מעלה י''א - איש ציבור · סור מרע
קסט. כשבאים לבית הכנסת לערוך מגבית וכיוצא בזה, יש להיזהר לא להכביד ולא להטריח יותר מדאי על הבאים, אלא להזדרז לטפל בהם ואפילו בין קדיש לקדיש, ואין צורך לעכב אותם סתם עד סיום התפילה.
קע. חזן ובעל קורא או גבאי צריכים להיזהר שלא למהר בתפילה ולא להלחיץ את הציבור. והעושה כן, הרי הוא מחטיא את הרבים, ומצער את הציבור ברוחניות שזה חמור הרבה יותר מצער בגשמיות, ובכך הוא מראה דוגמא אישית של קלות ראש בתפילה. ויש בזה חשש לנידוי וחרם (קב הישר פרק לד, הובא בסידור איש מצליח).
קעא. במשנה (אבות ה, כ) כתוב ''הוי עז כנמר, וקל כנשר וכו', לעשות רצון אביך שבשמים, עז פנים לגיהנם וכו'''. ומרן הבית יוסף (או''ח סי' א) מבאר, שבעבודת ה' יתברך צריך להיות עז כנמר להרבות כבוד שמים ולקדש שם שמים ברבים, ובענייני עולם הזה צריך להיות בעל בושת פנים לגן עדן. וכידוע בגמרא (ב''מ פד:) שרבי אלעזר בן רבי שמעון בר יוחאי זיע''א נענש על שלא מחה במי שפגע בתלמיד חכם.
ומכאן יש ללמוד שהגבאים צריכים להיות כפופים לחכמים, ולא להיפך חס ושלום. וכאשר הגבאי כפוף לחכם הוא מקדש שם שמים, ונעשה הכל על פי דין התורה הקדושה, ואשריהם ואשרי חלקם של גבאים צדיקים כאלו. אבל גבאים שמתנהגים בעזות פנים נגד הציבור ונגד החכם, והם רוצים להוביל את הקהל הקדוש כרצונם, חייבים למחות בהם ולסלק אותם עד שיעשו תשובה ויכירו את מקומם.
קעב. יש מחלקה מיוחדת בגיהנם לגבאים שאינם מרבים כבוד שמים, וצועקים, ומשפילים, ומרחיקים ולא מקרבים את הציבור. ורבינו יונה בשערי תשובה (שער ב אות יא) קורא להם שונאי ה' יתברך, ועונשם מפורש בגמרא (ראש השנה יז.) על פרנס המתגאה על הציבור.
קעג. ידוע מהסטייפלר זיע''א, על גבאי מסוים שמת, ובא אליו בחלום ואמר לו שאין לו מנוחה בעולם האמת, היות ופעם אחת ציער שני אברכים ביום ששי וסילקם מבית המדרש כי רצה לנקות לכבוד שבת ולא התייחס אליהם בכבוד ובדרך ארץ.
קעד. רבינו החפץ חיים בספרו הקדוש משנה ברורה (ביאור הלכה סי' ג בד''ה יהא צנוע) כותב, שאנשי הציבור צריכים להיזהר מאד לבנות בית הכסא לרבים, ושיהיה נקי ומסודר שיש בו את כל הדרישות שהציבור זקוק להם, ובזה מונעים מהם כמה מכשלות וכמה וכמה קלקולים. ומדבריו למדנו שחובה על הגבאים לבנות בבית הכנסת בית כסא מכובד, ולדאוג שיטופל כל כמה שעות, ויהיה ראוי תמיד לשימוש לציבור.