, משום מעלתה הנשגבת, זכתה לקבל את אותה נשמה.
שאלה: כתוב בקהלת (ג, ב) “עת ללדת ועת למות", עד היכן ובמה דברים אמורים?
תשובה: כידוע, אסור לעשות זריקת זירוז לאישה שתלד בזמן מסוים, אלא אם כן אומרים הרופאים שהתינוק במצוקה וכיוצא בזה, אז חובה לזרז (ועיין טה"ב ח"ב עמ' נד). ולפעמים נגזר שהלידה תהיה בזמני לחץ כגון בערב שבת, בערב חג וכיוצא בזה, והכל חשבונות שמים ואין להתערב בזה כלל.
וכן, להבדיל גבי יום המיתה. שלפעמים נפטר אדם בערב שבת קודש, ותוך שעה קלה עושים לוויה ושלום על ישראל. ולפעמים קורה שנפטר סמוך מאוד לכניסת חג ונדחה לאחר החג או לחול המועד, וזה מכביד מאוד על שבעת ימי אבלות שאם היה נקבר בערב חג החג פוטר משבעה לגמרי. והכל מכוון בדקדוק רב משמים מתי לחיות ומתי למות, ואין להתערב בחשבונות שמים כלל ועיקר.
וזה בעצם מסקנת הגמרא (שבת קנו.) אין מזל לישראל, ואין להסתכל על יום הלידה ושעת הלידה וכיוצא בזה, אלא רק על ידי תְפִלָה וצדקה שניתן לשנות כל הגזירות לטובה. (ועיין בגמרא מו"ק כח. ובתד"ה אלא, ובתענית כט: ובתד"ה אמר, ובחזו"ע תענית עמ' קסד.)
שאלה: כאשר יש מום לעובר, רחמנא ליצלן, מדוע אסור לעשות הפלה ולהורגו, הרי בזה ימנעו סבל לתינוק ולסובבים אותו?
תשובה: יש נשמות שבאות לעולם הזה עם מום מסוים, והוא בכדי לתקן כל מיני קלקולים מהעבר, ובשמים מחפשים משפחה חזקה כדי לקבל נשמה כזאת, ולפי התיקון של אותה משפחה 'זוכים' לקבל נשמה כזאת. ועם כל הקשיים והעיכובים והבעיות, כל רגע מקיימים מצווה שמתחזקים באמונה שזה רצון ה' יתברך.
לדוגמא, למשפחה מסוימת נולד בן נחמד מתוק ומושלם, אלא שיש לו בעיה אחת רצינית, שגילו הרופאים בהיותו בן חודש שאינו שומע כלל. צריך לדעת שמשמים 'תפרו' על האבא והאמא האלה תיק כזה גדול וקדוש של אמונה, להתמודד איתו יום יום. וכשזו המחשבה, מקבלים כח משמים ומרגישים שזה ממש כמו עסק גדול מאוד, שהזמינו איש כלכלה גדול לטפל בזה.
וכידוע מרבינו החפץ חיים הקדוש זיע"א, שיתכן נשמה שהיתה בעולם הזה בבעל לשון הרע, וביקשה לבוא בגלגול של אילם שלא תיכשל עוד. ואמת שהוא ניסיון קשה אבל על ידי האמונה מקבל האדם כח לסבול, ולהיות שמח בחלקו. ומצינו בתורה (בראשית מו, כג) “ובני דן חושים", ואף על פי שהיה חרש ואילם והיה לו בן יחיד, עם כל זה יצאו ממנו שישים וארבע אלף וארבע מאות צאצאים, זרע קודש נכדים ליעקב אבינו ע"ה. ומאידך שבט בנימין שהיו לו עשרה בנים, יצאו ממנו בסך הכל ארבעים ואחד אלף ושש מאות בלבד. כך שאסור לזלזל לעולם במצב שרואים, ולסמוך על ה' יתברך שהכל משמים לטובה.
שאלה: תינוק שנולד עם בעיות קשות דווקא בבית של בני תורה, האם זה מכוון בדווקא?
תשובה: קודם כל צריך לידע, כאמור, כי זה נשמה גדולה עם תיקון גדול. ובספרים מבואר כי כל נשמה בגוף חולה ומיוסר, היא בעצמה ביקשה לרדת באופן כזה, על מנת שיתאפשר לה התיקון הנצרך בקלות. וה' יתברך יודע שמי שיכול לעמוד בזה בגבורה ולא להתייאש, ואדרבה על ידי זה ירבו בתְפִלָה ובקידוש שם שמים וכו', זהו רק משפחה שהם חרדים לדבר ה'.
ולכן, כל הורים שנולד להם בן או בת עם בעיות קלות, קשות או נפשיות, לא עלינו, יש לכוון שזה תיק כבד שהפקידו בידיהם, על מנת לטפל בכך באופן רוחני וחומרי יחד, ולידע שאם זה נפל עליהם עם כל הקושי, בוודאי יש ביכולתם לעמוד בקושי זה, שהרי לא לחינם זה הגיע דווקא אליהם. ולכן גם בוודאי שאסור להפיל ולהורגו חס ושלום, ואף שיש יסורים לו ולסובבים אותו, משום שזהו רצון ה' יתברך והוא בעל הבית, ויעשה הטוב בעיניו. וכל רגע ורגע שמתנהגים ההורים כהלכה, נבראים מלאכים טובים, ולהיפך להיפך רחמנא ליצלן.
ז. מי שנבהל פתאום מרעש חזק או מחלום מפחיד, וכן מבשורה קשה רחמנא ליצלן, הרי זה משמים. ועליו לעשות חשבון נפש מדוע הפחידו אותו, ומה רוצים ממנו. והמפחד מאחד לא מפחד מאף אחד!
שאלה: כאשר אדם נבהל על ידי אנשים או חלומות וכיוצא בזה, האם זה מהשמים?
תשובה: בוודאי שזה מהשמים, ומפורש כן בפסוק “ורדף אותם קול עלה נידף" (ויקרא כו, לו), והוסיף שם בתורת כהנים מעשה על זה, עיין שם. והכל בידי שמים (כתובות ל.) ובכלל גם חלומות מפחידים, כמו דוד המלך ע"ה שלא ראה חלום טוב כל ימיו (ברכות נה:). וכאשר מתרגש ונבהל פתאום או שמע בשורה קשה, רחמנא ליצלן, עליו לדעת שזה משמים, ועליו לחשוב מה רוצה ממנו ה' יתברך, והמפחד מאחד לא מפחד מאף אחד.
ושמעתי מספרים על הגה"צ רבינו אליהו לופיאן זצ"ל, שפעם אחת מעד במדרגות ונפל, ובנס נגמר הכל בשלום. וכאשר התיישב הרב על המדרגות, התלמידים נבהלו ושאלו בחרדה אם הכל כשורה והשיב הרב שברוך ה' הכל בסדר. התלמידים מצידם המשיכו לשאול: 'אם כן, למה כבוד הרב אינו ממשיך בדרכו?', ומיד קפץ בכח הקדושה שבו וכאילו גער בהם: 'וכי אסור לעשות חשבון נפש למה נפלתי?!'. וכן, מצינו מעשה כעין זה בגמרא (ב"ב י:) גבי רב פפא, עיין שם.
ח. לבעלי חיים אין דעת, וממילא אין להם בחירה אם להזיק או לא, אולם עם כל זאת לא יתכן שבהמה תזיק אם לא שנגזר על האדם להינזק על ידה.
שאלה: ידוע, שיוסף הצדיק היה בבור עם נחשים ועקרבים, ואף על פי כן לא הזיקוהו. ונשאלת השאלה האם בעלי חיים בעלי בחירה להזיק או לא?
תשובה: עיין בפירוש אור החיים הקדוש (בראשית לז, כא), שביאר כי לבעלי חיים אין דעה, וממילא אין להם בחירה. אולם, עם כל זאת, אין זה אומר שבעלי חיים יזיקו גם ללא השגחת ה' יתברך, כי הרי יש על האדם השגחה משמים, ולא יתכן שבהמה תזיק ותטרוף כשלא נגזר מלמעלה שפלוני ינזק על ידה. ואפילו האדם שהוא בעל בחירה אם להזיק או להטיב, עם כל זה לא יתכן שיזיק לאחרים בלי השגחה מלמעלה (ועיין בספר 'עבד לעבדי ה'' עמ' רכח).
ט. כאשר קו הטלפון 'תפוס' והזמן דוחק, ומאידך כאשר קו הטלפון 'זמין' ומיד עונים, הכל נקבע משמים לטובה. ואם קורה, ואי אפשר להשיג דבר מה בשום אופן, יש להרבות בתְפִלָה באותו רגע שלא תצא תקלה חס ושלום מאותו עיכוב, ולכוון שכל עכבה לטובה, ולה' הישועה!
שאלה: כאשר אדם מתקשר למאן דהוא, ומהצד השני עונים או לא עונים, תפוס וכיוצא בזה, האם גם זה משמים?
תשובה: בוודאי שהכל בהשגחה פרטית מלמעלה, וטלפון זמין זה חסד מה' יתברך, ואם תפוס זמן רב או לא עונים או תא קולי [מזכיר אוטומטי בלע"ז] וכיוצא בזה, אזי משמים רוצים שלא יהיה כעת קשר, וצריך קודם קשר עם ה' יתברך, ואז חסד ה' משפיע עלינו מסביב.
לפעמים חברת טלפון גדולה קורסת לכמה שעות, ויש לדעת שהנזקים, השינויים, הבעיות וההפסדים, הכל מהשמים. וכן פעמים מורה הוראה פותח את קו הטלפון לעניין מסוים, או שנכנס למשרד בשעה מסויימת, ובדיוק באותו רגע יש צלצול מהמקווה לשאלה בטהרה, ונעשה שם חסד גדול, וזה משמים לטובה, להרבות טהרה. וכשלא ניתן להשיג דבר מה בשום אופן, צריך להרבות בתְפִלָה באותו רגע שלא תצא תקלה מעיכוב זה, ולכוון שכל עכבה לטובה (נדה לא.), ויחזור לתלמודו לחיים טובים ולשלום.
ויוצא, אם כן, שלבעל אמונה אין בשום אופן בעיות ולא לחץ חברתי ולא כלום. ומרגיש תמיד כל היום בכל רגע שכל הפעולות והמקרים הכל מה' יתברך. ותמיד להמשיך להתפלל ולכוון גם על הבעיה שצריך לטפל והזמן דוחק, והכל משמים לטובה.
י. כאשר מבקשים מאדם לעשות דברים מסוימים, עליו להרגיש באותו רגע שה' יתברך מבקש ממנו לעשות את אותו הדבר, ויחליט על פי דעת התורה, וזה נותן לו כח להיות חזק ולא להישבר.
שאלה: כיצד צריך להרגיש בעל אמונה, כאשר מבקשים ממנו לעשות דברים שבכוחו ושאין בכוחו לעשות, וכיצד עליו להגיב?
תשובה: בעל אמונה מרגיש באותו רגע, שה' יתברך מבקש ממנו, ומדבר איתו, ואותו אדם המבקש, אינו אלא שליח של ה' יתברך, ועושה הכל לפי דעת התורה.
לדוגמא, אם מבקשים ממנו לעשות חסד כגון לנסוע איתו למקום פלוני או אם יכול לתרום למשפחה במצוקה, אז מרגיש באופן מעשי שה' יתברך מדבר איתו ומבקש ממנו. ואם יכול לעשות, עושה כן בשמחה, ולא מקפיד ולא כלום, אלא שמח לעשות. ומפורש בזוהר הקדוש (פ' וירא קד.) כשיש דין על האדם, שולחים לו עני שיעשה צדקה וחסד, ועל ידי זה ניצול מדינים קשים, וזה לטובתו.
יא. העבודה הגדולה ביותר בכל השנה, ובפרט בליל פסח, היא לצאת ממצרים במובן הרוחני, והיינו לצאת מהטומאה, מההשכלה ומהתועבה של מצרים, ובכללה ה'מודָה' הקלוקלת, ולהתקרב אל האמונה בהשגחה פרטית בדרגות גבוהות.
שאלה: מה המצווה הקשה ביותר בליל פסח?
תשובה: מצוות אכילת מצה ושתיית ארבע כוסות יין כבני חורין אלו מצוות קלות שנעים לקיימם. אולם, קיום מצוות 'לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים' (פסחים קטז:), במובן הרוחני שבה, כלומר לצאת מהטומאה, מההשכלה, מהתועבה של מצרים ובכללה ה'מודָה' הקלוקלת, ולהתקרב לאמונה בדרגות גבוהות של השגחה פרטית, זו העבודה הגדולה בליל פסח הקדוש. וכן, בכל שנה ושנה עולה ומתעלה באמונה ובדבקות בה' יתברך, ואשריו.
יב. חז"ל הקדושים לימדונו שלפני הגאולה תהיה הסתה נגד הדת. וכיום רואים זאת בעליל, איך מדברים נגד הדת ונגד לומדי התורה. וישנם טיפשים המעיזים ברוב חוצפתם לדבר ולהביע דעה נגד גדולי ישראל שליט"א אשר מפיהם אנו חיים.
וכל אלו נשלחו משמים לדבר כן, ומגלגלים חובה על ידי חייב.
שאלה: האם המסיתים נגד התורה ולומדיה הם מהשמים ונגזר שידברו כך, ומגלגלים חובה על ידי חייב (סנהדרין ח.)?
תשובה: חז"ל הקדושים לימדונו שלפני הגאולה תהיה הסתה נגד התורה ולומדיה, כמבואר בכתובות (קיב:) 'דור שבן דוד בא קטיגוריא בתלמידי חכמים', ופירש רש"י: הרבה מסטינים ומלמדי חובה יעמדו עליהם. ובשורה אחרונה שבמסכת סמוך ונראה למאמר הנ"ל, כתוב: 'עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות', עיין שם. והקשו התוספות (בד"ה עתידין) מדוע לא הביא זאת לעיל קודם מה שאמר גבי תלמידי חכמים ששם עסק בעניין שבח ארץ ישראל, ותירצו משום שרצה לסיים בכי טוב, עיין שם.
ויתכן לומר שיש קשר ממש בין תלמידי חכמים למה שאמרו לגבי אילני סרק, שהרי כיום תלמידי חכמים אברכים ובחורי ישיבות טוענים עליהם כל מיני משטינים שאינם עושים כלום ולא נושאים בנטל, והם כביכול כמו אילן סרק בלי פירות ובלי תוצרת. ולעתיד לבוא בזמן הגאולה וביאת המשיח, ירגישו שהעולם עומד על לומדי התורה והם המניבים פירות לכל העולם. וכן בגמרא (סנהדרין צז.) דרשו על הפסוק “וסר מרע משתולל" (ישעיה נט, טו), שכל מי שחוזר בתשובה ועוזב את הרע, דנים אותו כמשוגע והיינו משתולל (עי' פירוש רש"י שם).
ובאמת שכל דברי המשטינים הללו מהשמים לטובה, כמובאר בזוהר הקדוש (תיקו"ז כז.) שמה שאמרו בגמרא (ברכות ו:) 'אגרא דכלה דוחקא' הכוונה, בזכות הדוחק שמצערים ומסיתים נגדנו הערב רב זה השכר לקרב הגאולה, והכל משמים לטובה (וע"ע בזוה"ק תיקו"ז נב: נד.).
יג. לא רק ההפתעות בחיים הם בהשגחה פרטית משמים, אלא כל רגע ורגע בחיים הוא משמים, וגם הוא בהשגחה פרטית, ואין להרהר או לשאול שאלות חס ושלום.
שאלה: האם השגחה פרטית זהו רק על הפתעות החיים שבאים במקרה לאדם או שהוא גם על סדר יומו הרגיל של האדם, רגע רגע, שעה שעה?
תשובה: פשוט וברור שהפתעות בחיים הם משמים, והחידוש כאן הוא שאף כל רגע ורגע בחיים הכל מכוון בהשגחה פרטית: מציאת חן, הצלחה, שמחה, מצב רוח, סיוע מאחרים לטובתו, הכל משמים לטובה, ואין להרהר ואין לשאול שאלות. ובגמרא (ר"ה טז.) אמרו אדם נידון בכל יום ובכל רגע, עיין שם.
ורבינו יונה ב'שערי תשובה' (שער א אות יב) כתב וזה לשונו: 'ראוי שיצטער ויאנח כשהמרה פי ה' יתברך, ולא זכר את אשר בראו יש מאין, וחסד עשה עמו וידו תנחהו בכל עת [כלומר, משמים מכוונים כל מעשיו ומנהיגים אותו כפי הצורך] ונוצר נפשו בכל רגע [כלומר, משגיח עליו לנשום היטב]. ואיך מלאו לבו להכעיס לפניו, ואיך טח מראות עיני החוטא, מהשכיל לבבו, והמשכיל אשר נפקחו עיניו, יוחקו הדברים האלה בלבבו ויבואו חדרי רוחו', עד כאן לשונו.
וכן במדרש רבה (בראשית פי"ד אות ט) דרשו על הפסוק “כל הנשמה תהלל יה" (תהלים קנ, ו), כל הנשימה תהלל יה. כלומר, על כל נשימה ונשימה שאדם נושם צריך לקלס לבורא, עיין שם. נמצא שיש להרגיש באמת ובאופן מעשי כל רגע ורגע השגחה פרטית על רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, כפשוטו ממש.
יד. השדכן האמיתי הוא ה' יתברך, לכן בחר לכל אחד מי תהיה בת זוגתו, והיא המתאימה לו ביותר.
שאלה: מי הוא השדכן הטוב ביותר אשר ניתן לסמוך עליו?
תשובה: כתוב בגמרא (סוטה ב.) קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף. ונאמרו הרבה פירושים בדימוי בין זיווג האדם לקריעת ים סוף. ובתוספות שאנץ (שם) מבואר שאותם המים שהטביעו את המצרים הצילו את ישראל. וכמו כן, נמצינו למדים לעניין זיווגו של האדם, שבעל המתאים לפלונית לא מתאים לאלמונית. אברהם מתאים לשרה, יצחק לרבקה, יעקב ללאה, אבל לא אברהם לרבקה ולא יצחק ללאה, וכן על זה הדרך.
זיווג שמתאים לזה יכול להיות הרסני לשני, וכן להיפך. וכשיחשוב האדם כך ויבין שהשדכן האמיתי שלו זה ה' יתברך, יזכה לבית עם ברכת ה'.
טו. פעמים אדם מתכנן דבר כלשהוא, ולפתע בא אחר והורס לו את תוכניותיו. אין להתייאש מכך, שכן הוא רצון הבורא יתברך. ולכן, יש לדעת כאשר בא אדם באמצע כנס מסוים וכיוצא בזה, וטענותיו בפיו, ואינו שוטה וחסר דעת, יש להתייחס לכך כשליחות מה' יתברך, ולה' הישועה. וכן, יש לדעת שאם בא אדם בכדי לעשות מגבית לעניין מסוים, אין להשיבו ריקם, וצריך לתת אפילו שקל קטן, שסוף סוף ה' שלחו למקום זה.
שאלה: כיצד מגיב בעל אמונה, כאשר תיכנן דבר מסוים, ופתאום הגיע מישהו וחיבל בתכניותיו?
תשובה: בעל אמונה לומד מכל דבר ומכל מצב שהכל מהשמים, ואם פתאום הגיע איש מסוים ודיבר וצעק וגרם לשינוי המצב, באופן שרואים שהוא מדבר לעניין, ולא סתם שוטה וחסר דעת, אז משנים את הכל בגללו, ומרגישים שמהשמים שלחו אותו בדיוק ברגע זה. ועיין בגמרא (מו"ק יז.) ברבי שמואל בר נחמני.
וכן מה שמסופר בכתובות (סז:) על רבא שהיה גבאי צדקה, ובא עני בן טובים וביקש ממנו לאכול תרנגולת מפטומת ויין ישן כפי לימודו בהיותו עשיר, ורבא טען כנגדו שהרי בכך דוחק את הציבור, וענה לו אותו האיש, שאינו אוכל משלו אלא משל ה' יתברך, וה' יתברך אב הרחמן וזן ומפרנס לכל. ובאותו רגע הגיעה אחותו של רבא, אשר לא ראה אותה שנים רבות, והביאה עימה את האוכל אשר ביקש אותו עני, והבינו כולם שזה מהשמים דווקא עבורו, פלא פלאות, עיין שם.
וכן, מצינו בגמרא (מנחות פח סע"א) על רבי חייא שהגיע מבבל לארץ הקודש לתרץ קל וחומר של רבינו הקדוש, עיין שם.
ומכאן שהכל מהשמים לטובה בלבד. ומכאן עוד, שלעולם אל יתבייש אדם במשפחה שלו, אם אביו עם הארץ או חמיו איש פשוט, לא להתבייש בהם, אלא יש להתבייש רק מעבירות ולשמוח במצוות.
ולכן, אין להתבייש כשמקבלים סל שבת או קמחא דפסחא וכיוצא בזה, וכן באזכרה כשעושים סעודה ונשאר אוכל רב, אין להתבייש לקחת לבית אם נותנים מהמשפחה. וילך בין כולם ויאמר להם שלום מבלי להתבייש, לא נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד. כלומר, שלא ניכשל בעבירה, כי בזה בלבד יש להתבייש, רחמנא ליצלן.
ומכאן כאשר בא לבית הכנסת עני, חתן או בעל משפחה, וכן חולה הזקוק לעזרה, יש לתמוך ולתרום כמה שאפשר ואפילו בשקל אחד. והעיקר שלא להקפיד ולא לזלזל, כי מהשמים שלחו אותו.
טז. נאמר בפרשת בא: “ויצא מעם פרעה בחורי אף" (שמות יא, ח). ולא מובן כיצד משה רבינו ע"ה כעס ונפגע מפרעה הרשע השוטה הזה. ומפורש ברש"י על שאמר לו “אל תוסף וכו'" ויש כמה תירוצים וכולם מגומגמים, ומשה רבינו איש האמונה [משה רבינו בגימטריא תרי"ג] נפגע? היתכן? וצריך כעת להבין מה העומק בזה. והמעיין המאמין הגדול בוודאי ימצא תשובה.