מעלה י''ב - אהבת ישראל ברוחניות
דעת רבינו החתם סופר שהפסוק: ''ואהבת לרעך כמוך'' (ויקרא יט יח), נאמר ברוחניות, שהתורה מצוה אותנו לסייע לשני ולקדם אותו בתורה ובמצוות.
וכן ביאר רבינו האור החיים הקדוש את הפסוק (דברים כב, א) ''לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם, השב תשיבם לאחיך'', שהכוונה על חיוב התוכחה, שצריכים הצדיקים לדאוג לאחינו התועים, שהם בני אדם שנמשלו לבהמות, לקרב אותם לתורה וליראת שמים.
וכמו שבעל עסק דואג לכל מה שצריך כדי שהכל יתנהל כשורה, וכל זמן שנפגע משהו בניהול התקין של העסק אין לו מנוחת הנפש וישוב הדעת, כך אנו צריכים לדאוג כל עוד העסק של ה יתברך כביכול, אינו מושלם, ויש יהודים שלא מכירים את ה יתברך. ואסור לנו להיות שאננים, אלא חובתנו לעשות כל מה שביכלתנו כדי לקרב את אחינו לאביהם שבשמים.
א. לזכות את הרבים, זה אהבת ישראל ברוחניות.
ב. כמו שאדם צריך להפריש מעשר, עשירית מכל דבר, כך חובה עליו להפריש עשירית מזמנו ללמד תורה ומצוות לאחרים. ואפילו שעל ידי זה הוא מתבטל מלימוד תורה (ענף עץ אבות עמ' רנב).
ג. כתב בספר החינוך (מצוה רלט) ציונו ה' להוכיח כל אחד מישראל שאינו מתנהג כשורה, בין בדברים שבין אדם לחברו, ובין בדברים שבין אדם למקום, שנאמר (ויקרא יט, יז) ''הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תשא עליו חטא''. ומי שיכול להוכיח את חבירו ואינו מוכיחו, נתפס באותו עוון, כאילו עשאו הוא בעצמו (שבת נד:).
ד. מצוה גדולה להתרועע ולהתידד עם בעל תשובה חדש, לכוין ולהדריך אותו בעבודת ה'.
ה. מצוה גדולה, להקשיב ולשמוע לחבר, ולכוין ולייעץ, ולתת הדרכה איך להתקדם בעבודת ה'. וזו דרגה גבוהה, שאוהב את ישראל ברוחניות ו ב גש ם י ו ת.
ו. להזמין אורח לשבת קודש, כאשר הכל על טהרת הקודש, זו אהבת ישראל ברוחניות.
ז. אהבת הבנים והבנות, היא בעיקר ברוחניות, כלומר: לדאוג לעתידם הרוחני, שילכו בדרכי התורה והמצוות (פלא יועץ ערך אהבת הבנים והבנות).
ח. מצוה גדולה על כל אחד ואחד, לסייע לצעירים ולצעירות להקים בתים קדושים בישראל, ולהציע למשפחה ולידידים הצעות לשידוכים על טהרת הקודש, וזה בכלל אהבת ישראל ברוחניות, שדואג לעתיד עם ישראל. ואם יש באפשרותו לפתוח ארגון שיעסוק בזה תדיר, אשריו ואשרי חלקו. והוזכר מה שאמר רבינו הגאון מוילנא זיע''א על לימוד דקדוק וחשבון שזה לימוד קודש, שצריך לומר ששידוכים הם קודש קדשים.
ט. בספר חובות הלבבות (שער אהבת ה' פ''ו) כתוב שמי שלא מזכה את הרבים נקרא מחטיא את הרבים. נורא ואיום!
י. כתוב בתורה (שמות ה, ח) ''ואחר באו משה ואהרן, ויאמרו אל פרעה''. ופרש רש''י שהזקנים נשמטו כולם, ולא באו איתם לפרעה כי פחדו ממנו, ושילם להם ה' יתברך, שבהר סיני עלו רק משה ואהרן והזקנים נשארו למטה.
ולפי זה, הנשמטים מלעשות למען ה' יתברך, ונמנעים מלהציל ולכוין את הציבור הרחב ולזכותם בדיני טהרה, שבת, רישום ילדים לחינוך תורני ושיעורי תורה, בזמן הגאולה של עם ישראל וביאת מלך המשיח הם חס ושלום יישארו בחוץ, כי בשמים דורשים עשייה כמה שיותר.
השכר והעונש במעלת אהבת ישראל ברוחניות
יא. ידוע מדברי חובות הלבבות (שם), שאפילו החסיד הגדול ביותר, שהגיע לתכלית תיקון נפשו, וקרוב למלאכי השרת, עם כל זה, עדיין אינו מגיע לזכויותיו של המזכה את הרבים ומורה ומדריך ומחזיר בתשובה את הרשעים אל ה' יתברך.
יב. מרן רבינו שליט''א (ענף עץ אבות עמ' שעא), מביא בשם הזוהר הקדוש שאילו היו יודעים האנשים את מעלת מזכי הרבים, היו רודפים בכל כוחם אחריה, כמי שרודף ורץ אחרי החיים שלו.
יג. אשריהם חסידי חב''ד, שמזכים את הרבים בהנחת תפילין, להצילם מדין קרקפתא דלא מנח תפילין. ואשריהם פעילי לב לאחים, שמזכים ומצילים את הנוער, ומקרבים אותם לחינוך תורני לאבינו שבשמים. וכן שאר העוסקים במלאכת הקודש. וזו אהבת ישראל ברוחניות לנצח נצחים.
יד. פחד גדול יש לי, להעתיק מה שכתב בתנא דבי אליהו רבא (פי''א), על הסיבה שבגללה מתו שבעים אלף איש במעשה פילגש בגבעה (סוף ספר שופטים). וזו לשונו: ''לפי שהיה להם לסנהדרי גדולה, לילך ולחזר בכל עיירות ישראל, יום אחד ללכיש, ויום אחד לבית אל וכו', וילמדו את ישראל דרך ארץ, בשנה ובשנתים או שלוש, עד שיתיישבו ישראל בארצם, ועל ידי זה יתגדל שם ה' בעולם, והם לא עשו כן וכו''' (הו''ד באורך ביבי''א ח''ב עמ' סה).
טו. בגמרא (קידושין מט:) דרשו את הפסוק (שיר השירים ח, ח) ''אחות לנו קטנה ושדיים אין לה'', ''אמר רבי יוחנן, זו עילם, שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד''. שמפני שהיתה להם גסות הרוח. ופרש רש''י, ומתוך גסותו אין משמש כל צרכו ואין מחזר על שמועתו, היו עניים בתורה. ומכאן יש ללמוד, לדאוג לציבור לסיוע רוחני כנדרש, בענוה גדולה, באהבה ואחוה.