אור ברסלב
הנהגות אהבת ישראל מעלה י''א - איש ציבור › חכמת חיים בהנהגת הציבור

הנהגות אהבת ישראל

מעלה י''א - איש ציבור · חכמת חיים בהנהגת הציבור

על מה לדרוש

קכב. ''סתם מקשן עם הארץ'', כי לא העיקר להקשות אלא החכמה לתרץ ולהבין. וכן בהנהגת הציבור, כל ריב, מחלוקת, מתח ציבורי וקפידות זה על זה, נובעים מקושיות. ואם החכם ראש הקהלה מצליח לעיין לומר תירוצים וליישב את ההדורים, יתרבה שלום באותה שכונה לשם ולתפארת.

קכג. כבר נתבאר, שאין לדבר נגד חב''ד וברסלב וכדומה, זה רק הורס את המקום וגורם למחלוקות מיותרות.

קכד. כאשר חכם פלוני מייסד ישיבה ובונה בית כנסת ומנהיג ציבור בסגנון שונה, אין מצוה לדבר עליו ולהשמיע דברים הגורמים למחלוקת וחילול השם. כי אז גם הצד השני ידבר נגד, וכל אחד יוכיח כרצונו, והרווח כולו ליצר הרע. ואין הצר שווה בנזק המלך מלכו של עולם (פרשת שלח לך, פרשת קורח, ב''מ לג., הוריות יג., יבמות סב:).

קכה. אחרי שיעור, דרשה או חיזוק שנאמרו ברמקול, צריך להקפיד לנתק את הרמקול באמירת הקדיש שאחרי הלימוד, כדי שישמעו את כל מי שאומר קדיש ולא רק את מי שאומר ברמקול.

קכו. יש לקחת מהציבור שמות של חולים ולהתפלל עליהם, וזה בכלל אהבת ישראל.

קכז. להקפיד בזמן פתיחת ההיכל, לעשות מי שבירך לחיילי ישראל, ואפשר להוסיף גם את תומכי התורה. וכן לא לשכוח לברך את בעל המצוה כאשר מישהו הזמין את החכם למצוה.

קכח. יש לשבח את הציבור על זה שהם באים להתפלל ולשמוע דברי תורה (תענית ח.).

קכט. להיזהר לא לריב עם הגבאים, אדרבא, תמיד לשבח אותם ולחזק אותם (פסחים מט:).

ומעשה בחכם אחד, שהסתכסך עם הגבאים בבית הכנסת, ונוצרה מחלוקת גדולה ביניהם, והמליצו לו לעזוב את אותו בית הכנסת. וכשהגיע אלי אמרתי לו: אל תעזוב! תעשה כבוד לגבאים, תזכיר אותם בתוך השיעור ובאמצע הדרשה, תפתח את הדרשה ברשות הגבאים היקרים, ואז תראה שלא יהיו טענות כלל, ועל כל פשעים תכסה אהבה (משלי י, יב). ובמיוחד תבליט את הענין של אהבה ואחוה מכל הלב, ותראה את ההצלחה מול העיניים, וכך היה בס''ד.

קל. חובה לשמש דוגמא אישית, בתורה, ביראת שמים ובמדות טובות, וכמובן לקדש שם שמים תמיד (אבות דרבי נתן פי''ב).

וכמו שה' יתברך ברא את האדם ואמר (בראשית א, כו) ''נעשה אדם בצלמנו'', ושאל רש''י למה ה' לא אמר ''אעשה'' הרי יש כאן מקום למינים לכפור? וביאר, ענוותנותו של הקדוש ברוך הוא למדנו מכאן, שנמלך במלאכים. ולכאורה קשה, שה' היה אומר אעשה כדי שלא יטעו לכפור, ובמקום אחר היה מלמד אותנו שצריך להתייעץ?

והביאור הוא, שה' יתברך מלמד אותנו עוד דבר, והוא שכדי ללמד אחרים איך להתנהג צריך לשמש דוגמא אישית, ולא מספיק לומר מה צריך לעשות. ולכן ה' הראה דוגמא אישית שצריך להתייעץ, ולא אמר במפורש, למרות שיכולה לצאת מזה תקלה.

קלא. אין לחכם להקפיד אם לא כיבדו אותו בעליה לתורה בשבת, אלא עליו לשתוק ולוותר.

קלב. עלייה לספר תורה, וכיבוד להיות סנדק, זה לא הצד החזק ביהדות, ולכן אין להסכים בכל מחיר לקבל כיבודים אצל תלמידים. ועל אחת כמה וכמה שאין ראוי לבקש כיבודים, שאין זו הנהגה של בן תורה ואין בזה דרך ארץ.

קלג. לא להחפז להיות סנדק בבריתות של התלמידים או של הציבור הכללי גם אם הם פונים ומזמינים מיוזמתם. אלא אדרבא, יש להורות לשואלים שעדיף שיתנו את הכבוד הזה למשפחה. דהיינו קודם אבי האב, ואחר כך אבי האם. ועיין לעיל מה שכתב הפלא יועץ זיע''א (ערך חסד) לפתוח את הדלת לדופק על הדלת, לפרוט כסף גדול לפרוטות, להושיט דבר לחבר וכדומה, דברים שהם קלים לעשות עד שכמעט זה נהנה וזה אינו חסר, הם מצוה מדאורייתא של חסד, וזה עדיף מלשבת סנדק בברית מילה שאינו אלא מנהג בעלמא.

ורבינו הגר''א (יו''ד סי' רסה סקמ''ו), לא מסכים עם הדעה שסנדק מעלתו כמקטיר קטורת, וזו סגולה לעשירות. וכתב, שמעולם לא ראינו סנדק שמתעשר. ומידת הותרנות היא סוד ההצלחה בחיים. ורבינו הרב שך זיע''א היה אומר, כל החיים ויתרתי לאחרים, וה' הביא לי הכל, ולא חסר לי דבר.

קלד. גם אם הסבא לא שומר תורה ומצוות, לא נורא! מצוות כיבוד הורים שמכבד אותם בסנדקאות תשפיע על התינוק לטובה, וגם על ידי זה יוכל לבקש מהסנדק שיתקדם ביהדות והרווח כולו לה' יתברך. ואלו מצוות חשובות הרבה יותר מסנדקאות. וגם אם יש איזה דוד זקן במשפחה, עדיף שיתנו לו. וכשלא עושים כך, התוצאות מסוכנות, ויש כאן חילול ה' חס ושלום, וקשה להאמין שמכזו ברית יצא הילד צדיק רק בגלל צדקות הסנדק.

קלה. מרן הרב שך זיע''א אמר על עצמו שאינו מתלהב להיות סנדק, והעיקר עמל התורה. ומכאן שצריכים לכבד קודם כל את ההורים במצות הסנדקאות, ולא לתת לרבנים ולא לחפש צדיקים. אלא כאמור, הבן הראשון לאבי האב, והבן השני לאבי האם, ולא לפגוע בכבודם לעולם, ורק אחר כך אפשר לתת למי שרוצים.

ופעם אמרתי לאבי הבן אחד לא לתת למרן שליט''א להיות סנדק לפני שיתן לאביו הסבא שיחיה, וגם אם האבא אומר שהוא מוותר בגלל שגם הוא אוהב ומעריך את מרן שליט''א וישמח שהוא יהיה סנדק, זה רק מחוסר ברירה שמרגיש שלא רוצים שהוא יהיה סנדק, אבל באמת בתוככי לבו רוצה הוא לזכות בכיבוד.

קלו. ישנם רבנים צדיקים ובעלי מדות טובות להפליא, ששואלים תמיד: אבא שלך ישב סנדק? אבא שלה ישב? האם אין איזה דוד או קרוב או סבא גדול שמבקש ונלחם לשבת סנדק? ורק אחר כך מסכימים בעצמם לשבת סנדק. ואשרי הרבנים האלו שמרבים שלום בעולם.

קלז. כידוע אהרן הכהן נענש על שקרא לבנו הראשון נדב על שם חמיו עמינדב, ולא קרא על שם אביו אלא את הבן השני. לכן יש להיזהר בזה מאד לא לפגוע בהורים ובמשפחה ולא בכל מי שגדול מאתנו (יבי''א ח''ה עמ' רכה).

קלח. אם ניגשים לחכם קודם תפילת שחרית כדי לבקש ברכה, רשאי החכם לברך, ואין זה בכלל האיסור לברך קודם התפילה. ומכלל הדברים למדנו שאף לעוברים ושבים צריך לומר שלום קודם התפילה, ויש בזה קידוש ה' (ילקו''י ספ''ט ס''כ).

קלט. אין ראוי שהחכם יבקש מהציבור שימתינו לו עד שיסיים את תפילת העמידה, וכן אין צורך שהחכם יברך בקול רם ספירת העומר.

קמ. עם כל הענוה, וענוה גדולה מכולם (ע''ז כ:), החכם צריך לתת לילדים שינשקו לו את היד ולברך אותם. והברכה היסודית והמועילה והמחנכת אותם לרוחניות היא: שתזכו לאהבת התורה ויראת שמים, וזה כמובן יביא את הכל.

קמא. תלמיד חכם שעורך מי שבירך והשכבה, עדיף ומועיל הרבה יותר מהחזן הגבאי או סתם עסקן. ולכן על החכם לשנן היטב כיצד עורכים מי שבירך והשכבה, עם המתיקות של הפסוקים ובניגון מתאים לאותו מעמד, בר מצוה, חתן, אבי הבן, וכיוצא בזה (ויקרא רבה פרשה כג או' ד).

קמב. צריך להיות בקי בנוסח התפילה ובהגוי הנכון, וזה משפיע לטובה על כל הציבור.

קמג. בעריכת חופה וקידושין, כדאי להקפיד מאד על כמה ענינים חשובים לטובת בני הזוג והאורחים הנכבדים, ונביא מספר דוגמאות:

א) להשתדל שיהיה יין לבן, ולא אדום, כדי שלא תתלכלך בטעות שמלת הכלה אם ינתזו כמה טיפות מחמת הלחץ זה הדחק.

ב) להכין נייר טישו לניגוב למברכים שבדרך כלל ידיהם לחות מהיין.

ג) להכין שבע ברכות מודפסות כל ברכה בדף נפרד בצורה מסודרת, כדי שיוכלו המברכים למצוא את הברכה מיד ללא עיכובים.

ד) לדאוג שיהיה פנס להאיר אם תהיה בעיה באמצע החופה.

ה) לדאוג שיהיה עט בהישג יד לחתימות העדים והחתן בכתובה.

ו) וכן לדאוג לכסף קטן לצדקה לצורך עניים הבאים למעמד, או גבאי צדקה המתרימים עבור נזקקים וחולים. ובודאי שאסור לגרש אותם (שבת קנו:), אלא אדרבא, לסייע ולעזור כפי האפשרות.

ז) כמו כן יש לשמור על הכתובה היטב ולהעביר אותה לרבנות בהקדם עד כמה שאפשר, כדי לא להטריח את בני הזוג.

קמד. כחלק מההדרכה לחתן והכלה, צריך להכין אותם בנושא כיבוד הורים והחם והחמות, שיזכרו תמיד להודות להם על הכל, וכן על זה הדרך.

קמה. יש להסביר ולבאר את מהות החופה, העדים, והכתובה, ואז הציבור הקדוש מקבל חשק להקשיב, וטקס החופה נעשה כעין שיעור תורה.

קמו. מצוה גדולה לדרוש בסעודת החתונה כדי לתת חלק לה' יתברך בשמחה. וצריך לשבח את החתן והכלה, וההורים, והתזמורת, וכל מי שסייע למצוה. ולשאת דברי תורה לחיזוק הלבבות ולקידוש שם שמים, ואפילו לשבח את האולם היפה והשירות המיוחד.

קמז. דרך בן תורה היא: להיות עדין, עניו, צנוע, נוח עם כולם, לא מקפיד ולא שומר שנאה בלב חס ושלום. וגם כשלומד תורה ומקיים מצוות, רואים עליו חן וחסד ואהבת ישראל כלפי כל אחד אחד (שערי תשובה שער ג או' כז).

קמח. עז פנים לגיהנם (משניות אבות פ''ה מ''כ). עזות היא מידה מגונה מאד, ורבינו החפץ חיים זיע''א סילק תלמיד מהישיבה אך ורק בגלל חוצפה ועזות פנים. וחכמינו זכרונם לברכה אומרים (תענית ז:) עז פנים מותר לקרותו רשע. ובזוהר הקדוש (ויקהל ריח:) מבואר שאין לו חלק לעולם הבא. ובגמרא (סנהדרין קה.) מבואר שחוצפה מועילה אפילו כלפי שמים, והיא משולה למלך בלי כתר. ופרש רש''י: כלומר, שררה גדולה, ואינו חסר אלא כתר מלכות.

נמצא, שיש כח ועצמה לחוצפה, והמגיע לכך סימן שהוא לקוי מאד במצוות ואין לו בושת פנים. ומאידך כתוב בתורה (שמות כ, יז) ''ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו'', וביאר בעל הטורים (שם), זו הבושה, והמלים 'יראתו על פניכם' בגימטריא 'לבושת הפנים'.

קמט. ''והאלוקים יבקש את נרדף'' (קהלת ג, ט). ובמדרש רבה (אמור פרשה כז או' ה) מבואר, שאפילו אם הצדיק רודף את הרשע בשמים עוזרים לרשע, כי הוא נרדף והוא מסכן ואין לו על מי להישען, ובפרט כשהצדיק כוחני וחזק והרשע חלש ודל.

וצריך להבין, מה אשם הצדיק שהרשע מסכן, הרי הוא צדיק, ולא מזניחים את הצדיק? ורואים כאן יסוד גדול ומפחיד מאד, והוא, איך שלא יהיה, הצדיק אשם! כי צדיק אמיתי אינו רודף אינו מזיק ואינו נוקם, ואינו כוחני, ואין דרכו להפעיל אנשים וכוחות וכיוצא בזה.

צדיק אמיתי, מתפלל ומבקש ישועה מה' יתברך. צדיק אמיתי יודע להסתדר עם הרשע, צדיק אמיתי תמיד תובעים ממנו לעשות לפנים משורת הדין. אבל רשע זה רשע, ומה אפשר לבקש ממנו.

קנ. מדרכי הענוה של הרב, לא להיות סקרן ולא להביט לצדדים, ולא על היוצאים והנכנסים בבית הכנסת או באירוע מסוים. ואין זה מדרכי הצניעות ויש בזה סיקור עין. וכל שכן ברחוב, שיש להיזהר בזה ביותר (ועי' ברכות סב: מה אמר אביי לרבנן).

קנא. במקום ציבורי, כגון ישיבה, כולל, בית הוראה, מדרשה וכיוצא בזה, צריך לדאוג לכך שיהיה מי שיענה לטלפון בשעות המקובלות, ולהקפיד לענות במהירות האפשרית, ולא אחרי הרבה צלצולים. ויש להקפיד מאד על כך, דקה מן הדקה (שמחות פ''ח מ''ח).

קנב. בכנס של מוסד מסוים שעורכים התרמה לטובת המוסד וחכם פלוני נוכח במעמד, מצוה עליו לעורר שיתרמו ויעשו הוראות קבע לטובת אותו מוסד, ולא יזכיר החכם בכנס את המוסד שלו כדי שיתרמו גם למוסד שלו, שכאשר חכם משתדל עבור אחרים ולא מזכיר את עצמו כלל, מתקדש שם שמים ומתרבה אהבת ישראל מאד.

קנג. כשיש אפשרות, יש להקפיד לבוא לשמחות של הציבור והקהילה ואפילו לכמה דקות.

קנד. יש רבנים שמתנהגים בצניעות מהודרת, והולכים בלי עניבה ובלי חליפה מיוחדת אלא בפשטות ובענוה, וכולם מרוצים ונהנים מהם ומתבטלים אליהם לגמרי, וככל שהם מתנהגים בפשטות יותר כך מכבדים אותם יותר. ויש רבנים שמעדיפים להראות נכבדות גם בחיצוניות, ומרגישים בזה עצמה ובטחון בהנהגת הציבור. וכל אחד יעשה כמנהגו, העיקר שכולנו מתעלים בתורה ויראת שמים, והכל אמצעי למטרה זו.

ועיין בספר אגדת אליהו לרבי אליהו הכהן מאיזמיר (שבת פ''ו או' ח בד''ה ולעניות דעתי), שהאריך לכתוב על חשיבות הלבוש של תלמיד חכם בזמן הזה שעל ידי כך דבריו נשמעים יותר.

קנה. מרביץ תורה עסקן ציבורי וכיוצא בזה, מנוחת הצהרים חשובה להם מאד, שעל ידי כך באפשרותם לזכות את הציבור בערב עוד שעות ארוכות, בתורה, ביראת שמים ובחסד של אמת (או''ח סי' רלא).

קנו. כשפותחים עמותה ישיבה או מוסד ציבורי, אין זו הנהגה טובה לבקש שיהיה שם העמותה או הישיבה על שם הראש והמייסד, אלא עדיף למצוא שם כללי מקורי או תורני, ויש בזה דוגמא אישית של ענוה ויראת שמים (ועי' בהקדמת מהרח''ו לעץ חיים שמאריך בגנות הגאווה רחמנא ליצלן).

קנז. אסור להתעסק ולהתווכח עם עבריינים ופושעים למיניהם, אפילו בדברי תורה. ואשרי מי שמדבר על אוזן שומעת (זוה''ק ב, קפו:), אבל ויכוחים אתם זה מסוכן, שיש מהם החשודים על שפיכות דמים. וכמו שמובא בגמרא (ע''ז לח:), שכשרב זביד התווכח בהלכה ואמר שיש בביצה דין בישולי גויים, השקו אותו אנשי זרוע חומץ עד שמת. וכן מבואר בגמרא (יבמות קכא.) ''מכאן אמרו חכמים, אם יבואו רשעים על אדם ינענע להם בראשו''. ופרש רש''י: ידחה אותם מפני השעה ולא יתגרה בהן.

קנח. טוב להיכנע ולכבד כל מיני אנשים ואישי ציבור מפורסמים המעונינים בכבוד כדי שירגישו טוב ולא יפריעו בעתיד. ובפרט אם הם שלוחי דרבנן (עבד לעבדי ה' עמ' צ). וידוע שרבינו הקדוש היה מכבד עשירים (עירובין פו.).

קנט. סדר יומו של הרב: צריך שיהיה תמיד מונח בלימוד, ומנצל כל רגע וכל שניה פנויה לתורה. ולכל הפחות בבוקר בחצי הראשון של היום ישקוד על התורה וילמד ש''ס ופוסקים ולא יקבל קהל.

קס. במכירות פומביות בכנסים, כשמוכרים תמונות של רבנים, וכיוצא בזה, ואחד מהקהל אמר 800, והשני אמר 1, 000, וזכה השני שאמר 1, 000, אין זה דרך ארץ להוסיף ולומר: גם מי שאמר 800 יבוא ויזכה. שיתכן מאד שאינו רוצה לקנות עכשיו, ובאים וכופים אותו שיקנה בכח. וגם מי שזכה, יש לו הרגשה לא טובה שחבירו השיג במחיר זול יותר את מה שהוא קנה בדמים יקרים.

קסא. בכנס של חיזוק לתורה או בחוג בית וכיוצא בזה, כשבאים אנשים בעלי ממון כדי לשמוע דברי תורה, אין היתר לנצל את המעמד ולהתרים אותם לצרכי מוסדות תורה או משפחות נזקקות. הם הוזמנו ובאו כדי לשמוע דברי תורה ולהתחזק, וזה לא יפה פתאום להסב את האירוע למסע התרמה. ופעמים רבות, לא חותמים התורמים על הוראת הקבע בלב שלם, וזה גם פוגע בשלום הבית, שאחד מהצדדים לא מסכים לתרומה ויש בזה נזק רב. ואם רוצים לערוך התרמה, יש לפרסם מראש במודעה שיש מטרה לערוך מגבית, ואז מי שמגיע לשם יודע על דעת מה הוא בא.

קסב. בגמרא במסכת ברכות (לט.) כתוב שבר קפרא כעס על תלמיד שעשה דבר מסויים בלי לשאול אותו, ואמר לו בלשון תמיהה ''אם חכמה אין כאן, זקנה אין כאן''?!

ומכאן יש ללמוד, שבדורנו, שברוך ה' נמצאים עמנו גדולי ישראל שליט''א, אם רוצים לבנות או לסתור להתיר או לאסור צריך לשמוע את דעתם, וכמו שאמר בר קפרא.

וכמה פעמים מצאנו על מרן רבינו הגדול שליט''א, שכשכתב דברים מחודשים בהלכה, הוסיף וכתב: ''והרציתי הדברים הנ''ל לפני מורנו הגאון המופלא רבינו עזרא עטיה זיע''א'' (יבי''א ח''ב עמ' נד). וכן בעניין אחר עם הגאון המפורסם רבינו יהודה הכהן שאקו (שם עמ' כט). וכן בעניין אחר: ''ודברתי בזה עם הגאון הגדול מורינו הרב יוסף שלום אלישיב שליט''א [זיע''א] '' (שם ח''ה עמ' קיח). ישמע חכם ויוסף לקח (משלי א, ה).

קסג. דוד המלך עליו השלום אומר (תהלים לז, ז) ''דום לה' והתחולל לו''. ודרשו חכמינו זכרונם לברכה (גיטין ז.) שהכונה על אויבי האדם, דום לה' והוא יפילם לך חללים חללים. דהיינו, כל אלה שהם נגד התורה צריך להתפלל לה' יתברך שיציל אותנו מהם, ואז כפשוטו ה' מפיל אותם.

אבל בתוספות פירשו: תשכים לבית המדרש לעסוק בתורה, ומכח התורה הכל יסתדר. ומכאן לכח התורה העצום, שלא צריך לעשות ריב ומדון עם אנשים קשים, רק לעסוק בתורה והכל מסתדר בעזרת ה י תבר ך.

וכן הפסוק (דברים א, מ) ''פנו לכם צפונה'', מפורש במדרש רבה שם שאם עשיו מפריע ומציק תצפין את עצמך בתורה, והרשעים כלים מאליהם.

וכן מפורש בתפילת העמידה ''ונפשי כעפר לכל תהיה'', וסמיך ליה ''פתח לבי בתורתך'', וממילא, המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד (תהלים כ ט).

קסד. אסור למנות למשרה משותפת שני אנשים השונים במהותם זה מזה, זה מתכון לסכסוך ולמריבה עתידית (החינוך מצוה תקנ).

קסה. אין לפטר אדם מתפקידו, אלא אם כן אין ברירה אחרת (יבי''א ח''ט עמ' שכד ח''י עמ' רלח).

קסו. כאשר צריך לעזוב את התפקיד מסיבה כל שהיא והדבר קשה מאד כידוע, עם כל זה צריך בחכמה ובענוה לפנות את הכסא לאדם המתאים.

ולא להיות כמו המרגלים שפחדו על תפקיד נשיאותם, עד שנענשו ומתו (זוה''ק שלח, הו''ד במס''י פי''א). ועל האדם לדעת שלא לקחו לו משלו כלום. וכמו שכתוב בגמרא (יומא לח.) ''במקומך יושיבוך וכו', ואין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלא נימא''.

תוכן העניינים

הנהגות אהבת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה