אור ברסלב
הנהגות אהבת ישראל מעלה י''א - איש ציבור › לא לצער

הנהגות אהבת ישראל

מעלה י''א - איש ציבור · לא לצער

התפקיד להרבות שלום

יט. אדם העוסק בצרכי ציבור, כגון רב העונה לשאלות בהלכה, או להבדיל חבר עירייה העומד להעדר זמן רב מהבית, עליו להודיע בתא קולי למי לפנות במקרה הצורך, לתועלת הציבור.

כ. כשמופיעים לפני ציבור, צריך להגיע שבע, עניו, וצנוע, ולא עצוב, לחוץ ומרוגז. משום שרק כך אפשר לתת לסובבים אותנו הרגשה טובה ונעימה.

כא. מי שעוסק בקבלת קהל בצניעות ובקדושה, ומטה את אזנו לשמוע צרות ובעיות של אנשים, בלי שמשים, ובלי תורים, ובלי כסף, זו באמת חברא קדישא של רבינו יונה (עיין שע''ת שער ג' אות ע''א), והלוואי שנזכה לכך.

כב. להשתדל לעשות לאחרים חיים קלים עד כמה שאפשר, ולא לנצל את המעמד המשרה והתפקיד, כדי להכביד על אחרים בבקשות שונות שאין ביכולתם לעשות.

כג. מיסודות האמונה, שלא להאמין לאנשים כלל ועיקר (עי' דרך ארץ רבה פ''ה), וכן לא להאמין כששומעים רק צד אחד, אלא צריך תמיד לבדוק ולחקור. ואסור למהר להשתמש בכלים שיש ברשותנו כדי להרשיע אחרים כשאין פסק הלכה ברור. וצריך לזכור תמיד! לכל צד, יש צד אחר, וצריך להיזהר מלהחליט (אור לציון חכמה ומוסר עמ' עט).

כד. אסור לשמוע צד אחד ולהצדיקו, אבל מותר לשמוע את דבריו בכדי להרגיעו ולהקטין את טענותיו. וגם צריך לומר לו, שעל פי ההלכה צריך לשמוע גם את הצד השני. וכשעושה כך, מותר לו לשמוע גם לשון הרע, כי אין בכוונתו להאמין, אלא ליישב את המחלוקת בלבד (חפץ חיים הל' לשון הרע כלל ו ס''ד).

ואם אפשר, יש להפגיש את המתלונן עם אותו אדם שיש לו טענות עליו, וליישב את ההדורים, ופשרה עדיף (סנהדרין ו.). כי לעולם אי אפשר לדעת את האמת לאמיתה, וכל אחד יכול להרבות בטענות והוכחות ועדים וכיוצא בזה.

ומי ששמע צד אחד בין תובע לנתבע או בין בעל ואשתו, חוטא חטא גדול, כי עצם ההקשבה ההתייחסות והנענוע בראשו, גורם להאמין שמצדיקים אותו, ואחר כך קשה לתקן ולהשלים ביניהם או לעשות פשרה, חוץ מעבירות נוספות שיש בזה (עיין סנהדרין ז.).

כה. כאשר הציבור סובלים מאדם עבריין, גנב אלים ומזיק, מצוה להענישו ולמסרו לשלטונות. וזאת כדי להציל את הציבור ממנו שלא ימשיך במעשיו הרעים לשפוך דם אנשים נקיים חפים מפשע, וכן למען ישמעו וייראו. ועדיף שיהיה בבית הסוהר כל ימי חייו, והציבור יגדל ויפרח ברוחניות וגשמיות. וכל זה דוקא במדינות שאין שם משפט מות אלא מאסר עולם (מרן רבינו שליט''א יבי''א ח''י עמ' תפה).

כו. אדם הבא מרחוק, מצוה גדולה לקבל אותו בלי תור, ולא לצער אותו בהמתנה נוספת.

כז. להשתדל בקבלת קהל לא להכביד על המחכים בתור ולא לעכב אותם יותר מדאי.

כח. לא לדחות אדם בעייתי. להיפך, צריך להקשיב לו ולכוין אותו למקום המתאים, זו אחריותנו.

כט. כשאדם מסויים לא הגיע לשיעור קבוע, צריך להתקשר ולדרוש בשלומו.

ל. במשנה הראשונה במסכת אבות כתוב ''הוו מתונין בדין, והעמידו תלמידים הרבה''. והקשר בין שני הדברים הוא שלפעמים מזניחים תלמידים ולא נותנים להם תשומת לב, פנים יפות, מלה טובה, מלות חיבה, ואותו תלמיד נופל ונושר (תענית ז.). אבל כאשר הרב חושב שהוא כמו דיין שכל העתיד של התלמיד תלוי בהחלטה שלו, אז הוא מבין שהוא צריך לחשוב פעמים ושלוש אם לסלק ואם לקבל, ולחשוב, אם זה היה בני מה הייתי עושה? ועל ידי כך זוכים לתלמידים הרבה כדברי המשנה.

ומכאן לאלה שמדפיסים מודעות בגנות אנשים ומפרסמים ברבים באישור הרבנים, מבלי לראות ולשמוע. ומשנה זו זועקת במרה, תמתין מעט כאילו זה בנך, וגם לא להצטרף לחתימות ולהרוס משפחות, ואפילו אחיה השילוני שהיה רבו של אליהו הנביא טעה וחתם (סנהדרין קב.).

תוכן העניינים

הנהגות אהבת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה