אור ברסלב
הנהגות אהבת ישראל מעלה ט''ו - משקל החסידות

הנהגות אהבת ישראל

מעלה ט''ו - משקל החסידות

מעלה י''ד - מזמור לתודה

בו יבואר מהי הדרך הטובה לרוצה להחמיר בעבודת ה', ושצריך לותר על חומרות כדי לא להיכשל בעבירות שבין אדם לחבירו

אמנם בספר מסילת ישרים לרבינו הרמח''ל יש פרק שלם הנקרא משקל החסידות, ואנו בפרק זה מדברים באותו עניין. אבל להנהגה זו התעוררתי בזכות האברך רבי משה נחום הי''ו מבית מדרש עטרת חכמים.

הנה יש הרבה הידורים בהלכה, והרבה חסידויות, וכל אדם אפילו הפשוט ביותר, וזה לא בהכרח מעיד על יראת שמים גדולה, רוצה לקיים את המצוות בהידור רב (רש''י שבת עט:).

אבל למעשה יש לשקול בשקל הקודש כיצד להתנהג. כי אף שחכמינו זכרונם לברכה לימדו אותנו תמיד לא לוותר אפילו על קוצו של יוד במנהגי ישראל ובהנהגות קדושות, צריך לדעת שכשזה פוגע בבין אדם לחבירו יש לשקול את הדברים מה שווה יותר.

וכך כותב רבינו החיד''א זיע''א בספרו ברכי יוסף (הובא ביבי''א ח''ה עמ רנח), ''והרוצה להחמיר בתוך ביתו הנה מה טוב, ולא שייך בזה כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט כיון שהוא מתנהג בחסידות.

ולאיש אשר אלה לו [כלומר: ולמי שרוצה להחמיר], יותר טוב היה אם ישיב אל ליבו [אם ישים לב], לדקדק בדברים חמורים מאלה שהם עיקרי הדת ושרשם, ועונשם של מידות [וזה המידות הטובות], ולכל הדברות אין להורות ברבים להחמיר [וסתם חומרות, אסור להורות ברבים להחמיר], בדבר שנתפשט המנהג להתיר. ובמקום שבעלי תשובה עומדים [ומה שהתירו הפוסקים כותבי התשובות] אין צדיקים גמורים יכולים להורות לרבים להחמיר, והדברים פשוטים. ויותר מהמה בני הזהר במשקל החסידות, ובין תבין בינה לעתים'', עד כאן תוכן דבריו.

הנה מבואר, שטוב לותר על חומרות הלכתיות, כדי להרויח חיובים במידות טובות.

א. ילד לפני בר מצוה שהכין כמה פסוקים לקרוא בתורה כבעל קורא ולברך ברכות התורה, ראוי ונכון מדין בין אדם לחבירו כדי לא לפגוע בו שיעלה לתורה בפסוקים אלו בתורת ''מוסיף'', למרות שלכתחילה עדיף שלא יעלה מי שאינו בן י''ג שנה ויום אחד, ויתנו לו גם לברך לפניה ואחריה ולא לקרא בתורה כבעל קורא בלבד. ואסור לשכוח שהוא העתיד של עם ישראל, ובזה הוא יתחזק ויתקדם גם בלימוד הגמרא וההלכה ויגדל לתלמיד חכם בישראל בסיעתא דשמיא.

ב. ישנם אנשים שמעוררים מהומות על כך שבאירוע כלשהו הם לא קבלו את הכשרות המסויימת שהיו מעוניינים בה מתחלה, ובשל כך הם פותחים במריבה ובאים לידי צעקות כעס והלבנת פנים, רחמנא לצלן. וצריך לזכור, שבדברים שבין אדם לחבירו כל פרט קטן הוא איסור דאורייתא, והידורים בכשרות זה לפעמים אפילו לא מדרבנן, ''יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא''!? [=משל חז''ל (עירובין ט.), לאזרח הקבוע המושפל עד עפר, בעוד שהגר שאינו דייר קבוע מקבל מעמד גבוה עד שמי השמים].

ג. כשאדם מתארח אצל אחרים, עדיף ליטול ידים באמבטיה שיש בה בית הכסא מאשר ליטול במטבח ולהפריע לבני הבית שנמצאים שם, וגם מרוויח על ידי זה צניעות שלא נמצא ליד הנשים במטבח. ועיין ביביע אומר (ח''ז עמ' סז) מה שהביא מרן רבינו שליט''א בשם מרנן החזון איש וראש הישיבה הרב שך זיע''א להחמיר בזה, ועל כל פנים מודה מרן רבינו שליט''א כשיש צורך וכנ''ל.

ד. אורח צריך להיזהר לא להדר בנטילת ידים בשפע רב, כי יתכן שבעלי הבית מקפידים על כך, וצריך להסתפק בנטילה מדויקת לפי ההלכה.

ה. עדיף לקנות מחמץ שנמכר כדת וכדין לפני פסח ולעזור ליהודי בחנות מכולת שירויח לפרנסתו, ועל ידי כך לחזק אותו שימשיך וימכור את החמץ כהלכה כשיראה שסומכים עליו, מלהחמיר ולקנות מוצרים מקמח שנטחן לאחר הפסח.

ו. אין להתווכח ולקלקל את שלום הבית ואת היחס עם האורחים והמארחים, כשיש חשש בסעודה שהבשר לא חלק, דהיינו שהבשר כשר כשרות רגילה ולא חלק על פי שיטת מרן הבית יוסף, שהרי מרן רבינו שליט''א התיר את זה בספק ספקא (יבי''א ח''ה יו''ד סי' ג').

ז. יין לקידוש שחושש שאין בו רוב יין ואסור לברך עליו בורא פרי הגפן, אם כתבו עליו ''ברכתו הגפן גם לדעת מרן הבית יוסף'' אפשר לברך עליו הגפן מספק ספקא. וגם מרן רבינו שליט''א אמר בלוין (מוצש''ק ויחי תשס''ח) שעכשיו היינות שבהכשר בד''ץ העדה החרדית הם 70% יין ואפשר לברך עליהם הגפן. וכאמור, אסור להתווכח על זה יותר מדאי, ואדרבא, על ידי כבוד הדדי ואהבה ואחוה יתקרבו היצרנים יותר לאבינו שבשמים ויהיו כל היינות כשרים 100% בלי ספק ספקא.

ח. מרן רבינו שליט''א מעורר על טעותם של אלו שאינם בקיאים בדיני יין נסך, וצועקים על מי שפתח יין או על ידי ניצוק הוי חיבור, שלא כהלכה לפי דעתם, ונכשלים בזה בחילול השם ובהלבנת פנים. וכך הוא כותב בלשונו הטהור (יבי''א ח''א עמ' ר), והוצרכתי לכל זה [כלומר, להאריך בפרטי דין יין נסך], מפני שראיתי לאנשים אשר בשם חכם יכונו, שמחמירים בזה שלא כדין, ונמשך בהתנהגותם הלבנת פנים ותקלות רבות. ובוודאי שאף במקום שראוי להחמיר מן הדין, את צנועים חכמה, לעשות הכל בתבונה רבה, שלא לגרום לריב ומדנים קנאה ושנאה ותחרות ומחלוקות בישראל חס ושלום, ודי למבין, עד כאן לשונו.

ט. מי שיש לו משפחה חילונית, עדיף לאכול אצל המשפחות שלנו למרות שאינם מקפידים על כל ההלכות ועל ידי זה לקרב אותם, מאשר להחמיר ולא לאכול אצלם ולא יהיה מי שיקרב אותם. כמובן הבקיא בהלכה יודע היטב איזה מאכל יש להימנע מלאוכלו, ועושה כן בחכמה גדולה.

י. צריך לדעת תמיד מה עיקר הדין ומה הידור בלבד, ואז אפשר לדעת מתי מותר להקל כשיש צורך, ועל ידי זה כאמור זוכים לקרב את אחינו לאבינו שבשמים.

יא. רבינו החפץ חיים זיע''א ויתר פעם בליל שבת קודש על אמירת ''שלום עליכם'' ופסוקי ''אשת חיל'' לפני הקידוש, כי ראה שיש משרתת יהודיה שרק לאחר הסעודה יוצאת לביתה לסעוד עם בני משפחתה, וחשש לכך שבני ביתה יהיו רעבים וקשה להם העיכוב. ואמר בבדיחותא שהמלאכים אינם רעבים, וניתן יהיה לשורר לכבודם לאחר מכן. ומכאן נלמד אנחנו לזה ולכיוצא בזה, שלא לעכב ולהטריח את בני המשפחה, ובזה נחבב את התורה והמצוות על כולם ויתקדש שם שמים.

יב. בספר זקניך ויאמרו לך (עמ' קע) מסופר על רבינו יחזקאל אברמסקי זיע''א תלמיד רבינו החפץ חיים, שהיה מחמיר ומהדר בביתו במיני מאכל, ובכל זאת כשהיה בא לתלמידיו היה אוכל בביתם מכל מה שהיו מביאים לפניו.

יג. בשריפת חמץ בערב פסח, כאשר השכנים מתלוננים על עשן וריח ונזק לנקיון שלהם, יתכן שעדיף לוותר על מצות ביעור חמץ בשריפה ולקיים את המצוה באופן אחר, כמבואר בשולחן ערוך (סי' תמה סעיף א) ''שורפו או פוררו וזורה לרוח או זורקו לים, ואם היה החמץ קשה ואין הים מחתכו במהרה הרי זה מפררו ואחר כך זורקו לים''. וכן אפשר לשפוך נפט על החמץ או לקבור אותו באדמה, וכן יכול להשליכו לבית הכסא ולשפוך עליו מים, וכמו שכתב המשנה ברורה (שם סק''ה). כי לצער את השכנים זה איסור מדאורייתא, ולבער את החמץ דווקא בשריפה זו מידת חסידות שיהיה כמו נותר של הקרבנות שמצותו בשריפה, והבן.

השכר והעונש במעלת משקל החסידות

יד. מעשה באדם אחד שביקש מהשכן שלו מלח בפסח, והביא לו השכן שקית סגורה כשרה לפסח בהשגחת בד''ץ מסויים שלא היה מקובל על דעתו, ואמר לו: ''זה טרף'', בגלל שזה לא היה בהכשר שהוא אוכל. ולכזו שפלות ודיוטא תחתונה הגיע אדם זה לנהוג בזלזול במי שעושה לו טובה, והכל מתוך עם הארצות גמורה.

טו. מעשה באחד שאכל לבן בהשגחת רבנות מהדרין, וחברו נפנף בידו לאות ביטול בגלל שזה לא בד''ץ, וענה לו חבירו: לפחות הלבן כשר בהכשר רבנות מהדרין, אבל נפנוף היד לאות ביטול וזלזול בהכשר בלי פסק בית דין הוא איסור תורה ואינו כשר אפילו בדיעבד (ראה חפץ חיים הל' לשון הרע כלל א ס''ח).

טז. מעשה בזמר ופייטן שהרעישו עליו על כך שמעד ושר בתערובת גברים ונשים, ולא שמו לב אותם המעוררים שבכך הם נכשלים בהלבנת פנים ושנאת אחרים לשון הרע וחילול ה', וכנאמר ''כזה וכזה תאכל החרב' (שמואל ב' יא, כה). ומה גם, שלבסוף חכם אחד התיר את מעשיו לגמרי, ונמצא שאין תועלת במעשים אלו כלל אלא רק נזק ורווח ליצר הרע.

יז. מעשה בחתן אחד, שהיה מחמיר לאכול עופות רק בהכשר פלוני, ובגלל זה היה מצער את חמותו האלמנה שהיתה צריכה לנסוע רחוק כדי לקנות בהכשר כלבבו, וכל כך היה קשה לה הדבר עד שפעם בכתה מרוב צער. ויוצא, שהוא מחמיר חומרא יתרה ובגלל זה מזלזל באלמנה שזה איסור חמור מהתורה (שמות כב, כא).

יח. רבינו החזון איש זיע''א היה אומר: חבל שגזל זה לא חומרא, ודי למבין.

יט. נקלע אלינו אדם אחד, שהיה עם הארץ ולא היה יודע לקרוא, והיה כועס וזועם מאד על כך שרצה לעלות לתורה לעילוי נשמת אביו ביום פקודת שנתו ובבית הכנסת שבו התפלל באותה שבת לא נתנו לו לעלות. וכמובן שזה על פי דעת מרן השולחן ערוך (או''ח קלט, ג) שמי שאינו יודע לקרוא וכן סומא לא יעלה לספר תורה כיון שאסור לקרוא בעל פה. אך דא עקא, שאותו עם הארץ היה עני בדעת, ונפגע מאד עד עומק נשמתו, והיה מבוהל ומוטרד, ודיבר משפטים קשים שאסור להוציאם מן הפה. והאמת היא לעניות דעתי, שכדאי באופן כזה לסמוך לכתחלה על הט''ז והב''ח המקילים בזה. ומרן שליט''א בהליכות עולם (ח''ג עמ' קכט) האריך בנידון, ודעתו להחמיר לכתחילה. אך בתוך השקלא והטריא העצומה שם, הביא בשם גדולי הפוסקים שהיו מקומות שהקילו בזה. וגם רבינו הגאון רבי שלום משאש זיע''א בספרו שמש ומגן (ח''ח סי' יח) האריך בזה והסתמך על הט''ז והב''ח (סימן קמח) להקל.

ומצאנו שמקילים לסמוך על הב''ח והט''ז ביורה דעה (סימן רצג), להקל באיסור חדש בחוץ לארץ בשל גויים כדעת תנא קמא במשנה (קידושין לו:) בגלל שהיא שעת הדחק שחייו של אדם תלויים בשתיית שעורים ושבולת שועל, עיין שם. ואם כן, הוא הדין בנידון דידן, שיהיה מותר לסמוך עליהם כדי להציל איש כזה שנפגע בנפשו ונשמתו וגרם לחילול בית ה' נורא, ובפרט שבני ביתו יכולים לזלזל בו כשרואים בעליל שאינו ראוי לעלות לספר תורה. שאם מקילים בגלל צער גופו, למה לא נוכל להקל בגלל צער נפשו? ואדרבא, יש לקרבו ולחזקו ולעודדו, שלא יהיה ע''ה במובן עם הארץ, אלא יהיה ע''ה במובן עבד ה'. ובזכות הט''ז והב''ח הנ''ל נוכל להציל את גופו נפשו ונשמתו ''ושב ורפא לו'' (ישעיה ו, י).

וכדי להרבות אהבה ואחוה, אמרתי לאותו עם הארץ שהוא יכול לעלות לספר תורה אצלנו, כי כאן זה בית הכנסת עבור הציבור הרחב, וכולנו משפחה, והמנהג להקל בזה, ואילו אותו בית הכנסת שלא נתנו לו הוא של תלמידי חכמים ואשריהם שזכו למעלה כזאת, וסדר העליות שם זה כנגד הספירות חג''ת נהי''ם, ולכן שם לא מתאים שהוא יעלה לספר תורה...

ורבינו החפץ חיים זיע''א, תמיד היה אומר: בכל דבר שאתה עושה, תחשוב קודם מה ירויח הקדוש ברוך הוא מזה. וה' יברך את עמו בשלום.

תוכן העניינים

הנהגות אהבת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה