אור ברסלב
הנהגות אהבת ישראל מעלה ט''ז - לשנות מפני השלום

הנהגות אהבת ישראל

מעלה ט''ז - לשנות מפני השלום

מעלה ט''ו - משקל החסידות

בספר מכתב מאליהו (ח''א עמ' 94) כותב: ''מהו אמת ומהו שקר? בתחילת חינוכנו הבנו, שאמת היא כשמספרים עובדות כמו שאירעו, ושקר, כשמשנים מזה. אך זה רק באופנים פשוטים, אבל למעשה יש הרבה אופנים שבהם אין הדבר כן. לפעמים אסור לומר דברים כמו שהם, כמו לספר מה שיש בו פגם לחבירו בלי תועלת והכרח. ולפעמים צריך דווקא לשנות, כשהאמת תזיק ולא תועיל, כי אז מה שנראה כאמת, הוא שקר, שמוליד תוצאות של רע, ומה שנראה כשקר מביא לתכלית של אמת. נמצא, שאמת הוא מה שטוב ומביא לרצון הבורא, ושקר הוא מה שנותן הצלחה לעסקיו של שר השקר, הסיטרא אחרא''. וזה כתוב בגמרא מפורש (יבמות סה:) ''מצוה לשנות מפני השלום''. ויש לדייק ממה שכתוב: מצוה ולא מותר, שזה לא היתר לשנות, אלא חובה! כמו מצות תפילין. ועוד יש לדייק, ממה שכתוב מצוה לשנות, ולא מצוה לשקר, משמע, שאם מותר לומר הפוך, אין כאן שקר, אלא יש כאן שלום, ויש בזה ריווח והצלה לעם ישראל.

א. מצוה גדולה לשנות דברים, ולשנות בדיבור, באופן שבזה יתרבה שלום.

ב. רבינו חיים קנייבסקי שליט''א בספרו המתוק ארחות יושר (אות אמת), כותב: מותר לשנות מפני השלום, ביחוד כאשר זה משתמע בתרי אנפי.

ג. רבינו המשנה ברורה זיע''א (סי' קנו סק''ד), הביא כפשוטו את הדין שפסק המגן אברהם (שם) שמותר לשנות מפני השלום (ואת דברי הספר חסידים, שכתב שרק בדבר שעבר מותר לשנות ולא בלהבא, הניח בצריך עיון). והיסוד שצריך לדעת הוא, לא להוציא משפט מהפה, אלא אם כן תהיה בו תועלת, ויתרבה השלום, ואף אחד לא יפגע (ועי' ירמיה לח, כה, שמשמע משם שגם על להבא מצוה לשנות מפני השלום).

ד. כשיש בעיות של כשרות, מותר לשנות ולומר: מאכל זה לא בריא בשבילי וכיוצא בזה מפני השלום (שדי חמד מערכת אכילה אות ד). וכן מסופר על צדיק אחד שהתארח אצל חבירו והוא כיבד אותו לאכול, והוא חשש שהסעודה לא מספקת לבעליה ולכן אסור לו לאכול, והוא אמר: הרופא לא מרשה לי לאכול. אבל אף על פי כן, בחכמתו לא אמר אותו צדיק דבר שאינו אמת, שבליבו כיון על הרמב''ם שכידוע היה רופא גדול, והוא פסק להלכה שאסור לאכול מסעודה כזו.

ה. אדם שהולך לשיעור תורה, והוריו או אשתו, מתנגדים לזה ומעכבים אותו, יכול לשנות ולומר שהוא הולך לחברים, מפני השלום.

ו. מצוה להעביר על מדותיו ולא להעלב, ולעשות את זה באופן שמשנים מפני השלום, ומחפשים תירוצים מתחת לאדמה כדי לסנגר על הפוגע. ותמיד לומר: הוא לא פגע בי, הוא לא העליב אותי, הוא בכלל לא התכוון אלי, ועל ידי זה לא להיפגע ולא להעלב כלל.

להרבות שלום

ז. הרבה דברים תיקנו חכמינו הקדושים זכרונם לברכה מפני דרכי שלום (גטין נט.), ופרש רש''י, שלא תהא מחלוקת. ורק על הגויים נאמר (תהלים קכ ז) ''אני שלום וכי אדבר המה למלחמה''.

ח. כשיש ריב בין אנשים, מי שיש לו כח ואפשרות, צריך ללכת ולעשות שלום ביניהם (גיטין נב.).

ט. אוהב שלום ורודף שלום (אבות פ''א מי''ב). להשתדל לרדוף אחר השלום, ולפתור בעיות שיש בין אנשים ושכנים, ובין בעל ואשה. וכמובן, שלא כל אדם ראוי להשכין שלום בין בעל לאשתו, ורבים שבאו לתקן ונמצאו מקלקלים, ואין לפעול ללא הכוונה על ידי דעת תורה.

י. מתפלל חדש שהגיע לבית הכנסת מפני שהסתכסך עם הגבאי בבית הכנסת שלו או עם החזן וכיוצא בזה, לא טוב לתת לו הרגשה טובה על המעשה שעשה ולחזק את המחלוקת חס ושלום, אלא מצוה גדולה להשלים ביניהם ולדאוג שיחזור למקומו, ולא יהיו קפידות ומחלוקות בעם ישראל.

יא. רש''י (שמות כ, כב) כותב דברים מבהילים במעלת הזוכה להשכין שלום במחלוקת: ''ומה אבנים שאינם רואות ולא שומעות ולא מדברות, על ידי שמטילות שלום אמרה תורה לא תניף עליהן ברזל, המטיל שלום בין איש לאשתו, בין משפחה למשפחה, בין אדם לחבירו, על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פורענות''. ויש בזה השקעה לדורות.

יב. מי שעושה שלום בין אנשים, בעיני הנפגע עליו להמעיט בחכמה את הפגיעה, שעל ידי זה יהיה השלום, אבל בעיני אותו אדם שחטא, צריך להגדיל את החטא ולהוכיח אותו, ועל ידי זה, יתרבה שלום (זוה''ק נח סז:).

יג. יש ללכת לאירועים של המשפחה ולכבד אותם, גם כשעדיין חסרה שם צניעות. וצריך לנהוג בחכמה, לכבד אותם, ולקרב אותם, ואם אפשר גם לומר שם דברי תורה. ורבינו הסטייפלר זיע''א המליץ לברך ברכת ''שהכל'' בקול רם כדי שישמעו כולם ויענו אמן, ומדין שומע כעונה יחשב כאילו הם ברכו, ונציל אותם מאיסור אכילה בלי ברכה.

יד. כשיש ריב ומחלוקת על תפקיד, או משרה, או נזק, או על תשלומי פיטורין וכיוצא בזה, צריך לבקש לדון רק בדין תורה, ושם יעזרו לפתור את כל הבעיות. ואסור לספר סתם לאנשים, שיש בזה חילול השם, ונעשה מחלוקת ולשון הרע.

טו. בגמרא (שבת פג סע''ב) כתוב: ''לעולם אל ימנע אדם עצמו מבית המדרש, ואפילו שעה אחת''. וכן מסופר בגמרא (ברכות כח.), שכאשר רבן גמליאל עזב את תפקידו כנשיא ישראל, הוא לא מנע את עצמו מבית המדרש בטענה שאין זה מכבודו לשבת עם המון העם, והוא הגיע כרגיל יום יום כמו כולם, וישב עם הקהל ביחדאיזו עצמה, ואיזה כח. וזה נכתב בש''ס לדורי דורות, ובודאי אלפים ורבבות מתחזקים ממעשה כזה. וכן בגמרא (ברכות ו:) כתוב: ''הקובע מקום לתפילתו, אלקי אברהם בעזרו''.

ומכאן יש ללמוד, שלא טוב לאדם לעשות ריב ומחלוקת, ולא להגיע לבית הכנסת ולשיעור תורה. אלא, עליו לעזוב את הכל, ולהגיע כרגיל לבית הכנסת שבו הוא מתפלל בקביעות, ולקהילה שהוא שייך אליה, ובזה יהיה עובד ה' באמת ויתרבה שלום בעולם.

טז. גם בלי הזמנה צריך לבוא לאירוע, ולפחות בזמן הריקודים, ולשמוח ולחזק ולהרבות שלום בעולם. ובפרט כשיש בזה כבוד התורה. כמו שמסופר בגמרא על אבימי שבא לתלמידו רב חסדא כדי לקבל תורה (מנחות ז.). וכן מצינו שהיה אבימי מזדרז מאד לכבד את אביו רבי אבהו, שרץ לפתוח לו את הדלת, אף שהיו לאבימי חמשה בנים צעירים שיכלו לעשות זאת במקומו (קידושין לא:).

יז. שלמה המלך בספר משלי (ו, יט) כותב ''ומשלח מדנים בין אחים''. והביאור בזה הוא, לא לומר מִלים ומשפטים שגורמים מחלוקת ותסיסה בין אנשים. ועל אחת כמה וכמה שלא לקחת איש בורר או מטפל בשלום שהוא אינו מבין בדקויות ואינו יודע מה לומר ומה להסתיר מתי לשתוק ומתי לדבר, איש שעושה שלום זה רק בן תורה מושלם במידות טובות. צא ולמד מה נענש אבנר בן נר על שלא עשה שלום בן שאול ודוד (סנהדרין מט.).

יח. כידוע רבי יהושע חולק הרבה עם רבי אליעזר בן הורקנוס (רבו של ר''ע סנהדרין סח.). ובגלל רבי יהושע נידו את רבי אליעזר כמסופר בגמרא (ב''מ נט:), ולאחר הנידוי היו קוראים לו ''רבי אליעזר שמותי'' (נדה ז:), ועם כל זה כשנכנס רבי עקיבא לבקר את רבי אליעזר קרא לו ''רבי''. ומכאן יש ללמוד על כבוד הדדי שנהגו זה בזה למרות הכל, כדי להרבות שלום (יעבץ סנהדרין קא.).

יט. יתכן לחדש שמותר לדבר בפסוקי דזמרא בין ברוך שאמר לעמידה כאשר פרץ ריב בבית הכנסת בין אנשים ויש חילול ה' וסכנה לכולם. ומותר לדבר עם אותם בעלי ריב ולהרגיעם, ולא גרע משאלת שלום, ששואל ומשיב (ברכות יג.). ומדוייק שם (תד''ה שואל) שמותר לענות קדיש וכו ולמדו כן משאלת שלום, ומנה לנידון דידן. ועוד ניחא ליה לחבר וכו' (שבת ד.), וכאן נמי להציל מחילול ה' לשון הרע, ריב ומריבה ומחלוקת. וכמו להציל עם הארץ ביום הכיפורים שקורע דף בסידור מחוסר ידיעה שמותר לדבר באמצע העמידה, וכן אדם שיש פירות טבל בביתו ויתכן שיאכלו מהם בני משפחתו, שאפילו באמצע העמידה מותר להתקשר לביתו ולהזהירם על כך. ומינה לנידון דידן. ומכאן מוסר השכל נוקב לאהבת ישראל.

השכר והעונש במעלת להרבות שלום

כ. הובא בשו''ת שבט הלוי (ח''י ס''ס סא) מקובלנו מהחתם סופר זיע''א שבזמן הזה צריך בעיקר לעשות ולא לנצח.

כא. רבי יוסי אומר, בעלי מחלוקת אין להם קיום בעולם כלל ועיקר (זוה''ק נח עו:).

כב. קרבן שלמים עדיף מכל הקרבנות, כי שלמים מלשון שלום, ושלמים עושה שלום למעלה ולמטה, אף ששלמים הם קדשים קלים, ולא קדשי קדשים (זוה''ק ויקרא יא.).

כג. לפעמים שני חברים שניהם משורש של דין, ויכולים לקלקל, ועדיף להפריד ביניהם (זוה''ק אחרי סב:).

כד. רש''י הקדוש על הפסוק (ויקרא כו, ו) ''ונתתי שלום בארץ'' מפרש: ''אם אין שלום אין כלום''. כלומר, מעלת השלום היא היסוד של עם ישראל, ואם אין שלום, אין תורה, אין יראת שמים, אין בית כנסת, אין תלמוד תורה, אין בית יהודי, אין קהלה קדושה, אין ארץ ישראל, אין עם ישראל, אין כלום, פשוטו כמשמעו. ורק השלום מביא אהבה ואחוה לכולם. ולכן מתפללים בתפילה ''שים שלום עלינו ועל כל ישראל עמך''.

כה. במדרש רבה בפרשת נשא (פרשהיא או' ז), יש הרבה מאד מאמרים מחכמינו הקדושים זכרונם לברכה, על גודל מעלת השלום, וצריך לעיין בהם תדיר.

כו. יעקב אבינו, שעליו נאמר: ''תתן אמת ליעקב'' (מיכה ז, כ), אומר לאביו יצחק אבינו עליו השלום: ''אנכי, עשיו בכורך'' (בראשית כז, יט), והכל למען השלום. ובזוהר הקדוש (תולדות קלט.) מובא: ''שאלו את רבי שמעון בר יוחאי איך יעקב כביכול שיקר ליצחק ואמר שהוא עשיו? ואמר להם רבי שמעון, אתם חייבים מלקות על השאלה הזאת, כי אינכם מכירים את עשיו''.

כז. בספר שבו ואחלמה של הרה''ג רבינו רפאל מאמו שליט''א מקרית אתא, מביא ששמע מרבינו בן-ציון אבא שאול זיע''א, שאמר: איך מכירים באדם אם הוא תלמיד חכם או אינו תלמיד חכם? אם הוא מרבה שלום עם כולם סימן ברור שהוא תלמיד חכם, וכמו שכתוב (יבמות קכב.) ''תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם''. אבל אם הוא מרבה מחלוקת עם חבריו, ועם בני ביתו, ועם באי בית הכנסת, זה סימן שאיננו תלמיד חכם.

כח. הלל הזקן (ביצה כ.), שינה מפני השלום. שפעם אחת הביא עולה שהיא זכר להקריב ביום טוב, וכשגער בו תלמיד שמאי כי שמאי סובר שאסור להביא עולה ביום טוב, אמר לו הלל זו נקבה לשלמים שגם שמאי מתיר להביא אותה ביום טוב. ופרש רש''י שינה מפני השלום (ועי' הגהות יעב''ץ שם).

כט. אהרן הכהן היה משנה מפני השלום. שכתוב עליו (אבות פ''א מי''ב) שהיה אוהב שלום ורודף שלום, ופרש רש''י שהיה אהרן הכהן משנה דברים שלא מדעת בעלי המריבה כדי להשלים ביניהם. כלומר: היה אומר לכל צד מבעלי המריבה דברים שהוא אוהב לשמוע, אפילו שאינם אמת, ועל ידי זה היה עושה שלום ביניהם. ובזכותו חיו הרבה משפחות באהבה ואחוה וקראו לבניהם על שמו של אהרן. ולכן כשמת אהרן כתוב בתורה (במדבר כ, כט) ''ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל'' (אבות דרבי נתן ריש פ י '' ב).

ל. גם ירמיה הנביא שינה מפני השלום (ירמיה סוף פל''ח).

לא. בגמרא בקידושין (לג.) מסופר שחכמי ישראל היו מכבדים ומהדרים כשהיה עובר זקן גוי לפניהם, והיו שולחים את השמש שלהם לסייע לגוי בדרך.

לב. חכמים ציוו לבקר חולים עובדי כוכבים, ולקבור את מתיהם עם מתי ישראל, ולפרנס את ענייהם עם עניי ישראל, מפני דרכי שלום. וכמו שנאמר (תהלים קמה, ט) ''טוב ה' לכל, ורחמיו על כל מעשיו'', ונאמר (משלי ג יז) ''דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום'' (רמב''ם פ''י מהל' מלכים הי''ב).

לג. בגמרא (סנהדרין צז.) מסופר על חכם אחד, שהוציא מפיו מִלה אחת של שקר מפני השלום, ונענש מיד ומתו שני בניו, והמהרש''א (שם) מבאר, שהשקר מביא מיתה לעולם. וצריך להבין הרי זה היה מפני השלום? והביאור בזה, שהמקום גורם, וכמובא בגמרא שם, שבני אותה העיר היו בדרגה גבוהה מאד של דבור אמת, ולא היו משנים מדבורם לעולם, ומשום כך נחשב השקר שם לפריצת גדר, אפילו שהיתה סיבה טובה לאותו חכם לשנות בדבורו. ועוד שהיה יכול לומר ''הגברת עסוקה'' ולא היה לו לומר ''היא לו בבית'' (ועיין הגהות יעב''ץ שם).

לד. כתב רבינו יונה בשערי תשובה (שער ג אות כז) וזו לשונו: ''וחייב אדם להשתדל לקנות לנפשו תמיד ההנהגות המחויבות מן הזכירה. כמו היראה והצניעות וקישוט המחשבות וטכסיס המידות, כי זרע הקודש ישיגו כל הנהגה נאה המעטירה בעליה מזכירת ה' יתברך''. ומכאן שצריך להרגיש קישוט המעשים והמידות החמודות בהתנהגות שלנו. וכאשר משנה מפני השלום, אפילו שזה מעשה חיצוני, אבל הוא פנימי, וזה מקושט וחמוד מאד.

וניתן להמליץ בדברי קדשו של רבינו יונה, שכמו שיש טכסיסי מלחמה וטכסיסי מלכות (יבמות עו:, סנהדרין צג:), כך יש טכסיסי מדות טובות. כלומר, כל מיני תחבולות והמצאות ושינויים מפני השלום, כדי להרבות במדות טובות אהבה ואחוה שלום ורעות.

לה. כידוע, פרט לבנו של רבינו החפץ חיים זיע''א הר''ר אברהם ז''ל שנלב''ע בגיל צעיר, המוזכר בביאור הלכה סוף סימן שלב, מעולם לא ציטט רבינו החפץ חיים זיע''א בספריו הקדושים משנה ברורה וביאור הלכה את דברי חכמי הדור שהיו בזמנו. חוץ מפעם אחת, בביאור הלכה סימן תקפה, שהביא שם את דברי הגאון בעל 'אור שמח' רבינו מאיר שמחה הכהן זיע''א, משום מעשה שהיה שחשש אולי הוא נפגע ממנו. ומכאן שלפעמים צריך לעשות מעבר לרגילות, כדי להרבות שלום.

לו. רבי מאיר בעל הנס עשה שלום בין שכנים בערב שבת קודש, כמו שכתוב בגמרא (גיטין נב.) הנהו בי תרי [אותו הזוג], דאיגרי בהו שטן [שיצר הרע התגרה בהם], דכל בי שמשי הוו קא מינצו בהדי הדדי [שכל ערב שבת קודש, היו מתוכחים אחד עם השני], איקלע רבי מאיר להתם [הזדמן רבי מאיר לשם], עכבינהו תלתא בי שמשי עד דעבד להו שלמא [בא לביתם שלוש פעמים בערב שבת קודש, עד שעשה ביניהם שלום בית]. וכן רבי מאיר הסכים שאשה תירק בפניו שבע פעמים, כדי לעשות שלום בין איש לאשתו (ירושלמי סוטה פ''א ה''ד).

לז. בספר אבן שלמה (פי''א או' ח) כותב רבינו הגר''א זיע''א, שיש חמשה מיני ערב רב בישראל א. בעלי מחלוקת ולשון הרע. ב. בעלי תאווה. ג. הצבועים שאין תוכם כברם. ד. הרודפים אחר הכבוד לעשות להם שם. ה. הרודפים אחר הממון. ובעלי מחלוקת גרועים מכולם, והם נקראים עמלקים, ואין בן דוד בא עד שימחו מן העולם, וכל מחלוקת שלא לשם שמים היא בסיבת הערב רב הקופצים להורות וליטול עטרה.

לח. חכם אחד בגמרא תלמידו של רב, עם כל זה שהיה מלא וגדוש בתורה, כיון שהיה בעל מחלוקת לא רצו לעמוד בפניו (גיטין סב:).

לט. האור החיים הקדוש (ס''פ בראשית) כותב שהקב''ה אוהב הפתעות חיוביות, ולכן לפעמים הוא מעלים עין ממעשי בני האדם כדי להיות מופתע ממעשה טוב שלהם, לראות איך הם מתגברים ומתחזקים ומנצחים את היצר הרע. וזה מה שכתוב על אברהם אבינו עליו השלום ''עתה ידעתי כי ירא אלוקים עתה'' ה' העלים עין מאברהם, וכביכול עכשיו הוא מופתע לטובה ממעשיו הנאצלים. וכמו כן אדם שמוסר נפשו להרבות שלום ובפתע פתאום מוותר על הכל למען השלום, הוא עושה הפתעה טובה לה' יתברך וה' שמח בו מאוד. ובודאי איש כזה יזכה להפתעות טובות מהשמים.

לומר שלום לכל אדם

מ. כמה כואב הלב, שחסרה לנו היום את ההנהגה של רבן יוחנן בן זכאי בגמרא (ברכות יז.) שלא הקדים לו אדם שלום מעולם, ואפילו נכרי בשוק. וצריך להשתדל לומר שלום זה לזה ברשות הרבים, ובפרט באזורים שאין הרבה ציבור תורני, ויש בזה אהבה ואחוה שלום ורעות כפשוטו ממש, ויהי רצון שנזכה להחזיר עטרה לישנה (ועי' יומא ט סע''ב על ריש לקיש).

מא. מצוה להקדים שלום גם לגוי, וכנזכר. וצריך לדעת: כל גוי המקבל עליו שבע מצוות בני נח, ונזהר לעשותן מפני שציווה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה, הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא (רמב''ם פ''ח מהל' מלכים הי''א). וגם מי שלא זכה לזה, כל עוד שאינו עובד עבודה זרה, מצוה להקדים לו שלום.

תוכן העניינים

הנהגות אהבת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה