מעלה י''ד - מזמור לתודה
מעלה גדולה וחובה קדושה לומר תמיד תודה רבה, ולהודות לכל מי שקיבלנו ממנו טובה, ואפילו אם הוא חייב לעשות לנו אותה. וזו משנה מפורשת במסכת שביעית (פ''ד מ''ב), שמותר להחזיק טובה לבעל השדה כאשר מקבלים ממנו במתנה פירות שביעית, אף שזה הפקר מהתורה, והוא חייב לתת את פירות השדה לאחרים.
והסיבה לכך היא, שעצם הענין שאדם נהנה ולא משנה אם זה מרצון הנותן או בעל כרחו, הוא כבר סבה להתייחס ולומר תודה רבה, ולהחזיק לנותן טובה על כך.
וכך מרומז במה שכתוב בגמרא (יבמות סג.) על הנשים: ''דיינו שמגדלות את בנינו, ומצילות אותנו מן החטא''. כלומר, מספיקה לנו הטובה הזו, שהאשה עושה לנו. ובעברית קלה, תגיד תודה רבה לאשה על כך שהיא מגדלת את הבנים לתורה והיא מצילה אותנו מן החטא.
והדרך שעל ידה מגיעים למעלה זו, היא לדעת ששום אדם בעולם לא חייב לנו שום דבר גם אם זה התפקיד שלו. ועוד, הרי גם אנחנו אוהבים לשמוע תודה, אפילו על מה שאנחנו חייבים לעשות. ועל ידי התבוננות בדבר זה, נתרגל להכיר טובה לכולם, ולהודות על כל דבר.
א. להקפיד לומר לחזן חזק וברוך אחרי התפילה, וכן לרב אחרי הדרשה, שגם אדם חשוב באשר הוא אוהב לשמוע מלה טובה וזה נותן לו כח. וכן כשעושים מי שבירך, יש להוסיף גם לחיי הקורא בתורה, כדי לחזק ולעודד אותו על כל מה שטרח והכין, וכן לחיי המברך.
ב. לומר לכהנים חזק וברוך, ויישר כח, על שבירכו אותנו בתפילה. ואפילו שהם חייבים לישא את כפיהם בכל יום, ואם הם לא יברכו אותנו הם יעברו על ג' עשין מהתורה (סוטה לח:), עם כל זה, עצם הענין שאנחנו מקבלים ברכה על ידם מחייב אותנו להודות להם על כך (רבינו הרש''ש).
ג. גם לשמש בית הכנסת ולגבאים צריך לומר תודה רבה. אפילו שזה התפקיד שלהם, והם מקבלים משכורת על זה, ויתכן שזו החובה שלהם, עצם הדבר שאדם נהנה הוא כבר סיבה להתייחס ולהגיד מלה טובה.
ד. כשנוסעים בתחבורה ציבורית, במונית או באוטובוס, בכניסה לומר תודה רבה ולהיכנס, וכן כשיוצאים לומר תודה רבה, ולאחל לנהג המשך נסיעה טובה.
ה. גם עובדי עירייה, שתפקידם לפנות את האשפה ולנקות את הרחובות, צריכים לשמוע תודה רבה, וזה מחזק ומעודד אותם.
ו. כשעוברים כביש במעבר חציה, ונהגים עוצרים כדי לאפשר לנו לעבור, יש לנפנף להם ביד לאות תודה.
ז. בכנסים של שמחה וכיוצא בזה, כשנכנסים ויוצאים, צריך לומר לשומר שמאבטח את המקום, שלום ותודה רבה, כי בזכותו יש הרגשה, שמישהו שומר עלינו, ומשתדל שלא תצא תקלה, חס ושלום. וכדברי חכמינו הקדושים זכרונם לברכה (ע''ז טז.) על הפרסיים הגויים, ''דמגנו עילוון'', ופרש רש''י נלחמים לשמור את העיר ואת יושביה. וכמו שמבחינה רוחנית התורה והמצוות ''מגנו עלן'' (ברכות לא.).
ח. יש להודות למלצר ולבעל האולם על האוכל והשירות, ולתזמורת על השירים היפים.
ט. כשההורים של בן הזוג, או שכנים טובים, שולחים עוגה או סלט כל שהוא לכבוד שבת קודש, להתקשר ולומר תודה רבה, וגם בן הזוג יוכל לומר כן בשם השני, וזה גם קידוש השם גדול, וגם חיזוק לנותן.
י. כשמקבלים מתנה מאדם מסויים על ידי שליח או מחבר ספר ששולח את הספר שחיבר עם הקדשה, צריך להתייחס לזה בכובד ראש, ולהתקשר לנותן להראות התלהבות מהמתנה, ולהודות לו על כך.
יא. כל שבת לפני הקידוש, לומר לאשה תודה על כל הטרחה של כל השבוע, ובמיוחד על מה שטרחה ועמלה לכבוד שבת קודש, בבישול המאכלים ובניקיון הבית. ועל אף שכביכול האדם מרגיש שזה תפקיד האשה וחובתה, בכל זאת זה מעודד מאד, ומקל עליה לקיים בשמחה את תפקידה. וכן צריך להודות לאשה על תחזוקת הבית, לפחות פעם אחת בכל יום.
יב. למרות החיוב לומר לכל העוזרים תודה רבה, צריך לזכור תמיד מי שלח אותם, ומי נתן להם כח לעזור, וזה כמובן ה' יתברך. וצריך להודות לו יותר, ולהרגיש את זה באופן מעשי, וצריך לומר תמיד תודה רבה לה יתברך על הכל.
וראיה כמה גדולה מעלת ההודאה לה', רואים מזה שברכת מודים אנחנו לך בכונה מתקנת את ברכת מגן אברהם למי שלא כיון (עיין ב''י וב''ח או''ח ר''ס ק''א ובמשנ''ב).
יג. יש מעלה גדולה יותר, והיא, לומר לה' יתברך תודה רבה על הצרות ועל הבעיות. למשל: תודה רבה שעדיין אני סובל, תודה רבה שאין פרנסה, תודה רבה שאני חולה, תודה רבה שעדיין אין שלום בית, תודה רבה שעדיין אין חתן ואין כלה.
וזה מפורש במהרש''א בחידושי אגדות (שבת יג:), שכתוב בגמרא על חנניה בן חזקיה וסיעתו שהיו מחבבין את הצרות, והמהרש''א מסביר את זה כפשוטו. והמעלה בזה היא, להאמין שהכל מה', וה' עושה רק טוב, גם אם אנחנו לא מבינים. ולכן צריך לומר תודה רבה על הצרות, שהרי למעשה הם דבר טוב.
יד. צריך לדעת שה' אוהב אותנו, ויודע מה טוב לנו, וכשהוא לא רוצה, גם אנחנו לא רוצים, וכשהוא רוצה, אנחנו רוצים, ואז שמחים לקבל הכל באהבה (ארחות חיים להרא''ש וז''ל רצה באשר ירצה יוצרך).
טו. צריך להודות לה' על רוחניות, על שאנו זוכים ללמוד תורה, ולקיים מצוות, ובכלל שזכינו להיות יהודים, שאנו נקראים בנים של מלך מלכי המלכים.
טז. אדם שהציל יהודי מסכנה רוחנית, ועזר לו להתקדם ולהתחזק, צריך להכיר לו טובה בדרגות גבוהות, ולא לשכוח לו טובה זו לעולמים.
יז. עם כל זה שחובה קדושה להכיר טובה בדרגה גבוהה, ולא לשכוח לעולמים, את מי שקירב את האדם והחזיר אותו בתשובה והכניסו תחת כנפי השכינה, שהרי הביאו לחיי העולם הבא (ועי' ב''מ פד.). אבל אין חובה לנהוג כל החיים לפי השקפת הרב המחזיר בתשובה, אלא לפי הנהגת גדולי הדור שליט''א.
יח. לפי התורה הקדושה בנות אינן ירושות, אבל מכח החוק של הגויים הם חייבות לחתום על ויתור, אחרת הם יצטרכו לקבל גם חלק בירושה כמו הבנים. וכאשר הבנות חתמו ובזכות חתימתן על ויתור זכו הבנים בירושה, מגיע לבנות 10% בירושה (מרן שליט''א ביבי''א ח''ט עמ' תלח). ומכאן סייעתא שצריך להודות ולסייע גם למי שהיה חייב לעשות מה שעשה, כמו ברכת כהנים והפקר בשמיטה, וכיוצא בזה.
יט. מעוברת שהרופאים אומרים שיש לה עובר בעל מום, אסור לה להפיל, כי לרצוח זה לא התפקיד שלנו, אנחנו צריכים להחיות ולנסות לעזור ולומר לה' תודה רבה, וכשאנחנו כבר לא יכולים צריך להשאיר את זה לה' יתברך, ה' נתן ה' לקח, ה' נתן ה' יקח.
השכר והעונש במעלת מזמור לתודה
כ. לשיטת רבי יהודה (ברכות כב.), לברך את ה' יתברך לפני הסעודה ואחריה, זה ענין של דרך ארץ. נורא ואיום! עד שאפילו בעל קרי [לפני שביטלו טבילת עזרא], חייב לברך את ה' יתברך.
כא. על ידי אמירת תודה רבה, מקדשים שם שמים, ומקיימים את דברי הרמב''ם (פ''ה מהל' דעות ה''ד), שכתב: ''ואדם שעושה כל המעשים האלו וכיוצא בהן, עליו הכתוב אומר (ישעיה מט, ג) ויאמר לי עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאר''.
כב. רבינו האגרות משה זיע''א, התארח אצל תלמידו לעת זקנתו, וכשיצא מהבית נזכר ששכח לומר תודה רבה לבני המשפחה. ולמרות קשיי ההליכה שהיו לו, חזר ועלה כמה קומות כדי להודות למארחיו.
כג. אנחנו בעולם העשייה, והעיקר הוא לעשות אך ורק טוב ולהדמות לה יתברך וללכת בדרכיו (שבת קלג:).