מעלה י''א - איש ציבור · להרבות שלום
סח. בכל קהילה יש אנשים עם בעיה נפשית, ותפקיד החכם לשמחם ולעודדם, לשחוק איתם ולשבחם הרבה מאד, ואשריו.
סט. זכיתי לשאול את מרן רבינו שליט''א, איך להתנהג כשמביאים עלונים לשבת לבית הכנסת שאינם מתאימים לרוח המסורת הטהורה שלנו וגם אינם על פי ההלכה. כגון אותם הלוחמים בקיום מצות שמיטה לחומרא, וכן דעות והשקפות בעייתיות שאינם מקובלים על גדולי ישראל שליט''א.
וענה לי מרן שליט''א, אחר שהרהר בדבר כמה שניות, שיש להוציא עלונים אלו בחכמה מבית הכנסת ולמנוע ריב ומחלוקת.
ע. כאשר אדם שומע על חכם מסוים דברי שבח והלל, גם אם אותו חכם לא בהשקפה האמיתית והטהורה, אין חובה להפגין ולמחות על דבריו, וצריך לנענע את הראש לאות הסכמה, לומר מלה טובה ולהמשיך.
עא. כששומעים דבר הלכה או הנהגה בשם חכם מסויים או אדמו''ר, גם אם לא מסכימים לזה הלכה למעשה, צריך לשתף פעולה וללמוד להסתדר עם כולם, ולא למחות ולעשות ריב ומחלוקת חס ושלום.
עב. אין צורך להאמין לאנשים המספרים סיפורים למיניהם, ובפרט כשרוצים להצדיק את הצדיק באותות ומופתים שעשה, או בהבטחות שהבטיח. זה מיותר, ואין בזה תועלת, לא טעם ולא ריח, אלא בזבוז זמן בלבד.
הכלל הוא: כל מה שגדולי ישראל שליט''א לא מעודדים, ולא מעוררים, ולא דורשים מאתנו לעשות, כנראה שזה מיותר, וכל יתר כנטול דמי (חולין נח:).
וכשבאים לבלבל אותנו בכאלה דיבורים, הכי טוב לומר להם: אני לא מבין בזה, יש לי הרבה מה ללמוד, ואין לי זמן לסיפורים, ושאר דיבורים כיוצא באלו. וכידוע, מרן רבינו שליט''א כותב שאפילו ללכת לבית הקברות זה ביטול תורה (יבי''א ח''ד עמ' שכח).
עג. יש להורות לציבור ללכת לאירועים של בני המשפחה ולכבד אותם, גם כשעדיין חסרה שם צניעות. וצריך לנהוג בחכמה, לכבד אותם, לקרב אותם, ואם אפשר גם לומר שם דברי תורה. ורבינו הסטייפלר זיע''א המליץ לברך ברכת ''שהכל'' בקול רם כדי שישמעו כולם ויענו אמן, ומדין שומע כעונה יחשב כאילו הם ברכו, ובזה נציל אותם מאיסור אכילה בלי ברכה.
ולא לשכוח, הם הרי משפחה שלנו, והם לא אשמים במצבם הרוחני, ואנחנו צריכים בחכמה לקרב ולכבד, ויש בזה כמובן השקעה לדורות כאמור. ומי שאין לו ניסיון עם הציבור, אינו מבין ואינו יודע מה חובתו בעולמו במצבים כאלה.