אור ברסלב
הנהגות אהבת ישראל מעלה י''ז - הכרת הטוב

הנהגות אהבת ישראל

מעלה י''ז - הכרת הטוב

מעלה ט''ז - לשנות מפני השלום

כל דבר שאדם נהנה ממנו, צריך לשמור עליו ולכבד אותו, וזה נקרא הכרת הטוב. דהיינו, להכיר ולהרגיש בטובה שנעשתה, ולא לחשוב כאילו זה נעשה מעצמו, וזה מגיע לי, וחייבים לי הכל.

הכרת הטוב, היא הערכה פנימית תמידית, הרבה יותר מאמירת תודה רבה סתם. ויש לזה השלכות גם בעתיד, שצריך לפרוע את חיוב הכרת הטוב, ובזה מקדשים שם שמים.

ובגמרא במסכת עבודה זרה (ה.) כתוב על עם ישראל בזמן קבלת התורה, שהיו כפויי טובה בני כפויי טובה. וביאר המהרש''א, כפויי טובה מלשון מחפה ומכסה את הטובה שלא תהיה ניכרת, כדי להימנע מהכרת הטוב ולא להתחייב להחזיר. נמצא לפי זה, שכפוי טובה הוא מי שאין לו הכרת הטוב.

א. כתוב בגמרא במסכת יבמות (סב:) ''האוהב את שכניו, עליו הכתוב אומר, אז תקרא וה' יענה''. דהיינו, מלבד אהבת ישראל הרגילה, צריך לאהוב אהבה מיוחדת את השכנים, והסיבה לכך היא, שבלי שכנים האדם סובל מבדידות, וגם בשעת סכנה הרי יצעק 'הצילו' וכל השכנים יבואו לעזור, וזה כעין הכרת הטוב לשכנים על הדבר הזה.

ב. צריך להכיר בטובה שאדם עשה לנו, גם אם לא היינו זקוקים לטובה הזו.

ואפילו תוכי שנהנים ממנו צריך להכיר לו טובה, ומותר בשבת להזיז אותו מחמה לצל כדי שלא יצטער (יבי''א ח''ה עמ' צז).

ג. אדם שנכנס לבית הכנסת, וחבר דאג לו לסידור, צריך להכיר לו טובה על כך, וגם אם החבר לא שם לב, ויש לו כבר סידור אחר, צריך להחביא את הסידור שיש לו, ולהראות לחבר שהוא שמח בסידור שהביא לו. וכן אדם המתפלל בעל פה, ולא זקוק לסידור, צריך להראות לחברו שהוא שמח במה שהוא עשה למענו, שהרי הוא טרח על זה, ומגיעה לו תודה רבה.

ד. אדם שטרח להגיש שתיה מתוקה לאדם שמהדר לשתות אך ורק מים נקיים וטהורים, עם כל זה, צריך המקבל לקחת את השתייה, ולהתייחס יפה, ולהכיר טובה, ולברך ולטעום קצת.

ה. חובה קדושה, לתרום תרומה חדשית קבועה לבית הכנסת שבו מתפללים, ולמקום שבו לומדים ושומעים שיעורי תורה. שהרי המקום הזה נותן לנו אפשרות לעבוד את ה' בצורה טובה. וגם כשנופשים בעיר מסוימת, ונהנים מבית הכנסת ובית המדרש המקומיים, צריך לתרום לקופה הקבועה בהם, כדי להכיר טובה למקום.

ו. יש להתנהג בכבוד עם גבאי בית הכנסת, ועם כל מי שעושה למען הכלל, כדי שירגישו שמעריכים אותם ומכירים במה שהם עושים לטובת הכלל.

ז. ''עניי עירך קודמין'' (ב''מ עה.) וכלול בזה, להחזיק את מוסדות התורה שבעיר מגורינו, ולא לתרום רק למוסדות גדולים וידועים מערים רחוקות. וכן יש מצוה לקנות מתושבי העיר שגרים בה, ולהעסיק אנשים קרובים.

ח. אירועים ושמחות, עדיף לערוך באולמות שבעיר שהרי הכל בהכשר הבד''ץ, ולמה ללכת לעיר אחרת, ולהכביד על המכרים והידידים בני העיר שיצטרכו לנסוע רחוק, כשאין הכרח. ואדרבא, זוכים גם לחזק את היהדות ואת הכשרות בעיר שגרים בה.

ט. מסופר בנביא (מלכים א ב, כו), ששלמה המלך עליו השלום, לא הרג את אביתר הכהן שהמליך את אדוניה ופגע בדוד, מפני שהיה בו דבר טוב, שעזר לדוד כשהיו לו הרבה צרות, ואסור לשכוח לאדם דברים טובים, גם בזמן שהוא עושה דברים רעים. ומכאן יש ללמוד, שגם מי שעושה לאדם צרות רבות ורעות, אסור לשכוח לו את הטובות שעשה, וצריך להכיר לו טובה עליהם. ועיין בספר הקדוש תומר דבורה שפירש כך את מידת ''כי חפץ חסד הוא''.

י. כשמחפשים מי יהיה סנדק, אסור לשכוח את הרבנים וראש הכולל שתמכו ועזרו לנו באופן פרטי ובזכותם הגענו לאן שהגענו, והם קודמים לרבנים גדולים אחרים. והעיקר להיזהר שלא תהיה מחלוקת, ויתרבה שלום בעולם. וכמובן שההורים קודמין לכולם, כנזכר.

יא. לומר תמיד להורים, תודה רבה על הכל, ולנשק להם את היד, וזה בכלל מצוות כיבוד הורים.

יב. לעניין קריאת שמות הנכדים על שם ההורים לנוהגים כך, יש להקדים את שם הסבא מצד הבעל, ואחר כך מצד האשה, ולא להיפך. ויש גם חשש סכנה בזה, וכמו שקרה לאהרן הכהן שהקדים את נדב על שם אבי אשתו עמינדב, ואחר כך אביהוא על שם אביו, ושניהם נפטרו צעירים, רחמנא ליצלן. וכמו שהביא בזה מרן שליט''א (יבי''א ח''ה עמ' רכה) ואלו דברים שאין להם שיעור, וכנזכר לעיל.

השכר והעונש במעלת הכרת הטוב

יג. יעקב אבינו עליו השלום מלמד אותנו הכרת הטוב, וכפי שציוה על יוסף הצדיק (בראשית לז, יד) ''לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן''. כלומר: יעקב שולח את יוסף שיברר מה שלום הבהמות. וכתוב במדרש (בראשית רבה פרשה פד אות יג), שמכאן לומדים שצריך לדרוש בשלום כל מי שאדם נהנה ממנו. וכן האם הצאן אכלו כבר, האם בשמש נעים להם וכו'. ואם צריך הכרת הטוב לבעלי חיים שאין בהם דעת, על אחת כמה וכמה לבני אדם, ולמשפחה, ולקרובים אלינו.

יד. ''לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה', על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים'' (דברים כג, ד). ה' יתברך הקפיד עליהם כל כך מפני שבזה גילו כפיות טובה, שהרי אברהם אבינו עליו השלום עשה להם חסד שהציל את לוט ומשפחתו, ולוט הוא אבא של עמון ומואב, ולכן הם היו חייבים לעשות טובה לעם ישראל שהם בני אברהם (רמב''ן שם).

טו. בגמרא במסכת בבא קמא (צב:) מובא המאמר: ''בור ששתית ממנו מים, אל תזרוק בו אבן''. ומובא בשיטה מקובצת (שם) מעשה שהיה עם רבינו יצחק אלפסי זיע''א [הרי''ף], שהיה בית מרחץ שנהנה ממנו הרבה, ובשלב מסוים רצו למוכרו על ידי כונס נכסים, ולא הסכים הרי''ף לדון בו משום הכרת הטוב לבעל בית המרחץ. שהרי בית המרחץ הזה עזר לו לבריאות הגוף.

טז. מספרים על הרב אליהו אליעזר דסלר זיע''א, שכשהיה מוריד את הכובע מהראש היה מורידו בכבוד ובשתי ידיים, משום הכרת הטוב לכובע שכיבד אותו הגן עליו.

יז. מעשה בחתן יתום מאביו, שזכה להיות אבי הבן, ולא רצה לכבד בסנדקאות את חמיו שעזר לו מאד בהוצאות החתונה, ועשה מחלוקת וריב ומדון כדי לכבד חכם אחד מירושלים, ומיאן לשמוע לחכמים שיעצו לו לזכות במצוה זו את חמיו ולהכיר לו טובה על כל מה שעשה למענו. ואם היתה לו הכרת הטוב, והבנה בכבוד חמיו, בודאי שלא היה עושה כן. והחובה היא גם על מי שמוזמן להיות סנדק לשאול אם ההורים היו ורק אחר כך להסכים להיות.

יח. מעשה בשני חברים שהלכו במדבר, ובדרך נוצר ביניהם ויכוח גדול, עד כדי כך שקם אחד וסטר לחבירו בפניו, והשני נפגע מזה מאד וכתב שם על החול ''החבר הטוב שלי סטר לי היום על הלחי''. הם המשיכו ללכת, ובהמשך הדרך נכנסו לאגם מים כדי להתרענן, ולפתע החבר שמקודם קיבל סטירה היה בסכנה גדולה, ואז בא לעזרתו החבר שסטר לו ובחסדי ה' הציל אותו. ואחרי שהתאושש ממה שקרה, כתב החבר שניצל על האבן, בחריטה שקיימת לעולם ''החבר הטוב שלי הציל את חיי''.

ושאל אותו החבר, למה כשהכיתי אותך, כתבת על החול, וכעת שהצלתי אותך, כתבת על האבן? וענה לו חבירו: מעשה לא טוב צריך לרשום על החול, כדי שיעשו שלום ויהיה ניתן למחוק אותו, אבל מעשה טוב צריך להישאר למזכרת לעולם, ולכן חרתתי אותו על האבן. מעשים לא טובים מצוה לשכוח, ומעשים טובים מצוה לזכור לעולם (הובא בעלון עטרת מלכות פקודי תשע''א, היו''ל על ידי משפחת פרחי היקרים הי''ו).

יט. בספר חסידים (סי' ריח) כתוב, מי שהתפלל על חבירו, גם אותו חבר יתפלל עליו, דאם לא כן הרי זה גזלן.

כ. מסופר על אחד מגדולי ראשי הישיבות, שתלמיד אחד הגיע להזמין אותו לשמחת בר המצוה של בנו. כוונת התלמיד היתה לכבד את הרב ולשאול בשלומו, ולא להטריחו להגיע לשמחה. והנה בשמחה, הגיע ראש הישיבה למרות גילו המבוגר והמרחק הגדול. ולשאלת התלמיד למה זכה לכך, ענה לו ראש הישיבה: כשהזמנת אותי לבר המצוה, נזכרתי איך בישרת לי בשעתו על לידת אותו הבן שיחיה, והתעוררתי לעצמי איך הזמן עובר מהר וכבר חלפו שלוש עשרה שנה, והתחזקתי יותר בניצול הזמן בזכותך, וכהכרת הטוב, הטרחתי את עצמי לשמח אותך.

תוכן העניינים

הנהגות אהבת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה