אור ברסלב
הנהגות אהבת ישראל מעלה ט' - לא לצער › במעשה

הנהגות אהבת ישראל

מעלה ט' - לא לצער · במעשה

מעלה ט' - לא לצער

א. צריך להיות חבר של כולם בענוה טהורה, ולהשתדל מאד שלא תצא ממנו תקלה אפילו בשוגג לאף אדם בעולם. וכן להיזהר תמיד לא להגיע למצב שאנשים יקפידו עליו, ועל ידי זה זוכים לחיים טובים.

ב. צריך להיזהר מאד שלא לצער אנשים לעולם. וכמו כן יש להיזהר שלא להקפיד על אחרים במעשים מסויימים שעשו לנו גם כשכואב ויש צער ועגמת נפש מכך. ופעמים רבות, בני זוג לא זוכים להיפקד בזרע של קיימא בגלל שבבית הכנסת או בבית המדרש הם ציערו את חבריהם מאד, והחברים לא מחלו להם על כך.

ג. אסור לצער אחרים גם בעקיפין. וכמו רבינו הקדוש (שבת קנב.) שהצטער על כך שרבי שמעון בן חלפתא לא בא לקבל את פניו ברגל. וכן בר קפרא (נדרים נ:) הצטער מאד על כך שרבינו הקדוש עשה הילולא לבנו רבי שמעון ולא הזמין אותו, ובר קפרא אמר עליו משפט קשה.

ד. להשתדל מאד ללכת לאירוע של חבר כשידוע לו שאם לא ילך יהיה חבירו בצער, כי גם ב'שב ואל תעשה' אסור לצער אנשים.

ה. לפעמים יש עוון שאינו מפורש ולא מבואר בשום מקום, לא בתורה ולא בשולחן ערוך, ואף על פי כן הוא חמור מאד, ושנאוי בעיני המקום. וצריך למחות ולזעוק על זה, ולא לשתוק. ובעוון זה נחרב בית המקדש השני (הגאון יעב''ץ גיטין נח.). והוא, אדם שמתנהג על פי הדין אולם כוונתו לעשות רע. למשל: כשמוכרים את העליות לתורה בבית הכנסת, אדם שמוסיף כסף לקנות עליה ונותן אותה לחבר, וכל כוונתו היא שהשני לא יצליח לקנות את העלייה, או שמייעץ עצות רעות לשני בכוונה להרע לו ולנקום בו, או מי שמקבל ילד למוסד באמצע השנה כדי שיובן שהמוסד השני שממנו פרש הילד איננו טוב, או מפרסם דבר מסויים שעשה ובזה מתגנה חבירו, וכן על זה הדרך (ועי' בש''ס סוטה כא: ותבין).

ו. אסור מהתורה לגנוב אפילו כל שהוא, ואפילו דרך שחוק, ואפילו על דעת להחזיר או כדי לשלם תשלומי כפל או כדי לצער, הכל אסור (חו''מ שמח, א).

ז. יש להיזהר ככל הניתן שלא להטריד אנשים ולהפריע לסדר היום שלהם, וכן לא לנצל מעמד חברתי או משרה כל שהיא להכביד בבקשות שונות על אנשים אחרים. וכך יש ללמוד משמשון הגיבור, שביקש מהקדוש ברוך הוא שיזכור לו לטובה את כל אותן השנים ששפט את ישראל, ואף פעם לא הטריח אותם ולא ביקש מהם אפילו טובה קטנה (סוטה י.). ורווח נוסף בכך הוא שעל ידי זה לא יהיה מחויב יותר מדאי לאחרים.

ח. יש להיזהר במיוחד לא להרגיז אנשים בדרך (בעה''ט בראשית מה, כד).

ט. כמו כן יש להיזהר במיוחד מלצער יתומים ואלמנות, זה מסוכן (שמות כב כא). וכל האנשים שהם קשי יום, הינם בכלל יתומים ואלמנות לעניין זה (רש''י שם).

י. גם ילדים אסור לצער. ובילדים שלנו, האיסור חמור הרבה יותר, ואסור לפגוע בהם ולהעליב אותם. ולהיפך, צריך לשמח אותם, ולקבל אותם בסבר פנים יפות. וזו היתה מידתו של מרדכי היהודי, שאפילו לאחר שנעשה משנה למלך, היה אומר שלום בחביבות לכל ילד וילד מישראל (חכמת מנוח מגלה ז:).

יא. לא לצרוב שירים ותוכנות מחשב למיניהם, כי גם אם זה מותר לפי ההלכה, זה מצער את הבעלים.

יב. בחור שפסקו לו ממון הרבה לשידוך ולפני החתונה חזרו בהם, צריך להיזהר לא לעגן את כלתו ולא לצער אותה. ומי שעושה כן אין זיווגו עולה יפה, כי הממון שאדם לוקח עם אשתו אינו ממון של יושר. אלא כל מה שייתנו לו חמיו וחמותו יקח בעין טובה, ואז יצליח (רמ''א אבה''ע ס''ב ס''א). והברכה וההבטחה שכתב הרמ''א: ''ואז יצליח'' עדיפה יותר מכל השתדלות (החזון איש זיע''א בקובץ אגרות ח''א סי' קל''ז).

יג. חכמינו זכרונם לברכה (כתובות יז.) אומרים, מי שלקח בטעות מקח רע מן השוק ישבחנו חבירו בעיניו או יגננו בעיניו? הוי אומר, ישבחנו בעיניו. דהיינו, כשחבר קנה משהו, צריך לשבח אותו על האיכות ועל המחיר, ולא לומר לו אחרי שכבר קנה ''היה עדיף שתקנה מחברה אחרת'' או ''היית יכול לקנות יותר בזול'' זה מצער את הקונה ואין בכך שום תועלת.

יד. ומכאן יש ללמוד לפעולות רבות שעושים בני אדם, שלאחר שכבר נעשה מעשה צריך לשבחם ולהחמיא להם. למשל, כשחבר צובע את הבית או קונה כלים נאים, ראשית צריך לשבחו ולתת לכולם הרגשה טובה, ורק אחר כך לשקול בכובד ראש האם יש צורך וכדאי להעיר הערות.

טו. עוד כתוב בגמרא (שם), בית הלל אומרים, צריך לשמח את הכלה ולומר עליה: ''כלה נאה וחסודה'' גם אם זה לא בדיוק כך, כי אם החתן בחר בה בוודאי שהיא הכי מושלמת ומתאימה עבורו.

טז. הורים שכתבו תנאים לחתן וכלה, ויש להם קצת חשש מכך שהתחייבו סכום כסף גדול לבניהם, יש לחזק אותם ולברך אותם, ולומר להם שעשו עסק טוב ושיהיה בהצלחה, ומי שיש באפשרותו גם יעזור להם, אבל ברור שאסור לשבור ולהחליש אותם על מה שעשו.

יז. במשנה במסכת שקלים (פ''ג ה''ב) כתוב, שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום, שנאמר (במדבר לב, כב) ''והייתם נקיים מה ומישראל'' ואומר (משלי ג, ד) ''ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם''. ומכאן יש ללמוד שיש 'חיוב' למצוא חן בעיני הבריות ולהתחשב בדעתם ולנהוג באופן הראוי והמכובד בעיניהם, וזה מרבה אהבה ואחוה ושלום בין כולם.

יח. כתוב במשנה במסכת אבות (פ''ה מ''ז) ''חכם אינו נכנס בתוך דברי חבירו''. דהיינו, כאשר שני אנשים מדברים ביניהם, וכל שכן כאשר רב מדבר עם איש מסוים, לא יפה להיכנס בתוך הדברים כדי לשאול שאלה או לומר איזה דבר. אלא צריך לחכות בסבלנות עד שיסיימו לדבר. ובמקום צורך גדול, יש לבקש רשות להפריע לזמן קצר.

יט. כשחבר מספר סיפור או אומר חידוש בהתלהבות גדולה, גם מי שמכיר כבר את הדברים צריך לשמוע אותם עוד פעם ולהראות לו התלהבות ושמחה מהדברים, ולא יפה לומר ''שמעתי כבר''. וזה מרומז במשנה במסכת אבות (פ''ה ה''ז) שהחכם יודע לומר ''לא שמעתי'' וכל זה כדי לתת לשני הרגשה טובה.

כ. כשחברים נפגשים ורוצה אחד החברים להביא אדם נוסף למפגש, צריך לבקש את רשות השאר. כי לפעמים זה מגביל אותם כשמגיע אדם חדש, ומפריע לדבר בצורה פתוחה אחד עם השני. וכן משמע בגמרא במסכת עבודה זרה (י:), שאנטונינוס אמר לרבינו הקדוש לא להביא אנשים זרים אליהם לפגישה. וזה דומה לאורח מכניס אורח (ב''ב צח:) שזה חמור מאד.

כא. לא טוב לעשות הפתעות לא נעימות לאחרים, למשל: לבוא בהפתעה לרב בשעה שהוא מעדיף להיות עם עצמו ועם סדר היום שלו. וכן יש להיזהר שלא לבוא לחבר או למשפחה כשלא הודיע להם מראש, כי אולי הם לא התכוננו לבואו ולא הכינו בעבורו וירגישו בגלל זה שלא בנוח (או''ח סי' רמט ס''א). וכמובן שיש הפתעות טובות, והכל לפי הענין.

כב. מצוה גדולה מאד, לחזק ולכוין את החלשים והמסופקים חסרי הבטחון העצמי. וצריך לדבר איתם במאור פנים ובאהבה גדולה, וכך נוסכים בהם כח והצלחה.

לדוגמא: איזו עצה ניתן לאדם הפונה אלינו כשהוא עומד לגשת לרב גדול, והוא מתרגש ומפחד יותר מדאי? עלינו להדריך אותו ולומר לו: תתלבש יפה, נקי ומסודר, תגיע לבית, תדפוק בדלת, וכשיפתחו לך תגיד יפה שלום, תבקש לשוחח עם הרב, ובינתיים תשב על הכסא ותמתין. כשיגיע הרב, תלחץ לו את היד ותנשק אותה בהכנעה, וכשתקבל רשות, תדבר עם הרב בענוה ובדרך ארץ ותספר לו בשביל מה באת אליו.

מלים פשוטות אלו, עם ההסבר לפרטי פרטים, יש בהן כדי לחזק ולעודד ולתת לזולת הרגשה של בטחון ותחושת שליחות, כשבלעדיהם הוא נבוך ומפוחד מכל שלב, ובזכות ההדרכה המפורטת יש לו שלוות נפש ותועלת מרובה.

וכך מסופר על הנביא אלישע (מלכים ב' ד, ד), שכאשר אמר לאשת עובדיה הנביא שתשאל כלים משכניה, ושתסגור את הדלת, ושתיצוק את השמן, הוסיף ואמר לה: ''והמלא תסיעי'' דהיינו, מה שכבר מלא בשמן תזיזי לצדדים, כדי שיהיה מקום להמשיך וליצוק שמן בכלים נוספים. למרות שזה דבר מעשי ופשוט שאינו שייך לברכתו ונבואתו, נביא ה' יודע לכוין ולחזק ולבאר, כדי לסייע גם בדברים חיצוניים כדי לתת הרגשה טובה (דרך שיחה לרבינו חיים קנייבסקי שליט''א עמ' צו).

כג. כשמדברים בטלפון, לא יפה לדבר ברמקול ללא הכרח כי מצער את מי שמעבר לקו שאינו שומע ברור כל כך. ובפרט יש להתחשב באדם שקשה לו השמיעה, או במי שמבקש להגביה את הקול, ולהתאמץ לדבר אתו בקול רם כדי לא להכביד עליו.

כד. לא להתקשר לחבר בשעות הידועות כזמני לחץ, כמו בבוקר ששולחים את הילדים לבית הספר, או בערב כשמרדימים אותם, זה לא זמן לשיחה בטלה. וכשיש צורך, צריך לשאול: ''אפשר לדבר אתך כמה דקות?'' ורק לאחר מכן לפתוח בשיחה.

כה. כתוב בתורה (שמות כב, כד) ''לא תהיה לו כנושה'', ומבאר החינוך (מצוה סז), שיש להימנע מלתבוע את החוב מן הלוה בעת שנדע שאינו יכול לפרוע חובו לפי שאין לו. ויש להיזהר מאד לא לצער בעלי חובות, לא לזלזל בהם ולא להעניש אותם. ובגמרא (ב''מ קיד.) אמרו: ''מסדרין לבעל חוב'', דהיינו שצריכים לדאוג לו, כי הוא זקוק לעצה והדרכה כדי שיהיה לו סדר בחיים ושלא יגיע לידי מצב חמור יותר, ובוודאי שאסור לצער אותו.

כו. אין חיוב לשמוע לכתב סירוב שמכפיש אדם מסוים וטוען כנגדו טענות שונות כשיש פסק של בית דין אחר החולק על כך. ואין תושבי העיר צריכים להסתבך עם פסק כזה בזמן שיש בעיר אהבה ואחוה שלום ורעות ולגרום למחלוקות קשות עם אחרים, שהרי זה ספק דאורייתא, וצריך להחמיר.

כז. אדם שרואה ברשות הרבים כתבים נגד אדם מסוים [פשקווילים בלע''ז] ובדרך כלל הם כרוכים בשקר וכזב והוצאת שם רע ומחלוקת, כי הרי אדם הגון מנהל את דיוניו בבתי דין או בחדרים סגורים ולא בחוצות קריה, מצוה עליו לאסוף אותם ולזרקם לאשפה וזה בכלל: ''לא תעמוד על דם רעך'' (ויקרא יט, טז).

כח. בכמה סידורים מובאת תפילה להינצל מחבר רע, ומיחסים אותה לרבי ישמעאל כהן גדול, ושם התפרטו קללות חמורות ועונשים קשים שיהיו לאותו חבר, רחמנא ליצלן. ולא יתכן לומר כך על רבי ישמעאל כהן גדול, קדוש עליון שיתקן תפילה לקלל יהודי ועוד קללות כל כך חמורות, ומסתבר שזו טעות, ואסור להתפלל את אותה תפילה. ותפילת אלוקי נצור בסוף העמידה שמקורה בגמרא (ברכות יז.) אין שם קללות על הקמים לרעה אלא רק ''הפר עצתם וקלקל מחשבותם'', שזו לא קללה אלא בקשה שלא יצליחו בעצות להרע לו.

כט. על ידי לימוד מוסר האדם בודק את צעדיו ומתבונן במעשיו ומרגיש היטב מה מפריע לו, וכן לומד מה מפריע לחבירו ונמנע על ידי זה מעלבונות ופגיעות שלא בכוונה, וזוכה לקישוט המדות באמת. וזה עדיף מלהדפיס ולפרסם פלפולים ברבים (פלא יועץ ערך תוכחה).

תוכן העניינים

הנהגות אהבת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה